קרב ענקים: מי באמת המציא את המילה סביבון?

איתמר בן אב"י או דוד ישעיהו זילברבוש? למי באמת מגיע הקרדיט על המצאת המילה העברית לצעצוע החנוכה? יצאנו לבדוק!

מימין: איתמר בן אב"י. משמאל: דוד ישעיהו זילברבוש

קבלו אותם במחיאות כפיים!

הוא עיתונאי! הוא פעיל ציוני! והוא בנו של לא אחר מאשר אליעזר בן יהודה! הנה הוא נכנס לזירה: הילד העברי הראשון איתמר בן אב"י!

ומהעבר השני, הנה הוא מגיע! הוא סופר! הוא עיתונאי! והוא מגיע אלינו היישר מגליציה המזרחית! קבלו את דוד ישעיהו זילברבוש!

שניהם טוענים כי המציאו את המילה "סביבון", אבל רק אחד מהם באמת המציא את המילה הנפלאה לצעצוע החנוכה!

אז מי המציא ומי חיקה? אתם תשפטו!

יש קונה עולמו במילה אחת

בואו נלך אחורה בזמן, עד ל-24 בדצמבר 1897. גלשו איתנו אל עמודו השני של העיתון הוותיק "הצפירה", ושם בטור מיוחד לכבוד חג החנוכה, מספר לנו הכתב דוד ישעיהו זילברבוש בהתרגשות:

"יש קונה עולמו במילה אחת או בהברה אחת ואפילו באות אחת שנזרקה מפיהו לפי תומו. אולם הנה טרם הודעתי מה שם המתנה הטובה שיש לי בבית גנזי. הנני ואגיד: סביבון שמה. הוא הוא השם אשר אני קורא בעברית במשקל שפיפון לכלי צעצועים של הילדים בחנוכה שקורין דראֶדיל בלע"ז".

"הצפירה". 24 בדצמבר, 897. לחצו על התמונה לכתבה המלאה

בדקנו באתר העיתונות ההיסטורית שלנו, והעובדות לא משקרות: הכתבה הזו של זילברבוש היא אכן הפעם הראשונה אי פעם שבו נעשה שימוש בעיתונות העברית במילה "סביבון"!

אז אם כן, יש לנו מנצח! דוד ישעיהו שלנו הוא מלך הסביבונים!

מה יפה המילה אשר יצרת, בני!

איתמר בן אב"י אכן חטף שמאלית הגונה, אבל הנה הוא מתאושש ומתכונן לסיבוב השני!

אנחנו קופצים לאוטוביוגרפיה של איתמר בן אב"י "עם שחר עצמאותנו: זכרונות־חייו של הילד העברי הראשון" ושם, בסוף הפרק הרביעי מספר לנו איתמר על ילדותו:

"זכור לי יום אחד, בו היינו מכינים את עצמנו לצאת לטיול אל מחוץ לעיר הפנימית, מוקפת החומה, פתאום קפצתי לקראת הורתי:
– אמא! אמא! הנה מצאתי סביבון לחנוכה.
אמי חבקתני והעתירה עלי נשיקות מרוב התפעלות:
– מה יפה המלה אשר יצרת, בני!
הנה כך נוצר ה'סביבון', השגור זה עשרות שנים בפי כל ילדי העברים.
אני, כותב הזכרונות האלה, הוא שיצרתיה בעודי ילד, עם עוד מלים כאלו לאין ספור, שכבר נתאזרחו בלשוננו ואין יודע מי אביהם".

מתוך ספר הזיכרונות של איתמר בן אב"י "עם שחר עצמאותנו"

איתמר בן אב"י נולד בשנת 1882, ואם כך, על פי עדותו שלו, הוא המציא את המילה "סביבון" כילד רך בשנים. מכאן יוצא, שבכל מקרה, הילד איתמר המציא את המילה כמה שנים טובות לפני זילברבוש!

ימנית חזקה היישר בפרצופו של דוד ישעיהו!

אבל…

בעוד לטענתו של זילברבוש יש לנו הוכחה בשחור על גבי לבן מזמן אמת, במקרה של איתמר בן אב"י אנחנו נסמכים על עדותו האישית שנכתבה עשרות שנים אחרי אותו יום גורלי שבו הוא המציא כביכול את המילה "סביבון".

אז מי לדעתכם המציא את המילה "סביבון"? ספרו לנו בתגובות לכתבה!

בין המגיבים יוגרל…סביבון.

טיפול במים – תרופת הפלא הבטוחה?

לרפא תחלואות, לגדל בחזרה איברים, להצעיר את הגוף ולעיתים להחזיר מישהו מהמתים – קריקטורות נדירות מאנגליה של המאה ה-19 מוכיחות שתמיד ניסו למכור לנו "תרופות סבתא", ואנחנו – תמיד רצנו לקנות.

מוטיב נפוץ מאוד. מטופל יושב עירום באמבטיה ועליו שופכים מים חמים או קרים

המליצו לכם לקנות מכונה נגד וירוס הקורונה? חכו רק רגע. זאת לא הפעם הראשונה שהאנושות מצאה תרופה להכול. אולי שמעתם על דבר מטורלל שנקרא "הידרופתיה"? ובכן, סדרת גלויות ליתוגרפיה מאוסף אדלשטיין להיסטוריה של המדע, שהודפסו בספר הסטירי 'תרופת המים הבטוחה', מאת מר פורבס בלונדון של 1843, מלמדת אותנו על ניסיונות ריפוי הזויים ואכזריים, לצד תעשייה משגשגת ופושעת של טיפולים במים. ואם אלו לא הרגו אותך, מזל טוב – שום וירוס כבר לא יוכל לך.

אנו מכירים כיום טיפולים מודרניים מבוססי מים ואת תרומתם הרבה בתחום האורתופדיה, המוטוריקה וגם בתחום הרגשי. שיטת טיפול כזו נקראת ברפואה המודרנית 'הידרותרפיה' (מיוונית, הידרו = מים, תרפיה = טיפול). בעבר, לפני יותר ממאה שנים, רפואת המים כונתה 'הידרופתיה' או 'מרפא מים'. האסכולה הזאת, הנחשבת שייכת לרפואה הישנה, צברה תאוצה ונעשתה פופולרית מאוד במאה ה-19 ועד שנותיה הראשונות של המאה ה- 20. היא אפילו נהנתה מספרות רפואה אלטרנטיבית.

רופאים שיערו שלמים סגולות ריפוי שונות, כאשר נותנים את הדעת לנתונים כמו טמפרטורת המים, לחץ המים והעברתם במכונות משונות. בגדול, התפישה שלהם הייתה נכונה: למים סגולות מרפא כשיודעים לרתום את כוחם ולתמרן אותם למטרה הזאת. טיפולים במים הוכיחו את עצמם במקרים של הורדת חום או טיפול בלחץ דם, למשל, והמדענים מיהרו לשער שמצאו את תרופת הפלא החדשה. עד מהרה הצטרפו לגילוי המרעיש שרלטנים שהפכו את המים ל'קדושים' ומחוללי ניסים של ממש, ומכרו לציבור כוסות רוח לחולה קורונה.

בין ההבטחות שפורסמו לכל מי שהסכים לשמוע, נכללה ההתחייבות כי טיפול באמצעות מים בשיטות שונות, בתוך אמבטיות ובתי מרחץ, יכול (שימו לב) להצעיר אתכם, לגדל לכם בחזרה איברים קטועים ואפילו נשמעו טענות על כך שבאמצעות טיפולים מיוחדים וסודיים ניתן להחזיר אדם מן המתים. בגלויה שלפניכם אפשר לראות פרסומת של ממש, כשבראשה משאבת המים בצורת צלב, ואותו אפשר לקשר לתחיית המתים של ישו. הפרסומת מצהירה ומבטיחה:

"תרופת המים המוכחת
קטיעות שוחזרו
מתים הוחזרו לחיים
וגיל (השיבה) הוחזר לנעורים על ידי הידרופאתיזציה"

קטיעות שוחזרו מתים הוחזרו לחיים

בסוף המאה ה-19 לא היה נדיר לראות קטועי גפיים וקשישים העומדים בתור לקבלת טיפולים הזויים. אט-אט, וכדי להרחיב את מעגל ההכנסות, הבטיחו המטפלים שטיפול במים יכול לרפא מחלות נפש ורוח כמו אינסומניה, נטיות אובדניות, מאניה-דיפרסיה, ומחלות פיזיות קשות כמו שיתוק או דלקת פרקים. לקראת סוף המאה ה-19 התופעה הייתה פופולרית ונרחבת כל כך, שהודפסו באנגליה סדרות של קריקטורות רפואיות שמזהירות את הציבור מפני "מרפא הפלא" של המים, ומותחות ביקורת על התופעה.

ההידרופתיה התבססה על טיפול חיצוני ופנימי בעזרת מים. באחד הטיפולים שמהם מזהירים, מודגם 'מצב המומיה'; באיור רואים חולה השוכב במיטתו (ככל הנראה לוקה בשפעת, חום או מחלה אחרת מסוג זה), עטוף כמו מומיה בשמיכות שתפקידן ללחוץ על הגוף, כשבאותו הזמן מפעיל מכונה מפמפם לו בנדיבות לתוך הגוף כמויות מים, בעזרת משאבה וצינור.

"אלו שכך מצפים להירפא, ימצצו וישתו כל דבר, בכל כמות, ובכל מחיר!"

בגב הקריקטורה מתואר התהליך, ובסופו גם לא חסכו בביקורת כלפי הציבור. וכך נכתב:

"מצב המומיה
הפציינט, לאחר שהפכתם אותו ללקוח, נעטף בצורה צמודה בשמיכות, על מנת להזיע. אם הוא נשאר לחיות מספיק זמן כדי לראות את סוף התהליך, או שיסיים כמומיה או שיירפא – הסיכויים שווים. הידיים נכפתות, ומים ניתנים בנדיבות דרך צינור. מובן מאליו שאלו שכך מצפים להירפא, ימצצו וישתו כל דבר, בכל כמות, ובכל מחיר!"

או במילים אחרות: במצב של פאניקה כל מה שידחפו לכם ויגידו לכם שעובד – הרי בטוח שתיקנו.

קריקטורות רבות מציגות סצנה נפוצה מאוד – מטופל יושב עירום באמבטיה ועליו נשפכים מים חמים או קרים (בהתאם לטיפול). באותה תקופה נתנו למים קרדיט רב בריפוי מחלות נפש. הסקפטים המשיכו למתוח ביקורת, ובמקום להציע את הטיפול לציבור – הציעו אותו בגב הקריקטורה לחברי הפרלמנט הבריטי "ההפכפכים" ו"הבוגדים". בגב הגלויה נכתב: "זהו טיפול אמיתי בהידרופתיה ולא הצגה בפרלמנט". בהמשך הוסבר לחברי הפרלמנט שאם הטיפול במים כה מועיל נגד מחלות הנפש, אולי הוא גם "ינקה את המשקע האינטלקטואלי שלהם וימלא את הוואקום המדובר שבראשם".

זהו טיפול אמיתי בהידרופתיה ולא הצגה בפרלמנט

אוכלוסיית חולי הנפש סבלה במיוחד מ"מרפא הפלא" שהציעו שיטות הטיפול השונות במים, והיו נפוצות במיוחד במוסדות פסיכיאטריים מחרידים בלונדון של המאה ה-19. שיטות הטיפול להוצאת המחלה מהראש כללו לפעמים את הטבעת ראשו של החולה בדלי מים, במהופך, בעזרת גלגליות וחבלים. השיטה, שמלווה אותנו עוד מימי הביניים בהקשרים של עינוי, הוכיחה את עצמה לא יעילה לטיפול במחלות מוח, אבל בחלוף השנים גילו סוכניות הביון הזרות ששיטה שבה יוצרים אשליית טביעה במהופך דווקא מצוינת לחילוץ סודות מאנשים שלא רוצים לגלות אותם.

הטבעת הראש במהופך: מצויין לעינויים, פחות לטיפול במחלות נפש

טיפולי המרפא במים היו שלאגר לפני יותר ממאה שנים, ובתחילתה של המאה ה-20 וכינונה של הרפואה המודרנית נזנחו הטיפולים האכזריים. אבל אם ניתן ללמוד משהו מהעבר, זה שתמיד יהיו אנשים שינצלו את שאיפת האנושות ל"רק בריאות" וימכרו מיני תחבולות, מכשירים ומרקחות, שיבטיחו לכם מרפא ברגע או במעשה פלאים. אז בפעם הבאה שאתם שומעים על מכשיר נגד קורונה או על אמבטיה מתנדנדת לשימוש עצמי בסלון, אל תרוצו לחנויות – לכו לרופא. רק בריאות.

 

תודה לחיה מאיר-הר, מאוסף אדלשטיין להיסטוריה של המדע, על תרומתה וסיועה בהכנת הכתבה.

 

כתבות נוספות

תפילות, קמעות ולחשים למניעת המגפה

פעם ב-100 שנה: מה קרה כאן בהתפרצות המגפה העולמית הקודמת?

 

פורים שפיל של חנוך לוין: כש"הילד חולם" התחפש

איך היו נראים מחזותיו של לוין בעיבוד לז'אנרים קולנועיים שונים, מטלנובלה ועד סרט אימה? תכנית הפקה נשכחת של אסי דיין מספקת את התשובה

מותחן אימה, סרטון פרסומת, טלנובלה, דרמה רומנטית פיוטית… דמיינו לעצמכם סדרת טלוויזיה אחת שכל אחד מפרקיה התחפש לסרט בז'אנר אחר. לכל פרק במאי משלו ושחקנים משלו – בהתאם לז'אנר. החזון הזה כמעט והתממש במציאות בדמות עיבוד טלוויזיוני של 12 ממחזותיו של חנוך לוין. "נעורי ורדה'לה", "אורזי מזוודות", "הילד חולם", "סוחרי גומי", "אשכבה" ועוד – היו המחזות שמהם עובדו פרקי הסדרה, והיא תוכננה להצטלם בתחילת שנת 2001. נשף תחפושות קולנועי של ממש.

וכך כתב באותה שנה הוגה הרעיון – הבמאי, התסריטאי והשחקן אסי דיין – למפיקים המיועדים של אותה סדרה:

"מעטים הם המחזאים שהצליחו לפרוש את השקפת חייהם על פני מגוון עצום כל כך של יצירות… חנוך לוין מביא בפנינו שורה מדהימה של מראות, מהן גרוטסקיות, מהן קומיות, מהן טראגיות".

מכתבו של אסי דיין למפיקי הסדרה המיועדת. מס' מערכת 990043691740205171

הגיוון הסגנוני של לוין היה בעיניו של דיין מאפיין שיש להבליט. ובהתאם, הוא ראה בעיני רוחו 12 סרטים שונים שלכל אחד מהם גוון ייחודי באופן מוצהר. דיין בחר לכל פרק במאי מתאים. בין הבמאים שבחר: שבי גביזון, זאב רווח, רפי בוקאי ועוד. את הרעיונות שלו לליהוק שחקנים קיבץ דיין ברשימה ארוכה ומגוונת, ממוני מושונוב ועד יעל בר זוהר, בנוסף לשחקני לוין הוותיקים מן התיאטרון כמו זהרירה חריפאי, אלברט כהן ועוד.

לכאורה נראתה המשימה קלה מאוד: המחזות כבר כתובים, וכולם כבר בוימו בעבר (בידי לוין עצמו) ועלו על הבמה, ואם כן רק נותר לצלם אותם כפי שהם. אך דיין לא חשב כך – הוא שאף להתייחס לכל מחזה באופן מיוחד, ו"לתרגם" את כולם לשפת הקולנוע. זאת, לא רק כדי לקרב את הקהל הרחב אל עולמו של לוין, אלא למטרה נוספת – להציג טוב יותר את האבסורד שביצירתו:

"יש לדעתי לבצע את המעבר לקולנוע מתוך ההשקפה… שהקולנוע יכול, ללא אפיון גרוטסקי של הדמויות על ידי איפור ותלבושות תיאטרליים, להגיע הרבה יותר קרוב אל החיבור בין המציאות והאבסורד (לדוגמא "טווין פיקס" או "סיינפלד", או באופן יותר בוטה, "ספרות זולה" ו"בארטון פינק").

וכך, בעיניו של דיין, המחזה המורבידי "כולם רוצים לחיות" היה אמור ללבוש צורה של מותחן המתרחש במרתפי השב"כ. "נעורי ורדה'לה" תוכנן להפוך לטלנובלה שגיבוריה חיים בארמון מפואר. את "הלוויה חורפית" ראה כסרט של מרדף ברחובות חולון–בת-ים. ואילו את "הזונה הגדולה מבבל" תכנן דיין לצלם כטרגדיה רצופת מזימות שמקומה בטירה אפלה מימי הביניים.

כרזת "כולם רוצים לחיות", מתוך אוסף האפמרה – הספרייה הלאומית. מס' מערכת 997003385790405171

לאחר הכנות רבות ופרסום חגיגי בעיתונים, העבודה על המיזם כמעט יצאה לדרך; אך בסופו של דבר, בשל בעיות תקציב ברשות השידור באותה שנה, נדחו צילומי הסדרה של דיין, ומאז לא החלו מעולם. נותרנו עם הבחירות האמנותיות המקוריות של דיין, ועם השאלה: איך היו באמת נראים מחזותיו הגרוטסקיים והקיצוניים של לוין, בעיבוד לז'אנרים קולנועיים שונים, מטלנובלה ועד סרטי טרנטינו.

על פי התוכנית המקורית של דיין, "הילד חולם" של לוין היה אמור להתווסף לרשימה בהמשך הפרויקט – אך ברשימותיו ובמכתביו של דיין לא נמצאה התייחסות לסגנון שבו שאף לביים את המחזה הזה. לו היו התנאים מבשילים לכך, כיצד היה בוחר דיין להסריט את המחזה "הילד חולם"?

הנה באים ימי הקיץ המתוק, / שטופי שמחה אנחנו מחכים, / היום ארוך, הלילה עוד רחוק, / אך כבר אנחנו מתחילים לדאוג: / היספיק לנו הקיץ? היספיקו החיים?
(שירו של הילד, מתוך "הילד חולם")

רשימות הכנה של אסי דיין לפרויקט ההסרטה. מס' מערכת 990043691740205171

"הילד חולם" מתמקד בקורבנות משפחתיים, הדמויות בו מלאות אשמה וחרטה, והדילמות המוצגות בו קשות. כך למשל הצורך להחליט על הפרדה כפויה בין הילד לאימו, או לקחת את חייו של ילד כדי לזרז גאולה לילדים מתים נוספים. ריבוי הקריאות הנרגשות של הילד לאימו, והגעגועים העזים של המבוגרים במחזה לילדות מאושרת שבה הכל היה שלם (לכאורה), מוסיפים לתחושת הדרמה.

צלמוּ, צלמוּ, הראו מקרוב את בכי- / התינוק חסר-הישע שלי; / אדרבא, יראה העולם הנאור כולו: / אוצר-הטבע היחיד שלנו – הדמעה!
(שירו של המושל, "הילד חולם")

הדמעה אינה רק אביזר ב"הילד חולם" – היא אמצעי להחזיק מעמד. לכל אורך המחזה, הדמויות נקרעות בהתלבטויות בלתי אפשריות לנוכח אכזריות הנסיבות הנכפות עליהן. התגובה של רבות מהן, מהילד ועד למבוגרים נושאי משרה רמה, היא לפרוץ בבכי, שכן אחרת לא ניתן להכיל את הסיטואציות האיומות שבהן רצוף המחזה. סביר להניח, אפוא, שהמחזה היה מוצא את מקומו יפה בז'אנר עז רגש וגדול מהחיים, כמו המלודרמה, גם אם הוא נחשב למעט זול, והיה עובר עיבוד למלודרמה משפחתית סוחטת דמעות.

הופעה בפורים, מתוך אוספי ביתמונה – אוסף אשר בנארי. מס' מערכת 997001310330405171

בניגוד אליו, המחזה "חפץ" היה אולי מתחפש לקומדיית סלפסטיק (בסגנון "מר בין" למשל), שכן כל הדמויות בו עוסקות ללא הרף במשחקי כוח קיצוניים והיתוליים. כל הדמויות עסוקות בשאלה, מי יכול להפגין את עליונותו על האחר, אך הדבר רק ממחיש עוד יותר את הגיחוך שבהן. במסגרת המשחקים הללו עומד למבחן חוזקו הפנימי של חפץ, אדם חלש הסמוך על שולחנה של משפחה לא לו, ומנסה להוכיח את כוחו מולם. למשל, באיום החוזר שלו לגזור את תלתליה של הגברת המארחת כלמנסע ושל בתה, או להבדיל, באיומו להתאבד במועד שיקבע. קל להשוות את הדינמיקות הללו לחילופי מהלומות בקצב מסחרר בין כמה מוקיונים, קפיצות לולייניות ופגיעות לגלגניות באחרים, שמופעי סלפסטיק כל כך מצטיינים בהם.

חפץ: מסתובבת לי כל היום מול העיניים עם תלתל, שקופץ לה על העורף ורומז לי, "בוא הנה, בוא הנה!" לא אבוא! אתפוס אותך יום אחד ואגזוז את התלתל הזה!

טיגלך: אתה השתגעת?! אתה נותן לעצמך דין וחשבון עד היכן הגיעה החוצפה שלך ? !

כלמנסע: מי היה מתאר לעצמו דבר כזה ?

חפץ: מפתיע? לא ציפיתם ממני? [מחקה באצבעותיו תנועת מספריים] שיק-שיק-שיק, אגזוז את התלתל.

כרזת "פנטסיה על נושא רומנטי". אוסף האפמרה – הספרייה הלאומית. מס' מערכת 997001754210405171.

חפץ אינו עומד במבחנים שהוא קובע לעצמו, והמארחים מלעיגים עליו שוב ושוב, במחזוריות ההולכת ומקצינה. כל כך מקצינה, עד שגם המוות אינו יכול לספק ממנה מפלט. והראיה: חפץ חוזר בו מכוונתו להתאבד.

חפץ: לא חשבתי שזה כל כך קשה… הגעתי עד למעקה ושם… לא חשבתי שזה כל כך קשה… אני באמת מצטער, אחרי כל ההכנות והדיבורים… זה לא שאני רוצה לחיות, אבל…פשוט קשה אתם לא כועסים, נכון? נכון שלא אכפת לכם שלא אמות לעת עתה? אני אפצה אתכם, תראו, באמת, אני מתכוון לחיות מעכשיו כמו סמרטוט, כולכם תיהנו מאד. אולי אפילו אשתגע תוך זמן קצר. גם זה משהו לא? כן, כן, אני בטוח שאשתגע! אתם תראו! תתפקעו מצחוק! אשתגע במחלה נדירה ומצחיקה! לא תתחרטו! אני כבר סקרן לראות לאן אגיע, אף פעם לא הייתי כל כך סקרן, אתם לא סקרנים?

גם במקרה זה, הצחוק הגרוטסקי אינו קישוט לשורות המחזה אלא אמצעי הישרדות חיוני. שכן, לולא הממד הקומי המתווסף לכל תנועה, היו הפגיעות והמהלומות שמקבלות הדמויות בלתי נסבלות עבורנו. דומה שבשורה התחתונה, המחזה של לוין אומר דבר דומה על חיי אדם בכלל – לולא היה בהם גם אלמנט קומי, המחשבה על הקושי שבהם הייתה כמעט בלתי נסבלת. למזלנו, אומר לוין, עדיין ישנו בידינו מגן ההתבדחות והצחוק. הצחוק הבריא הוא מגן בפני המציאות, כפי שתחפושות פורים הן מגן זמני, של פעם בשנה, בפני העולם נטול ההסוואות.

כאשר מתעמקים במשחק הז'אנרים הזה מגלים, כי דווקא כשמלבישים כל מחזה בתחפושת המיוחדת לו, אפשר לרדת לעומקו בקלות רבה יותר, לחשוף את הקונפליקט הבסיסי שלו ולתמצת אותו גם באופן ויזואלי וסגנוני. שכן, הבחירה בתחפושת מסוימת, דווקא היא מעידה יותר מכל על אופיו הנסתר של בעל התחפושת.

.

המרכז ללימודי רוח בשיתוף הפיקוח על הוראת הספרות יצר עבורכם, מורות ומורים לספרות, את ערוץ הבלוג הזה.
בכל שבוע יפורסם בלוג שמתמקד ביצירת ספרות או בנושא מתוך תכנית הלימודים.
בבלוג תמצאו רעיונות חדשים, פריטי ארכיון נדירים, סרטונים ותמונות שיאפשרו לכם להעשיר את ההוראה בכיתה ולהוסיף לה זוויות חדשות ומפתיעות.

רוצים לקבל את הבלוג השבועי בוואטסאפ? הצטרפו כאן

 

הסבר פניך לתייר

האם הסברנו פנינו לתייר? האם שאלנו את המבקרים מארצות הקור מה דעתם על מצב המלונות והמוניות ושאר השירותים לתיירים שבהם השתמשו בשהותם בארץ?

"ארץ ישראל – ארץ מרפא", מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

גם ב-1949, "המכון למחקר דעת הקהל" (גרסה מוקדמת של "הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה") ערך סקר בקרב תיירים בארץ, ופרסם את התוצאות בחוברת מיוחדת שנקראה "רשמי אורחים על סידורי קבלתם בישראל".

כאן תוכלו להציץ בדפי החוברת, להתרשם מהשירותים לתיירים בימי קום המדינה ולגלות מה חשבו המבקרים מארצות חוץ שהתאכסנו בארץ בבתי מלון מסוג א'.

כי תבואו אל הארץ

מה הביא את האורחים שלכם אל הארץ? האם כדי לבקר בארץ ישראל – ארץ המרפא, ואולי בתל אביב – עיר המרפא? בימי קום המדינה באו האורחים בעיקר כדי לראות את ישראל, לקשור קשרי מסחר, לבדוק אפשרויות להשקיע בארץ או להשתקע בה, וגם ל"מטרות אחרות" שהשתיקה יפה להן.

ישראל בסדר; התחבורה – לא

כאז כן היום: הדעה הכללית חיובית, והתחום שזכה לתלונות הרבות ביותר הוא התחבורה. האורחים התלוננו בעיקר על התנהגות הנהגים (מחירים מופרזים, חוסר אדיבות), ואחדים ציינו שהמחיר שגבו מהם עבור נסיעה מחיפה לתל אביב היה שונה ממקרה למקרה, ותמיד גבוה ביותר.

בין עיר לעיר נוסעים באגד ישיר – אוסף אגד, פרויקט "מסע בזמן"

מצב המלונות – המחירים גבוהים ואין ניקיון

רבות התלונות על חוסר ניקיון ועל חוסר מקום. לדעת האורחים, מצב הסידורים הסניטריים בכי רע ודורש שיפור.

 

חדרנית בבקשה – אוסף ערי וליש, אוספי הספרייה הלאומית

 

כמה עולים ארבעה ימים בפנסיון עם ארוחות ערב, משקאות ותוספת שירות? לדעת האורחים מחו"ל – הרבה יותר מהראוי.

 

מלוני "הרצליה", חשבון – מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

 

"ראינו את הארץ"

רוב התיירים ראו את הארץ על כל או רוב אזוריה. "תנועת הסיורים מפותחת וגדולה שביעות הרצון מהמדריכים" סיכמו ושיבחו רוב האורחים.

רושם טוב

למרות הטענות, רוב האורחים מגלים סבלנות. הלב שלהם מתפקע מרגשות לאומיים כך שהיחס שלהם לישראל חיובי בסך הכל.

דרושה הסברה

כתמיד, הפתרון המוצע הוא הסברה נכונה, הדרכה ועזרה לאורח למצוא את דרכו בארץ וליהנות בה.

 

מלון מונופול – אוסף ישראליאנה של הדי אור, אוספי האפמרה, הספרייה הלאומית

 

דפים נבחרים מ"רשמי אורחים"