בבוקר שבת בשנת 1969 עצרו שתי מכוניות השייכות לשגרירות ישראל מחוץ לבניין דירות רגיל למראה בצפון לונדון. בעליה של הדירה, האספן יוחנן בן דוד, נפטר זמן קצר קודם לכן. לפני מותו בן דוד הוריש למדינת ישראל את כל אוסף האמנות שלו, שאותו הוא הגדיר כ"אוסף נפלא, שאין כמוהו לא בבריטיש מוזיאום ולא במוזיאון בקהיר". אמנם, חלקים מהאוסף הוצגו בראשית המאה העשרים בגלריות נחשבות, אך לא היה ידוע מה גודלו האמיתי של האוסף ומה הוא מכיל.

כאשר צוות השגרירות פתח את החדרים, שהיו נעולים זמן רב, הוא גילה אוצר בלום של כתבי יד, שטיחים, כלי נשק וחפצי אומנות שונים מהודו ומפרס. מול המראה המפתיע, גויסו במהירות עובדים נוספים ומכוניות נוספות, על מנת להעביר את האוסף לשטח השגרירות. משם הוא עשה את דרכו טיפין-טיפין באמצעות הדואר הדיפלומטי לישראל.

האוסף של יוחנן בן דוד מהווה את הבסיס לאוסף אמנות האסלאם במוזיאון ישראל ומהווה את ראשית אוסף כתבי היד האסלאמיים בספרייה הלאומית. אולם, למרות שהאוסף גדול, מרשים ומצביע על מומחיותו וטעמו הטוב והייחודי של האספן, בן דוד כמעט ואינו מוכר לציבור הרחב.

יוחנן בן דוד (בפרסית: יוחנא דאוד) נולד ב-1885 למשפחה יהודית אמידה מטהראן, איראן. משפחתו נדדה בין פרס והודו, וב-1907 בן דוד הגיע לבריטניה על מנת ללמוד תולדות האמנות וספרות באוניברסיטת קיימברידג'. לאחר לימודיו הוא החל לייעץ לאספנים שונים, ביניהם האספן השוויצרי גנרל מוזר (Moser). במקביל לייעוץ שנתן לאחרים, הוא גיבש לעצמו אוסף כתבי יד משל עצמו. ב-1920 הוא תרם מספר כתבי יד פרסיים לספרייה הבריטית, בעיקר מכתבים של עבד אלבהא ועוד מספר כתבים על הדת הבהאא'ית. ב-1925 הוא תרם מספר כתבי יד לספרייה הלאומית שאך-זה קמה. פרופ' דוד אידר, רופא ופעיל ציוני שפעל בבריטניה עבור האוניברסיטה העברית, המליץ על קבלת התרומה. אידר כתב להוגו ברגמן, ראש הספרייה דאז, כי תרומת כתבי היד של בן דוד תשלים את האוסף המתגבש בספרייה במדעי המזרח. לדבריו, ספריית גולדציהר, שהגיעה לספרייה זמן קצר קודם לכן, מבססת את אוסף הספרים של הספרייה, והתרומה של בן דוד משלימה אותה מבחינת כתבי יד. יוחנן בן דוד תרם לספרייה הלאומית ב-1925 39 כתבי יד בנושאים מגוונים. בין הבולטים שבהם, כתבי יד מעוטרים של המשורר הפרסי חאפט', ג'לאל אלדין רומי וג'אמי. כמו כן, הוא תרם מספר כתבים של מייסד הדת הבהאא'ית, הבהאא' אללה.

על פי ד"ר סיון לרר מן האוניברסיטה העברית, בן דוד לא לבד באימוץ הדת הבהאא'ית במקביל לדת היהודית. היו לא מעט יהודים יוצאי פרס שעשו זאת גם כן. ב-1911 בנו של מייסד הדת הבהאא'ית וממשיך דרכו, עבד אלבהא, הגיע לבקר בלונדון ובפריס, על מנת להיפגש עם חסידיו. במהלך ביקורו, הוא חיתן את בן דוד עם אשתו, רג'ינה חאנום. בתיאור החתונה שנמצא בספר על מסעו של עבד אלבהא נכתב כי משפחתה של הכלה הייתה מחסידי בהאא' אללה עוד מימי שהותו בעיראק. בספר בן דוד מביע נאמנות כלפי עבד אלבהא, אך מקפיד להדגיש את זהותו היהודית, למשל, בציון התאריך העברי במקביל לזה הלועזי. כמו כן, באלבום המשפחתי שהכין מצוי שטר תנאים יהודי לנישואיו עם רג'ינה.

בן דוד תרם פעם נוספת לספרייה הלאומית ב-1946. בתרומה זו הוא העביר לספרייה הלאומית 56 כתבי יד, בעיקר בנושאי משפט אסלאמי. ב-1965 הוא כתב למנהל הספרייה הלאומית, פרופ' דוד וורמן, וביקש לתרום את שאר האוסף שלו תמורת תנאים שיאפשרו לו לעלות לישראל ולסייע בקטלוג החומרים. רצונו העז לעלות לישראל לא התממש, והוא נפטר באנגליה מספר שנים לאחר מכן.

בן דוד היה אדם רוחני מאוד. ארכיונו, המצוי בספרייה הלאומית, מכיל מאות קטעים בכתב ידו שבהם הוא מנסח לעצמו רעיונות בנוגע לאלוהים, עם ישראל ומשימתו של המאמין בעולם הזה. טיוטות אלה היוו את הבסיס לחיבורים תיאולוגיים שלמים יותר בהם הוא שוטח את משנתו התיאולוגית בנוגע למעמדו של עם ישראל בעולם. למשל, בקובץ שחיבר לזכרו של אחיו יקותיאל, הוא טוען כי ברית המילה היא הסימן של העם היהודי שנבחר וזכה להגנה על ידי אלוהים על מנת להצהיר את האמת שלו לעולם, ו"להקים את מלכותו בעולם כפי שהיא בשמיים". זהו ציטוט כמעט מדויק מתוך "תפילת האדון" הנוצרית. ערבוב זה של מסורות מצביע על הגמישות שהעניק לעצמו באימוץ מסורות שונות שאותן גיבש לגישה הרוחנית הייחודית לו.

בין הפריטים הייחודיים בארכיונו של בן דוד נמצא ספר היסטוריה משפחתית שהכין. הספר, המעוטר בפסוקים שבן דוד כתב ועיטר בטוב טעם, מקושט גם בחלקים מכתבי יד שהוא גזר והדביק כמסגרות מסביב לתמונות והתעודות השונות בספר.

אישיותו המיוחדת של יוחנן בן דוד והאוסף המרשים שלו היוו השראה לשלוש תערוכות. שתיים של אמנית הטקסטיל קטיה אויחרמן, "חדרו של האספן" ו-Rendering of Writings, ו"עצם הדברים" של הצלמת עילית אזולאי.

הירשמו לפודקאסט "הספרנים":

מגישה ועורכת ראשית: ורד ליון-ירושלמי

אורחת: ד"ר יעל שטרנהל

הפקה: KeyPod הפקות הסכתים

עריכה: חן מלול

כשהנשיא האמריקני אברהם לינקולן פגש במהלך מלחמת האזרחים את מחברת הספר "אוהל הדוד תום", הארייט ביצ'ר סטואו, הוא אמר לנוכחים במקום "זאת האישה הקטנה שהחלה את המלחמה הגדולה". ואכן, לספר שנכתב בשנת 1852, תשע שנים לפני פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, הייתה השפעה עצומה על הלך הרוח נגד העבדות ונגד בעלי האחוזות במדינות הדרום. "אוהל הדוד תום" נמכר במיליוני עותקים והפך במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה לספר הנמכר ביותר בארצות-הברית אחרי התנ"ך.

שמונים וארבע שנים לאחר-מכן ראה אור ספר אחר שהצליח לעשות בדיוק את ההפך – להעלות על נס את המורשת הדרומית. עלילתו משקפת את נקודת המבט של מדינות הקונפדרציה שדגלו בעבדות, ומציגה את העבדים כמי שמשרתים באהבה ובשמחה את אדוניהם הלבנים. בשנת 1939 עובד הספר של מרגרט מיצ'ל ליצירה קולנועית הנושאת את שמו, "חלף עם הרוח", סרט שנחשב למצליח ולרווחי ביותר בכל הזמנים.

מאז מלחמת האזרחים נכתבו מאות ואולי אלפי ספרים שלקחו את הקוראים לרובע העבדים של וירג'יניה, לשדות הכותנה של דרום קרוליינה ואל המאבקים הפוליטיים על זכויות השחורים. היצירות הללו ממשיכות לקרוע ולפלג את החברה האמריקנית.

בפרק הזה של הסכת "הספרנים" נעסוק בעבדות כפי שהיא מתבטאת בספרות ובתרבות האמריקנית. נדבר על מה שעומד מאחורי הפסלים והאנדרטאות שמנציחים את ראשי הקונפדרציה בדרום, פסלים שבשנים האחרונות מנופצים פיזית ואידיאולוגית. ננסה להבין האם המלחמה שהחלה לפני יותר ממאה ושישים שנים באמת הסתיימה. האורחת שלנו היא ד"ר יעל שטרנהל מהחוג להיסטוריה והתוכנית ללימודים אמריקניים באוניברסיטת תל-אביב.

בואי נתחיל ב"אוהל הדוד תום". כשהספר הזה נכתב בתחילת שנות החמישים של המאה התשע-עשרה כבר קיימות תנועות מחאה נגד העבדות. קיימת כבר המחתרת שמסייעת לעבדים לברוח למדינות חופשיות. ובכל זאת הספר הזה מייצר סחף אדיר בדעת הקהל. מה יש בספר שהוא כל כך השפיע על הקוראים?

"אני חושבת שהספר כשלעצמו השפיע אבל הספר גם התחבר וענה על הצרכים של ציבור גדול שהלך ופיתח התנגדות לעבדות – גם לנוכח האירועים ההיסטוריים עצמם. מהאופן שבו העבדות הולכת ומתחזקת, והופכת לכוח בלתי ניתן לעצירה. הספר דיבר גם לציבור שלא חי במדינות עבדות, אבל לא בהכרח האמין בשיוויון זכויות או שהיה לו עניין הומניטרי או מוסרי בגורלם של שחורים אמריקנים. אבל בכל זאת לציבור הזה לא היה נעים עם המשטר הברוטלי, הדרקוני והמזוויע הזה שקיים בתוך ארצות-הברית והוא חלק מהמערכת הכלכלית שלה. אז הארייט ביצ'ר סטואו התחברה לזרמים תת-קרקעיים עמוקים שמתחילים לגעוש בשנים הללו".

נזכיר רק בקצרה את העלילה. הספר מספר את קורות חייו האומללים של עבד מסור ונאמן, איש מאוד טוב שעובר מסוחר לסוחר. חלקים מהבעלים שלו הם אפילו אנשים טובים. אבל בסוף הוא מגיע לחוואי אלים במיוחד ושם הוא גם מוצא את מותו. ובספר המחברת פורטת על הנימים הנוצריים. יש המון טקסטים שממש מתכתבים עם הברית הישנה והברית החדשה.

"נכון. ארצות הברית נמצאת בשנים הללו בעיצומה של מהפכה דתית שמתחילה כבר בתחילת המאה, אבל היא בשיא העוצמה באמצע המאה התשע-עשרה. זאת בדיוק התקופה שהארייט ביצ'ר סטואו מפרסמת את הספר שלה. זאת מהפכה שבה האמריקנים הופכים להיות הרבה יותר דתיים, אבל זאת לא דתיות מהסוג שאנחנו מזהים היום. זאת דתיות שיש לה אלמנט של רפורמה ושל שוויון ואמונה בסיסית שכל נשמות בני האדם הן שוות ולכולן יש מקום בפני האל. זה נשמע לא אינטואיטיבי כי אנחנו רגילים לדת ככוח ריאקציונרי. באמצע המאה התשע-עשרה זה היה הפוך. דת היא כוח שמאלני – כוח שמעודד את החברה האמריקנית להיות שוויונית יותר, מקבלת יותר גם את מי שלא נמצא במיינסטרים, בעמדה המאוד פריבילגית של לבנות ומעמד גבוה וחיים אמריקנים נוחים".

ובכל זאת, כשפורצת מלחמת האזרחים – מרבית הסיבות הן לאו דווקא סיבות מוסריות, דתיות, מצפוניות. בסופו של דבר יש עניינים עסקיים.

"מלחמת האזרחים לא פרצה בגלל סיבות של פערים כלכליים או אינטרסים כלכליים סותרים בין הצפון לדרום. כאן אנחנו שוב חוזרים לסטואו ולמה לספר שלה יש כל כך הרבה עוצמה. מלחמת האזרחים פרצה על שאלה אחת והיא "האם העבדות האמריקנית תמשיך להתרחב ממדינות הדרום למדינות המערב ותהפוך להיות לגיטימית וחוקית בכל חלקי ארצות-הברית?". על הרקע הזה ארצות-הברית מתפרקת. היא לא מתפרקת על השאלה האם תהיה עבדות בדרום קרוליינה. התשובה על השאלה הזאת היא כמובן כן. היא מתפרקת על השאלה האם תהיה עבדות בניו-מקסיקו, או בקולורדו – באותם שטחי ענק במערב ארצות-הברית שבשנים הללו עדיין אינם מיושבים על-ידי לבנים וארצות-הברית רק מארגנת ומכינה אותם להתיישבות. והמאבק בין צפונים לדרומיים הוא על השאלה האם אפשר יהיה להחזיק עבדים גם בניו-מקסיקו? האם אפשר יהיה להחזיק עבדים גם בוויסקונסין?".

לכל פרקי הסכת הספרנים – לחצו כאן