קן ציפור: "הַסְפֶּנְתָּעִיר" של חיים נחמן ביאליק

מתי נכתב השיר? מי באמת ישנים בכל ביצה ולמה אלו לא אפרוחים? ומי הוא הַסְפֶּנְתָּעִיר המאיים? עובדות חשובות יותר וחשובות פחות על שיר הילדים האהוב של המשורר הלאומי

832 629 Blog 1

כל השנים האלה קראנו לשיר הזה בשם הלא נכון

לפני הכל אני רוצה לתקן טעות שרובנו (גם אני), השרשנו לאורך השנים – השיר לא נקרא "קן לציפור". השיר נקרא פשוט "קן ציפור" ואפילו בלי י' כשמנוקד "קַן צִפּוֹר".

השיר מלווה אותנו כבר מאה שנים

"קן ציפור" מלווה אותנו כבר כמה דורות כאחד משירי הערש האהובים ביותר על פעוטות. מתי כתב אותו ביאליק? את זה קשה לדעת בוודאות. מה שאנחנו כן יודעים שהוא פורסם לראשונה בעיתון "עולם הילדים" הירושלמי בדצמבר 1926.

וכך זה נראה אז:

Olam
הפרסום הראשון. "עולם הילדים", 20 דצמבר 1926⁩

אבל האמת שמאוד יכול להיות שהשיר נכתב עוד בתקופה הברלינאית של ביאליק בתחילת שנות ה-20. את זה אפשר לשער בעקבות הציור המרהיב הזה של הציירת תום זיידמן פרויד שכיכב בפרוספקט של הוצאת הספרים "אופיר" של ביאליק באותן שנים.

Ofir
כריכת הפרוספקט שהודפס עבור הקמת הוצאת הספרים "אופיר". הפריט שמור בארכיון בית ביאליק

זיידמן פרויד הייתה ציירת מוכשרת ביותר, שאיירה בין היתר שיריו של ביאליק ב"ספר הדברים" שיצא בשנת תרפ"ב. שם השיר קן הציפור, לא הופיע בספר הזה, אבל מצאנו שם שיר ציפורי אחר של ביאליק:

Bird Dvarim

קן ציפור אחד להרבה מנגינות

הלחן שכולנו מכירים הוא הלחן שחיבר לשיר המלחין יצחק אדל. והנה הוא בחוברת תווים שלו:

והוא נשמע בערך ככה:

אבל האמת שיש לשיר עוד לחנים רבים, מוכרים פחות. ככה זה כשיש שיר אהוב כל כך, כולם רוצים לכתוב לו לחן. הנה למשל השיר בלחן מקסים של נחום נרדי שאותו שרה נעמה, בתו.

ובכל ביצה הספנתעיר

ואם תשאלו ילד או ילדה רכים בשנים מה מסתתר בתוך כל ביצה , רבים יענו לכם שמסתתר שם הַסְפֶּנְתָּעִיר, כי ככה נשמעת להם השורה "הס פן תעיר".

עד כדי כך תפס הַסְפֶּנְתָּעִיר, שלילי גיבורת הספר "מכתב לביאליק" עשתה מאמצים אדירים לבחון את טיבו של היצור המוזר.

20240701 103942
מתוך ספרה של רונית פרימו "מכתב לביאליק". איורים: אבי עופר

ואפילו גילינו להקת עבר שבחרה את השם הזה לשמה. הנה האלבום היחיד שלהם:

על ביצים, אפרוחים וגוזלים

וכמובן שאי אפשר שלא לענות על השאלה המעצבנת: האם ביאליק לא ידע מה ההבדל בין אפרוח לגוזל? שהרי ברור שעל הקן יש גוזלים ולא אפרוחים!

אז רק נזכיר: ההבחנה המוכר לנו היום בין "גוזל" ל"אפרוח" לא הייתה קיימת כאשר כתב ביאליק את השיר.

הנה, אפילו במקורות אפשר לראות זאת:

"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים."

דברים כ"ב, ו'

והאמת, זה לא באמת משנה אם מדובר באפרוחים או בכלל בגוזלים, מה שבטוח הוא שמדובר בשיר נפלא!

נד־נד: בואו להתנדנד בנדנדה של חיים נחמן ביאליק

לא רוצים לנדנד לכם, אבל בואו לגלות לחנים שלא הכרתם לשיר הנדנדה המפורסם, וגם כמה הצעות שנדחו (תודה לאל) למילה בשפה העברית למשחק הילדים הידוע

הילדה עמליה קליין והילד נדב רזניק על נדנדה, קיבוץ שפיים, אמצע שנות ה־40. התמונה מתוך רשומה הנכללת בפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן־צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל

נַד, נֵד, נַד, נֵד
רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד!
מַה לְמַעְלָה?
מַה לְמָטָּה? –
רַק אֲנִי,
אֲנִי וָאָתָּה;
שְׁנֵינוּ שְׁקוּלִים
בַּמֹּאזְנָיִם
בֵּין הָאָרֶץ
לַשָּׁמַיִם.

("נדנדה", חיים נחמן ביאליק)

כך נולדה המילה "נדנדה"

קשה להאמין, אבל למתקן השעשועים האהוב "נַדְנֵדָה" כמעט שקראו בעברית "מִכְרָעָה", לפחות לפי הצעתו של מחדש השפה העברית אליעזר בן־יהודה. "מכרעה" נפסלה בעיקר בשל הדמיון הלא קטן למילה הלא ממש נאה "מחראה". ואם דוד ילין לא היה מתערב בדקה האחרונה, ייתכן שהיינו נשארים עם השם "מרגוחה", שהתמודד גם הוא על התואר העברי הנחשק למשחק הילדים הפופולרי. לא מאמינים? הנה, באותיות רש"י, מנמק ביוני 1895 עורך עיתון "הצבי", אליעזר בן־יהודה, את הצעותיו לשם:

"הצבי", 14 ביוני, 1895. מי רוצה לשחק במכרעה/מרגוחה?

 

שבועיים חלפו, ואז גילה בן־יהודה כי מחדש מילים ידוע אחר, איש החינוך דוד ילין, זיהה בהקשר הזה את הפועל "נדנד" במדרש "בראשית רבה" פרק נג:

לֹא נִדְנְדָה עֲרִיסָה תְּחִלָּה אֶלָּא בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ…

וכך נולדה המילה "נדנדה", ובא לציון גואל.

"הצבי", 28 ביוני, 1895. אליעזר בן־יהודה משתכנע, וכך נולדה המילה "נדנדה"

 

השיר מתחיל להתנדנד

השיר "נדנדה", שכתב חיים נחמן ביאליק, פורסם בפעם הראשונה בשנת 1906 במקראה "שפת ילדים" שערכו ח"פ ברגמן וש"ח ברכוז. המקראה יצאה לאור באודסה בהוצאת מוריה, שייסד ביאליק כמה שנים קודם לכן.

השיר הופיע בסופו של סיפורון קצר שזכה לשם "הנדנדת" ותיאר חבורת ילדים המקימים לעצמם נדנדה מקרש וחבית. ביאליק עצמו כלל לא חתום על השיר:

הגרסה השנייה והמלאה של השיר הופיעה בספר השירים והסיפורים של ביאליק, "שירים ופזמונות לילדים". הספר, שאייר נחום גוטמן, יצא לאור בשנת 1933:

 

הלחנים הידועים יותר וידועים פחות

המלחין דניאל סמבורסקי אומנם נולד רק ב־1909, שלוש שנים אחרי שהשיר פורסם לראשונה, אבל את הלחן שלו ל"נדנדה" כולנו מכירים. הלחן חובר בשנת 1935 עם עוד חמישה שירים של ביאליק עבור המחזה "תמונות ביאליק", שהעלה תיאטרון הילדים של איגוד הגננות.

והנה השיר בלחן המוכר של סמבורסקי בביצוע הזמרת אהובה צדוק משנת 1956:

אבל הלחן של סמבורסקי לא היה היחידי שנכתב עבור השיר. מלחינים בעלי שם נוספים חיברו מנגינות לשיר המתוק, לפני סמבורסקי ואחריו.

כאן תוכלו לשמוע ביצוע נדיר של השיר במנגינה שכתב המלחין מרדכי סתר ובביצוע של רות מילר, איתן לוסטיג והמקהלה הקאמרית של תל אביב משנת 1952:

ופה תוכלו להקשיב ללחן של נחום נרדי, המלווה בפסנתר את שירתה של בתו הזמרת נעמה בשנת 1960:

 

כמה מילים על המילים

תילי תילים של מילים נכתבו על המשמעות הדתית – או דווקא החילונית – של השיר "נדנדה". סקרנים? בסוף הכתבה תוכלו למצוא קישורים לכמה דעות ופרשנויות שנכתבו על השיר.

נסתפק בלומר כי רבים טוענים שהשיר מתכתב עם המדרש המופיע ב"בראשית רבה" א, י:

רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּב', אֶלָּא מַה ב' זֶה סָתוּם מִכָּל צְדָדָיו וּפָתוּחַ מִלְּפָנָיו, כָּךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לוֹמַר, מַה לְּמַטָּה, מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּפָנִים, מַה לְּאָחוֹר, אֶלָּא מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וּלְהַבָּא.

את הפרשנויות המיסטיות והפילוסופיות לשיר נשאיר לכם.

 

לקריאה נוספת

"נדנדה" באתר זמרשת

שמעונה פוגל, "נדנדה" מאת חיים נחמן ביאליק – שיר משחק לילדים ושיר הגות למבוגרים

שמואל אבנרי, הארץ. איך נהפך "נַד־נֵד" של ביאליק לפִזמון מלחמה בהדָתָה

אילון גלעד, הארץ. הדרך שבה נוצרה "נדנדה" היתה הכל חוץ ממשחק ילדים

אתר רשת 13. איך ביאליק נלחם בהדתה ובשמרנות באמצעות שיר הילדים האהוב "נד נד"?

 

 

 

"זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה": קורות השיר הראשון שכתב חיים נחמן ביאליק

תלמיד ישיבה ועילוי או משורר ציוני פורץ גבולות? אלו היו שתי האפשרויות שעמדו בפני ביאליק, שתי אפשרויות שמצאו ביטוי בשירו המודפס הראשון.

איור שאיירה תום זיידמן-פרויד עבור ספרו של חיים נחמן ביאליק בזמן עבודתם המשותפת והחלוצית בתחום ספרות הילדים בברלין. האיור לקוח מתוך הספר 'ספר הדברים: שישה עשר שירים'

שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפֹּרָה נֶחְמֶדֶת,מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל-חַלּוֹנִי –אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה-נַּפְשִׁי כָלָתָה בַּחֹרֶף בְּעָזְבֵךְ מְעוֹנִי.

 

באחד הימים, והוא נער בשנות העשרה שהספיק לקרוא בעיקר ספרות קודש, גילה חיים נחמן ביאליק אוצר של ממש בעליית הגג של שכניו: גיליונות מצהיבים של עיתוני ההשכלה "המליץ" ו"הצפירה". במאמר שחיבר שנים לאחר מכן, לרגל חמישים שנה לעיתון הצפירה, תיאר את המעמד: "מונחים היו להם שם שני המאורות הללו, החמה והלבנה, על גבי קורה אחת ומשמשים בית מושב לעופות. חוששני, שהתרנגולות היו מטילות עליהם ביצים" (מתוך "המליץ, הצפירה וצבע הנייר: ליובלה של הצפירה" מאת חיים נחמן ביאליק).

מה שמצא הנער בין דפי העיתונים ריתק והפחיד אותו גם יחד: דיונים במעמדם של הרבנים, הצעות לחינוך יהודי-מודרני, מאבק בהתבוללות ורעיונות מסעירים על לאומיות יהודית בארץ ישראל. שמות הכותבים השונים שפגש שם – וביניהם י"ח רבניצקי, אחד העם ונחום סוקולוב – נדמו בעיניו לדמויות מופת הלקוחות מאגדות יהודיות נושנות.

הגילוי הזה איים להסיט את חייו מהמסלול שבחר עבורו סבו: הסמכה לרבנות. איזו דרך עליו לבחור עתה? האם יגדל הנער להיות יהודי תורני למהדרין, או שמא יהפוך עורו למשכיל פורץ גבולות? ביאליק נמשך אל שני הקצוות המנוגדים. כדי לשים קץ ללבטיו, או רק בשביל לדחות את ההכרעה בכמה חודשים, רקח תכנית שהסתיר ממשפחתו: ביאליק החליט להרשם ללימודים בסמינר רבנים אורתודוקסים בברלין. על מנת להתקבל ללימודים בעיר, צריך היה לעמוד בשני תנאים: תעודת בגרות רשמית וידיעת גרמנית. לשם כך, יצא אל רוסיה הלבנה – להצטרף אל ישיבת וולוז"ין בשנת 1890.

 

תלמיד ישיבה ומשורר בסתר

סבו הנוקשה של ביאליק, אשר קיבל עליו את עול גידולו של הנער עם מות אביו, האמין שעם נסיעתו לוולוז"ין הוכרע עתידו של הנכד עושה הצרות. ביאליק נרשם והתקבל לאחת הישיבות המפוארות במזרח אירופה, מקום בו יאלץ לזנוח את נטיותיו המשכיליות ולהתעמק – כמו אבותיו לפניו – בספרות תורנית. אפשר שכך גם האמין הנער בן ה-17.

 

כתבות נוספות בפרויקט "כך התחלנו":

כיצד נולד קופיקו, הדמות השובבה ביותר בספרות העברית?

השיר הראשון שחיברה נעמי שמר בת ה-8

השיר שגרם לקרע בין זלדה ליונה וולך

ממיטת בית החולים: סיפורה הראשון של אסתר שטרייט-וורצל בת ה-12

"הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ": השיר הראשון שחיברה רחל המשוררת בעברית

ירון לונדון הופך לירון זהבי: סיפורה של חסמבה

כך נולד ספרו הראשון של נחום גוטמן – באפריקה!

 

עם הגיעו לעיירה גילה ביאליק כי מתחת לפני השטח רוחשת פעילות שונה בתכלית: ספרי השכלה, רומנים אסורים, עיתונות חול, שירה ברוסית, מניפסטים ציוניים ומאמרים בנושאי מדע ואמנות – נדמה שאין פרסום אסור שתלמידי הישיבה לא העבירו מיד ליד. בתוך האווירה האינטלקטואלית הזו החל ביאליק לחבר שירה באופן שיטתי יותר משהתנסה בו עד כה. שיריו הראשונים אמנם התאפיינו בבוסריות מובנת, אך הצליחו לקנות לו שם של כותב מחונן בין תלמידי הישיבה.

מבלי ידיעת מוריו, הצטרף ביאליק אל האגודה הציונית החשאית "נצח ישראל" ולבקשת החברים ניסח את תקנון האגודה. ב-17 באפריל 1891 אף סיכן את מעמדו כתלמיד ישיבה ופרסם בעיתון "המליץ" את מצע האגודה, חתום בראשי תיבות של שמו. הייתה זו הפעם הראשונה שהודפסו מילותיו של המשורר לעתיד.

 

"רעיון הישוב", מצע אגודת נצח ישראל שחיבר ביאליק. התפרסם בעיתון "המליץ" ב-17 באפריל 1891

 

אך התשוקה שבערה בו לכתיבה, באה לידיי ביטוי בצורה הטובה ביותר בשירו הרציני הראשון, "אל הציפור" – שיר שעל כתיבתו שקד כשנתיים ימים.

 

"אל הציפור" בכתב ידו של חיים נחמן ביאליק, מתוך העמותה למורשת הזמר העברי

 

ציפורה נחמדת מוצאת את מקומה בפרדס

בחייו הבוגרים יחזור ביאליק שוב ושוב אל מחוזות ילדותו בשירתו. שירו הראשון, לעומת זאת, עוסק בנושא ראוי למי שיוכתר לימים להיות משורר התחייה הלאומית: נופיה של ארץ ישראל מבעד לעיניה של צִפֹּרָה נֶחְמֶדֶת. מדובר בחידוש בספרות העברית: שיר המביא את קולו הייחודי של אדם צעיר, יהודי יחידי הנושא על גבו את עול ההיסטוריה היהודית, כמו גם את הבטחת העתיד הלאומי בארץ ישראל.

כשסיים ביאליק את השיר, הרגיש כי הוא בשל לפרסום. הוא ידע כי אין ביכולתו לפרסם את השיר בוולוז"ין. הייתה זו חבורת הסופרים שהתגבשה באודסה בראשותו של אחד העם שמשכה את תלמיד הישיבה המפוקח, ומתום שנה בוולוז"ין יצא אל אודסה בספטמבר 1891.

אל המרכז הספרותי של יהודי המזרח הגיע ביאליק עייף ומרושש. חצי שנה מלאת תהפוכות העביר באודסה; חצי שנה של מעברים תכופים בין חדרים שכורים לבין מרתפים טחובים, מעבודה אחת למשניה, ובניסיונות להשגת פרנסה בדוחק. אך גם תחושות ההשפלה והייאוש שאחזו בו לא הצליחו להסיט אותו מתכניתו המקורית – להציג את עצמו בפני סופרי אודסה. הוא ידע ש"אל הציפור" יכול לשמש ככרטיס הביקור הראשון ליצירתו. כששמע על יציאתו לאור הקרבה של "פרדס" – קובץ היצירות העבריות שעתיד להתפרסם באודסה – מיהר לקצץ ולהדק את השיר בגרסה סופית ומאופקת יותר.

מי אחראי על פרסום שירו הראשון בקובץ הנחשק? שנים לאחר מכן עמלו הנפשות הפועלות – כל אחת בדרכה – להאדיר את החלק ששיחקו בפרשה. ראשית הפגיש אביו של אחד מחבריו הקרובים של ביאליק, הרב אברהם יואל אבלסון, בין המשורר הנלהב ובין הסופר משה ליב ליליינבלום. הסופר התרשם מהשיר והעניק לביאליק מכתב המלצה לאחד-העם.

 

אבי הציונות הרוחנית וגיבור ילדותו הנושן של ביאליק, אחד העם. התמונה לקוחה מתוך אוספי ביתמונה בספרייה הלאומית 

 

רועד ונרגש סר ביאליק לביתו של אחד-העם, להגיש לו את השיר בצירוף מכתב ההמלצה. מספר ימים לאחר מכן התבשר כי השיר מוצא חן בעיניי גיבור ילדותו, אך ההחלטה הסופית לגבי צירופו לקובץ שמורה לעורך י"ח רבניצקי. מבלי לגלות לאינטלקטואל המבוגר על תכניתו, יצא ביאליק אל בית הדפוס בו טרח האגוז הקשה ביותר לפיצוח רבניצקי על הוצאת קובץ "פרדס".

רבניצקי הספקן לא נסך ביטחון רב במשורר. על אף שלא הכיר את הצעיר בן ה-19 שהזדמן לפניו, או את יצירתו, החליט רבניצקי בינו לבינו כי מדובר בעוד חרזן בינוני המנסה לשכנע עורך מנוסה באיכות כתיבתו. ביאליק לא ידע זאת באותה העת, אך הוא לא היה הצעיר המרופט הראשון שהזדמן לבית הדפוס.

רבניצקי נטל את השיר לידיו מבלי לדעת כי הוא כבר זכה לאישורם של שניים ממכריו הנודעים. העורך קרא אותו פעם, קרא פעמיים, ובו במקום בישר לביאליק כי השיר ייכנס ל"פרדס". כששמע שיש בידיו של המשורר הצעיר שירים נוספים, הזמין אותו רבניצקי לביתו.

מפגש זה היה תחילתה של ידידות ארוכת שנים בין העורך המבוגר ובין המשורר הצעיר. ביאליק מעולם לא שכח את התמיכה שקיבל מרבניצקי בשעה כה סוערת בחייו. בהקדשה לקובץ שיריו משנת 1907 כתב לחברו:

ליקר לי מאח י"ח רבניצקי בפרדסך צפצפה ציפורי ראשונה ומאז ועד הנה החזקת בידי עתה צמחה נוצתה וכנפה נכונה אהיה כאשר אהיה – ואהבתך עמדי… 

ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי שנים רבות לאחר פגישתם הראשונה. תמונה מאוסף דוד ב. קידן בארכיון הציוני המרכזי. צילום: צבי אורון

 

"אל הציפור" מאת חיים נחמן ביאליק

שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפֹּרָה נֶחְמֶדֶת,מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל-חַלּוֹנִי -אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה-נַּפְשִׁי כָלָתָהבַּחֹרֶף בְּעָזְבֵךְ מְעוֹנִי.זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה,מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים נִפְלָאוֹת,הֲגַם שָׁם בָּאָרֶץ הַחַמָּה, הַיָּפָה,תִּרְבֶּינָה הָרָעוֹת, הַתְּלָאוֹת?הֲתִשְׂאִי לִי שָׁלוֹם מֵאַחַי בְּצִיּוֹן,מֵאַחַי הָרְחוֹקִים הַקְּרוֹבִים?הוֹי מְאֻשָּׁרִים! הֲיֵדְעוּ יָדֹעַכִּי אֶסְבֹּל, הוֹי אֶסְבֹּל מַכְאוֹבִים?הֲיֵדְעוּ יָדֹעַ מָה רַבּוּ פֹה שֹטְנַי,מָה רַבִּים, הוֹי רַבִּים לִי קָמִים?זַמְּרִי, צִפּוֹרִי, נִפְלָאוֹת מֵאֶרֶץ,הָאָבִיב בָּהּ יִנְוֶה עוֹלָמִים.הֲתִשְׂאִי לִי שָלוֹם מִזִּמְרַת הָאָרֶץ,מֵעֵמֶק, מִגַּיְא, מֵרֹאשׁ הָרִים?הֲרִחַם, הֲנִחַם אֱלוֹהַּ אֶת-צִיּוֹן,אִם עוֹדָהּ עֲזוּבָה לִקְבָרִים?וְעֵמֶק הַשָּׁרוֹן וְגִבְעַת הַלְּבוֹנָה -הֲיִתְּנוּ אֶת-מֹרָם, אֶת-נִרְדָּם?הַהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ הַשָּׂב בַּיְּעָרִים,הַלְבָנוֹן הַיָּשֵׁן, הַנִּרְדָּם?הֲיֵרֵד כִּפְנִינִים הַטַּל עַל הַר חֶרְמוֹן,אִם יֵרֵד וְיִפֹּל כִּדְמָעוֹת?וּמַה-שְּׁלוֹם הַיַּרְדֵּן וּמֵימָיו הַבְּהִירִים?וּשְׁלוֹם כָּל-הֶהָרִים, הַגְּבָעוֹת?הֲסָר מֵעֲלֵיהֶם הֶעָנָן הַכָּבֵד,הַפֹּרֵשׂ עֲלָטָה, צַלְמָוֶת? -זַמְּרִי, צִפּוֹרִי, עַל-אֶרֶץ בָּה מָצְאוּאֲבוֹתַי הַחַיִּים, הַמָּוֶת!הַאִם-עוֹד לֹא-נָבְלוּ הַפְּרָחִים שָׁתַלְתִּיכַּאֲשֶׁר נָבַלְתִּי אָנֹכִי?אֶזְכְּרָה יָמִּים כְּמוֹהֶם פָּרַחְתִּי,אַךְ עַתָּה זָקַנְתִּי, סָר כֹּחִי.סַפְּרִי, צִפּוֹרִי, סוֹד שִׂיחַ כָּל-שִׂיחַ,וּמַה-לָּךְ טַרְפֵּיהֶם לָחָשׁוּ?הֲבִשְּׂרוּ נִחוּמִים אִם-קִווּ לְיָמִים,פִּרְיָמוֹ כַּלְּבָנוֹן יִרְעָשׁוּ?וְאַחַי הָעֹבְדִים, הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה -הֲקָצְרוּ בְרִנָּה הָעֹמֶר? -מִי יִתֶּן-לִי אֵבֶר וְעַפְתִּי אֶל-אֶרֶץבָּה יָנֵץ הַשָּׁקֵד, הַתֹּמֶר!וַאֲנִי מָה אֲסַפֵּר לָךְ, צִפּוֹר נֶחְמָדָה,מִפִּי מַה-תְּקַוִּי לִשְׁמֹעַ?מִכְּנַף אֶרֶץ קָרָה לֹא-זְמִירוֹת תִּשְׁמָעִי,רַק קִינִים, רַק הֶגֶה וָנֹהַּ.הַאֲסַפֵּר הַתְּלָאוֹת, שֶׁכְּבָר הֵן בְּאַרְצוֹתהַחַיִּים נִשְׁמָעוֹת, מוּדָעוֹת? -הוֹי, מִסְפָּר מִי יִמְנֶה לַצָּרוֹת הָעֹבְרוֹת,לְצָרוֹת מִתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת?נוּדִי, צִפּוֹרִי, אֶל-הָרֵךְ, מִדְבָּרֵךְ!אֻשַּׁרְתְּ, כִּי עָזַבְתְּ אֶת-אָהֳלִי;לוּ עִמִּי שָׁכַנְתְּ, אָז גַּם-אַתְּ, כְּנַף רְנָנִים,בָּכִית, מַר בָּכִית לְגוֹרָלִי.אַךְ לֹא בְכִי וּדְמָעוֹת לִי גֵהָה יֵיטִיבוּ,לֹא אֵלֶּה יְרַפְּאוּ מַכָּתִי;כְּבָר עֵינַי עָשֵׁשׁוּ, מִלֵּאתִי נֹאד דְּמָעוֹת,כְּבָר הֻכְּתָה כָּעֵשֶׂב לִבָּתִי;כְּבָר כָּלוּ הַדְּמָעוֹת, כְּבָר כָּלוּ הַקִּצִּים -וְלֹא הֵקִיץ הַקֵּץ עַל-יְגוֹנִי,שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה,צַהֲלִי-נָא קוֹלֵךְ וָרֹנִּי!

הטרגדיה של תום זיידמן-פרויד: המאיירת היהודייה והאחיינית של פרויד

תום זיידמן-פרויד הייתה חלוצה בתחום איור הספר העברי בתקופה קצרה ומשמעותית בברלין אחרי מלחמת העולם הראשונה. היא שיתפה פעולה עם ש"י עגנון ועם ח"נ ביאליק, אך רק מעטים בארץ מכירים את יצירתה הנפלאה ואת סיפור חייה הטראגי של האחיינית של פרויד.

איור מתוך "מסע הדג" כתבה ואיירה תום זיידמן-פרויד. הוצאת "אופיר" לספרות ילדים עברית מאוירת, ברלין 1924

יום אחד נרדם אורי במיטתו וגילה שהוא הוֹלֵך בָּרְחוֹב: "בָּתִּים כְּחֻלִּים, אֲדֻמִּים וּטְלוּאִים מִשְׁתַּחֲוִים לְפָנָיו וְכוֹפְפִים גָּג. וּרְאֵה פֶלֶא: בְּיָדוֹ צִנְצֶנֶת וּבְתוֹכָהּ, רְאֵה, הִנֵּה דָג!"

כך נפתח "מסע הדג" ספר הילדים המופלא שחיברה ואיירה תום זיידמן-פרויד, ושתירגם מגרמנית לעברית חיים נחמן ביאליק.

אם השם פרויד זורק אתכם לעולם של רופאים מזוקנים המחטטים בראשי מטופלים השֹרועים על ספה, אתם בכיוון הנכון. זיידמן-פרויד הייתה אחייניתו של אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד, והיא חיברה את "מסע הדג" מתוך היכרות עם עולם החלומות ועולם הלא-מודע. אורי גיבור "מסע הדג", עובר מסע חוצה ימים על גבו של דג דמיוני ומגיע אל ארץ שכולה טוב, מסע עשיר בסמלים יהודיים אבל גם ברמיזות המזכירות את חזונו המפואר של הרצל, "אלטנוילד".

אך מאחורי מסע הדג עומד סיפור אישי כואב, הספר נכתב בעקבות הטרגדיה שפקדה את תום זיידמן-פרויד כאשר אחיה האהוב תיאודור מת בטביעה. לרוע המזל, זו הייתה רק טרגדיה ראשונה בחייה.

 

תום

תום נולדה באוסטריה ב-1892 למשפחת פרויד המפורסמת, משפחה יהודית, בורגנית וחילונית. השם שנתנו לה היה בכלל מרתה גרטרוד, אך בגיל 15 היא בחרה לעצמה שם חדש "תום". המשפחה נדדה לברלין וגם ללונדון, שם למדה תום אמנות. כשחזרה, המשיכה ללמוד במינכן והוציאה לאור את ספרה הראשון ובו שירים פרי עטה ואיורים יפהפיים.

תום התבלטה בתור ציירת ומאיירת כשרונית ומבטיחה. היא העלתה עם אחותה האהובה והיפה לילי, ערבים של סיפורי עמים ושירים לילדים שלוו במשחקים ובשקופיות עם ציוריה של תום. הילדים והמבוגרים נשבו בקסם ציוריה.

 

ספר האלף-בית

במינכן התיידדה זיידמן-פרויד עם ש"י עגנון, גרשם שלום וזלמן שוקן, המפגש איתם הוליד ניסיון מהפכני ליצור ספר על אותיות האלף-בית עם איוריה המודרניסטים שילוו בטקסט של עגנון.

הזיווג לא עלה יפה, כלל הנראה כי עגנון התקשה לכתוב טקסטים פשוטים לפעוטות וכי האיורים של פרויד היו מורכבים מדי.

הספר נגנז, אבל בזכות העבודה עליו גילתה זיידמן-פרויד את הטכניקה האהובה עליה – צביעה ביד על סטנסיל (בצרפתית "פושואר") שעשתה את איוריה כאילו נצבעו בצבעי מים – איורים שקופים, עליזים וקסומים.

איור מתוך ספר האלף בית הגנוז
איור מתוך ספר האלף בית הגנוז

 

אופיר

בשנת 1921 פגשה תום את מי שיהיה לבעלה, יעקב זיידמן, איש ספר מבריק שהוציא לאור ב-1920 ספר ליקוטים מ"הזוהר" שהוא עצמו תרגם לגרמנית. הם היו חברים בלב ובנפש והייתה ביניהם אהבה עצומה. הם נישאו בברלין וכעבור שנה נולדה בתם היחידה אנג'לה.

בברלין של אותם ימים, אולי כמו בברלין של היום, היה ריכוז גדול של אומנים, סופרים ויוצרים, כאשר רוב תעשיית המו"לות העברית התרכזה ברובע אחד, שרלוטנבורג. בגלל ריבוי המהגרים מרוסיה שחיו בו נקרא הרובע בשם החיבה "שרלוטנגראד".  שם גרו גם תום ויעקב ובתם אנג'לה.

בשנים האלה, בין 1923-1921 יצאו לאור בברלין מאות ספרים עבריים. היו בה עשרות הוצאות לאור. דובנוב, ביאליק, רבניצקי, כולם פעלו בשרלוטנבורג ועסקו בפעילות מו"לית אדירה.

 

גרסה מוקדמת של "רוץ בן סוסי" מתוך ספר הדברים מאת חיים נחמן ביאליק​ . איור: תום זיידמן-פרויד​
גרסה מוקדמת של "רוץ בן סוסי" מתוך ספר הדברים מאת חיים נחמן ביאליק​ . איור: תום זיידמן-פרויד​

ביאליק של ימי שרלוטנבורג חלם להקים הוצאת בוטיק לספרי ילדים, שהאיור בה יהיה הצד העיקרי. בתור שותפים לדרך בחר בזוג יעקב זיידמן ותום זיידמן-פרויד.

ביולי 1922 נפתחה הוצאת "אופיר". זיידמן השקיע בה ממון רב, ההסכם בין ביאליק וזיידמן היה שביאליק יהיה מופקד על התכנים ושתום זיידמן-פרויד תהיה המנהלת האמנותית של ההוצאה, תפקיד שלא היה קיים לפני כן במו"לות העברית.

ophir
סמל הוצאת "אופיר"

"הוא ואשתו אנשים ישרים, צעירים, מסורים לדבר בלב ובנפש"  כתב עליהם ביאליק כשהעבודה על ההוצאה החלה ולפני שהיחסים בינו לבין בני הזוג התקלקלו.

תום זיידמן-פרויד ציירה את האיורים ובחרה את הטקסטים, ביאליק תרגם לעברית וחיבר שירים בהשראת האיורים. בסך הכול הניבה השותפות ארבעה ספרים שלימים יהיו לספרי מופת בספרות העברית, בהם, "ספר הדברים".

 

ויַיִּקץַ אוּרִי וְהִנֵּה חֲלוֹם…

התקופה הייתה הפכפכה וההתמוטטות הכלכלית לא איחרה לבוא. כאשר נבלמה האינפלציה בגרמניה ונעשה בברלין יקר מכדי לחיות, להתפרנס בכבוד ולהוציא לאור ספרים, עזבו המהגרים ואיתם הסופרים והאומנים היהודים, וביאליק בראשם. הוא עלה לארץ ב-1924. עם עלייתו התמוטטה הוצאת "אופיר".

יעקב זיידמן נקלע לחובות עצומים וביקש את עזרת ביאליק. הוא כתב לו מכתבים נואשים על מצבו הקשה ועל כך שהוא ואשתו "לא הרוויחו מ'אופיר' אפילו פרוטה". בני הזוג לא שיתפו את בני משפחתם במצבם הקשה, וניסו להתמודד בכוחות עצמם. איש הספר יעקב זיידמן מכר את כל רכושו ונאלץ להיפרד אפילו מהספרים היקרים לליבו, אך לא הצליח להיחלץ מהחובות.

איור: תום זיידמן-פרויד
איור: תום זיידמן-פרויד

באחד ביוני 1929 תום זיידמן-פרויד ישבה עם חברים ונקראה פתאום לשוב הביתה מיד. היא הלכה עם בתה בת השבע אנג'לה, לבית בשטרלוטנבורג, ומצאה את בעלה האהוב משתלשל מהתקרה, חבל סביב צווארו.

המאיירת עדינת הנפש מעולם לא הצליחה להתאושש ממות בעלה האהוב. היא שקעה בדיכאון וחדלה לאכול. היא אושפזה ואיש ממשפחתה ומאוהביה, ביניהם אפילו הדוד פרויד שבא לבקרה ולטפל בה, לא הצליח לעודד את רוחה. כעבור כמה חודשים מתה מאנורקסיה והיא בת 38 שנים בלבד.

יצירותיה של תום זיידמן-פרויד והסגנון המיוחד שלה, הצליחו להתעלות מעל זמן ומרחב. גם אם לא שמעתם עליה קודם אפשר שכעת תצטרפו אלינו, לקהל האוהב שמכיר וזוכר אותה, את יצירתה ואת פעילותה החלוצית בתחום איור ספרי הילדים וספרות הילדים העברית.

איור מתוך "ספר הדברים": תום זיידמן-פרויד
איור מתוך "ספר הדברים": תום זיידמן-פרויד

 

הכתבה חוברה בעזרתו האדיבה של ד"ר גיל וייסבלאי ממחלקת הארכיונים.

 

לקריאה נוספת:

איורים עבריים, הספר העברי המאויר לילדים העידן הבינלאומי 1900-1925 מאת: אילה גורדון

 

כתבות נוספות:

מסע הפלאים של סלמה לגרלף ואהובתה בירושלים

"שיר זה – ילדים לא יבינו אותו": הסיפור מאחורי "דני גיבור" מאת מרים ילן-שטקליס

דויד גרוסמן בן ה-11 מבקש טיפים בכתיבה מגיבור ילדותו אברהם שלונסקי