אנחנו מכירים את המילה "עזאזל" בעיקר בתור קללה, וכבר יצא שברגע של כעס המלצנו לאדם אחד או שניים ללכת למקום ההוא. רבים מאיתנו שמעו על מצוות "שעיר לעזאזל" שהייתה נהוגה בעם ישראל בימי בית המקדש. אבל כמה מאיתנו יודעים שעזאזל הוא גם שמו של מלאך הרסני ומסוכן, שלימד את בני האדם כמה מהשיעורים הנוראיים ביותר בהיסטוריה?
אז מיהו עזאזל, אחד ממנהיגי המלאכים המורדים באל? וכיצד הוא קשור ליום הכיפורים שלנו?
וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַיהוָה וְעָשָׂהוּ חַטָּאת. וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְהוָה לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה.
(ויקרא טז ח-י)
הכול מתחיל במסורת עתיקת יומין ששורשיה במקרא. זה קרה פעם בשנה ביום הכיפורים. ביום התענית של עם ישראל הורשה הכהן הגדול להיכנס אל קודש הקודשים שבמקדש, ולהביא עימו קורבן לאלוהי ישראל. אחרי שיצא מהמקדש, ערך הגרלה בין שני שעירי עיזים, שהם בעלי החיים המוכרים לנו בשם תיישים (עיזים ממין זכר). הראשון יוקרב בו-במקום עבור אלוהים, והשני יישלח לגלות לַעֲזָאזֵל לאחר שכל חטאי ישראל יועברו אליו. השימוש בגורלות מסמל את בחירת האל בשעיר לעזאזל.
כיצד יש להבין את ההוראה "לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל"? הכול תלוי כמובן במשמעות המילה עזאזל, הנזכרת בתנ"ך שלוש פעמים. דרך אחת לפרש אותה היא דרכם של חז"ל, שקבעו כי עזאזל הוא שם של צוק מסוים או אולי הר קשה במיוחד (עז-אל). ביום הכיפורים, פירשו חכמינו, היה הכהן הגדול מטיל גורלות ומכריע מי הוא התיש שיישלח לעזאזל. אז היה יוצא שליח שכינויו "איש עיתי", מלווה את התיש הנבחר מרחק של תשעים ריס (כ-12 קילומטרים מהיציאה מירושלים) אל צוק המכונה עזאזל, וממנו היה משליך את התיש המסכן אל מותו.
לפי פירוש אחר לחלוטין, עזאזל הוא שם של ישות על-טבעית שאליה יש להקריב את התיש האומלל. בניגוד לאל, שהוא מהות הטוב, עזאזל הוא שד מרושע או אל פחוּת דרגה הניזון מחטאי העם. כותבי הספרים החיצוניים הם שהעלו את דרך הפירוש הזאת. למשל הטקסט בספר חנוך א מאמץ לחלוטין את דמותו הנוראה של עזאזל. מעתה אין עוד זכר לחיה חסרת ישע המואשמת על לא עוול בכפה. עזאזל נעשה למלאך המורד העומד בראש קשר שמימי להשתלט על הארץ.
בספר חנוך א מסופר מחדש סיפורם של המלאכים ששכבו עם בנות האדם, המוזכר בספר בראשית (ו, א-ד). בעקבות איחוד לא טבעי זה נולדו הנפילים – הענקים שמילאו את הארץ ועשו בה שמות. חנוך המקראי, בן הדור השביעי שבין האדם הראשון לנוח, הוא גיבור היצירה ומי שנבחר להביא את בשורת האלוהים אל המלאכים המורדים. אחד מאותם מלאכים רעים, והשני בחשיבותו רק למנהיג שמחזי, הוא עזאזל שלנו.
ההשפעה של המלאך הסורר עזאזל מתוארת כהשפעה הרסנית ואפילו נצחית. הוא שלימד את בני האדם "לַעֲשׂוֹת חֲרָבוֹת וּמְאַכְּלוֹת וּמָגִנִּים וְשִׁרְיוֹנוֹת וְיוֹדִיעֵם אֶת-מַחְצְבוֹת הָאֲדָמָה וּמְלֶאכֶת מַחְשַׁבְתָּן וּצְמִידִים וַעֲדָיִים וּמַעֲשֶׂה הַפּוּךְ וּלְיַפּוֹת אֶת-גַּבּוֹת הָעֵינַיִם וְכָל-הָאֲבָנִים הַיְּקָרוֹת וְכָל-צִבְעֵי רִקְמָתַיִם" (חנוך א ח, א). כפי ששמתם לב, מדובר בהשפעה כפולה: עזאזל מלמד את בני האדם להכין כלי מלחמה, ולא פחות חשוב ומשחית – הוא מלמד אותם גם שיעור בצביעות ובהִתְיָיפְיְיפוּת. כלומר המשוואה שמציג לנו ספר חנוך א משמעותה: חרבות ואיפור = צרות צרורות. ובאמת בעקבות ההשפעה ההרסנית הזאת, "וּתְהִי רִשְׁעָה רַבָּה וְיַעֲשׂוּ זִמָּה וְיִתְעוּ וִישַׁחֲתוּ בְּכָל-דַּרְכֵיהֶם" (חנוך א ח, ב).
למרות שהמלאכים הסוררים הוזהרו על ידי חנוך, הם נשארים בשלהם. הם נענשים על סרבנותם, וכך מוצא עצמו עזאזל כבול במדבר. זהו הסבר מקורי ומעניין למצוות השעיר לעזאזל המוקרב במדבר:
וְעוֹד אָמַר יְיָ אֶל-רְפָאֵל אֱסֹר אֶת עֲזָזֵאל יָדָיו וְרַגְלָיו וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל-הַחֹשֶׁךְ וְעָשִׂיתָ פֶּתַח אֶל-הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר בְּדוּדָאֵל וְהִשְׁלַכְתּוֹ שָׁמָּה: וְשַׁמְתָּ עָלָיו סְלָעִים קָשִׁים וְחַדִּים וְכִסִּיתוֹ בַּחֹשֶׁךְ וְיָשַׁב שָׁם עַד-עוֹלָם וְכִסִּיתָ אֶת-פָּנָיו לְבַל-יִרְאֶה-אוֹר: וּבְיוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל יָשְׁלַךְ אֶל-תּוֹךְ הָאֵשׁ.
(חנוך א י, ד-ה)
עזאזל חוזר להופיע ביצירות יהודיות נוספות מהמאות הראשונות לספירה, ומעניין אף יותר לגלות שהוא מככב גם במקום מרכזי בנצרות. הדת שצמחה מתוך היהדות שימרה משהו מדמות שעיר העיזים שהכרנו בספר ויקרא, שבו התחיל עזאזל את הקריירה המפוארת שלו. לפי כמה מאבות הכנסייה, עזאזל הוא לא רק בן דמותו של השטן הנוצרי, אלא זהו גם אחד משמות השטן. אם כך, מה הפלא שדימויים מצוירים רבים של השטן מציגים אותו עם רגליים של עז?
אז בפעם הבאה שאתם פולטים את המילה "לעזאזל" ברגע של כעס בלתי נשלט, או חס וחלילה מאחלים למישהו ללכת לביקור במקום הארור – אנחנו ממליצים שתמהרו להרגיע את הרוחות (או לפייס את השדים) ותוכיחו לעזאזל השטני שהכול בסדר, רק התלוצצתם. וליתר ביטחון, על כל מה שקרה אמרו בקול ברור ורגוע: "כפרות". אנחנו משוכנעים שהשד עזאזל יעריך את המחווה. ואיך קשורות הכפרות לעניין? רבים רואים בטקס הקרבת השעיר לעזאזל שהיה נהוג בימי המקדש מקור לטקס הכפרות הנהוג בערב יום הכיפורים. וכך הפך תרנגול הכפרות ליורש הטבעי של השעיר לעזאזל – חיה חסרת ישע שאליה אנו מעבירים את כל חטאינו ביום הדין של לוח השנה היהודי.
