לתוך מחילת הארנב: מסע בעקבות אליס בארץ הפלאות בעברית ובכלל

לפני יותר מ-150 שנה יצא לאור באנגליה ספר הרפתקאות שכתב בכלל מרצה למתמטיקה - וחולל מהפכה בתחום ספרות הילדים העולמית. אליס בארץ הפלאות שכתב לואיס קרול הפך לתופעת תרבות חובקת עולם וחוצת שפות, ולאתגר תרגום שרבים מנסים עד היום לפצח. ניסינו לברר איך מתרגמים לעברית חתול צ'שייר ובאיזה מרוץ משתתפת הציפור קאת?

עטיפת "עליסה בארץ הפלאות", הוצאת התקליט, 1970

את סיפורו של המרצה למתמטיקה צ'רלס לוטווידג' דודג'סון, שיצר קשר מיוחד עם ילדותיו של הדיקן בקולג' שלו באוניברסיטת אוקספורד, רבים מכירים. דודג'סון נקשר במיוחד לבתו הקטנה של הדיקן, אליס לידל, ובזמן שיט בנהר סיפר לה ולאחיותיה מעשיות שבהן כיכבה הילדה. המעשיות האלה הולידו אחר כך את אחד מהספרים הגדולים והחשובים של התרבות המערבית, "הרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות", ואת צ'רלס דודג'סון הן הפכו ללואיס קרול – שם העט שבו בחר לפרסם את הספר ואת המשכיו.

הספר זכה לתשבוחות מיד כשראה אור. מהר מאוד הפך לציון דרך בעולם ספרות הילדים, בתור ספר שגם מבוגרים יכולים ליהנות ממנו, ובתור ספר שלא ביקש לחנך את קוראיו וקוראותיו הצעירים, אלא לפתוח להם דלת לעולם של כיף ומשחקים. מהר מאוד תורגם הספר לשפות זרות – ארבע שנים אחרי יציאתו תורגם כבר לגרמנית ולצרפתית, ובמרוצת השנים תורגם לכ-175 שפות.

1
איור מתוך "עליסה בארץ הנפלאות", בתרגום ל. סמן, הוצאת אומנות, אודסה, 1924

בפסקה הראשונה קראנו לספר המדובר "אליס בארץ הפלאות". הבחירה הזו אינה מובנת מאליה, כי לאורך השנים קיבל הספר – שנקרא במקור Alice's Adventures in Wonderland – כמה שמות כשתורגם לעברית. הוא תורגם כמה פעמים ללשון הקודש, בפעם הראשונה ב-1924 על ידי אריה לייב סמיאטיצקי, ולאחר מכן עוד ארבע פעמים נוספות – מלבד עוד אינספור תרגומים ועיבודים מקוצרים לילדים ולפעוטות.

לקבוע שם לספר מתורגם זה לא דבר קל מלכתחילה, וגם כאן נתקלו המתרגמים בכמה דילמות. המתרגמים הראשונים, במסגרת המסורת לעברת את שמותיהם של גיבורי הספרות המערבית, ניסו למצוא גרסה עברית לשמה של הגיבורה. בתרגום הראשון של סמיאטיצקי היא הייתה עליסה (אולי ברמיזה לכתיב היידי שבו ע' מבטאת צליל E). בתרגום השני, של אהרן אמיר, כבר קיבלה שם עברי למהדרין – עליזה. השמות האלה נתקבעו כמעט לחלוטין בקרב דוברי העברית, שרובם ככל הנראה עדיין יכנו את הספר "עליסה בארץ הפלאות". רק בתרגומים המאוחרים החליטו המתרגמות לקבוע את השם המקורי, אליס, בשם הספר ובתוכנו.

1
אליס עם הזחל, מתוך "עליסה בארץ הנפלאות", בתרגום ל. סמן, הוצאת אומנות, אודסה, 1924

סוגיה נוספת מלבד שמה של אליס הוא מה שם המקום בו עברו עליה כל אותן הרפתקאות מטורללות? אצל סמיאטיצקי זו הייתה "ארץ הנפלאות", אבל כבר מאז תרגומו של אמיר ב-1951 שם המקום התקבע כ"ארץ הַפְּלָאוֹת" – כפי שתרגמו את השם גם מפיצי הסרט של דיסני, שיצא לאקרנים באותה השנה.

שני התרגומים האחרונים, על ידי רנה ליטוין ב-1997 ועטרה אופק ב-2012, הם הראשונים בעברית שתרגמו את שמו המלא של הספר והוסיפו את המילה "הרפתקאות" על נטיותיה לשם הספר. שני התרגומים המוערים הם ככל הנראה אלו שניסו להעביר בצורה המדויקת ביותר את רוח הספר – עד כמה שניתן.

גם אחרי שעוברים את שתי המשוכות הגדולות שבכותרת הספר, אפשר להניח שהתרגום של "אליס בארץ הפלאות" הוא מלאכה מורכבת מאוד. הספר המקורי שקוע בשפה ובתרבות האנגלית. הוא מלא בשירים בחרוזים – כבר אתגר תרגום לא פעוט – שהם גם פארודיות על שירי ילדים אנגליים שהיו מוכרים מאוד בתקופתו של קרול. הדיאלוגים עמוסי בדיחות, משחקי מילים וקריצות לדוברי האנגלית. חלק נכבד תופסים שעשועי האי-גיון (נונסנס). איך הופכים את רכבת ההרים הזאת לטקסט קוהרנטי בשפה אחרת?

1
מסיבת התה, מתוך "עליסה בארץ הנפלאות", בתרגום ל. סמן, הוצאת אומנות, אודסה, 1924

לשאלה הזאת אין כמובן תשובה אחת. חלק מהמתרגמות והמתרגמים בחרו להיצמד למשמעות המילונית של המקור: ציפור הדודו נשארת דודו, החתול המחייך הוא חתול צ'שייר, וגם שירי הנונסנס והפארודיות מתורגמים מילולית – ללא קשר למקור האנגלי שעליו הם התבססו. אריה סמיאטיצקי, שתרגם את הספר תחת שם העט ל. סמן, בחר בגישה קצת שונה. סמיאטיצקי בחר "לגייר" לחלוטין את הרפתקאותיה של אליס, ובכך לשמור לא את המשמעות של המילים, אלא את ההקשרים באופן דומה למקור. כך לדוגמה, הזחל על הפטרייה שר את "אחד מי יודע", המשרתת מרי-אן הפכה לחנה-דבורה, וארנב האביב – במקור ארנב מרץ, שם שמבוסס על ביטוי אנגלי שמבטא טירוף דעת – הפך אצל סמיאטיצקי לארנב בן ניסן. הדודו אצל סמיאטיצקי הפך להיות הציפור המקראית קָאַת, שמציע להשתתף במרוץ כדי להתייבש מאגם הדמעות – בבדיחה המקורית של קרול המרוץ הוא עבודה ללא תוצאות, והוא משתמש בביטוי שקיבל לאחר מכן גם משמעות של מרוץ לבחירות.

השפעתו של הספר המצליח חצתה גבולות, שפות וזמנים. הספר הפך לאחת מאבני היסוד של ז'אנר ספרות הפנטזיה לילדים ולנוער, ואף למבוגרים צעירים. הוא עובד למחזות ולסרטים, והיה השראה לציורים ולקטעי מוזיקה – גם עבור מוזיקה קלאסית וגם לשירי פופ. הוא הכניס לשפה ביטויים כמו זה שמופיע בכותרת הכתבה הזו. בקצרה, הוא הותיר חותם בלתי נמחה על התרבות הפופולרית המערבית.

עבור אדוה קמחי-שאל (33), גנטיקאית במקצועה, אליס והרפתקאותיה הפכו להיות מרכיב יסודי בזהות ובחיי היומיום. "אליס זו אהבה גדולה, אובססיה, תחביב. זה ספר שקראתי לאורך החיים ובכל פעם אני מגלה בו משהו חדש. יש בו גם קטעים שנתנו לי כוח ונחמה ברגעים קשים בחיים, והוא היה איתי גם ברגעים השמחים – אפילו החתונה שלי הייתה מעוצבת על פי הספר", היא אומרת. כמו רבים אחרים, קמחי-שאל הכירה את הדמות לראשונה מהסרט המצויר של דיסני. "בתור ילדה קטנה הייתי צופה בסרט בריפיט. אחר כך קראתי עותק מקוצר שהיה של אמי בילדותה – התרגום של ורה ישראלית שבו הזחל היה בכלל תולעת וחתול הצ'שייר היה חתול סיאמי". רק מאוחר יותר קראה את הגרסה המלאה – באנגלית.

1
אוסף ספרי אליס בארץ הפלאות של אדוה קמחי-שאל. צילום: אדוה קמחי-שאל

משם, הפכה האהבה הגדולה גם לתחביב ולסימן היכר בקרב חבריה ומכריה. "התחלתי לאסוף ספרי אליס וכתבים של לואיס קרול בגיל 18. בכל פעם שנתקלתי באיזו הוצאה מגניבה של הספר קניתי אותה, וגם התחלתי לקבל מתנות מחברות ומחברים. סבתא שלי נתנה לי הוצאה מיוחדת בגרמנית שמצאה אצלה בבית, חברים שנסעו לסין הביאו לי עותק משם, ואז נדלקתי על הרעיון של אוסף תרגומים", מספרת קמחי-שאל. "אני ממש אוהבת לראות את הפרשנות השונה בכל שפה, אפילו באיורים – אם אני לא באמת מסוגלת לקרוא אותה. למשל בתרגום להונגרית בכלל אין חתול, אלא כלב".

1
הכלב המחייך בתרגום להונגרית. צילום: אדוה קמחי-שאל

היום מכיל האוסף של קמחי-שאל 120 תרגומים רשמיים ב-42 שפות – ועוד עשרות עותקים מעובדים ומקוצרים ופריטים אחרים שקשורים להרפתקאותיה של אליס ולחייו של לואיס קרול. "יש לי עותק בלימבורגית, שפה שלא ידעתי על קיומה עד שקיבלתי את הספר, ומדוברת במשולש הגבולות בין הולנד, בלגיה וגרמניה", היא מגלה. "יש לי עותק מיפן שכתוב מלמעלה למטה, ועותק מהודו שבו הזחל נראה כמו אל מקומי. יש לי גם עותקים בלדינו וביידיש, שאת שניהם אני מצליחה לקרוא בערך".

בעברית היא אוהבת במיוחד את התרגום המוער של רנה ליטוין. "היא משלבת את המקור עם התאמות לשפה המקומית בצורה עדינה וזורמת". את התרגום הראשון של סמיאטיצקי היא עדיין מחפשת. "קראתי אותו באתר הספרייה הלאומית! הוא הופך הכל למאוד יהודי וזה מצחיק ומיוחד".

1
אליס בארץ הפלאות בקוריאנית. צילום: אדוה קמחי-שאל

והחיפוש אחר עותקים ופריטים חדשים, כמובן, לעולם לא נגמר. "היום אני ובעלי גיא, שתרם רבות לאוסף שלי, מנהלים רשימה כדי לעקוב אילו שפות כבר יש לנו ומה עוד צריך למצוא. הכיף הוא הציד. ברור שאפשר להזמין היום הכל מחו"ל באינטרנט, אבל אנחנו מנסים תמיד להשיג את הספרים בדרך אישית יותר. ככה לכל ספר באוסף יש סיפור", אומרת קמחי-שאל. "אני גם חברה בקבוצת אספנים בינלאומית, ובאופן כללי תמיד שמחה לשמוע מחובבי וחובבות אליס אחרים. בכלל, אם ירצו לתרום או למכור לנו עותק של אליס בשפה משוגעת או הוצאה מגניבה, אנחנו נשמח", היא צוחקת.

1
אליס בארץ הפלאות עם ציורים של סלבדור דאלי. צילום: אדוה קמחי-שאל

וגם דור עתיד להערצת אליס החקרנית ובעלת התושייה גדל לצד האוסף הצבעוני. "היום אנחנו מקריאים את אליס לבת שלנו", קמחי-שאל מספרת. "היא כבר מכירה את כל הדמויות ואוהבת את הספרים המוזרים שיש בבית". נראה שלעולם יגדלו קוראים וקוראות חדשים לספר ההרפתקאות המסקרן, מצחיק, מפחיד ומטורלל, שיצא לאור כבר לפני יותר מ-150 שנה.

אם תרצו להוסיף על האמור בכתבה, לתקן, להאיר או להעיר, תוכלו לעשות זאת כאן בתגובות, בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם.

נעה ידלין: "אמרו לי שאין כאן מה לספר"

נעה ידלין הייתה כבר עם רומן אחד די מוצלח מאחוריה. הברה אחת בלבד, מבלי להתכוון, גרמה לה לפתע לעצור, לחשוב ולפקפק בעצם קיומו של הסיפור החדש שכתבה. הברה אחת שמסמלת את החרדה שבבסיס עבודת היצירה, ומעלה את השאלה הגדולה: מה הופך סיפור לסיפור ראוי?

1

נעה ידלין. צילום: איריס נשר

לשאול סופרת על קשיים בהוצאה לאור של ספר יום לפני שספרה החדש והחמישי במספר יוצא לאור, הוא ללא ספק תזמון מוזר ביותר. אבל זה בדיוק הזמן בו אני משוחחת עם נעה ידלין על הסירובים והמכשולים שנתקלה בהם בדרך להצלחה, במסגרת פרויקט "חבלי כתיבה" של הספרייה הלאומית לחודש הקריאה. בזמן שהספר החדש שלה, "הספר הלא נכון" (הוצאת כנרת-זמורה-דביר), עשה את דרכו להפצה, היא פינתה את הזמן לשיחה דווקא על איך לפעמים ספר כמעט לא נולד. 

"לפני יותר מעשור כתבתי את הספר 'בעלת הבית'. אמנם כבר כתבתי קודם (הרומן הראשון של ידלין, "חיי מדף", יצא בשנת 2010 – ק.ה.) אבל בכל זאת הייתי ממש בתחילת דרכי", מתחילה ידלין בחיוך. "נפגשתי עם סופרת אחרת, שהייתה הרבה יותר ותיקה, מנוסה ומוכרת ממני. במהלך השיחה ציינתי שאני כותבת ספר. היא שאלה על מה הוא ועניתי שהסיפור על גבר בן 40, ממשפחה ירושלמית, משכילה, חילונית ואמידה. אמא שלו היא סמנכ"לית של מרכז שלום מאוד יוקרתי ויום בהיר אחד באמצע החיים מתברר שהיא מואשמת במעילת ענק בכספי המרכז. כשסיימתי לדבר, היא הסתכלה עליי ואז אמרה רק אות אחת שהצליחה להרוס את הביטחון העצמי שלי באופן טוטאלי: 'ו…'".

1
נעה ידלין חותמת על ספריה בשבוע הספר. באדיבות המצולמת

מה ענית לה?
"אין 'ו..' – זה הספר, זה הסיפור. אמו של הגיבור מואשמת במעילת ענק והספר הוא על כל מה שקורה במשפחה. אני מסתכלת עליה, היא מסתכלת עליי, וברור שהיא ציפתה לשמוע סיפור והיא לא שמעה אותו מבחינתה. באותו רגע אמרתי לעצמי שאולי אם לא ברור לה שזה מספיק סיפור, אז כנראה שאין פה סיפור. הרגשתי שטעיתי. זה פשוט מדהים איך בהברה אחת אפשר להפיל בן אדם ואפילו לא להתכוון".

אילו שאלות זה עורר אצלך?
"אני חושבת שאת השאלה של מה גדול מספיק בשביל סיפור ומה ראוי לספר. אפשר לדבר עליה המון, וכמובן שאין עליה שום תשובה חד משמעית, זה עניין של דעה ושל טעם. אבל זו שאלה שמעסיקה את כל הסופרים במובן כלשהו כל הזמן. אין ספק שככל שלאדם יש יותר ניסיון זה עוזר, ועדיין, אין לכך באמת תשובה נכונה. זה תלוי גם במספר לא פחות מאשר בקורא".

לתגובה שלה הייתה השפעה מרחיקת לכת?
"באותו רגע זה השפיע עלי מאוד. מה שמעניין בסיפור הזה הוא שלא נאמר שום דבר לא בסדר, שום דבר שלילי. יותר מזה, היא חלילה לא התכוונה לפגוע בי או להוריד לי את הביטחון. אני בטוחה שהיא לא מעלה בדעתה עד עצם היום הזה כמה השפעה היה לזה עליי בזמנו, ויש להניח שהיא בכלל לא זוכרת את השיחה הזאת. השאלה הייתה לחלוטין תמימה, זה בסדר לשאול את זה. אבל עבורי זה היה רגע בכתיבה של הספר, שאמרתי לעצמי שיכול להיות שאני טועה בכיוון".

למה לתגובה הזו הייתה כזו השפעה?
"כל התהליך של הכתיבה הוא הרי תהליך שעושים לבד – רוב הזמן אין שום פידבק שיוכל להגיד אם את בכיוון או לא, אם זה טוב או רע. זה לצוף בחלל בלי קנה מידה. לכן כל הזמן מקנן החשש שהכתיבה היא איזו סוג של הזיה, בינך ובין המקלדת, שאין לה שום אחיזה במציאות. אולי אין לזה פשר בעיני אחרים, אולי זה לא מדבר אל אחרים – זו החרדה הכי עמוקה בכתיבה. לכן השאלה הזו הביאה אותי לחשוב שאולי אני טועה".

לא היה נוק-אאוט

ההברה הבודדת הזו אולי ליוותה את ידלין בהמשך תהליך הכתיבה, אך "בעלת הבית" ראה אור בסופו של דבר בשנת 2013. הספר זכה בפרס ספיר וזכה לביקורות טובות ולאהדת הקוראים. ב-2021 אף עובד למחזה ועלה על הבמות בתיאטרון בית ליסין.

איך התגברת על התחושה הזאת שאולי טעית?
"פשוט התגברתי על זה. זה מאוד עניין של אישיות. יש לי על זה הרבה שיחות עם סופרים אחרים, על השאלה הזו של 'עמוד שדרה', וזה לא קשור לספרות אלא לאישיות. אנשים מאוד נבדלים זה מזה באופן שבו הם מגיבים להטלת ספק במה שהם עושים, לגבי מי שהם. יש לי, למשל, חברה סופרת שמאוד קשה לפגוע בביטחונה העצמי. אם היא חושבת שמשהו טוב אז היא בטוחה בזה. היא סיפרה לי על כל מיני דברים שאמרו לה בעבר על כתבי יד, ושאלתי אותה 'איך היה לך את הכוח להמשיך אחרי כל זה?'. היא ענתה פשוט: 'ידעתי שזה טוב'. לי לא היה את הבטחון העצמי הזה, בוודאי לא אז. אבל כנראה שבכל זאת המחשבה שזה סיפור שראוי לספר אותו הייתה גדולה יותר מהרגע המערער הזה".

אז אולי היא זו שטעתה?
"יכולתי להציג את זה ככה ולהגיד שהמציאות הוכיחה שהיא טעתה. אבל אני לא אגיד דבר כזה, כי היא לא טעתה. אני בטוחה שיכול להיות אדם שיקרא את הספר ויגיד שאין בו סיפור. העובדה שהספר יצא לאור ואפילו הצליח במידה מסוימת אינה מהווה הוכחה לצדקתי. לכל הפחות אפשר לומר שזה לא היה נוק-אאוט, כלומר יש כאן מקום לדיון על טעם. אני מניחה שזה טלטל אותי בעיקר משום שכתב היד עוד לא היה שלם, אחרת זה היה מערער אותי פחות. זה היה בשלב שאף אחד עוד לא קרא אותו, אפילו לא העורכת. זה היה יחסית בוסרי".

התחושה המערערת הזאת שבה בספרים הבאים או שהעובדה שהספר יצא לאור הוציאה את העוקץ מהשאלה שלה?
"השאלה שלה הדהדה בי עוד הרבה אחרי ואולי בעצם היא שם בכל פעם שאני כותבת. היו נקודות בזמן הכתיבה שנתקפתי חוסר ביטחון בגלל משהו שאמרו לי, אבל לאור העובדה שהמשכתי לכתוב, ככל הנראה המשקל של זה בכל זאת לא היה כבד".

1
נעה ידלין חותמת על ספריה בחודש הקריאה. באדיבות המצולמת

רומן ראשון מוביל לרומן שני

בשנים מאז שיצא לאור "בעלת הבית", הוציאה ידלין עוד שלושה ספרים. "שטוקהולם" שכתבה, על חבריו הקרובים של מועמד לפרס נובל שמת במפתיע, הפך גם לסדרת טלוויזיה מצליחה ששודרה בתאגיד השידור "כאן". בימים אלה יוצא לאור ספרה השישי, והרומן החמישי שלה, "הספר הלא נכון".

"גיליתי שכשהרבה אנשים קוראים ספר, שומעים הרבה תגובות", אומרת ידלין. "יש אנשים שלא חושבים שספר מעניין וזה ברור, זה נאמר על כל ספר. לימים יצא לי לספר מיליון וחצי פעם על מה הספר החדש שאני כותבת, ואף לא אחד אחר עוד לא אמר לי את ה-'ו…' הזה. עכשיו ברור לי שהשאלה ההיא נשאלה מתוך עניין כן, אכפתיות ואמפתיה".

כשיש כבר רומן ראשון מאחורייך זה עוזר ליכולת להתמודד עם הספקות?
"הספר הראשון שלי מכר בכמות נחמדה, קיבל ביקורות, חלקן טובות וחלקן פחות. מבחינתי הוא עשה את שלו – שמעבר להיותו בעולם, תפקידו היה להיות הרומן הראשון שמוביל לרומן שני, ממש כמו בשיר של 'גזוז'. אי אפשר לנהל רומן שני בלי לעבור את הראשון. מעבר להצלחה היחסית שלו שאינה מובנת מאליה, מה שהספר הראשון עשה בשבילי זה להבהיר לי שזה מה שאני רוצה לעשות, וזה הרבה מאוד. במובן הזה הוא עשה את מלאכתו".

ועל מה הספר השישי שלך, החדש?
"'הספר הלא נכון' מספר על מישהי בראשית דרכה שמאוד רוצה להיות סופרת. בן זוגה הוא פוץ מתנשא ואנין טעם והוא מאוד מאמין בה. היא בחופשת לידה עם תינוק והיא לא מצליחה לכתוב או לקרוא, אז חברה מספרת לה שכדאי לה לקרוא רומנים רומנטיים. בהתחלה היא אומרת שזה לא בשבילה, אבל איכשהו היא נכנסת לדבר הזה, ומתחילה גם לכתוב רומנים כאלה. והכל מבלי שלבן הזוג שלה יש מושג ירוק". 

ו…?
ידלין פורצת בצחוק גדול.

 

הכתבה הזו מתפרסמת במסגרת הפרויקט המיוחד שלנו "חבלי כתיבה": סופרים וסופרות מצליחים מספרים לספרייה הלאומית על הרגעים הקשים ביותר בדרך לרשימת רבי המכר. לכל הכתבות בפרויקט

דוברי השפה ההונגרית בארץ – האם זאת אגדה?

חדש על המדף, והפעם: רבים מאיתנו מכירים דוברי הונגרית בארץ, אבל האם אי פעם הכרנו את הסיפור שלהם? טומי לפיד, קסטנר, קישון – הם השמות הבולטים של ישראלים שמוכרים גם כהונגרים. הם ועוד רבים, דוברי הונגרית בארץ, כמו המלט בבנין, אחד מחומרי היסוד המחזיקים הבלתי נראים ברשת של החברה

ינה ריטה, לא קל למות, מהדורה שנייה, הסיפור הראשון שפרסמה ההוצאה "הרומן הזעיר" בארץ ע"י ישראל ואברהם פרגו, 1949

הספר "מאגן הקרפטים ועד הים התיכון. סיפוריהם של דוברי ההונגרית בישראל" מנסה לתת תשובה כוללת לשאלה: מי הם דוברי ההונגרית בארץ, ומה תרומתם לחברה הישראלית?

הנושא, בדומה לאופי ההונגרי – למי שמכיר אותו, הוא מורכב ודורש הסבר מעמיק. מה שהוגדר כ"כור ההיתוך" הישראלי, למעשה המפעל הציוני, ביחד עם קשיי החיים בארץ ישראל ואחר כך במדינה החדשה, לא השאירו מקום לנוסטלגיה. העולים לא טיפחו את הזהות של ארצותיהם הקודמות, עדות המזרח ועדות אשכנז כאחת. בנוסף לכך, ההונגרים עצמם לא פעלו כקבוצה ולכן לא יצרו לעצמם זהות קולקטיבית (כמו הפולנים לדוגמה) לטוב ולרע. ולמה זה קרה? יש לכך הרבה סיבות שעליהן אפשר אולי לקרוא בספר המשובח שלפנינו, בין השורות.

בן חמישים! סיפור המדינה הציונית – כריכה של ספרו של הקריקטוריסט והמאייר הנודע קריאל דוש גרדוש, 1998

הספר שיצא לאור בעריכת אנה סלאי הוא תערובת של ספר מחקר עם ספר אנקדוטות: הוא גם קובץ מאמרים מעמיק וגם מבחר רב של מכתבים ומסמכים אישיים. אפשר לקרוא אותו כאנציקלופדיה, ולקפוץ בין תקופות ובין נושאים. נקודת ההתחלה בסדר הכרונולוגי היא היישובים הראשונים של שנות השבעים של המאה התשע עשרה והשכונה החרדית "בתי אונגרין" בירושלים שנוסדה בשנת 1891 והסיום הוא בתיאור מפעל חייהם של העולים שהגיעו בין שתי המלחמות העולם ואחרי השואה.

עורכת הספר, אנה סלאי הצליחה לגרום לעשרות אנשים, אנשי מחקר וקרובי משפחה כאחד לאסוף את השברים וליצור מהם מארג של תולדות דוברי השפה ההונגרית בארץ. הספר הוליד את הנושא שלו, מהווה השראה ונותן לגיטימציה למחקרים נוספים מסוג זה. עורכת הספר הציגה לפני המשתתפים בפרויקט אתגר: ליצור את תחום המחקר שלהם. להגיע לחומרים ארכיוניים ולספריות ולאסוף את החומר על יוצרים, אמנים, מדענים ואנשי חברה בולטים אחרים שלרוב אפילו לא זוהו כהונגרים. מהסיבה הזו הפרויקט הגדיר את הנושא שלו לפי שפת האם ולא לפי ההגדרה הלא ברורה של זהות. ובנוסף, אחרי 1920 מיליוני דוברי הונגרית חיו במדינות השכנות להונגריה – בעיקר בסלובקיה, אוקראינה, רומניה וסרביה – אחרי חתימת חוזה טריאנון שצמצם את שטח הונגריה לשליש הן בשטחה והן באוכלוסייתה. אנשים שגדלו על השפה והתרבות ההונגרית באזורים נספחים אלה גם הם כלולים בספר הזה.

ראש הממשלה דוד בן-גוריון ורעייתו פולה ביום הולדתו ה-75, שדה בוקר, צלם פאול גולדמן (יליד הונגריה), 1961

אז מה זה הונגריות ובמה זה מתבטא?

בקשר לסופרים, במאים ואנשי תרבות אחרים שהחומר שהם עובדים איתו היא השפה, הקשר למולדת יותר ברור. צורת החשיבה והשפעת שפת האם בכתיבה של אביגדור המאירי או אפרים קישון לדוגמא, הוא בולט. מי שיודע הונגרית, מזהה את השפה מאחורי הפרוזה העברית של המאירי, ומי שמכיר את ההומור שנוצר בפשט, ואת עולם בתי הקפה והספרות הקצרה שנכתבה ליד השולחנות של בתי בקפה הרבים בבודפשט בין שתי מלחמות העולם, מזהה את שורשי ההומור של אפרים קישון מיד.

חיים טופול ושחקנים נוספיםבצילום מהסרט סאלח שבתי שנכתב ע"י אפרים קישון, 1964

היכולת להסתכל על העולם מבחוץ ולנתח אותו בצורה מקורית – היא כישרון של אנשים שבאים מבחוץ. השכלה וידע וכן רצון ליצור ולחדש, הן לא תכונות שקשורות למגזר ומוצא. לכן, הספר של אנה סלאי מעניק ערך נוסף להבנה שלנו כישראלים בנוגע לנושאים כגון: תרומתן של הגלויות השונות לבניית החברה הישראלית, היחס של החברה לעולים חדשים, הדחף החברתי לטשטש את הזהות המקורית למען ההשתלבות המוצלחת כביכול בחברה הישראלית, קשיי הסתגלות בארץ ושיטות השונות של ההתמודדות. כל אלה מסופרים בספר הזה ומלמדים לקח חשוב לא רק בקשר לסיפור ההונגרי. לפיכך, הספר עוסק בהיסטוריה של ארץ ישראל ומדינת ישראל כולה בכמאה וחמישים שנים האחרונות.

סופי פולגר ב'ימי הונגריה בארץ', משחק סימולטני עם ילדים, 2016

הספר שהוצא לאור בשתי השפות – הונגרית ועברית – החל את דרכו כפרויקט בשם "דוברי הונגרית בישראל" בקיץ 2017, ויצא לאור לרגל מאה שנה לעליית המהנדסים 1920/1921 בהוצאת "גונדולט" בבודפשט. בהונגרית:
Szalai Anna, szerk., A Kárpát-medencétől a Földközi-tengerig. A magyar anyanyelvű izraeliek története (Budapest: Gondolat Kiadó, 2021)

קוראן ערבי, זהות פרסית

השפה הפרסית כפי שאנו מכירים אותה היום נולדה לאחר הכיבוש הערבי במאה ה-8 לספירה. כתב יד מאוצרות הספריה הלאומית חושף את ההופעה הראשונה של הפרסית החדשה על בימת ההיסטוריה

לא יודעים הרבה על אחמד חיקאני. הוא חי במאה ה-9 לספירה, כנראה באזור חוראסאן במזרח איראן, מקורם של מלומדים רבים בראשית האסלאם. מה שבטוח, הוא היה בעל ידע מספיק נרחב בערבית על מנת לנקד טקסט בשפה ההיא—ולא רק טקסט סתם, אלא הקוראן עצמו.

אבל למרות חוסר המידע עליו, אחמד חיקאני דמות מרכזית בהיסטוריה של איראן: שמו כרוך במהפך שעבר על השפה הפרסית בימי הביניים.

סיפורנו מתחיל עם כתב יד של הקוראן שקנה האספן המפורסם אברהם שלום יהודה. כתב יד זה, שכולל רק חלק מהקוראן, סורות אלנח'ל (הדקלים, מספר 17) עד אלכהפ (המערה, מספר 18), הועתק על קלף, עם עיטורי זהב שמסמנים את תחילתו של פרק, ונקודות שמסמנות את תנועות הניקוד של כל מילה. סימונים אלה, בנוסף לכתב הערבי המרובע, הידוע כ"כתב כופי", מרמזים כי זהו קוראן עתיק מאוד.

כמה עתיק? בסוף הקוראן ישנה הערה בכתב ידו של מי שתיקן את הניקוד בכתב היד המגלה כי קוראן זה הועתק ב-905. המיוחד בהערה זו, שנקראת קולופון, היא שהיא כתובה פרסית באותיות ערביות. זו ההופעה הראשונה הידועה של הפרסית החדשה בכתב ערבי על בימת ההיסטוריה.

העמוד הראשון של חלק הקוראן ובו הפסוק שבו מוזכר "מסע הלילה" של הנביא מחמד

בהערה זו נכתב כך:

این جزء سی پاره جمله درست بکرد بعجم ونقط وتشدید احمد خیقانی نصره الله فی الدین بمنه سنه اثنی وتسعین واثنی مایه

"אחמד ח'יקאני, ישמרו האל בחיק הדת בחסדו, הגיה את החלק הזה מתוך 30 החלקים (של הקוראן) על-ידי הוספת נקודות (דיאקריטיות), סימני תנועות וסימן השַדַּה (=הכפלת עיצור), בשנת 292 (להג'רה =905)."

תמונה של הקולופון

הייחוד בפרסית החדשה הוא מצד אחד שימור של מאפיינים של השפה הפרסית ה"בינונית", זו שקדמה לכיבושי האסלאם, ומצד שני המרה של הכתב הפרסי הקדום לאותיות ערביות וכניסתו של אוצר מלים לשפה הפרסית. מהלך זה מאותת על הזהות העצמאית הפרסית, הנבדלת מזו של הערבים שהגיעו לאיראן עם הכיבושים של הצבא המוסלמי בשנים הראשונות לאסלאם.

כאשר האסלאם התפשט מחוץ לחצי האי ערב במאות הראשונות לאחר הופעתו, הוא נתקל בשתי תרבויות שהיו עמודי התווך של העולם העתיק: פרס ויוון. התרבות היוונית, או בגלגולה המאוחר, הביזנטית, הייתה נפוצה באגן המזרחי של הים התיכון, ושפתה הייתה יוונית. הדת השלטת הייתה הנצרות. מנגד, התרבות הפרסית שהייתה נפוצה במרכז אסיה הייתה דוברת פרסית והדת השלטת הייתה הדת הזורואסטרית.

בעוד שהשפה היוונית, שהייתה השפה השלטת באגן הים התיכון, נעלמה לאט-לאט ככל שהשלטון הערבי-המוסלמי קבע שורשים באזור זה של העולם, תושביה של האימפריה הפרסית, שכעת הייתה תחת שלטון ערבי-מוסלמי, נטו לכיוון אחר. במקום אימוץ הערבית כשפה שלטת, הם אמצו את הכתב הערבי לתוך השפה הפרסית ויצרו שפה חדשה: הפרסית החדשה.

השינוי לא היה מיידי: בין המאות השביעית לעשירית הפרסית הבינונית נעלמת ומופיעה בצורתה החדשה, הפרסית החדשה, במאה העשירית. את השינויים שהשפה עברה: מה נזנח, מה אומץ מהערבית ומה השתמר מהפרסית הבינונית, ניתן לראות בכתבים בפרסית יהודית מן התקופה. הפרסית היהודית, כלומר פרסית חדשה כתובה באותיות עבריות, חשובה לחקר התפתחות השפה הפרסית החדשה, משום שחלק מהטקסטים בפרסית-יהודית קדומה שימרו מאפיינים לשוניים של פרסית אמצעית.

כתב יד של פירוש לויקרא י"א מתוך הגניזה האפגנית הכתוב בפרסית-יהודית

הבידול בין הזהות הפרסית לזו הערבית אין משמעו דחייה של האסלאם או של הערבית כשפה חשובה. בימי הביניים מלומדים פרסים נסעו ללמוד וללמד במוקדים של ידע בעולם דובר הערבית. הם אף כתבו בערבית על נושאים רבים ומגוונים, החל ממדעי ההלכה האסלאמית וכלה בהיסטוריה ובגיאוגרפיה.

הקוראן שהצגנו בפניכם בתחילת הכתבה הוא דוגמה לשילוב בין הזהות הפרסית לבין קבלה של הערבית כשפה חשובה. הקוראן הועתק בערבית, משום שזוהי שפתו של הקוראן. הקולופון, כביטוי אישי של המעתיק, אחמד חיקאני, מביא לידי ביטוי את הזהות הפרסית שלו.

הזהות הפרסית, שהתעצבה לצד, בצל ולעיתים אף בניגוד לזו הערבית, הלכה והתחדדה לאורך השנים. כיום זהות נבדלת זו באה לידי ביטוי אף בזהות לאומית ודתית נבדלת מזו של העולם הערבי.

 

תודה לד"ר אופיר חיים על תרגום הקולופון