הקדשות שונות מעטרות ספרים שונים. לפעמים ההקדשה היא מאהוב לאהובתו, מאם לבנה, מידיד נפש, מסופר ותיק למעריץ נרגש. הקדשה יכולה להיות עניינית, רגישה או היתולית אבל כמעט תמיד היא תחילתו של סיפור, סיפור שלא מסופר בספר.

***

"מה, באמת? יהודים שרפו ספרים? ספרים של יהודים?" כך אני נשאל פעמים רבות כאשר אני מתאר את ההיסטוריה של שריפת ספרים בעם היהודי והתשובה היא כמובן: כן, יהודים שרפו ספרים, ובהחלט גם ספרים של יהודים.

אחת התקופות האפלות והקשות שבהן יהודים שרפו ספרים של יהודים אחרים הייתה במאה ה-18, בשעה שהתפרצה המחלוקת המשולשת בין חסידים, מתנגדים ומשכילים. חסידים ומתנגדים שרפו ספרים של משכילים, מתנגדים ומשכילים שרפו ספרים של חסידים, וחסידים שרפו ספרים של משכילים ולעיתים גם ספרים של חסידים אחרים.

מדובר בתקופה ארוכת שנים (שהדים לה מעצבים את החברה הישראלית עד לימינו אלה) שבה המתנגדים, בראשם הגאון מווילנה ופרנסי הקהילות, ראו בתנועת החסידות תנועה מסוכנת מבחינה רוחנית, תנועה שפורצת את הגדרות ומפיצה באופן שערורייתי וחסר אחריות את סודות תורת הסוד היהודית (הקבלה) ברבים. בכך מערערת כביכול החסידות את המנהגים והמסורת עתיקי היומין, ועל ידי זאת יוצרת אנרכיה דתית ורוחנית.

אל קרב החורמה הזה נכנסו מאוחר יותר גם המשכילים. הם הדגישו את הצורך של היהודים בהשתלבות בחברה הכללית, בלימודים חיצוניים ובאימוץ רעיון האמנציפציה. מה הפלא שרבים מהם ראו בתנועת החסידות, תנועה ראקציונרית, ארכי-שמרנית, הלוחמת מלחמת חורמה בנאורות ומעודדת את המון העם להאמין בצדיקים מאחזי עיניים?

ההיסטוריוגרפיה החסידית מתארת את סיפור חייו של רבי יעקב יוסף, שהיה מחשובי הרבנים באותה תקופה ורבה של העיירה פולנאה באיזור וילנה. הוא השתייך ל״מתנגדים״ לחסידות עד לרגע ש״נשבה״ בקסמיו של הבעל שם טוב והפך להיות לאחד מחסידיו המושבעים וממפיצי תורתו.

אותו רבי יעקב יוסף כ"ץ (שחי בשנים תנ"ה, 1695 – תקמ"ב, 1781) הידוע גם כרבי יעקב יוסף מפולנאה, הוא זה שכתב את הספר החסידי הראשון שהודפס אי פעם – הספר "תולדות יעקב יוסף".

יחודו של הספר טמון בכך שסימן את עצמאות הדפוס החסידי ועצמאות התנועה החסידית. אך בעקבות כך הוא גם זה שהצית מחדש את אש המחלוקת בין חסידים למתנגדים, אש שלרגעים נדמה היה שדעכה. בעקבות הדפסתו והפצתו נשלפו מחדש כתבי החרמות ומסורות שונות מתארות את שריפת הספר ברחובה של עיר.

כתב החרם זה מוילנה הוא דוגמא לכך. מופיעה בו התייחסות מפורשת להדפסת הספר "תולדות יעקב יוסף":

"ונתפרסם קלונם וגדופם [=של החסידים] בספרם החדש [=תולדות יעקב יוסף] מקרוב באו לא שערו אבותינו (…) וחפאו דברים לא כן [=והעלילו דברים לא נכונים] על דתינו הקדושה" (…).

לא מפתיע אם כך, שרק עותקים בודדים נותרו כיום מאותה הוצאה.

את הספר הדפיסו בנו של המחבר וחתנו. שלא כמו במסורת היהודית, הספר הודפס ללא הסכמות (אישור המופיע בספר מאת הרבנים החשובים באותה התקופה) – וכי מי יעז לתת הסכמה לקבוצה נרדפת?
מהדורה זו הודפסה בשנת תק"מ, 1780. בשער הספר, המדפיס החליף את האותיות משנת תק"מ לשנת קמת, ושיבץ את השנה בתוך הפסוק: "וקמת ועלית אל המקום", רמז עבה למה שמספרת לנו ההקדמה ביתר פירוט, שאחד המדפיסים, במקרה זה – בנו של המחבר, הרב אברהם שמשון מרשקוב, החליט לקום ולעלות לארץ ישראל.

האם הוא עלה לפני שהסתיימה ההדפסה? האם הוא עלה לאחר שנסתיימה ההדפסה? קשה לדעת, בכל אופן, כאשר הוא עלה הוא לקח אתו לפחות עותק אחד של הספר ששרד את ניסיונות ההשמדה והגיע אליו או אתו לארץ ישראל.

את העותק הייחודי שבידו הקדיש הרב אברהם שמשון מרשקוב לכולל החסידי בירושלים כשהוא כותב את הדברים הבאים:

"זה הספר שחיבר אדוני מורי אבי הגאון נ"י [= נרו יאיר ח.נ.] והבאתי לבית הדפוס כאשר מבואר למטה עתה למען יגדיל תורה. ולמען לזכות את הרבים אני שולח זה הספר להכולל של עיר הקודש ירושלם תוב"ב [= תבנה ותכונן] במתנה, וכל מי שירצה ללמוד יבוא וילמוד כאשר עשיתי בכל ערי הקודש בצפת ובטבריה תוב"ב [= תבנה ותכונן].

כי לא זיכני ה' בבנים חיים ולמען יהיה זה למזכרת באתי עה"ח [= על החתום] הק' אברהם שמשון בהרב המחבר הגאון מר יעקב יוסף הכהן אב"ד ומו"ץ דק"ק פולנאה [אב בית דין ומורה צדק של קהילת קודש פולנאה] אשר איתן מושבו היה בק"ק [= קהילת קודש] טבריה תוב"ב [= תבנה ותכונן] ועכשיו קבעתי דירתי בעיה"ק [= עיר הקודש] צפת תוב"ב [= תבנה ותכונן]".

בין השורות, רבי אברהם שמשון, מספר לנו סיפור כואב: "כי לא זיכני ה' בבנים חיים". מהכתוב עולה רבי אברהם שמשון עלה לארץ ישראל בגפו, והיה ערירי וללא ילדים. הדפסת הספר והפצתו היו עבורו משימה אישית, "למען יהיה זה למזכרת".

בשנת 1974 (תשל"א) נתגלתה בטבריה מצבת רבי אברהם שמשון עליה כתוב:

"זאת מצבת קבורת הרב ר' אברהם שמשון הכהן אשכנזי נלב"ע [=נלקח לבית עולמו] יום ב ח' לחודש אלול התקנט".

עותק ייחודי זה, יחד עם הקדשתו יוצאת הדופן של רבי אברהם שמשון שרד את כל קשיי הדרך והוא שוכן לבטח כיום באוסף שלום בספרייה הלאומית בירושלים. הוא נושא את זכרו של רבי אברהם שמשון, ומספר את סיפור תלאות הדפסת הספר החסידי הראשון ואת ראשית העלייה החסידית לארץ ישראל.

 

לכתבות נוספות בפרויקט ההקדשות המיוחד שלנו "הרי את מוקדשת לי"

החל מן המאה ה-12 החלו קבוצות חשאיות של מלומדים יהודים לדבר על ה'קבלה' – שם קוד החדש לתורת הסוד העברית, שעל אף היותו חדש – מדגיש דווקא שמדובר במסירה (קבלה) של ידע אזוטרי ועתיק, ולא חידוש גמור ופורץ דרך. כחלק מהפרשנות החדשה-ישנה הזאת למסורת ישראל, החלו המקובלים (העוסקים בקבלה) להציע מערכת חדשה, חסרת תקדים, שמתייחסת לאלוהות: מערכת הספירות הקבליות.

את המילה ספירות מצאו המקובלים בספר מסתורי וקדמון. מדובר ביצירה הידועה בשם 'ספר יצירה', המתוארך למאות הראשונות לספירה. לא נמצא בו כל זכר לתפילה, לחיים אחרי המוות, לאחרית הימים או לגאולה משיחית. אפילו עם ישראל לא נזכר בו.

מה שיש בספר, ובשפע, הוא התייחסות אל הבריאה. אך זו לא הבריאה שאנחנו מכירים מספר 'בראשית', אלא בריאה שונה לחלוטין. אז כיצד נברא העולם לפי ספר יצירה? כ"ב אותיות האלף-בית העברי יחד עם עשר הספירות (כנראה עשרת המספרים הראשונים) הן אבני הבניין המרכיבות את העולם. הבריאה, אם כן, על פי ספר היצירה, מבוססת על חוקי הלשון.

את המילה הייחודית 'ספירה' (וברבים: ספירות) לקחו המקובלים מאותה יצירה מסתורית, אך שינו את משמעותה. לאל של המקובלים יש שני אספקטים מובחנים: האין סוף שלא ניתן לדעת עליו דבר – הוא האל הנסתר. והנוכחות האלוהית בעולם – הנובעת מן האין סוף דרך עשר הספירות המייצגות כוחות, איכויות, תכונות (ועוד כל כך הרבה) של האל הנגלה.

 

מאז המאה הארבע-עשרה, בד ובד עם התגבשותה של אותה מערכת אלוהית בקבלה המוקדמת – על שמות מרכיביה (הן הספירות) ועל התכונות והאיכויות שלהן – החלו המקובלים לייצר ייצוג חזותי לקודד בו את רעיונותיהם. מדובר בייצוג גראפי של האלוהות; וגם, כפי שמלמדים אותנו המקובלים – של העולם. זהו דימוי חזותי ורעיוני לגופו הנגלה של האל, והצצה לסדר המושל ביקום.

לא פעם דיברו המקובלים על מערכת הספירות כעל מערכת של צינורות שבהן זורם (או נובע) השפע האלהי מלמעלה – אותו אין סוף נסתר – עד אלינו, בני האדם, הנמצאים שם למטה, על האדמה. מובן, וזאת יודע כל מי שמכיר את הקבלה, שיש גם לאדם תפקיד במערכת הזאת. ביכולתו של כל אדם להשפיע, לתקן ולהתקין (במובן של להעמיד ולשמר) את המערכת האלהית כולה. כי מה שקורה ב(עולמות) תחתונים משליך על העליונים ולהפך. למקובלים הייתה מילה לכך: תיקון. תיקון מתבצע באמצעות 'כוונות' – תפילה שמכוונת אל ספירה אלוהית מסוימת על איכויותיה וכוחותיה – כדי להגשים את מטרת התיקון בעולם.

 

למפעל האילנות של אוניברסיטת חיפה

 

חשוב להבין, ואת זה מדגיש פרופ' יוסי חיות בספרו המונומנטלי החדש (והמומלץ בחום) על אילן הספירות הקבלי: הייצוג הגרפי של הספירות הוא לא כלי לשינון פסיבי, אלא מכשיר דתי. המקובל ר' משה קורדוברו, למשל, קרא לדמיין את אילן הספירות בזמן התפילה כדי להיטיב ולכוון אל הספירה המסוימת בכל תפילה ותפילה. מכאן שהאילן הוא גוף שבו מלבישים המקובלים את המציאות הרוחנית. מקרה מיוחד במינו של "דיברה הקבלה בלשון בני-אדם", לשון המשלבת בין טקסט לתמונה.

עם התקדמות המאות, כבשה הקבלה את העולם היהודי, ויחד איתה התפשטה גם הטכניקה הייחודית הזאת. אנחנו מוצאים ייצוגים של אילן הספירות בקהילות יהודיות בכל העולם. בספרד, מולדת הקבלה, נוצר גם האילן הקדום ביותר הידוע לנו, בשנת 1284 – שצורתו גלגל עגלה דווקא.

 

אך כאמור, אילן הספירות נפוץ בכל רחבי העולם היהודי – באירופה, צפון אפריקה, ארץ ישראל ואפילו המזרח. אילן ספירות ייחודי שהתגלה בכורדיסטאן היה הדבר שעזר לחוקרים לגלות את קיומה של קהילת מקובלים שלא ידעו דבר עליה קודם לכן.

אילנות הספירות מחולקים במחקר לשני סוגים: אילן הספירות של הקבלה המוקדמת ואילן הספירות שאחרי תורת האר"י (שחי בין 1534 ל-1572). ה"אילן הקלאסי" מציג את האלוהות באמצעות הידרשות לתרשים האילן. האילן של הקבלה הלוריאנית (משמע, קבלת האר"י) משמר את תרשים האילן אך מסבך את המערכת האלוהית, מעשיר ומציג מורכבות רבה יותר. בסוף הכתבה צירפנו אילן ספירות לוריאני שלם, ממרוקו – כדי שתוכלו להתרשם מהמורכבות שלו.

זה לא אומר שאילן הספירות הקלאסי לא יכול היה להיות מורכב מפרטים רבים, ואף איורים שנוספו לטקסט שלו. למעשה, כל אילן – קלאסי או לוריאני – "הכריח" את הלומד אותו לקרוא קריאה שאינה רציפה, אלא לקפוץ מפרט לפרט ולנסות לתפוס את השלם, את המערכת האלוהית הפועלת והפועמת.

 

לקראת המעבר למשכנה החדש, רכשה הספרייה הלאומית אוסף נדיר וחשוב של כתבי יד ואיורים קבליים (אילנות קבליים), המצטרפים לאוסף הקבלה הקיים בספרייה הלאומית, באוסף גרשום שלום, שהינו אוסף הקבלה הגדול בעולם.

אוסף ה'אילנות' כולל 36 מגילות קלף ונייר – חלקן הארוכות ביותר בעולם מסוגן (באורך של עד 11 מטרים!!), מצטרפות ל-25 מגילות מאותו סוג שכבר קיימות באוסף הספרייה הלאומית. בעקבות קבלת האוסף החדש תאצור כעת הספרייה הלאומית את האוסף הגדול בעולם של אילנות קבליים, עם למעלה משישים מגילות המתוארכות לשנים 1660 עד 1920, שנוצרו בכל רחבי התפוצות והקהילות היהודיות בעולם: ממערב ומזרח אירופה, מתימן, כורדיסטן, מרוקו, עיראק ועוד.

 

ולסיום, כמובטח. אילן ספירות לוריאני שנוצר במרוקו בשנת 1800. לחצו על הקישור כדי להגיע לפריט. צילום: ארדון בר-חמא:

 

לקריאה נוספת

J. H. Chajes, The Kabbalistic Tree (Pennsylvania University Press, 2022)

מפעל האילנות של אוניברסיטת חיפה