אין דבר שממלא אותנו יותר גאווה מרשימת ההמצאות הישראליות הבלעדיות, לא ככה? גם הדגלנים בטקס יום העצמאות יזכירו לנו פעם אחר פעם איך המצאנו את הטפטפות, את עגבניות השרי ואת הדיסק און קי. ויש עוד המצאה ישראלית אחת שאין שולחן חג בלעדיה, ועבורנו היא מקור מיוחד לגאווה – שקדי המרק. ניסינו לברר כיצד באה לעולם ההמצאה הגאונית הזו, שאין כמוה בשום מקום אחר.
הרי מה הטעם במרק אם אין בו קצת תוספת? בין אם אלו ירקות חתוכים, כופתאות, אטריות, קרוטונים או כיד הדמיון הטובה עליכם ועליכן. כך הופך המרק למנה משביעה ומחממת לב, וזו הייתה המחשבה שעמדה גם בראשם של מהנדסי המזון של חברת "אֹסם" שהמציאה את שקדי המרק.
הימים היו ימי הצנע. שנתיים קודם לכן כבר הבריקה "אסם" עם המצאה אחרת שבאה להחליף את האורז האהוב ולהקל על המחסור בו – הפתיתים, או "אורז בן גוריון". כעת התמודדה החברה עם משבר נוסף שנבע ממשטר הקיצוב. על פי המסופר באתר החברה, כל מפעל ייצור קיבל הקצבה מסוימת של קמח לכל חודש, אולם חודש אחד – אין לדעת אם בשל טעות אנוש או תאונה מצערת אחרת – לא קיבל מפעל אסם את קצבת הקמח שהגיעה לו.
אבל מעז יצא מתוק – או לפחות מלוח מאוד. כפיצוי על הטעות, הוצע למפעל של "אסם" לקבל 300 קילוגרם שמן במקום הקמח החסר. כשנותנים משהו, במיוחד בתקופת קיצוב חמור, כדאי לקחת אותו – אז המפעל הסכים. אבל מה יעשו עם כל כך הרבה שמן? אתר החברה מספר שהאחראים החליטו להשתמש בשמן כדי לטגן קמח. וראו זה פלא: כך נולדו שקדי המרק שאנחנו מכירים. צבעו של קמח מטוגן אולי לא מושך מספיק, אז את הצבע הצהוב מספקת תמצית כורכום.
שקדי המרק של אוסם לא הגיעו משום מקום. בראשית היו "זופ מאנדלען", שקדי מרק ביידיש, שהיו תוספת למרק שאכלו יהודי אשכנז בימי פסח. הכינו אותם מקמח מצה וביצה והם היו ככל הנראה גדולים הרבה יותר, אולי דומים יותר לקניידלעך שרבים מכירים היום. בניגוד לקניידלעך, את שקדי המרק הביתיים היו אופים או מטגנים ולא מבשלים, כפי שגם את שקדי המרק של היום מטגנים.
אבל כמו מוצר שנוצר בטעות ובנסיבות מאולתרות, הוא לא קיבל מיד את הצורה ואת הצבע המוכרים לנו היום. גם לא את השם ואפילו לא את הייעוד. בהתחלה יוצרו שקדי המרק הישראלים בשתי צורות: אחת מעוינת ושטוחה יותר (אך גדולה מהשקדים של היום), והשנייה בצורה סגלגלה כשל ביצה ונקראה "שקדי ביצים". שקדי המרק הביתיים היו אולי השראה, אבל בחברה האמינו שפתותי הקמח המטוגן יכולים להתאים אולי למטרות נוספות. פרסומות מוקדמות שמופיעות בעיתונות או בכרזות השמורות באוסף האפמרה של הספרייה הלאומית, ממליצות להוסיף את שקדי הביצים למשקאות קרים או חמים, ואפילו לכוס בירה. נסו את זה בבית ותעדכנו.
עם הזמן עבר המוצר אבולוציה, הותאם לטעמי הקהל והופיע באריזות חדשות ומתוחכמות. השקדים התקבעו על צורה מרובעת ותפוחה, על צבעם הצהוב הייחודי, על טעמם המומלח היטב, והפכו למוצר חובה בכל שולחן חג, כי איך אפשר לאכול מרק בלי זה? היום אפשר למצוא אותם בשקית, במיכל פלסטיק, עם מדבקה לסגירה חוזרת – וגם מיוצרים על ידי חברות אחרות שאינן "אסם". יש בינינו אפילו כאלה שמעדיפים ומעדיפות לאכול את שקדי המרק לבד – בלי מרק, פשוט לגרוף חופן ישר לפה.
אנחנו לא שופטים, אבל אם תרצו להעיר על האמור בכתבה, להוסיף או לחדד, תוכלו לעשות זאת כאן בתגובות, בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם.
