"התבוסתנות מפתה במיוחד לנוכח מציאותה של נווה שאנן." עילי תדמור מנתח את האיכויות הצליליות המפתיעות וסמליוּת ב"צוּלוּל", רומן הביכורים של גולי דולב־השילוני
ביקורת פרוזה | לספר את התת־כוח
"כל קווי הנרטיב והלשון מתנקזים אל נקודת המגוז של האובדן." עינת יקיר על הקובץ "כרטיסים לסמי דיוויס" מאת יהודית הנדל
ביקורת פרוזה | החיפוש אחר התמלאות
"הגיבורות זקוקות למשהו שמחוצה להן כדי לחוש בקיומן העצמי, ובעיקר הן שואבות ומתמלאות זו מזו." חנה הרציג עוקבת אחר היחסים העזים שבין הדמויות ברומן "קוּקוּשקה" מאת שרית אלקון
ביקורת עיון | ביוגרפיה גדושה מדי
"אין ספור הפרטים ושברי הפרטים שמובאים כאן לא תורמים לדיוקן של גינצבורג בדמיוננו, והבנתנו את הסופרת הזו עזה פי כמה כאשר אנו קוראים בספרים שלה." עינה ארדל על "הפיראטית – דיוקן של נטליה גינצבורג" מאת סנדרה פטריניאני
ביקורת פרוזה | את רואה, אמי
"נדמה כי כל חייו תר אחר השתקפותו בעיניה, אבל לא זכה לא באמון שלה, לא ברוך ואפילו לא במבט מאשר." מאיה מיכאלי על "מכתב לאמי" מאת ז'ורז' סימנון, שבו סופר הבלש הידוע מנסה לפענח את אימו
ביקורת פרוזה | הבית עצמו פרוץ
"אפשר להגדיר את הספר כשרשרת תמונות ממלחמת האזרחים הישראלית העכשווית או כרצף תמונות בלתי נגמר ממלחמת מאה השנים במזרח התיכון." עילי ראונר על "עכברתולים" מאת יובל ליבליך
רשימה | ייתכן כי הדברים מומצאים
"בספרות העממית הפלסטינית לנשים יש תפקיד כפול, הן אמונות על שימור המסורת, אך הן גם חותרות תחתיה בכמיהה לעולם שוויוני יותר." רוית ראופמן על "כאן יא מא כאן", קובץ סיפורי עם מלבנון
ביקורת פרוזה | לכתוב בדיו אדומה
הרומן "בית גידול" עוסק במה שקורה בשולי השפה ובשולי החברה, ומדובב את החוויות הנשיות המושתקות. קריאה פמיניסטית של נטע גולדפיין ברומן הביכורים של ג'ודי עדיני, לאור "צחוקה של המדוזה" להלן סיקסו
ביקורת | דברים איומים וגדולים מתרחשים בגופך
"כמו הִתרבות התאים הקטלנית שמתרחשת בגוף החולה, גם המחלה אינה מצייתת לגבולות ברורים, וגם דפי הצביעה הם לפעמים איור ולפעמים ניסיונות מופשטים לייצג את שאינו ניתן לייצוג." שירי שפירא על המיזוג בין יומן מחלה לספר צביעה ב"לוסי חולה" מאת רועי רוזן
ביקורת פרוזה | זרוּת העוברת בירושה
"מכיכר בסלוניקי ועד לכיכר מוגרבי בתל אביב רוחשת אותה הוויה המפרקת את המבנים האיתנים, מטשטשת את קווי הגבול ומחוללת אוסמוזה בין מוקדם ומאוחר בפרוזה נודדת של זיכרונות." מיכל בן־נפתלי על "העיר האבודה" מאת רינה עוזיאל בלומנטל