מרדכי מייזל היה היהודי העשיר ביותר בפראג, ואולי אף העשיר ביותר באירופה כולה. הוא אפילו משך את עינו של קיסר האימפריה.
מרדכי מייזל היה היהודי העשיר ביותר בפראג, ואולי אף העשיר ביותר באירופה כולה. הוא נודע בקשריו הטובים עם חצר המלכות בפראג ובקשריו עם מנהיגים בארצות אחרות. מייזל היה נדבן רחב לב ופעל רבות לקידום תושבי העיר פראג בכלל ולקידום הקהילה היהודית בפרט. הוא תרם לנזקקים, הקים בתי כנסת, בתי מדרש ובית חולים, ואף שיפץ את רחוב היהודים ואת בית הקברות.
למעשה, בנה מייזל כמעט את כל הרובע היהודי של פראג, ובתוך כך הקים את בית העירייה היהודי, בניין ידוע שעומד על תילו עד היום, ובו נקבע שעון המראה את השעה באותיות עבריות. הוא הקים גם את בית הכנסת "הגבוה" הסמוך, ובית כנסת נוסף שנקרא על שמו.
מייזל מימן חלק ניכר ממלחמותיו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה, רודולף השני בעות'מאנים, ובתמורה לשירותיו הנאמנים הבטיח לו הקיסר כי יוכל להוריש את נכסיו לאחר מותו למי שירצה, ללא התערבות הקיסר וללא החרמת נכסיו.
לאחר פטירת אשתו הראשונה, נישא מייזל בשנית. נשותיו הצטיינו אף הן בצדקה ובגמילות חסדים. מייזל לא בורך בילדים, וקיווה להוריש את הונו לבני משפחתו, אך לאחר מותו לא הצליח הקיסר רודולף השני לעמוד בפיתוי, והחרים חלקים מהונו העצום של מייזל לטובת אוצר המלכות.
רבי דוד גנז היה אסטרונום והיסטוריון. ספרו "צמח דוד" הוא ספר היסטוריה העוסק בתולדות העמים ובתולדות עם ישראל עד המאה ה- 16. הספר התפרסם עוד בחייו של גנז, בשנת 1592, והיה "רב מכר" בזמנו. הוא הופיע בשמונה מהדורות וזכה לתרגום לטיני. היסטוריונים יהודים במאה ה-19 ראו בדוד גנז את חלוץ ההיסטוריונים היהודים.
בסוף חלקו הראשון של הספר, מתאר דוד גנז את פועלו של מרדכי מייזל. אתם מוזמנים לקרוא בספר וללמוד על "רוטשילד של המאה ה-16 בפראג".
וכך כותב דוד גנז:
"מרדכי מייזיל אחד מכותלי ועמודי בית המדרש, ראש הנדיבים ואב לאביונים הדורש טוב לעמו ורצוי לרוב אחיו, ראש המשביר אשר גדולת מעשיו ראוים להכתב. ראיתי להזכיר מקצת מעשיו בחתימת ספר זה שיהו נזכרים בכל עיר ועיר דור ודור משפחה ומשפחה וזכרו לא יסוף מזרעינו על כל הטובות והצדקות שעשה עמנו פה ק"ק פראג:
הוא בנה מממונו את בית הכנסת הגבוה, בית מקדש מעט, לכבוד ולתפארת. גם התנדב כמה ספרי תורה עם כלי קודש מכסף ומזהב מעשי חושב, מהם בקהילתנו, מהם למדינת פולין, מהם לירושלים עיר הקודש.
גם בנה את בית המרחץ לקהל, גם בנה את מקווה המים בית הטבילה, גם בנה את ההקדש לאביונים ועניים מרודים, גם עשה רצפת אבנים על כל שטח קריית חוצות היהודים, הכל על כספו והוצאותיו. על כל אלה הדברים התנדב לבו ובנה עוד בית הכנסת הגדולה צבי תפארת אשר אין דוגמתה ביופי בכל תפוצות ישראל והעמידה על כ' עמודים כולם אבני גזית… חישבו שהוציא בבנינו יותר מעשרת אלפים טאלר.
בכל יום ויום הוא מחזיק התורה ולומדיה בעזר וספוק רב מכבד תלמידי חכמים במתנות ומנחות יפות, הלא פרס לרעבים לחמו ובערבי ימים טובים נותן לעניים שור אבוס וקמח ושומן ושאר דברים הצריכים לעניים מרודים כחומה נשגבה. מלוה כספו לעניי עירנו למחייתם, בחנוכה שעבר הלוה להם בפעם אחת ח' מאות טאלר… כל שנה הוא משיא שתי בתולות על פי הגורל… עולה סך נדבותיו במשך ב' שנים יותר מנ' אלפים (50,000) טאלר."
תגובות על כתבה זו