אין אנשים שלא מתים: נפרדים מקורין אלאל

כשערן צור פגש את קורין אלאל לראשונה הוא היה סטודנט ב"רימון", בית ספר למוסיקה שאך נפתח (ומאז הפך לאבן יסוד בהשכלה המוזיקלית בישראל) והחליט לגשת גם לקורס סאונד שלימדה קורין אלאל בבית ספר לסאונד יואב גרא. אלאל כבר הייתה אחרי שנים של פעילות מוזיקלית ואלבום אחד בשם "אל תקרא לי מותק", שלא הצליח, וגם לא רצה, להיכנס למיינסטרים הישראלי. 

הוא ראה אותה לראשונה כאשר נכנסה לאולפן ביחד עם הכלבה שלה והיה להם קליק מיידי כשניגשו כל אחד לגיטרה שלו לסשן נגינה רוקיסטי שאחריו היא הציעה לו "לשבת על סטייק", ומאז דרכיהם לא נפרדו.

שלושה חודשים עברה מאז נפטרה אלאל ממחלת הסרטן ממנה סבלה. שלושה חודשים שלפניהם הייתה לה שנה של אור. באיזה חוש צדק קוסמי, הקהל זכה לומר לאלאל כמה הוא אוהב ומעריך אותה, והיא זכתה לשיר לו בפעם האחרונה, בסדרת הופעות פרידה. האחרונה שבהן הייתה אמורה להיות אצלנו, בספרייה הלאומית, אבל לא זכינו לכך.

עכשיו צור חובר לחבריו (שהם גם חברים של קורין), שלומי שבן, איה זהבי־פייגלין, ועלמה גוב למופע "חברים שרים קורין" בלעדיה, מופע שיהיה חלק מסופו של סבב הופעות שהם מחווה לאומנית הדגולה הזאת. ולכבוד כל זה ישבנו לשיחה עם צור, על החברות, המוזיקה והאהבה שהיו בחייה של אלאל.

מכשפה אם

קורין אלאל נולדה בתוניס ועלתה עם משפחתה לארץ כשהייתה ילדה. את הגיטרה הראשונה שלה קיבלה כשהייתה בת 12, ומאז ועד מותה ב2024- המוזיקה הייתה חייה. היא הביאה לעולם אלבומים כמו "אנטרטיקה", פירות אסורים", "כשזה עמוק", ושירים שהפכו להמנונים כמו "אנחנו זן נדיר", "אין לי ארץ אחרת" או "שיר לשירה". לצד הפעילות שלה עצמה היא גם תרמה את קולה, כתיבתה, לחנייה והמיומנויות הרבות שלה לאומנים רבים, ויצרה במשותף עם מתי כספי, יהודית רביץ, ערן צור, אביתר בנאי ועוד רבים אחרים.

במקום בו יש כישרון גדול צומחים לפעמים גם קנאה ואגו גדולים, אבל ערן צור מאוד נחרץ כשהוא קובע שאלאל הייתה הניגוד הגמור של הדימוי הנרקיסיסטי של אומן מצליח. אלאל לקחה על עצמה, במודע או שלא, תפקיד אחר –  דמות חונכת ומצמיחה לאומנים אחרים.

"היא ידעה לומר לכל אחד את הדבר הנכון", מספר לנו צור, "הרגשתי את זה מולי, מול אביתר בנאי ומול ענבל פרלמוטר, שלושה אנשים מאוד שונים שעשו מסע מאוד שונה איתה. עלי היא אמרה 'אתה צריך לשמור את הייחוד שלך', אל תחליף שום מילה אפילו אם היא מילה פרובוקטיבית, אל תשנה את הטקסט, גם אם הוא יותר ספוקן וורד, והוא כאילו קצת יותר אוונגרדי, כי זה מה שיעבוד, זה מה שמעניין, אל תנסה להיות כמו כולם אלא תשמור כמה שאתה יכול על הדברים המיוחדים'. לעומת זאת עם אביתר (בנאי) היא עשתה עבודה של עידון. הוא בא בתור בחור צעיר עם המון אגרסיה, והיא הוציאה ממנה את הקול המלאכי שלו, היא ממש פתחה לו אוקטבה חדשה לגמרי."

"עם פרלמוטר זה היה סיפור אחר לגמרי. זה היה סיפור אהבה וסיפור מוזיקלי בו זמנית, היא הביאה את ענבל ללהקת הליווי של ההופעות שלה, הפיקה את האלבום של 'המכשפות' ובאמת נתנה לה הכל. שלוש דוגמאות שונות לגמרי של סיפורי חניכה שהיו לה".

מוזיקה נגד כאב

בשנה האחרונה לחייה, כאשר ידעה אלאל שהסרטן ממנו סבלה הולך ומתחזק, היא בחרה בחירה מפתיעה ובלתי שגרתית. דווקא כאשר הסוף נראה באופק, החליטה אלאל לצאת לסבב הופעות מיוחד של "חברים שרים קורין", עם מיטב השירים שלה. לצידה אומנים שלצד היותם שם דבר במוזיקה הישראלית הם גם חברי אמת.

"'חברים שירים קורין' המקורי הוא בכלל מ-1999 או 2000" מספר צור. "זו הייתה יוזמה של המפיק חיים שמש, וקורין ניהלה את זה. ההופעה הראשונה הייתה בפילבוקס בחולון, וחידשנו את זה באמת בשנה האחרונה", מתאר צור. 

אלאל עברה ניתוח בסוף 2023, ניתוח שהאריך את חייה, ובמקביל נאלצה לבטל הופעות כדי להתמודד עם מצבה הרפואי, אבל האהבה למוזיקה ניצחה גם את הסרטן, לפחות לעוד שנה 

"הייתה הופעה בברבי שנדחתה שלוש פעמים, ואני הייתי בטוח שהיא תדחה גם בפעם הרביעית, אבל אז פגשתי חברה משותפת והיא אמרה לי 'תשמע, לקורין יש ניסים. היא עושה ניסים'. באמת בערב היא באה לברבי, והיא הייתה הופעה מעולה". אומר צור.

ההופעה ההיא בברבי הייתה אות הפתיחה לשנה האחרונה בחייה של אלאל, שנה שהיית אולי אחת הגדולות והמוצלחות ביותר של חייה. המופע "חברים שרים קורין" היה בכל מקום – הופעה רודפת הופעה, וקהל עצום וצמא לשמוע ולחוות עוד, להראות לאלאל שהוא נאהבת ומוערכת.

"הבמה והמוזיקה החזירו לה חיים, החזירו לה את החיוך, החזירו לה את הוויטליות,  את הרצון להיות, את התקשורת עם בני אדם." מספר צור. "היא לא ויתרה ממש על שום רגע ושום הופעה בשום שעה בחיים, וזה היה נערץ, כי היא סבלה כאבי תופת. אני ראיתי אותה כואבת על הבמה כואבת, ראיתי אותה רצה לקחת את הכדור מאחורי הקלעים, ותוך כדי הופעה. היא נאבקה".

שפת אהבה של מקצועיות

"קורין לא אהבה לדבר על הסוף", אומר צור בכאב ומתאר מערכת יחסים שיש בה 'שפת אהבה', שפה של מוזיקה שתומכת ברגשות כדי להרחיק כאב, "וזה היה סוג של חוזה בינינו בכל השנה האחרונה, שאני משתדל לא להיכנס לפרטים של התקדמות הסרטן, אלא משמש כמו קוטב מקצועי. יש לנו הופעה:  'תתחזקי, תבואי'.  היא ביקשה ממני בלי מילים  שאהיה במקום הזה,  שמאתגר אותה, שאומר לה-  'אנחנו מחכים לך, אנחנו פה כל הלהקה מוכנה – את לא יכולה לא לבוא'.  אז היא באה".

כאשר נשאל איזה שיר הוא היה סבור שאלאל הייתה בוחרת שיבטא אותה, את רוחה בעולם הוא לא מהסס לפני שהוא אומר – 'כשזה עמוק'. זה שיר, שבכל השנים האחרונות, גם במחלה, היה מאוד מרכזי. אני חושב שאולי הוא גם מייצג איזו תקופה. הוא הוקלט בשנה האחרונה של ענבל (פרלמוטר), היא כתבה את המילים, אז הן כבר לא היו בנות זוג אבל ענבל מאוד שמחה שהפרויקט הזה יצא לאור. עכשיו אין אותה, וגם אלי אברמוב (מוזקאי ומפיק, נפטר ב־2015) שאיננו".

אבל בעודו חושב על השירים של אלאל, צור,  מחייך, "אלה חומרים מאוד מיוחדים, גם היום. כי באמת קורין הייתה ציפור נדירה, זן נדיר. לא סתם השיר הזה תפס גם כהמנון של הקהילה הגאה. ובשיר "אנטרטיקה" המשפט הזה "אין סוסים שמדברים עברית, זה ממש ההומור שלה".

המילים שלו מציירות את צד אחר של אלאל, "היא הייתה מצחיקה, היא אהבה הומור נונסנס, מצד אחד היא הייתה אדם מאוד פרטי, היא אף פעם לא הייתה קשקשנית, אבל כשהיא דיברה לא ידעת מה יצא ממנה, תמיד עם זוית ראיה מפתיעה. גם בדעות הפוליטיות שלה על הסכסוך הישראלי פלסטיני, היא קודם כל ראתה בני אדם".

אם נחזור לרגע הפגישה הראשונה בין צור ואלאל, אין זה פלא שמי שידעה לראות בני אדם גם ראתה בעלי חיים. במהלך חייה היא גידלה עם זוגתה רותי חתולים, כלבים וציפורים, בביתה במושב גנות.

שיר פרידה

אחרי שנה של הופעות בה החברים של קורין מילאו אולמות, גם מסע הפרידה הזה מתחיל להתקרב לסופו: "אנחנו מקבלים כל הזמן עוד הזמנות ועוד ועוד הצעות, אבל אנחנו רוצים לשמור על הדבר הזה. אנחנו מסיימים את ההופעות אליהם התחייבנו כשקורין הייתה בחיים, כשההופעה בספרייה הלאומית היא אחת האחרונות".

בימים אלו יוצא אלבום ההופעה של "חברים שרים קורין", עם מיטב האומנים שהשתתפו במסע הפרידה של אלאל ועם הביצועים מהשנה האחרונה.

למרות חסרונה הבוער של אלאל, המופע "חברים שרים קורין" יגיע לספרייה הלאומית ביום חמישי,ה-27 במרץ, כ"ז באדר, כחלק מאירועי "המגדלור", אירוע מלא התרחשוויות אצלנו בספרייה מציין את המעבר משעון חורף לשעון קיץ, ואת התגברות האור על החושך. למשך לילה אחד תהפוך הספרייה למרחב סוער ומלא באור: פורטיס יגיע אלינו להופעת B סיידז נדירה, שאול אמסטרדמסקי וחבריו ל"חיות כיס" יקליטו אצלנו פרק חי(!)  והפריטים הביזארים והסודיים ביותר במרתפי הספרייה יצאו לחופשי – וזה רק על קצה המזלג. כל הפרטים כאן.