המלומד הקראי בן המאה העשירית שדמיין את תיבת נוח עם טכנולוגיה שלא הייתה קיימת אפילו בתקופתו
שוו בדמיונכם לרגע את תיבת נוח. כמו רבים אחרים, ייתכן שאתם (או אתן) מדמיינים עכשיו תמונה טיפוסית של אונייה קטנה שג'ירפה ופיל מציצים מתוכה.
אבל לפי תפישתו של מלומד קראי מהמאה העשירית לספירה, שחיבר פרשנות בערבית-יהודית לתורה, תיבת נוח היתה הרבה יותר מדימוי פשטני של אונייה ובתוכה חיות.
למרות העובדה שתיאור בניית התיבה מסתכם בשלושה פסוקים מינימליסטיים בספר בראשית (בראשית ו, 14-16), אותו מלומד קראי מקדיש עמודים רבים לתיאור מנגנון הבנייה המורכב והמתוחכם של מה שהוא תפש כתיבת נח. לפי פרשנותו, התיבה כוללת בתוכה חידושים טכנולוגים מתקדמים מאד עבור זמנם, כולל מערכות הפצה ממונעות שמסתובבות באופן אוטונומי (זכרו, מדובר במאה העשירית לספירה, אין חשמל באופק!) שתפקידן למלא את שְׁקָתוֹת בעלי החיים באופן אוטומטי. לפי כתביו, התיבה כוללת גם מערכת מתוחכמת של צינורות מים שהצליחו לספק את צרכיהם המגוונים של כל שוכני התיבה, על שלושת אגפיה. אותו פרשן גם גורס שלתיבה היו דרכים ייחודיות לאפשר לאור להיכנס פנימה, אך בו זמנית למנוע כניסת מים. זאת באמצעות מאות חלונות ודלתות עם זגוגיות מיוחדות שחלקן אפילו אפשרו את כניסת האוויר תוך כדי חסימת המים העזים מלהיכנס.
זוהי רק דוגמה אחת לגישות החדשות המהפכניות לטקסטים יהודיים מסורתיים, שאנו מוצאים ביצירות הערביות-יהודיות של המאה העשירית. בתקופה זו (המדובר בערך במאות התשיעית עד השתים עשרה לספירה) רוב האוכלוסייה היהודית בעולם היתה דוברת ערבית כשפת אם. היהודים הללו דיברו וקראו ערבית כשפת-אם, וחיו בלב הציוויליזציה הגדולה בעולם, מרכז לחדשנות בפילוסופיה, תיאולוגיה, מדע, בלשנות ועוד. בעקבות מיקומם בלב הפועם של עולם מדעי מתפתח, הדרך שבה הסתכלו וכתבו על כתבי הקודש השתנתה בדרכים דרמטיות.
תגובות על כתבה זו