חדש על המדף, והפעם: אלבומי התמונות שחושפים את שעות הפנאי של אנשי האס אס במחנות ההשמדה
סקירה על הספר:
לפני שמונים שנה, בעשרים בינואר 1942, התכנסה ועידת ואנזה בניהולו של ריינהרד היידריך, כדי לדון בקבלת החלטות מעשיות בתהליך השמדת היהודים. כמה חודשים לאחר מכן התחילו לפעול מחנות ההשמדה של "מבצע ריינהרד" בפולין הכבושה: טרבלינקה, בלז'ץ וסוביבור, שבהם נרצחו קרוב לשני מיליון יהודים. אלה היו מחנות שהשמדה היתה מטרתם היחידה. הנאצים דאגו להסתיר את תהליך ההשמדה וחל איסור חמור על צילום במחנות. בכל זאת נשארו צילומים בודדים הן מבלז'ץ והן מסוביבור מהשנים שבהן המחנות היו פעילים.
אחרי המרד בסוביבור באוקטובר 1943 הגרמנים החריבו את המחנה לחלוטין כדי שלא תהיה שום עדות לרצח ושתלו עצים באזור. החפירות הארכיאולוגיות שהחלו בשנות ה-2000 גילו את מקום המדויק של האגפים השונים של המחנה וחפצים אישיים של היהודים שנרצחו שם. כתוצאה מהחפירות התגלו היסודות והבסיסים של תאי הגזים במחנה, והמידות שלהם אפשרו להבין את סדר הגודל של ההשמדה באתר.
בזכות גילוי של אוסף צילומים פרטי, שני אלבומי התצלומים של סגן מפקד המחנה יוהאן נימאן (Johann Niemann) אנחנו יכולים להביט הן במבנים של המחנה והן באנשי האס אס שהפעילו אותו. שני האלבומים, שנשמרו על ידי הנכד שלו ונמסרו לחוקרים, כוללים כ-350 צילומים. כחמישים מהם צולמו בסוביבור, רובם באזור המגורים של הגרמנים (Vorlager). בתמונות אנחנו יכולים לראות את דרך בילוי שעות הפנאי של אנשי האס-אס המתנהלים במרחק כמה מאות מטרים מהבורות שבהם שרפו את הגופות. רואים את השומרים האוקראינים (ביניהם גם את איוון דמיניוק), את נימאן על סוסו, עומד ליד באר, ומחזיק חזרזיר שנולד לא מזמן במשק של המחנה.
ניתן לראות קצין אס-אס עם אקורדיון, רואים קבוצת חיילי אס-אס עליזים בחברת שתי נשים פולניות בשעות הצהריים, כנראה אחרי ארוחת צהרים.
בזמן שאחרי הארוחה מבלים ביחד עם קפה, סיגריות ואלכוהול ליד שולחן השחמט, חברות גברית משותפת של שנים כלוחמים נגד אויבי הרייך השלישי. מעניין לשים לב שאין הם נושאים נשק – מה שמעיד על הביטחון האישי הרב שלהם במקום.
באלבום נימאן תיעד את תחנות השירות שלו כקצין אס אס במחנות שונים שבהם שירת. נימאן התחיל כקצין בפרויקט T ארבע (פרויקט האוטנסיה, שבו השמידו עשרות אלפי נכים וחולי פסיכיאטריים גרמנים על אדמת גרמניה), המשיך כקצין בבלז'ץ ובסוף שירותו מונה כסגן מפקד מחנה סוביבור. הוא אהב לצלם ולהצטלם, גבר נאה שהקפיד על לבושו. בספר מסופר שביום שבו התחיל המרד ב-14 באוקטובר 1943, גנדרנותו היא שהביאה עליו את מותו. באותו יום נימאן הגיע לצריף החייטים של המחנה רכוב על סוסו. נימאן הגיע כדי למדוד מעיל עור שמצא חן בעיניו מהשלל שנשדד מהיהודים שהגיעו למחנה. החייט, שהיה בעצמו אסיר יהודי, ביקש מנימאן להסתובב ולהפנות אליו את גבו כדי לעשות תיקון אחרון באורך של המעיל, מה שאפשר לאסיר אחר להכות בראשו בגרזן ולהרוג אותו. הוא היה הראשון מתוך אחד עשר אנשי אס-אס, שמצאו את מותם ביום ההוא. בכך התחיל המרד, שהביא לסופה של פעילות ההשמדה במחנה.
שני האלבומים נמסרו למרכז חינוכי בגרמניה (Bildungswerk Stanisław Hantz), שהוציא אותם לאור בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת שטוטגרט עם מאמרים נלווים. האלבומים הועברו למוזיאון השואה בוושינגטון.
תגובות על כתבה זו