הספר "מאגן הקרפטים ועד הים התיכון. סיפוריהם של דוברי ההונגרית בישראל" מנסה לתת תשובה כוללת לשאלה: מי הם דוברי ההונגרית בארץ, ומה תרומתם לחברה הישראלית?
הנושא, בדומה לאופי ההונגרי – למי שמכיר אותו, הוא מורכב ודורש הסבר מעמיק. מה שהוגדר כ"כור ההיתוך" הישראלי, למעשה המפעל הציוני, ביחד עם קשיי החיים בארץ ישראל ואחר כך במדינה החדשה, לא השאירו מקום לנוסטלגיה. העולים לא טיפחו את הזהות של ארצותיהם הקודמות, עדות המזרח ועדות אשכנז כאחת. בנוסף לכך, ההונגרים עצמם לא פעלו כקבוצה ולכן לא יצרו לעצמם זהות קולקטיבית (כמו הפולנים לדוגמה) לטוב ולרע. ולמה זה קרה? יש לכך הרבה סיבות שעליהן אפשר אולי לקרוא בספר המשובח שלפנינו, בין השורות.
הספר שיצא לאור בעריכת אנה סלאי הוא תערובת של ספר מחקר עם ספר אנקדוטות: הוא גם קובץ מאמרים מעמיק וגם מבחר רב של מכתבים ומסמכים אישיים. אפשר לקרוא אותו כאנציקלופדיה, ולקפוץ בין תקופות ובין נושאים. נקודת ההתחלה בסדר הכרונולוגי היא היישובים הראשונים של שנות השבעים של המאה התשע עשרה והשכונה החרדית "בתי אונגרין" בירושלים שנוסדה בשנת 1891 והסיום הוא בתיאור מפעל חייהם של העולים שהגיעו בין שתי המלחמות העולם ואחרי השואה.
עורכת הספר, אנה סלאי הצליחה לגרום לעשרות אנשים, אנשי מחקר וקרובי משפחה כאחד לאסוף את השברים וליצור מהם מארג של תולדות דוברי השפה ההונגרית בארץ. הספר הוליד את הנושא שלו, מהווה השראה ונותן לגיטימציה למחקרים נוספים מסוג זה. עורכת הספר הציגה לפני המשתתפים בפרויקט אתגר: ליצור את תחום המחקר שלהם. להגיע לחומרים ארכיוניים ולספריות ולאסוף את החומר על יוצרים, אמנים, מדענים ואנשי חברה בולטים אחרים שלרוב אפילו לא זוהו כהונגרים. מהסיבה הזו הפרויקט הגדיר את הנושא שלו לפי שפת האם ולא לפי ההגדרה הלא ברורה של זהות. ובנוסף, אחרי 1920 מיליוני דוברי הונגרית חיו במדינות השכנות להונגריה – בעיקר בסלובקיה, אוקראינה, רומניה וסרביה – אחרי חתימת חוזה טריאנון שצמצם את שטח הונגריה לשליש הן בשטחה והן באוכלוסייתה. אנשים שגדלו על השפה והתרבות ההונגרית באזורים נספחים אלה גם הם כלולים בספר הזה.
אז מה זה הונגריות ובמה זה מתבטא?
בקשר לסופרים, במאים ואנשי תרבות אחרים שהחומר שהם עובדים איתו היא השפה, הקשר למולדת יותר ברור. צורת החשיבה והשפעת שפת האם בכתיבה של אביגדור המאירי או אפרים קישון לדוגמא, הוא בולט. מי שיודע הונגרית, מזהה את השפה מאחורי הפרוזה העברית של המאירי, ומי שמכיר את ההומור שנוצר בפשט, ואת עולם בתי הקפה והספרות הקצרה שנכתבה ליד השולחנות של בתי בקפה הרבים בבודפשט בין שתי מלחמות העולם, מזהה את שורשי ההומור של אפרים קישון מיד.
היכולת להסתכל על העולם מבחוץ ולנתח אותו בצורה מקורית – היא כישרון של אנשים שבאים מבחוץ. השכלה וידע וכן רצון ליצור ולחדש, הן לא תכונות שקשורות למגזר ומוצא. לכן, הספר של אנה סלאי מעניק ערך נוסף להבנה שלנו כישראלים בנוגע לנושאים כגון: תרומתן של הגלויות השונות לבניית החברה הישראלית, היחס של החברה לעולים חדשים, הדחף החברתי לטשטש את הזהות המקורית למען ההשתלבות המוצלחת כביכול בחברה הישראלית, קשיי הסתגלות בארץ ושיטות השונות של ההתמודדות. כל אלה מסופרים בספר הזה ומלמדים לקח חשוב לא רק בקשר לסיפור ההונגרי. לפיכך, הספר עוסק בהיסטוריה של ארץ ישראל ומדינת ישראל כולה בכמאה וחמישים שנים האחרונות.
הספר שהוצא לאור בשתי השפות – הונגרית ועברית – החל את דרכו כפרויקט בשם "דוברי הונגרית בישראל" בקיץ 2017, ויצא לאור לרגל מאה שנה לעליית המהנדסים 1920/1921 בהוצאת "גונדולט" בבודפשט. בהונגרית:
Szalai Anna, szerk., A Kárpát-medencétől a Földközi-tengerig. A magyar anyanyelvű izraeliek története (Budapest: Gondolat Kiadó, 2021)