"ריחה וצבעיה של ארץ הילדות נשארים חרותים לנצח בליבו של כל אדם. נוף מולדתי שלי הוא ריח הכפרים ופעמון העדרים". הסיפור מאחורי השיר שכמו מלווה אותנו מאז ומתמיד
אַרצֵנוּ הַקּטַנְטֹנֶת, אַרצֵנוּ הַיָּפָה
מוֹלֶדֶת בּלי כֻּתֹּנֶת, מוֹלֶדֶת יְחֵפָה
קַבּלינִי אֶל שׁירַיִך, כַּלָּה יְפֵהפיָּה
פּתחי לי שׁעָרַיִך אָבוֹא בָּם אוֹדֶה יָהּ.
בּצֵל עֲצֵי הַחֹרֶשׁ, הַרחֵק מֵאוֹר חַמָּה
יַחדָּו נַכֶּה פֹּה שֹׁרֶשׁ אֶל לֵב הָאֲדָמָה
אֶל מַעַיְנוֹת הַזֹּהַר, אֶל בּאֵרוֹת הַתֹּם
מוֹלֶדֶת ללא תֹּאַר וְצוֹעֲנִי יָתוֹם.
עוֹד לא תַּמּוּ כָּל פּלָאַיךִ
עוֹד הַזֶּמֶר לוֹ שָׁט
עוֹד לבּי מַכֶּה עם לַיִל
וְלוֹחֵשׁ לָך בַּלָּאט:
אַתּ לי, רַק אַתּ הָאַחַת
אַתּ לי אַתּ, אֵם וּבַת
אַתּ לי אַתּ הַמּעַט
הַמּעַט שֶׁנּוֹתַר
נָביאָה בּבגָדֵינוּ אֶת רֵיחַ הַכּפָרים
בּפַעֲמוֹן לבֵּנוּ יַכּוּ הָעֲדָרים,
יֶשׁנָהּ דּמָמָה רוֹגַעַת
וְקֶרֶן אוֹר יָפָה,
וּלאוֹרָהּ נִפסָעָה בּרֶגֶל יְחֵפָה.
(מילים: יורם טהרלב. לחן: רמי קלינשטיין)
כמה שירים אפשר לכתוב על ארץ קטנטונת?
זה מתחיל אי שם בשנות הארבעים, כששמואל פישר מחבר את מילות השיר "ארצנו הקטנטונת" עבור אחת התוכניות של תיאטרון הבידור התל-אביבי, "לי-לה-לו". הנריק (צבי) גולד-זהבי מלחין את השיר. השנה היא 1943 וארצנו איננה רק קטנטונת, היא אפילו עדיין לא זכתה בעצמאותה.
זהו הפזמון החוזר של השיר "ארצנו הקטנטונת":
אַרְצֵנוּ הַקְּטַנְטֹנֶת, אַרְצֵנוּ הַקְּטַנְטֹנֶת,
אַרְצִי שֶׁלִּי, שֶׁלִּי,
נַפְשִׁי אֵלַיִךְ כֹּה נִכְסֶפֶת.
אַרְצֵנוּ הַקְּטַנְטֹנֶת, אַרְצֵנוּ הַקְּטַנְטֹנֶת,
אִמִּי שֶׁלִּי שֶׁלִּי, הֲרֵי
אֶת בְּנֵךְ אַתְּ כֹּה אוֹהֶבֶת.
היום "ארצנו הקטנטונת" הוא כבר שיר מעט נשכח. במהלך השנים הוא זכה לביצועים רבים – כולל ביצוע של יפה ירקוני ואחר של ציפי שביט, למרות שהביצוע המקורי של מינה ברן נחשב לאבוד.
יש כותבים השואבים מניסיון חיים, ויש השואבים השראה מן השירים. הפזמונאי הגדול יורם טהרלב שאב משניהם, והשיר "ארצנו הקטנטונת" הוליד אצלו שני שירים שונים. האחד נקרא בשם השיר המקורי, "ארצנו הקטנטונת" אותו הלחין וביצע יגאל בשן. השני הוא המוכר והאהוב שביניהם, "עוד לא תמו כל פלאייך".
יורם טהרלב ליווה את המדינה בשיריו. לאורך קריירה מפוארת שנפרשה על פני שבעה עשורים חיבר מאות של שירים. זה מה שהיה לפזמונאי הגדול להגיד על שירו הנפלא:
"[זהו] שיר אהבה לנופיה של ארץ ישראל, פותח בציטוט מתוך שיר ישן שאני עצמי גדלתי עליו: "ארצנו הקטנטונת", שיר שהושר בשנות הארבעים. בשיר אני מביא מעין-ציטוט של פסוק מתהילים: פתחי לי שעריך, אבוא בם אודה יה. בתהילים כתוב: פיתחו לי שערי צדק, אבוא בם אודה יה. הציטוט הזה, כמו הציטוט "קום והתהלך בארץ", שייכים לסגנון הכתיבה של הדור שלי, דור התנ"ך. גם לשיר זה חודר נוף הקיבוץ וזיכרונו של אבא שלי, שהיה רועה-צאן: נביאה בבגדינו את ריח הכפרים/ בפעמון לבנו יכו העדרים…".
טהרלב שאב השראה כפולה – מהנוף המוזיקלי של ילדותו אבל לא פחות – מהנוף הפיזי. על הילדות בקיבוץ יגור שהיוותה גם היא השראה חשובה לשיר "עוד לא תמו כל פלאייך" סיפר:
ריחה וצבעיה של ארץ הילדות נשארים חרותים לנצח בליבו של כל אדם. נוף מולדתי שלי הוא ריח הכפרים ופעמון העדרים. בילדותי היה אבי רועה צאן, והיה לוקח אותי אתו אל שדות המרעה, שם ראיתי איך נולדים טלאים וגדיים.
(מתוך החוברת "60 שרים, ישראל חוגגת 60 שנה" בהוצאת משרד החינוך)
השיר, שכתב טהרלב והלחין רמי קליינשטיין, ראה אור לראשונה בביצוע להקת פיקוד הצפון ב-1984. ב-1996 כלל אותו רמי קלינשטיין באלבום האוסף שלו. מאז זכה לביצועים שונים בטקסים ובימי עצמאות, כולל דואט חגיגי עבור יום העצמאות ה-70 למדינה, דואט של קלינשטיין עם ישי לוי בשנת 2018.
בשיר "ארצנו הקטנטונת" הומשלה ארץ ישראל לאמא אוהבת. היחסים שמדמיין טהרלב ב"עוד לא תמו כל פלאייך" אינטימיים אף יותר – בבתי השיר הארץ היא אישה אהובה שעליה הולך צועני יתום ("קַבּלינִי אֶל שׁירַיִך, כַּלָּה יְפֵהפיָּה. פּתחי לי שׁעָרַיִך אָבוֹא בָּם אוֹדֶה יָהּ"). בפזמון היא חוזרת להיות אם, ואף בת. המתח היפה כל כך בשירו של טהרלב הוא המתח של הדאגה והאהבה, אבל גם החרדה והפחד. נופיה של הארץ הקטנטונת ממלאים אותו בהתפעמות אבל גם בחשש גדול. האם הם הולכים ונעלמים?
השיר נכתב בשנות השמונים של המאה הקודמת, כשהארץ הקטנה התקרבה בצעדי ענק לגיל 40. בהתחשב במקור השיר של טהרלב, ובחוויות נעוריו הכפריות, מה הפלא שהמבט הוא נוסטלגי? זאת הסיבה שהוא ממהר להבהיר למושא שירו שעוד לא תמו כל פלאייך. ספק אם זה יקרה אי פעם.
ב-6 בינואר 2022 הלך יורם טהרלב לעולמו. יהי זכרו ברוך.
הביצוע המקורי של להקת פיקוד צפון. הסולנית היא יסמין גמליאל:
תגובות על כתבה זו