לכולנו יש משאלות לב, למשל להירפא מכל מחלה, לדעת מה צפוי לנו בעתיד או "להכניס אהבת איש בלב אישה" שמוצאת חן בעינינו. את כל זאת ועוד מבטיח להגשים עבורנו "ספר הרזים", חיבור יהודי עתיק יומין. למרות שמו המסתורי, הוראותיו ברורות מאוד. מעיון בדפיו מסתבר שכל משאלותיכם יוכלו להתגשם אם רק תלמדו לפנות נכון למלאכים.
באחד מימי יוני 1963 נתקל חוקר התלמוד מרדכי מרגליות בצרור דפים פגומים ומטושטשים השמורים באוסף גניזת קהיר ע"ש טיילור-שכטר באוניברסיטת קיימברידג'. בין רשימות של שמות מלאכים מצא מרגליות משאלה מוזרה: נוסחה שבאמצעותה הבטיח המחבר לקוראיו לנצח במרוץ סוסים, כך שהסוסים הנבחרים יהיו "קלים כרוח ולא תקדמם רגל כל חיה". כיצד? כל שעל המהמר לעשות הוא להצטייד בטס של כסף, לכתוב עליו "שמות הסוסים ושמות המלאכים ושם השרים שעליהם" ולאמור: "משביע אני עליכם מלאכי מרוצה הרצים בין הכוכבים שתאזרו כח וחיל את הסוסים…". לאחר מכן המחבר מנחה את המבקש: "קח את הטס וטמנהו במירוץ שאתה מבקש לזכות".
המשאלה המשונה הפתיעה את חוקר גניזת קהיר. מדוע יטריח אדם את מלאכי עליון בעבור משאלה כה פעוטה? המשאלות הנוספות שנחשפו ליד משאלה זו שכנעו את מרגליות כי גילה שריד של ספר מאגי, מורה דרך לפעולות כישוף הנעזרות בכוחם של מלאכים.
בספריית הבודליאנה שבאוניברסיטת אוקספורד נמצא קלף שעליו כתוב קטע הפתיחה של הספר, וממנו עולה כי מדובר בשיחה בין נוח למלאך רזיאל. "זה ספר מספרי הרזים שנתן לנוח… מפי רזיאל המלאך", נכתב בקטע. כך זכה הספר לשמו, "ספר הרזים".
"ספר הרזים" יצא לאור במהדורה מדעית בשנת תשכ"ז (1967-1966) עם הערותיו של מרגליות. בספר מתוארים שבעת הרקיעים שמעל הארץ ומחנות המלאכים היושבים בכל רקיע. מחבר הספר מונה את שמות ראשי המחנות ושמות כל המלאכים כולם – מאות רבות של שמות, וכן מספר על תפקידיהם ומעשיהם, על מה המלאכים ממונים ומהן הפעולות, ההקטרות, המתנות וההשבעות הדרושות כדי להפעילם שיעשו רצון המבקשים.
ודאי שיצירה המתיימרת לפרוש בפני הקורא את מבנה העולמות העליונים מספקת לו ידע קוסמי חשוב, אבל – כפי שהמחבר מדגיש בכל עמוד ועמוד – "ספר הרזים" מלמד ידע מאגי מעשי שבעזרתו יוכל המבקש להגשים את משאלותיו. מה אפשר לבקש ממלאכי כל רקיע? לכאורה נדמה שכל דבר שבו חפץ אדם מן היישוב, גם זה הלוקה בשיגעון גדלות. המשאלות נעות מ"לתת אהבת איש בלב אישה", דרך ריפוי מחלות, גירוש רוחות ופתרון חלומות וחזיונות, ועד ידיעת עתידות, הרצת סוסים והפיכת אדם לרואה ואינו נראה.
מלאכי הרקיע הראשון, למשל, נחלקים לשבעה מחנות שונים. המחנה הראשון הוא המשרת את שר המלאכים אורפניאל, ויושבים בו המלאכים האחראים על הרפואה:
אם בקשת לעשות דבר לרפואה עמוד בשעה ראשונה או בשנייה בלילה וקח בידך מור ולבונה והוא נתון על גחלי אש לשם המלאך המושל על מחנה הראשונה הנקרא אורפניאל ואמור שם שבעים ושנים המלאכים המשרתים לפניו שבע פעמים ואמור כן: מבקש אני פ' ב' פ' [פלוני בן פלוני] מלפניך שתצליח על ידי רפואה שלפ' בר פ' וכל אשר תבקש יתרפא אם בכתב ואם בשאילה, וטהר עצמך מכל טומאה ונקה בשרך מכל זימה ואז תצליח.
אל מול מחנה זה, ובאותו הרקיע ממש (הרקיע הראשון כאמור), נמצאים מלאכי המחנה השני, המשרתים את שר המלאכים תיגרה. שם השר מרמז על תחום אחריותו:
אלה המלאכים המלאים אף וחימה וממונים על כל דבר קרב ומלחמת ונכונים להצר ולענות עד מות לאיש ואין בם רחמים כי אם ליקום ולהפרע ממי שנמסר בידם. ואם ביקשתה לשלחם על שונאך או על בעל חובך או להפוך אנייה או להפיל חומה בצורה או לכל עסק אויביך להשחית ולהרע, בין שתרצה להגלותו ובין להפילו במיטה ובין להכהות מאור עיניו בין להאסירו ברגליו בין להצר לו לכל דבר, קח בידך מים מן שבעה מעיינות בשבעה לחודש בשבע שעות ביום בשבע נבלי חרש שלא נכנסו באור ואל תערבם ביחד אלה עם אלה ותניחם תחת הכוכבים ז' לילות ובלילה השביעית קח לך פיאלין של זכוכית לשם אויביך ושפוך המים לתוכה ושבור כלי החרס והשלך לארבע רוחות השמים ותאמר כן כנגד ארבע רוחות: ההגרית החונה ברוח מזרח, שרוכית החונה ברוח צפון, עולפה החונה ברוח מערב, כרדי החונה ברוח דרום, קבלו נא מידי בעת הזאת שאני משליך לכם לשם פלוני ב' פלוני לשבור עצמותיו ולכתת כל איבריו ולשבור גאון עוזו כשבירת נבלי החרש…
אף על פי שלא שרד נוסח שלם של היצירה, תפיסת העולם המשתקפת ב"ספר הרזים" (ושבעת הרקיעים שמעליו) מגובשת ובהירה גם בימינו. ככל שמתקדם המחבר בתיאור הרקיעים, כך מגלה הקורא כי הולכת ופוחתת יכולתו להשביע כוחות עליונים בדרכים מאגיות. ברקיעים הנמוכים מרוכזים המלאכים שחשיבותם פחותה יחסית, ומהם האדם יכול לבקש את משאלותיו האישיות. רק למלאכים האלה האדם יכול לגרום לציית. לעומתם, אין לאדם שום יכולת השפעה על המלאכים ברקיעים העליונים ביותר. כלומר הקרבה לאל מפחיתה את היכולת המאגית.
וזוהי פתיחת תיאור הרקיע השביעי, העליון מכול:
והרקיע השביעי כלו אור שבעתים ומאורו יבהיקו כל המעונות ובו כסא הכבוד נכון על ארבע חיות כבוד. ובו אוצרות חיים ואוצרות נפשות ואין חקר ותכלית למאור הגדול אשר בו ומאור הממולא תאיר כל הארץ ומלאכים אחוזים בעמודי אור ואורם כאור נוגה ולא יכבה כי עיניהם כניצוצי ברק ומעמדם על גפי אור ומפארים באימה ליושב בכסא הכבוד. כי הוא לבדו יושב במעון קדשו, דורש משפט ומפלס צדק שופט באמונה ומדבר בצדקה, ולפניו ספרי אש פתוחים ומלפניו נהרי אש מושכים ומשאתו יגורו אילים ומשאגתו ירופפו עמודים ומקולו ינועו אמות הסיפים וחיילותיו עומדים לפניו ולא ישורו דמותו כי הוא נסתר מכל עין ואין מי יראנו וחי. דמותו מכל נעלמה ודמות כל ממנו לא נסתרה.
בצד האמונה במלאכים, מאז ומתמיד התקיים ביהדות גם פחד מפני סגידה להם והפיכתם ממתווכים בין האדם לאל למעין אלים קטנים בעצמם. לא רק ש"ספר הרזים" אינו משכך פחד זה, הוא אף מעצים אותו. זאת הוא עושה באמצעות תפילה יחידה במינה בנוף הספרות היהודית: התפילה להליוס, אל השמש היווני. במסגרת תיאור הרקיע הרביעי מובאת בספר תפילה ביוונית – המנון לאל השמש על-פי נוסח התפילות להליוס שבספרות המאגית היוונית.
פנייה למלאכים, תיאור שבעת הרקיעים, נוסחאות המזכירות את הפפירוסים המאגיים היווניים מן המאות הראשונות לספירה – כל אלו מחזקים את השאלה המסקרנת: מי חיבר את "ספר הרזים"? שמו של המחבר לא ידוע לנו כמו גם תקופת הכתיבה. מרגליות משער שהיצירה חוברה בארץ ישראל לאחר המאה השלישית לספירה בעיר שבה חיו יהודים ויוונים. אבל כאמור זו רק השערה. כך או כך מוסכם על החוקרים ש"ספר הרזים" מספק הצצה לא רק לשבעת הרקיעים שמעלינו, אלא גם – ובעיקר – לעולם היהודי-יווני שהתקיים לפני כיבושי האסלאם.
לקריאה נוספת
ספר הרזים: הוא ספר כשפים מתקופת התלמוד / יוצא לאור על פי שרידי גניזה עם מבואות והערות בידי מרדכי מרגליות, קרן יהודה ליב ומיני אפשטיין, תשכ"ז
יוסף דן, אנגלולוגיה, קוסמולוגיה ומאגיה – ספר הרזים, בתוך "תולדות תורת הסוד העברית בעת העתיקה", כרך ג', פרק שלושים ואחד, הוצאת מרכז שז"ר, תשס"ט
