בטוח יש לנו משהו נחמד לכבוד "יום החתול הבינלאומי", הכרזתי בחלל מחלקת התוכן הדיגיטלי שלנו. וכחתולאי אקטיבי, החלטתי פשוט לחפש "חתול" בקטלוג הספרייה. אולי חתול עם חייל צה"ל? אולי חתול שעלה לארץ עם המעפילים? לפתע נתקלתי ברשומה עם שם ששבה את לבי. "חתולי אבנרי" קראו לתיק במחלקת הארכיונים.
ואז אוצר חתולאי נחשף לעיני. אבנרי הוא העיתונאי, הפוליטיקאי ופעיל השמאל אורי אבנרי. בתיק נמצאו תמונות על גבי תמונות שלו מצטלם עם מה שנראה כמשפחה ענקית של חתולים סיאמיים.
הטלפון הבא היה לאיש הארכיון הוותיק ירון סחיש, שמלבד היותו מנהל הארכיון של אבנרי השמור אצלנו בספרייה, היה גם חבר קרוב של האיש במשך עשרות שנים. אולי הוא יצליח לשפוך אור על הקשר המפתיע בין פעיל השמאל, הדי מושמץ על ידי חוגים רבים בציבור הישראלי, והחתולים המתוקים. אז מתברר, ככה גיליתי, שאורי אבנרי היה חתולאי על מלא. "הייתי בביתו של אבנרי בפעם הראשונה כנער, במסגרת פוליטית כלשהי", משחזר סחיש. "ידעתי שיש לו חתולים אבל עדיין הייתי בהלם. הלכתי לשתות מים במטבח, והיו שם חתולים על השיש. בתוך הארונות היו חתולים. משפחה שלמה של חתולים סיאמיים. והנה תוך כדי ישיבה, דפיקה בדלת, הביאו לו חתולה שתזדווג עם אחד החתולים שלו. אבנרי היה מבסוט והישיבה נמשכה כאילו דבר לא קרה".
הכל החל כשאורי אבנרי קיבל מידידה חתולה הריונית, שהקימה משפחה שלמה בביתו של אבנרי ברחוב בן יהודה בתל אביב. בשיאם מנו חתולי אבנרי עשרה חתולים סיאמיים מתוקים שהסתובבו להם ברחבי הבית. אבנרי אהב את החתולים אהבת נפש, ונראה שהחתולים גם כן אהבו את אבנרי. אצלם, כך נראה, הוא לא היה שנוי במחלוקת.
"תמיד שאלו אותו למה אין לו ילדים", מספרת העיתונאית ענת סרגוסטי, שעבדה לצד אבנרי ב"העולם הזה" ואף זכתה לצלם כמה תמונות של חתוליו. "הוא היה אומר, ילדים? לי יש חתולים!".
מתברר שאבנרי אפילו חשב לכתוב ספר על חתולים, אבל פשוט לא מצא לזה זמן. מה שבכל זאת מצאנו, הוא הקדמה שכתב למדריך לחתולים שיצא בתחילת שנות ה-80, שם הוא מספר קצת על תכונותיהם של החתולים. נראה שאמנם הוא היה מוקף בדורשי רעתו, אבל היו לו עשרה בני ברית קרובים במיוחד. וכך הוא כותב:
"יש ונוצרת ביניכם הבנה אמיתית, ולו לרגעים מעטים, מאוחר בלילה, כשאתה יושב בכורסה והחתול מתפנק בחיקך ושולח בך מבט עמוק עמוק. אז נדמה לך שאתה והחתול הגעתם זה אל נבכי הנשמה של זה, וידידות זו ממלאה אותך סיפוק עמוק, שהידידות עם הכלב אינה יכולה לספק. אני אובייקטיבי. אני אוהב את כל בעלי החיים. אני משוגע לכלבים. אך את החתול אני אוהב מכל. בעיני הוא סמל השלמות, סמל היופי, סמל הדרור".
אבנרי נעזר בצלמי "העולם הזה" כדי לתעד את חתוליו. את רוב התמונות של החתולים צילמה בביתו צלמת העיתון אילנה בן ארי. עשינו מאמץ גדול לנסות למצוא אותה, אך לא הצלחנו ליצור איתה קשר. סחיש מספר כי אבנרי עצמו הוא שריכז את כל הצילומים של החתולים בתיק אחד שהיה שמור במגירה בביתו, ואז, בבוא היום, הם נלקחו יחדיו בתיק אחד למשמרת עולם בספרייה הלאומית.
"זהו בית גדול, מרווח, מצוייד במיטב השיכלולים המודרניים", כתב אחד ממבקריו של אבנרי, אהרון בכר בספרו "הנדון: אורי אבנרי", "והוא שורץ במשפחת חתולים סיאמיים, להם הוא מקדיש את כל אהבתו". הדברים האלו נאמרו בביקורת מרומזת לסדר העדיפויות של אבנרי, אבל כל חתולאי יודע, שלהקדיש לחתולים את כל האהבה שבעולם, זו מחמאה אדירה ובטח לא עלבון.
השימוש בתמונות של אילנה בן ארי נעשו על פי סעיף 27א. לחוק זכות יוצרים. הספרייה הלאומית לא הצליחה לאתר את בעל/ת זכות היוצרים. בעל/ת זכות היוצרים זכאי לבקש להסיר את התמונה במייל: [email protected]
