הירשמו לפודקאסט "הספרנים":
מגישה ועורכת ראשית: ורד ליון-ירושלמי
אורח: פרופ' עודד היילברונר
הפקה: KeyPod הפקות הסכתים
עריכה: חן מלול
השנה היא 1925. בגרמניה רואה אור ספר פוליטי חדש שנכתב בידי פעיל ימני קיצוני יליד אוסטריה. עם פרסומו הספר מתקבל בעיקר באדישות, בגיחוך ובביקורות חריפות על השפה הרדודה, על חוסר הקוהרנטיות ועל הטון הדמגוגי של המחבר. האיש עצמו, שלא היה ידוע במיוחד מחוץ לגבולות בוואריה, חיבר את כתב היד בכלא בזמן שריצה עונש של שמונה חודשי מאסר בגין ניסיון הפיכה כושל שביצע שנה קודם לכן יחד עם חבריו במינכן. קראו לו אדולף היטלר.
שלוש-עשרה שנים לאחר מכן מחבר הספר כבר אינו אסיר פוליטי, אלא הפיהרר שעומד בראש גרמניה וחתום על המלחמה הקטלנית שגב,ה את חייהם של יותר מחמישים מיליון בני אדם. גם הספר זכה לשדרוג במעמדו. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 הוא הפך לרב-מכר שהופץ בכשנים-עשר מיליון עותקים, תורגם לשש עשרה שפות והפך את היטלר לאיש אמיד מאוד.
ישבנו עם פרופ' עודד היילברונר לשיחה על הספר האפל הזה, מיין קאמפף שמו – מאבקי. ביקשנו לברר מדוע הוא נחשב עד היום לספר המסוכן ביותר בעולם שהפצתו אסורה עדיין במדינות רבות. ניסינו להתחקות אחרי מקורות השנאה והגזענות שבו, למצוא בין שורותיו רמזים לתוכנית הפיתרון הסופי ולבדוק כיצד הפך הספר המייגע והבלתי קריא הזה השראה לתנועות האנטישמיות בעולם.
הנה טעימה ממה שמצפה לכם בפרק המיוחד הזה של הסכת הספרנים:
המציאות שלנו ניצחה בסופו של דבר את הרעיונות של הספר. אז תסביר לי איך זה שהוא נחשב עדיין לספר כל כך מפחיד ומסוכן במדינות רבות?
"ברוב מדינות העולם הספר מותר להפצה. לא אסתכן ואומר שישראל היא המדינה היחידה בה הספר אסור להפצה. יכול להיות שיש מדינות נוספות אבל ככלל אפשר להגיד שבמדינות רבות בעולם שבהן רוצים להפיץ את הספר בשפה כזאת או אחרת, מקומית או אנגלית או גרמנית, הדבר מותר. בישראל הדבר כנראה אסור. אפשר למצוא את השפה בשפה המקורית, הגרמנית. הספר נמצא הרבה פעמים בחנויות ספרים. כמובן שגם בספריות אוניברסיטאיות לצורכי מחקר. אבל כהפצה מסחרית, ישראל היא כנראה המדינה היחידה שהספר במלואו אסור להפצה מבחינה מסחרית. או לתרגום של כולו והפצתו".
לפני שניגע במה באמת כתוב בספר, הייתי רוצה לשאול אותך עד כמה סיפור החיים האישי של היטלר בא לידי ביטוי ברעיונות שיש בספר?
"סיפור החיים של היטלר שזור במרבית פרקי הספר. לעתים באופן מפורש, לדוגמה בפרקים 'ילדותי', 'תקופת וינה', 'חיי במלחמת העולם הראשונה', ולעתים באופן עקיף כשהיטלר מכניס סיפור מילדותו או מהשנים שחי באוסטריה או מגיע למינכן. אנחנו יודעים היום שהרבה מהעדויות שהוא מביא לגבי ילדותו היו מפוברקות כדי ליצור סיפור של אדם שהתחיל מכלום והצליח יחסית – הרי בשנת 1925 כשהספר מתפרסם הוא עדיין לא מנהיג גרמניה. חשוב להבין שהייתה לו ילדות יחסית נורמלית עבור ילדים באוסטריה. במקרה הזה אבא קצת פטרוני וקשוח שאולי היכה אותו. אמא מגוננת ואוהבת. הוא עובר לווינה כמו צעירים רבים שעזבו עיירות קטנות ומגיעים לעיר הגדולה…כמו צעירים אחרים הוא מנסה לגבש את דעותיו ורעיונותיו החברתיים, הפוליטיים והתרבותיים. בין-היתר על ידי ישיבה בספרייה, האזנה לפוליטיקאים בווינה, קריאה מוגברת של עיתונות כזו או אחרת ומפגשים חברתיים. אז הסיפור של אביון גלמוד שאין לו מה ללבוש והוא צמוד לרדיאטור, הוא סיפור שיש לקחת בעירבון מוגבל. אבל כמובן שהסיפור עשה הרבה רושם כאשר היטלר מתחיל להתפרסם ואומרים: 'אה, הוא התחיל באמת מאפס'.
"זהו הדין גם בסיפורים שלו על מלחמת העולם הראשונה. היטלר לא היה גיבור גדול, אבל גם לא היה נחבא אל הכלים. היום אנחנו יודעים שהוא היה חייל באמת כנראה מצטיין. אולי לא גיבור. הוא היה שליח בין יחידות. העביר דואר וידיעות. הוא נפצע במלחמה בעיניים כתוצאה מהפגזת גז. קיבל דרגה ראשונה של צלב הברזל כי היה יחסית אמיץ. אבל לא יותר מזה. בינו לבין החייל החשוב ביותר בצבא הגרמני באותה התקופה יש פער גדול".
בוא נדבר על הספר עצמו. אנחנו מדברים על שני כרכים שנכתבו זה אחר זה בהפרש של שנה. ביחד כאלף וחמש מאות עמודים. איך הספר בנוי?
"קודם כל הערה מאוד חשובה בנושא של כתיבת הספר: את הכרך הראשון של הספר שיצא כאשר היטלר משתחרר מהכלא בשנת 1925, היטלר לא בדיוק כתב. זאת אומרת הוא שירבט רעיונות, הכתיב דברים למזכיר שלו רודולף הס, עשה גזור והדבק מהרבה ספרים אחרים שהסתובבו אז בשוק הספרים האנטישמי. זהו בליל של כתיבה מקורית, הכתבה והעתקה-גניבה של רעיונות וקטעים שלמים מכתבים אחרים שעובדו תחת ניסוחו ואופן כתיבתו של היטלר. המקוריות היא לא החלק החזק ביותר של החלק הראשון. ואולי הכי חשוב, היטלר נשא הרבה נאומים עד אותה שנה בבוואריה. כתב הרבה ופירסם הרבה בעיתון של המפלגה הנאצית ובעיתונים ימניים אחרים, אז היטלר לקח את הדברים שכבר כתב – הוסיף, סגנן, הוריד – והכניס אותם לכרך הראשון.
"הכרך הראשון הזה יצא בקיץ 1925, מספר חודשים אחרי ששוחרר מהכלא. מחירו היה 12 מארק באותן שנים. הוא זכה להתעלמות כמעט מוחלטת.
"היטלר אמנם שוחרר מהכלא אך הטילו עליו איסורים שונים. ומכיוון שבמשך שנה – שנה וחצי היה אסור לו לנאום, אפשר כבר לראות שהחלק השני של הספר הוא יותר היטלר. אבל זהו עדיין גם שחזור של כתבים ונאומים מוקדמים שלו שהוא מכניס לכרך השני. והוא יוצא לאור בשנת 1926 בשני כרכים".
בספר הזה כבר באים לידי ביטוי כל הרעיונות האנטישמיים, הגזעניים ועליונות הגזע הארי?
"אז פה אנחנו כבר נכנסים לתוכן. הספר הזה הוא בליל רעיונות. יש שם הכל מכל: יחסי מין, שיעורי ספורט בבתי ספר, זיכרונות אישיים, התקפות ארסיות ורעילות ביותר על היהודים, על השמאל, על הקומוניסטים והסוציאליסטים. ובנוסף, סיפורי חיים של היטלר על איך הוא הקים או איך הוא הצטרף ועיצב את המפלגה הנאצית, שנקראת תחילה מפלגת הפועלים הגרמנית. יש בספר גם סיפורים שלו על יחסיו עם פוליטיקאים – אנשי ימין ושמאל כאלה ואחרים. רעיונות שקשורים למדיניות חוץ – רוסיה, הסכם ורסאי, אנגליה, יפן, סין, דרום אמריקה, התנועה הציונית ומה לא. יש שם הכל מכל. אבל ללא ספק הדגל שמתנוסס מעל הספר הוא דגל של פמפלט אנטישמי-גזעני. כשמה שעומד ביסוד הספר זה תורת הגזע. כאשר המטרה העיקרית לחצים הארסיים של היטלר הם היהודים ואחריהם השמאל. הכל עומד בצילה של תורת הגזע".
כשאתה אומר שנאה לשמאל, כיצד זה בא לידי ביטוי בספר?
"שמאל בגרמניה אז זה בעיקר הקומוניסטים, אבל גם הסוציאל-דמוקרטים, שהרבה מהם היו יהודים. כשקוראים את הספר בשלמותו ורואים את ההתבטאויות של היטלר כנגד הקומוניסטים והבולשביקים (זאת אומרת כנגד ברית-המועצות) קשה תמיד לסמן בדיוק מיהו האויב העיקרי במיין קאמפף. אני אומר את זה קצת בלשון הגזמה כי ברור שהאויב הוא תמיד יהודי. ואם אתה יהודי וגם קומוניסטי אז מצבך רע במיוחד. אבל צריך להבין את המצב בגרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה: בקרב מפלגות הימין הגרמניות היהודים היו האויב האולטימטיבי, אבל לצידם אלה היו הסוציאליסטים והקומוניסטים שגרמו להפסד במלחמה. הם הקימו את הרפובליקה הדמוקרטית שהייתה שנואת נפשם של הגרמנים הימנים. הם אלה שהיו אחראים על המצב הכלכלי הקשה. הם אלה שחתמו על הסכם ורסאי. הם, הקומוניסטים, נחשבו לגיס חמישי של הבולשביזם הרוסי שרוצה להשתלט על גרמניה ועל כל אירופה. זאת הכוונה לשמאל.
"המפלגה הנאצית שהיטלר מצטרף אליה לא נקראה המפלגה הנאצית בראשיתה אלא מפלגת הפועלים הגרמנית – ששמה שונה לאחר כעשרה חודשים. היטלר מצטרף אליה לאחר הקמתה והופך מהר מאוד לראש מחלקת התעמולה ואז ליושב ראש המפלגה. עיקר הפעילות של המפלגה הופנה כנגד השמאל – סוציאליסטים ובעיקר קומוניסטים. להם חברי המפלגה הרביצו ואותם הם שנאו. הם – הקומוניסטים – הם אלו שניסו לעשות מהפכה במינכן בסוף המלחמה, והשתלטו למספר חודשים על מינכן והרגו ורצחו פעילים של הימין הקיצוני. ולאחר מכן כאשר הימין הקיצוני השתלט על מינכן ובוואריה בחזרה הם חזרו ורצחו פעילים קומוניסטים. זאת אומרת, השמאל היה מטרה ברורה ומיידית. והם מופיעים ומככבים בספר – אולי יותר מהיהודים. אבל אנחנו יודעים שבעיניי היטלר הזיהוי בין השמאל לבין היהודים, ובעיקר בין קומוניסטים ליהודים הוא די ברור. כי הרי מי אחראי לקומוניזם? היהודים. ואיפה היהודים יושבים? בברית המועצות. אז האיום על גרמניה הוא יהודים, קומוניסטים ומעל הכל יהודים שהם קומוניסטים וקומוניסטים שהם יהודים. וההוכחה? הם משתלטים על רחובות גרמניה ורוצים להפוך את גרמניה לסוכן של ברית המועצות. לכן ההבדל ביניהם לא ברור בדבריו של היטלר".
