"בְּלֵילוֹת הַסְּתָו נוֹפֵל בַּיְּעָרִים עָלֶה לֹא-נִרְאֶה"

ככותבים אחרים בני תקופתו נצרך גם דוד פוגל לפרנס את הספרות שלו. פרסום ספר שיריו היה מהלך שהתגלה, לפי עדותו שלו, כ"פיאסקו גמור במובן החומרי". כתב-היד של ספר השירים הראשון של דוד פוגל עלה לרשת

חן מלול
30.06.2021

'לפני השער האפל' היה לספר השירים היחיד שראה אור בחייו של המשורר דוד פוגל.

כתב-היד של ספר השירים נסרק והועלה לרשת. כיצד הגיע כתב-היד דווקא לספרייה הלאומית בירושלים?

 

תצלום דיוקנו של המשורר דוד פוגל: הופק בעיר וינה, אוסטריה. בתחתית התצלום, הקדשה בכתב ידו ובחתימתו של דוד פוגל, בגרמנית, אל ידידו ה. שטיינר, מיום 21 בספטמבר 1925. תצלום זה נתרם לאוסף בשנת 1975 על ידי מר שטיינר.

 

בסוף 1912 הגיע פוגל אל וינה הבירה, שבה עתיד היה להשתקע שנים. בזמן מלחמת העולם הראשונה הוא נעצר על היותו נתין רוסי ובילה שנתיים בבתי מעצר. לקראת סוף המלחמה החל מתפרסם כמשורר. למרות טענות שיושמעו מאוחר יותר בידי חוקרים ומכרים, טענות שהושמעו בעת ההתרחשויות בידי פוגל עצמו, את שיריו מעולם לא התקשה המשורר העברי לפרסם בעיתונות. עורכים הכירו את שמו של פוגל ושמחו לפרסם מדבריו, גם אם ראו בו משורר מסדר שני. שירים שכתב במעצר ואחרים שכתב לאחר שובו לווינה הופיעו ב-1918 במגזין הספרותי "גבולות", ושנה מאוחר יותר ב"מקלט". ב-1920 כבר ראו שיריו אור בשלושה עיתונים עבריים – בלונדון ("העולם"), ביפו ("הפועל הצעיר") ובוורשה ("הצפירה").

ב-1923 כינס שירים אלו ונוספים – שבעים-ושניים בסך הכל – בקובץ אחד, ערכם בקפידה ופירסמם תחת השם "לפני השער האפל". כיוון שמימן את הפרסום מכספו, נאלץ לדאוג למכירת חצי מהדורה לפחות על מנת לשלם את המלווה שסיפק לו בעל בית-הדפוס. מכתבים ששלח למכרים בכל רחבי העולם מעידים על מידה לא מובטלת של ייאוש וחשש. בתום שתים-עשרה שנות ישיבתו של פוגל בווינה כבר נחשב לדמות מוכרת בין סופרי העברית והיידיש בעיר. שנה לאחר פרסום ספרו, קיבל פוגל את הזכות לישיבת קבע בווינה. זה היה הרגע שהחליט הנווד הנצחי לעזוב.

בשנת 1929 הוזמן בידי חבורת הסופרים העבריים לעלות לארץ ישראל ולהשתקע בה. אך פוגל לא הסתגל לאקלים ולסביבה התרבותית והיגר חזרה לפריז בתוך כשנה. בתחילת מלחמת העולם השנייה עזב את פריז ונסע עם בתו לאוטוויל שבמחוז אן, שם הייתה אשתו מאושפזת עקב מחלת השחפת. ב-3 באוקטובר 1939 נעצר בידי הרשויות בצרפת ונכלא עקב היותו נתין של מדינת אויב (אוסטריה). בעקבות כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית, שוחרר וחזר לאוטוויל, שהייתה תחת שלטון וישי. בפברואר 1944 נתפס על ידי הגסטאפו באוטוויל, הועבר למחנה הריכוז דראנסי וממנו למחנה ההשמדה אושוויץ, ממנו לא חזר.

במגירות החוקרים מתויג הספר "לפני השער האפל" כנציג זרם האימפרסיוניזם, במשמעות של Impression – התרשמות. השיר המוכר והמולחן של הספר, 'בלילות הסתיו' הוא הדוגמה המובהקת.

 

בְּלֵילוֹת הַסְּתָו

נוֹפֵל בַּיְּעָרִים עָלֶה לֹא-נִרְאֶה

וְשׁוֹכֵב דּוּמָם לָאָרֶץ.

 

בַּנְּחָלִים

יִקְפֹּץ הַדָּג מִן הַמַּיִם

וְהֵד נְקִישָׁה לַחָה

יַעַן בָּאֹפֶל.

 

בַּמֶּרְחָק הַשָּׁחוֹר

נִזְרָעוֹת דַּהֲרוֹת סוּסִים לֹא-נִרְאִים

הַנְּמַסִּים וְהוֹלְכִים.

 

כָּל אֵלֶּה יִשְמַע

הַהֵלֶךְ הֶעָיֵף

וְרַעַד יַעֲבֹר אֶת בְּשָׂרוֹ.

 

[בלילות הסתיו, מילים: דוד פוגל. לחן: שם טוב לוי]

 

 

שיר מס' 41, בלילות הסתיו, מתוך כתב-היד של דוד פוגל

 

בעידן של התעוררות לאומית חטאו כמעט כל 72 שירי הספר במה שמבקרים רבים ראו כמעין היבריס, או לפחות התעסקות נרקסיסטית בנפש המשורר על חשבון העיסוק בתחיית עמו. ומה הפלא שהיה הספר לכישלון שעליו מדבר פוגל? פוגל בחר בשפה ספרותית כמעט חפה מקוראים (היא העברית), ובגישה מהפכנית לכתיבת שירה וספרות בתקופה המעצבת שבה כתב: ללא אזכור של דת, לאום או תרבות. שירתו האישית אינה שייכת לאף אדם או קבוצה מלבד למשורר. אין בה אפילו התייחסות להיסטוריה. מדובר בכיוון לא שגרתי עבור יוצר הפועל בדורם של ביאליק, וגם בבני הדור המורד בו, דור אלתרמן ושלונסקי, משוררים שהתעסקו והגיבו ביצירתם על אירועי השעה ללא הרף. ודאי לא עזר לפוגל שלא עבד במהלך כל ימי חייו יותר מכמה שבועות בודדים, ותמיד בעבודות מזדמנות. את ספר השירים הראשון שלו הצליח לפרסם, לשני כבר לא מצא מימון.

כשרצה פוגל להוציא לאור את ספר שיריו השני לא הצליח לגייס את הסכומים הדרושים. ויותר מזה, על סף מלחמת העולם השנייה סירבו ראשי אגודת הסופרים לתמוך בהוצאה לאור של עוד ספר שירים אינדיבידואליסטי, שאין בו כל התייחסות לגורלו של עם ישראל.

השיר הפותח את "לפני השער האפל", מתוך ארכיון הספרייה הלאומית

 

המבקר אהרן קומם כבר שיער לגבי פוגל ש"נדמה לעיתים כי יותר משהחשיב את פרסום שיריו, דאג ל"מכירתם"." במכתב אופייני לפוגל, שנשמר יחד עם כתב-היד של "לפני השער האפל", התלונן המשורר בפני חברו מאיר וינר על מצבו הכלכלי הרעוע. המשורר שלא הצליח מעולם להתפרנס משירתו, ניסה להחזיק את הראש מעל המים.

דן פגיס, שערך את כל שירי פוגל בכרך יחיד בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ציין בהקדמה לקובץ שכתב-היד של "לפני השער האפל" נשאר אצל וינר. האם מכר מאיר וינר את כתב-היד של פוגל לאספן אברהם שבדרון – שבארכיונו נשמרו הפריטים? אם כן, כמה שבועות של מנוחה כלכלית קנתה יצירת המופת העברית הזאת עבור יוצרה הדלפון? מדובר באפשרות לא סבירה בהתחשב בראיות, אבל זאת רק אחת האפשרויות. אפשרות אחרת היא שכתב-היד הגיע לספרייה, כפי שנכתב בפתק שצורף לכתב-היד עצמו, בתרומת היינריך שטיינר מגבעתיים בשנת 1975. מי יידע?

אפשר שזאת האפשרות הסבירה והנכונה. עובדה, על כריכת הספר משמאל נכתב:

לידידי ה. שטיינר למזכרת.

ד. פוגל, ווינה 26 ביוני 23

 

שער כתב-היד של 'לפני השער האפל' מתוך ארכיון הספרייה הלאומית. לשער צורפה הקדשה משמאל הקדשה של פוגל אל היינריך שטיינר. משמאל – חותמת המאשרת את תרומתו של שטיינר את כתב-היד לספרייה הלאומית

 

האם שטיינר רכש מווינר את כתב-היד? האם צורפו הפריטים מאוחר יותר לתיק אחד? מי יידע?

ולסיום: הצצה לכמה מהשירים הנפלאים בספר בכתב-ידו של המשורר. כל השירים נותרו ללא שם. למרות שמספור השירים בכתב-היד שונה מהספר, השתמשנו במספור הסופי מהספר המודפס:

 

שיר מס' 3

 

הֵן זְקָנְךָ הַשָּׁחוֹר,

הַמְסֻלְסָל,

רִפְרֵף עַל לֶחְיִי הַרַכָּה –

וּלְבָבִי רָקָד.

 

וְיָדְךָ הַשְּׂעִירָה

נָחָה דוּמָם תּוֹךְ יָדַי הַקְּטַנּוֹת,

אָבִי.

 

אַךְ עֵינֶיךָ הַנּוּגוֹת

אֵרֶא כָּל הַיָּמִים

עָלָי.

 

כָּל שְׁבִילַי בָּאִים אֵלֶיךָ, אָבִי!

מָתַי אֶסֹּךְ כָּל חַיַּי

לְרַגְלֶיךָ

כְּיַיִן זָהוּב, נוֹצֵץ?

 

 

 

שיר מס' 11

שִׁנֵּךְ הַלְּבָנָה, הָרְבוּעָה,

תִּקְעִי בְאֶצְבָּעִי –

עַד אִם הֶאְדִּימָה מִדָּמָהּ.

 

וְעֵינֵךְ הַשְּׁחוֹרָה,

נִשְׁמַת רֹךְ הַלַּיִל,

תִּצְלָל-נָא בְנִשְׁמָתִי

וְתֶהֱמֶה בָהּ וְתִרְקֹד

כְּיַעַר אָפֵל

תּוֹךְ חִוְרוֹן לָיִל.

 

אוֹ כְצִפּוֹר שְׁחוֹרָה

עַל פְּנֵי שְׁחָקִים תְּכֻלִּים.

 

וְעִם דִּמְדּוּמִים נוּגִים

אֶכְרַע עוֹרֵג לְפָנַיִךְ,

לְפָנַי –

וְאַתְּ חֲתוּמָה בְחַיָּי.

 

 

שיר מס' 24

עַל שְׂפַת הַנַּחַל עֲרֻמָּה אֶעֱמֹדָה,

זְקוּפָה.

 

בֵּין הַמַּיִם הָרַכִּים,

הַנּוֹדְדִים,

שֶׁמֶשׁ בֹּקֶר יִרְעַד זָהוּב

מוּל יָפְיִי הַחִוֵּר, הַשּׁוֹתֵק.

 

אַךְ בָּעֵמֶק,

בֵּין גִּבְעוֹת שָׁדַי רְוֵי גַעְגּוּעִים,

רוּחַ תְּכֻלָּה

תֵּתַע חֶרֶשׁ,

אַף תַּחֲלִיק כְּרֵסִי הַנָּמָה.

 

כְּמֵהַת אַהֲבָה פֶּתַע אֶקְפֹּץ

אֶל הַשָּׁמֶשׁ.

 

אֶל הָאַהֲבָה הָרוֹעָדֶת. –

 

 

שיר מס' 48

רָאִיתִי אֶת אָבִי אֲשֶׁר טָבַע

בְּמִשְׁבְּרֵי הַיָּמִים;

יָדוֹ הָרָפָה הִלְבִּינָה עוֹד פַּעַם

אֶל הַמֶּרְחָק –

וְאֵינוֹ.

 

לְבָדָד נֶהֱלַכְתִּי עַל גְּדוֹתָם

– וְנַעַר עוֹדֶנִּי

וְרַגְלַי זְעִירוֹת וְדַקּוֹת –

וָאֶגְדַּל עַד כֹּה.

 

וְהִנֵּה אָנֹכִי אָבִי,

גַּם כָּל מִשְׁבָּרָיו

עָלַי עָבָרוּ,

עַד כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לָהֶם.

 

אַךְ כָּל קְדוֹשַׁי

הָלְכוּ הַמִּדְבָּרָה,

וְיָדִי לֹא אֶשְׁלַח לְאִיׁש.

 

אַשְׁרַי כִּי אִנָּפֵשׁ

בְּעֶרֶשׂ-לֵיל שָׁחוֹר

וְעָלַי חֻפַּת הַשַּחַק

עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף.

 

שיר מס' 64

דְּגָלִים שְׁחוֹרִים מְפַרְפְּרִים

בָּרוּחַ

כְּכַנְפֵי צִפֳּרִים אֲסוּרוֹת.

 

דֶּרֶךְ יָמִים וְלֵילוֹת

כֻּלָּנוּ שְׁחוֹחִים נֵלֵךְ

וּבַחֲשָׁאי

עַד הִגַּעְנוּ

אֶל הַשַּׁעַר הָאָפֵל, הַגָּדוֹל.

 

כִּילָדִים נִבְעָרִים

שָׁם נַעֲמֹד בַּחֲרָדָה

וּנְצַפֶּה

לִפְנֵי הִפָּתַח

הַשַּׁעַר הָאָפֵל, הַגָּדוֹל.

 

 

 

לצפייה בכתב-היד של 'לפני השער האפל' באתר הספרייה הלאומית לחצו

 

לקריאה נוספת

דוד פוגל, כל השירים (בעריכת דן פגיס), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1972

דוד פוגל, כל השירים (בעריכת אהרן קומם), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998

דן מירון, "מתי נחדל 'לגלות' את פוגל?", בתוך ספרו הספרייה הָעִוֶרֶת : פרוזה מעורבת, 1980–2005, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.

אהרן קומם, האופל והפלא: עיונים ביצירתו של דוד פוגל, הוצאת אוניברסיטת חיפה/ זמורה-ביתן, 2001

 

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation