"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים; וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד" (תהילים א, א). רבים מאיתנו מזהים בקלות את מקור האמרה, הפותחת את ספר תהילים. אבל כמה מאיתנו מקשרים בין המזמור הפותח את ספר התהילות ובין רפואה שלמה לאישה ההרה? ואיך בכלל הגענו מצדיק אוהב אלוהים, שהיה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, לאישה העומדת ללדת? פשוט מאוד: המתכון לסגולה לשלום האישה ההרה מבוסס על כתיבת שם סודי ונפלא של האל על קלף צבי, שם הנגלה לנו באותו המזמור. ולמקרה שתהיתם, את השם המדויק מספקת היצירה המאגית הקדומה הידועה בשם שימוש תהילים.
שבת אחרי שבת, מפרשת בְּרֵאשִׁית ועד פרשת וְזֹאת הַבְּרָכָה, משלים היהודי המאמין במהלך השנה את קריאת חמשת חומשי תורה בבית הכנסת. אך ללא שום ספק או תחרות, מייד אחרי חמשת ספרי התורה הספר הנקרא ביותר מבין 24 ספרי התנ"ך הוא תהילים. לפי המסורת היהודית מרבית מזמורי תהילים נכתבו בידי דוד המלך. הפופולריות של תהילים היא גם הסיבה לכך שבחנות הספרים הקרובה לביתנו נמכרים מזמורי התהילים גם בכרך קומפקטי נפרד משאר התנ"ך. בעיני חלקים גדולים מהציבור היהודי מיוחסת לקריאת המזמורים איזושהי סגולה, אך לרובנו לא ממש ברור מהי הסגולה ואיך בדיוק מממשים אותה.
למען הדיוק סגולות רבות ומגוונות מיוחסות לקריאת מזמורי תהילים – למשל בריאות, פרנסה והגנה – ויחד עם הסגולות נפוצות גם כל כך הרבה דרכים ושיטות לקרוא במזמורים: יש הקוראים בסדר כרונולוגי, בכל יום מזמור. יש הקוראים את מזמור טו לפני תפילת שחרית או מזמור פד לפני מנחה. בסיומה של סעודה רגילה מזמור קלז, ולעומת זאת בסיומן של סעודות שבת וימים טובים מזמרים מזמור קכו. וכך לכל חג, אירוע מיוחד, תקופה של מכאוב או קושי יש מזמור משלו. וכמובן, יש גם מזמור או צירוף של מזמורים לציון שמחה. הבנתם את העיקרון.
אבל יש גם דרך אחרת, אזוטרית הרבה יותר. ק"נ מזמורים (שהם 150 פרקים) מרכיבים את ספר תהילים, ובספר שימוש תהלים אנחנו מוצאים שיטה מיוחדת במינה לקריאתם. כאן כבר לא מדובר בסגולה מופשטת כמו בריאות או הצלחה, אלא בשימוש פרקטי במיוחד, אבל גם מאגי להפליא. בספר שימוש תהלים הצמיד המחבר האנונימי לכל מזמור בתהילים סגולה מסוימת הקשורה לתוכן המזמור.
כתב היד של שימוש תהילים המוצג בכתבה שייך לאוסף של האספן ביל גרוס ונגיש לצפייה דרך אתר הספרייה הלאומית. אומנם כתב היד האמור מתוארך למאה ה־19 או ה־20, אך הספר מוכר וידוע בעולם היהודי זה מאות שנים. בקרב יהדות תימן היה הספר מוכר במיוחד, ולראיה גם בידי המשורר הנודע ר' שלום שבזי (בן המאה ה־17) היה עותק. כבר במאה ה־13 כתב הרשב"א שהספר מקובל על גדולי ישראל. והיו מי שייחסו את כתיבת הספר כבר לאחרון גאוני בבל, הרב האי גאון, שחי במאות ה־10 וה־11, אך הייחוס הזה שנוי במחלוקת.
שימוש תהילים נפתח בהקדמה המאפשרת לנו להיכנס לראשו של מחבר כתב היד. וכך נכתב בה:
ידוע לכל העמים כי שם יי' נקרא עלינו ממרום קדשו האצילנו תורת אמת נתן לנו והתורה כולה שמותיו של הקב"ה והיא המצלת והמגינה מן המקרים באמרו בשכבך תשמור עליך וכו' גם חמשה ספרי תהלים המכוונים כנגד חמשה חומשי תורה וכמה וכמה סודות נוראות ונפלאות בהם להגן ולהציל האדם מרעתו. ובדורות הראשונים היו משתמשים בשימוש תהלים.
מההקדמה נראה ש"הסודות הנוראות והנפלאות" שמציג כתב היד נסמכים על הקבלה, ואם נדייק – על שיטתו של הרמב"ן. המקובל הספרדי בן המאה ה־13 (תקופת הראשונים) הוא הראשון שהסביר שכל "התורה כולה שמותיו של הקב"ה". משמע שהתנ"ך מורכב משמות האל, שאפשר לפרקם ולהרכיבם באין־ספור דרכים. ואכן אם התורה כולה שמותיו של הקב"ה, אז כל מזמור בתהילים מורכב משם אחר של האל, ואפשר להשתמש בו להשגת מטרותיו של האדם. אולם חוקר הקבלה משה אידל טוען טענה הפוכה ומשער שהרמב"ן הוא שהושפע משימוש תהלים, וכתוצאה מהשפעה זאת פיתח את תורת השמות של האל הצפונים בספר התורה.
כך או כך, נחזור עכשיו אל הפרקטיקה של הסגולות. נפתח בסגולה הראשונה המוזכרת בספר שימוש תהילים, סגולת רפואה שלמה ליולדת. בספר מוסבר שהמבקש להבטיח את רפואת היולדת יכתוב על קלף את השם "אלחד", המורכב מהאותיות: א' – מהמילה אַשְׁרֵי (מזמור א נפתח במילים: אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים); האות ל' מהמילים לֹא כֵן (פסוק ד במזמור: לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים: כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ); האות ח' מהמילה יַצְלִיחַ (פסוק ג: וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ); האות ד' מהמילים דֶרֶךְ רְשָׁעִים (פסוק ו: וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד). וכך יברך מבקש הסגולה: "וכתוב: יהיה רצון מלפניך אלחד שתעשה לאשה פלונית בר פלונית שלא תפיל ותרפאנה רפואה שלימה מעתה ועד עולם".
מרגע שביססנו את השיטה, הקריאה והבנת הסגולות ברורות למדי. יש רק הסתייגות אחת: נדרשת הבנה בסיסית בארמית מכיוון שכתב היד כתוב בעירוב של עברית וארמית (למזלנו יש בספרייה לא מעט יודעי ארמית ששמחים לעזור לנו). כתב היד הזמין לצפייה באתר הספרייה נכתב בכתיבה תימנית, הנחשבת נוחה לקוראי עברית מודרנית בגלל הדימיון הרב שלה לאותיות הדפוס שלנו.
הסגולה השנייה בספר קשה יותר להבנה, אבל מרשימה לא פחות ורלוונטית למי שמבקש להציל את נפשו מסערה בים. גם במקרה הזה – כמו בכל הסגולות בספר – הסגולה נפתחת במילים הראשונות של המזמור (תהילים ב, א). וכך נכתב בשימוש תהילים:
למה רגשו גוים. להינצל מסערת הים אמור אותו וכתוב אותו על חרס ותשליכהו וישקוט הים מזעפו ואי הוה בר נש חש רישיה כתוב יתיה עד מטי תרו עם בשבט ברזל ותלויהו עליו.
הסגולה השלישית מכוונת לסובלים מכאבים בכתפיים ובראש:
ה' מה רבו צרי. למאן דחש כתפיה ורישיה [למי שכואבים לו הכתפיים והראש] אמור על שמן זית ותן מלח וימשיח.
לעומת מרבית ספרי המקרא, העוסקים במערכת היחסים שבין אלוהי ישראל לעמו, ספר תהילים מתייחד בהתמקדות באדם היחיד מישראל הפונה לאלוהיו. מנעד הרגשות המובעים בספר רחב, והתהילות שבהן מהלל האדם את ה' נוגעות – כך נראה – בכל נושא אפשרי. בהיותו ספר שימושי ומעשי, הלחשים והסגולות המובאים בין דפי שימוש תהילים מזכירים לחשים וסגולות שנמצא בספרי מאגיה וכישוף יהודיים אחרים. למשל הסגולה המקושרת למזמור ז נועדה לסייע למבצע אותה להרחיק את אויביו כדי שלא יפגעו בו:
שגיון לדוד כו'. הוא טוב שלא יוכלו במאום להזיקך ולהבריח שונאך דאתו בתרך [= שבא אחריו] קח עפר מן הארץ ותאמר עליו זה המזמור ופזר לפני שונאך דאתי בתרך ואינן חוזרים. והשם שלו הוא אל עליון. א מן אשר שר'… שתהפוך לב שונאי כמו שהפכת שונאי אברהם אבינו בהזכירו זה השם. ועוד אם יש לך שונא קח קדרה חדשה ותמלא אותה ממקור המים ואמור ד' פעמים מן קומה ה' באפך עד סוף המזמור ושפוך אותו במקום שונאך ואתה מתגבר עליו ואמור בכל פעם יהי רצון מלפניך אל עליון שתפיל ותכניע פלוני בר פלוני אויבי וקמי…
מעניין לגלות שלא זו בלבד ששימוש תהילים מסייע לאדם להימנע מהצרות שהאויב עשוי להמיט עליו, אלא שהספר אף עוזר להפוך את לב האויב לאוהב. יצירות מאגיה יהודיות אחרות לא תמיד כל כך אדיבות.
לא ידוע לנו אם מחבר הספר שמוש תהילים הגה מליבו את הסגולות המגוונות או נסמך על מסורת עשירה של הצמדת סגולה למזמור. ואולי המחבר רק העניק עיבוד חדש לסגולות שכבר היו קיימות. בכל מקרה, לפחות מעלה אחת חשובה אפשר לייחס לספר שימוש תהילים: בזכותו נגלתה לנו דרך נוספת להעשיר את הקריאה בספר תהילים, מפסגות השירה העברית לדורותיה.
אפרופו בירור השפעתו של הספר שימוש תהילים, מסקרנת ההשערה שהוא הותיר רושם גם מחוץ לעולם היהודי. ייתכן שבזכותו אומץ ספר תהילים כספר כישוף עממי גם במסורת הנוצרית האירופית, ומשם הגיע אף לארצות הברית. "הספר השישי והשביעי של משה" הוא דוגמה בולטת לרעיון הזה. זוהי יצירה נוצרית מהמאה ה־18, המוצגת כהדפסה של ספרי המשך לחומש – ספרים שאבדו ועתה מתגלים מחדש. רבים מהלחשים שבספר מתבססים למעשה על מזמורי תהילים ועל שמות האל העברי הנגזרים מהם. רק לנו זה נשמע מוכר עד כדי חשד?
בונוס לסיום: עוד כמה לחשים שחשבנו שיסייעו לכם בכל אשר תפנו
סגולה למציאת חן, על־פי מזמור ח:
ה' אדונינו. למצוא חן קח שמן זית ואמור עליו במוצאי היום ז"פ [ז' פעמים] ג' ימים ומשח פניך ידיך ורגליך והוא טוב גם כן לנער הבוכה.
סגולה להימנעות מלשון הרע, על־פי מזמור יד:
אמר נבל בלבו. טוב לאמרו בזמן שהוא מפחד פן ידברו עליו לשון הרע ובזמן שלא יאמינו לדבריו.
סגולה לנופלים בשבי, על־פי מזמור כו:
שפטני. למי שיש לו צרה בין בים בין ביבשה או למי שהוא בשביה ח"ו יאמר אותו וישבו י"ב פסוקים וינצל ושם שלו אלהכי.
סגולה נגד רוחות רעות, על־פי מזמור מ:
קוה קויתי. טוב להינצל מרוחות רעות ושם שלו י"ה י מן וישמע שועתי ה מן לעזרתי חושה.
סגולה לבעלי עבירות, על־פי מזמור מט:
הושיעני אלהים כי באו. אם אתה חמדן וזנאי בעל עבירות תאמר אותו על מים ותשתה.
סגולה בעזרת שלושת המלאכים השומרים סנוי, סנסנוי וסמנגלף, על־פי מזמור קכו:
שיר המעלות בשוב יי'. טוב לאשה שמתים ילדיה. כתוב בקמיע שירה זאת וכתוב ג"כ [גם כן] סנוי וסנסני וסמנגלף בשיטה אחרונה ותשים אותה בארבע רוחות הבית.
ונסיים עם שתי סגולות להעברת שנאה ולריפוי כאב לב, על־פי מזמורים קמ ו־קמא:
חלצני יי' מאדם. לשנאה אשר בין איש לאשתו להעבירה.
ה' קראתיך חושה לי. טוב לאומרו לכאב הלב.
תודה ליעקב פוקס, גיל גייר וגל סופר על עזרתם בחיבור הכתבה.
לקריאה נוספת
Moshe Idel, “The Magical and Neoplatonic Interpretations,” 120–21. On the same concept, see also Moshe Idel, “The Concept of the Torah in Heikhalot Literature and Its Metamorphoses in Kabbalah,” Jerusalem Studies in Jewish Thought 1 (1981): 23–84, esp. 52–55
