האם "כושי כלב קט" צריך לבקש סליחה?

הקלאסיקות הספרותיות לא ידעו שיבוא יום ומילת הגנאי שמתייחסת לבעלי צבע עור כהה, תימחק - ובצדק - מדפי ההיסטוריה. אז איך נכון להתייחס אליהן עשרות שנים אחר כך? האם הן יהיו מוקצות לנצח? ומה משותף לגבינת "אושי" ול"קרמבו"?

נתי גבאי
26.06.2022
המשוררת אנדה עמיר-פינקרפלד. ארכיון גנזים

כּוּשִׁי כֶּלֶב קָט
נִשְׁאָר אַתָּה לְבַד
אֶת אָזְנֶיךָ פְּתַח
וְאֶת עֵינֶיךָ פְּקַח
לִשְׁמֹר עַל בֵּיתִי
לִשְׁמֹר עַל חֲצֵרִי.

בָּא שׁוּעָל גָּדוֹל
לִטְרֹף הַתַּרְנְגוֹל
אָז כּוּשִׁי נָבַח
וְהַשּׁוּעָל בָּרַח
הַב הַב הוּא נָבַח
הַב הַב הוּא נָבַח.

שָׁמְעוּ זֹאת הַיְּלָדִים
יָצְאוּ בְּרִקּוּדִים
יָצְאוּ בְּרִקּוּדִים
וְשָׁרוּ לוֹ שִׁירִים
אַךְ זֶהוּ כֶּלֶב טוֹב
אַךְ זֶהוּ כֶּלֶב טוֹב!

("כושי כלב קט", אנדה עמיר-פינקרפלד)

מסכן הכלב הקט. לא מספיק שהוא נאבק בשועלים ושומר על הבית, הוא גם הפך למוקצה. לא פעם אחת. פעמיים. פעם אחת בסוף שנות ה-50, כאשר משרד החוץ ביקש מ"קול ישראל" שלא לשדרו כדי לא לפגוע ביחסים השבריריים עם יבשת אפריקה; ופעם נוספת לפני מספר שנים, כששוב הוסר מערוצי הילדים. והכל בגלל שם החיבה שבחרה לו המשוררת אנדה עמיר-פינקרפלד אי שם באמצע שנות ה-40.

את הסרטון הזה, ילדיכם כבר לא יראו בערוצי הפעוטות.

האם שיר כל כך תמים ומתוק ראוי להימחק מדפי ההיסטוריה? ואולי מה שמדהים הוא שהשיר הזה הצליח לשרוד כל כך הרבה שנים מלכתחילה?

מודעה משנת 1950 על כלב אבוד בשם "כושי"

אבל זו לא רק אנדה פינקרפלד-עמיר שאבדה בפוליטיקלי קורקט. מה צריך להיות היחס לחתולה מ"דירה להשכיר" של לאה גולדברג?

החתולה "הכושית" מ"דירה להשכיר"

ומה נעשה עם שורה של קלאסיקות אחרות מהתרבות העברית, שלא הבינו בשעתו כי הן משתמשות במילה פוגענית? חלק מהספרים, דרך אגב, נחשבים לנדירים ממש:

כושיש ותשעת אחיו הכושים / החרוזים – ש. מלצר. הציורים מאת חנן פישר. 1943

 

כושיה עם שמשיה / הציורים – מרים ברטוב. הספור – רנה שני. 1963

 

עשרה כושים קטנים / דוד פאר.

וכמובן שאי אפשר בלי לדבר על הממתק החורפי המושלם. במשך שנים רבות הוא נקרא בעולם, וגם בארץ ישראל, "ראש כושי" או "כושי". עד כדי כך השם הזה היה פופולרי, שגם כאשר הוא זכה לשמות חדשים, עדיין היה צורך להציג איור שממחיש את השם הישן במודעות הפרסומת.

"כושי" הופך ל"קרמבו". הארץ, 24 בדצמבר, 1962
"'כושי' נפלא נושא פרסים"

ומי מכם זוכר את הגבינה המותכת הזו? בשלב מסויים, הבינו גם שם, כי הם חייבים למצוא שם חדש לגבינה. אז הם החליפו את שם הגבינה הישן ל"אושי", אבל לא טרחו גם לעדכן את האיור שבפרסומת…

"כושי" הפך ל"אושי". הציור נשאר

כבר ב-1975 גיחכו על כך:

ידיעה שפורסמה ב"מעריב". ינואר, 1975

ולסיום. אין לנו ממש מילים לומר על בית הקפה הפופולרי הזה:

חשוב לקרוא יצירות בקונטקסט שבה הם נכתבו, וכך גם לגבי פרסומות ושמות של מוצרים שונים. אבל מה שהיה אולי מותר פעם (וגם זה לא בטוח), בוודאי אסור היום, וטוב שכך.

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation