הצצה ל"ספר הרזים": כך מלאכי עליון ימלאו את מבוקשכם

בשנת 1963 התגלתה באוניברסיטת קיימברידג' יצירה יהודית עתיקה המלמדת כיצד תגרמו למלאכים לבצע את רצונכם

מלאכים בכתב יד יהודי-תימני המכיל את "ספר הרזים", המאה ה-19. כתב היד שמור באוסף ביל גרוס

לכולנו יש משאלות לב, למשל להירפא מכל מחלה, לדעת מה צפוי לנו בעתיד או "להכניס אהבת איש בלב אישה" שמוצאת חן בעינינו. את כל זאת ועוד מבטיח להגשים עבורנו "ספר הרזים", חיבור יהודי עתיק יומין. למרות שמו המסתורי, הוראותיו ברורות מאוד. מעיון בדפיו מסתבר שכל משאלותיכם יוכלו להתגשם אם רק תלמדו לפנות נכון למלאכים.

באחד מימי יוני 1963 נתקל חוקר התלמוד מרדכי מרגליות בצרור דפים פגומים ומטושטשים השמורים באוסף גניזת קהיר ע"ש טיילור-שכטר באוניברסיטת קיימברידג'. בין רשימות של שמות מלאכים מצא מרגליות משאלה מוזרה: נוסחה שבאמצעותה הבטיח המחבר לקוראיו לנצח במרוץ סוסים, כך שהסוסים הנבחרים יהיו "קלים כרוח ולא תקדמם רגל כל חיה". כיצד? כל שעל המהמר לעשות הוא להצטייד בטס של כסף, לכתוב עליו "שמות הסוסים ושמות המלאכים ושם השרים שעליהם" ולאמור: "משביע אני עליכם מלאכי מרוצה הרצים בין הכוכבים שתאזרו כח וחיל את הסוסים…". לאחר מכן המחבר מנחה את המבקש: "קח את הטס וטמנהו במירוץ שאתה מבקש לזכות".

"אם בקשת להריץ סוסים בלא כוחם ולא יכשלו במרוצתם ויהיו קלים כרוח…", הרקיע השלישי, שורות 43-35. מתוך אוסף טיילור-שכטר באוניברסיטת קיימברידג'

המשאלה המשונה הפתיעה את חוקר גניזת קהיר. מדוע יטריח אדם את מלאכי עליון בעבור משאלה כה פעוטה? המשאלות הנוספות שנחשפו ליד משאלה זו שכנעו את מרגליות כי גילה שריד של ספר מאגי, מורה דרך לפעולות כישוף הנעזרות בכוחם של מלאכים.

"אלה שמות מלאכי מחנה השנית המשרתים את תיגרה: אכסתר מרסום ברכיב כמשו אשטיב כריתאל…", מחנה ב, הרקיע הראשון. מתוך אוסף טיילור-שכטר באוניברסיטת קיימברידג'

בספריית הבודליאנה שבאוניברסיטת אוקספורד נמצא קלף שעליו כתוב קטע הפתיחה של הספר, וממנו עולה כי מדובר בשיחה בין נוח למלאך רזיאל. "זה ספר מספרי הרזים שנתן לנוח… מפי רזיאל המלאך", נכתב בקטע. כך זכה הספר לשמו, "ספר הרזים".

"זה ספר מספרי הרזים שנתן לנוח בן למך בן מתושלח בן חנוך בן ירד בן מהללאל בן קינן בן אנוש בן שת בן אדם, מפי רזיאל המלאך בשנת ביאתו לתבה לפני כניסתו…". שריד מהגניזה בספריית הבודליאנה באוניברסיטת אוקספורד

"ספר הרזים" יצא לאור במהדורה מדעית בשנת תשכ"ז (1967-1966) עם הערותיו של מרגליות. בספר מתוארים שבעת הרקיעים שמעל הארץ ומחנות המלאכים היושבים בכל רקיע. מחבר הספר מונה את שמות ראשי המחנות ושמות כל המלאכים כולם – מאות רבות של שמות, וכן מספר על תפקידיהם ומעשיהם, על מה המלאכים ממונים ומהן הפעולות, ההקטרות, המתנות וההשבעות הדרושות כדי להפעילם שיעשו רצון המבקשים.

ודאי שיצירה המתיימרת לפרוש בפני הקורא את מבנה העולמות העליונים מספקת לו ידע קוסמי חשוב, אבל – כפי שהמחבר מדגיש בכל עמוד ועמוד – "ספר הרזים" מלמד ידע מאגי מעשי שבעזרתו יוכל המבקש להגשים את משאלותיו. מה אפשר לבקש ממלאכי כל רקיע? לכאורה נדמה שכל דבר שבו חפץ אדם מן היישוב, גם זה הלוקה בשיגעון גדלות. המשאלות נעות מ"לתת אהבת איש בלב אישה", דרך ריפוי מחלות, גירוש רוחות ופתרון חלומות וחזיונות, ועד ידיעת עתידות, הרצת סוסים והפיכת אדם לרואה ואינו נראה.

מלאכי הרקיע הראשון, למשל, נחלקים לשבעה מחנות שונים. המחנה הראשון הוא המשרת את שר המלאכים אורפניאל, ויושבים בו המלאכים האחראים על הרפואה:

אם בקשת לעשות דבר לרפואה עמוד בשעה ראשונה או בשנייה בלילה וקח בידך מור ולבונה והוא נתון על גחלי אש לשם המלאך המושל על מחנה הראשונה הנקרא אורפניאל ואמור שם שבעים ושנים המלאכים המשרתים לפניו שבע פעמים ואמור כן: מבקש אני פ' ב' פ' [פלוני בן פלוני] מלפניך שתצליח על ידי רפואה שלפ' בר פ' וכל אשר תבקש יתרפא אם בכתב ואם בשאילה, וטהר עצמך מכל טומאה ונקה בשרך מכל זימה ואז תצליח.

אל מול מחנה זה, ובאותו הרקיע ממש (הרקיע הראשון כאמור), נמצאים מלאכי המחנה השני, המשרתים את שר המלאכים תיגרה. שם השר מרמז על תחום אחריותו:

אלה המלאכים המלאים אף וחימה וממונים על כל דבר קרב ומלחמת ונכונים להצר ולענות עד מות לאיש ואין בם רחמים כי אם ליקום ולהפרע ממי שנמסר בידם. ואם ביקשתה לשלחם על שונאך או על בעל חובך או להפוך אנייה או להפיל חומה בצורה או לכל עסק אויביך להשחית ולהרע, בין שתרצה להגלותו ובין להפילו במיטה ובין להכהות מאור עיניו בין להאסירו ברגליו בין להצר לו לכל דבר, קח בידך מים מן שבעה מעיינות בשבעה לחודש בשבע שעות ביום בשבע נבלי חרש שלא נכנסו באור ואל תערבם ביחד אלה עם אלה ותניחם תחת הכוכבים ז' לילות ובלילה השביעית קח לך פיאלין של זכוכית לשם אויביך ושפוך המים לתוכה ושבור כלי החרס והשלך לארבע רוחות השמים ותאמר כן כנגד ארבע רוחות: ההגרית החונה ברוח מזרח, שרוכית החונה ברוח צפון, עולפה החונה ברוח מערב, כרדי החונה ברוח דרום, קבלו נא מידי בעת הזאת שאני משליך לכם לשם פלוני ב' פלוני לשבור עצמותיו ולכתת כל איבריו ולשבור גאון עוזו כשבירת נבלי החרש…

אף על פי שלא שרד נוסח שלם של היצירה, תפיסת העולם המשתקפת ב"ספר הרזים" (ושבעת הרקיעים שמעליו) מגובשת ובהירה גם בימינו. ככל שמתקדם המחבר בתיאור הרקיעים, כך מגלה הקורא כי הולכת ופוחתת יכולתו להשביע כוחות עליונים בדרכים מאגיות. ברקיעים הנמוכים מרוכזים המלאכים שחשיבותם פחותה יחסית, ומהם האדם יכול לבקש את משאלותיו האישיות. רק למלאכים האלה האדם יכול לגרום לציית. לעומתם, אין לאדם שום יכולת השפעה על המלאכים ברקיעים העליונים ביותר. כלומר הקרבה לאל מפחיתה את היכולת המאגית.

וזוהי פתיחת תיאור הרקיע השביעי, העליון מכול:

והרקיע השביעי כלו אור שבעתים ומאורו יבהיקו כל המעונות ובו כסא הכבוד נכון על ארבע חיות כבוד. ובו אוצרות חיים ואוצרות נפשות ואין חקר ותכלית למאור הגדול אשר בו ומאור הממולא תאיר כל הארץ ומלאכים אחוזים בעמודי אור ואורם כאור נוגה ולא יכבה כי עיניהם כניצוצי ברק ומעמדם על גפי אור ומפארים באימה ליושב בכסא הכבוד. כי הוא לבדו יושב במעון קדשו, דורש משפט ומפלס צדק שופט באמונה ומדבר בצדקה, ולפניו ספרי אש פתוחים ומלפניו נהרי אש מושכים ומשאתו יגורו אילים ומשאגתו ירופפו עמודים ומקולו ינועו אמות הסיפים וחיילותיו עומדים לפניו ולא ישורו דמותו כי הוא נסתר מכל עין ואין מי יראנו וחי. דמותו מכל נעלמה ודמות כל ממנו לא נסתרה.

בצד האמונה במלאכים, מאז ומתמיד התקיים ביהדות גם פחד מפני סגידה להם והפיכתם ממתווכים בין האדם לאל למעין אלים קטנים בעצמם. לא רק ש"ספר הרזים" אינו משכך פחד זה, הוא אף מעצים אותו. זאת הוא עושה באמצעות תפילה יחידה במינה בנוף הספרות היהודית: התפילה להליוס, אל השמש היווני. במסגרת תיאור הרקיע הרביעי מובאת בספר תפילה ביוונית – המנון לאל השמש על-פי נוסח התפילות להליוס שבספרות המאגית היוונית.

"אם בקשתה לראות את השמש ביום יושב במרכבה ועולה, השמר והזהר והטהר שבעה ימים מכל מאכל ומכל משתה ומכל דבר טומאה…", הרקיעי הרביעי. מתוך אוסף טיילור-שכטר באוניברסיטת קיימברידג'

פנייה למלאכים, תיאור שבעת הרקיעים, נוסחאות המזכירות את הפפירוסים המאגיים היווניים מן המאות הראשונות לספירה – כל אלו מחזקים את השאלה המסקרנת: מי חיבר את "ספר הרזים"? שמו של המחבר לא ידוע לנו כמו גם תקופת הכתיבה. מרגליות משער שהיצירה חוברה בארץ ישראל לאחר המאה השלישית לספירה בעיר שבה חיו יהודים ויוונים. אבל כאמור זו רק השערה. כך או כך מוסכם על החוקרים ש"ספר הרזים" מספק הצצה לא רק לשבעת הרקיעים שמעלינו, אלא גם – ובעיקר – לעולם היהודי-יווני שהתקיים לפני כיבושי האסלאם.

 

לקריאה נוספת

ספר הרזים: הוא ספר כשפים מתקופת התלמוד / יוצא לאור על פי שרידי גניזה עם מבואות והערות בידי מרדכי מרגליות, קרן יהודה ליב ומיני אפשטיין, תשכ"ז

יוסף דן, אנגלולוגיה, קוסמולוגיה ומאגיה – ספר הרזים, בתוך "תולדות תורת הסוד העברית בעת העתיקה", כרך ג', פרק שלושים ואחד, הוצאת מרכז שז"ר, תשס"ט

התיעוד המודפס הראשון של מנהג התספורות בל"ג בעומר

​כיצד נראה מנהג התספורות של ילדים וגברים בל"ג בעומר​ בשנת 1601? תמונה יפהפיה שנלקחה מתוך "ספר המנהגים" של קהילת ונציה מציגה את התיעוד הראשון הידוע של המנהג בדפוס

התיעוד הראשון הידוע של מנהג התספורות בל"ג בעומר. מתוך: ספר המנהגים, 1601

בשנת 1601 הודפס לראשונה בוונציה ספר הדרכה ייחודי לטובת בני הקהילה היהודית, מבוגרים וילדים כאחד. "ספר המנהגים" הודפס בשפה שלא היינו מקשרים בהכרח עם יהדות איטליה – היידיש. למרות שהיידיש לא הייתה בשימוש רב בקרב הספרות הרבנית של אותה התקופה, הייתה 'היהודית-גרמנית' אחת משפות הדיבור הנפוצות בקרב יהודי איטליה.

מחברי ספר ההדרכה לקחו בחשבון את הקושי של חלק מציבור קוראי הספר בפענוח המצוות בכתב ולכן הנגישו את ההלכה, המצוות והמנהגים המצופים מבני הקהילה באמצעות תגליפי עץ. השימוש באיורים הממחיזים את ההלכות השונות נועד ככל הנראה לאפשר לקוראי הספר להתחבר אל העשייה היהודית בדרך שכלתנית פחות.

בספר מופיע התיעוד הראשון הידוע של מנהג התספורות בל"ג בעומר, מנהג שמסמל את סיום את תקופת האבלות ההיסטורית על מות תלמידיו של רבי עקיבא. "ככל שהאיור היה מפורט יותר בספרים, כך ניתן היה להסביר ביתר בהירות את ההלכה הקשורה לתספורת", מסביר אוצר אוסף היהדות בספרייה הלאומית, ד"ר יואל פינקלמן.

כך תישארו ערניים בתפילה: קופסאות הרחה בבתי כנסת

ממרוקו ועד גרמניה: צפו בקופסאות טבק מרהיבות מרחבי העולם היהודי

קופסת הרחה עשויה זהב מווזאן, סביב 1925. אוסף משפחת גרוס, תל אביב

כולנו חווינו זאת. זה יכול לקרות בכל מקום: בשיעור בבית הספר, בקורס בצבא או מול המחשב בעבודה. העפעפיים נעשים כבדים, העיניים מאדימות. ואתה, המתעקש להישאר ער, נסחף עמוק אל עולם השינה.

אנחנו מכירים טריקים שונים להישאר ערניים בזמני עפיצות: בליל הסדר הבטיחו מתנות שוות למי שימצא את האפיקומן. בצבא לימדו אותנו להרים רגל בזמן שיעור ארוך כדי שהנחיתה תעיר אותנו אם נירדם. בעבודה הורגלנו לפקוח עיניים ממש רחב אחרי ארוחת הצוהריים או פשוט לוותר על הפחמימה הנחשקת במזנון. מתפללים בבתי הכנסת נקטו שיטה מעניינת לשמור על ערנות, בעיקר בשבתות וחגים. המתפללים העבירו ביניהם קופסה, לרוב עשויה כסף, ובתוכה אבקת טבק להרחה כתמריץ לשמור על הערנות והריכוז. קופסאות הרחה רבות שמורות באוסף משפחת גרוס, ועתה אפשר לצפות בהן ב"אינדקס לאמנות יהודית ע"ש בצלאל נרקיס" ב"מרכז לאמנות יהודית" באוניברסיטה העברית.

על החשיבות והשכיחות של הקופסאות הללו אנחנו למדים מהתפוצה שלהן בקהילות שונות. בעיר הנמל אסואירה שבמרוקו יוצרו קופסאות הרחה למרבית קהילות צפון אפריקה. הקופסאות ממרוקו יוצרו לרוב מכסף. אך לעיתים יוצרו קופסאות ממתכת זולה יותר דוגמת פליז, כמו הקופסה בצילום שלפנינו.

קופסת הפליז הזו הייתה שייכת לאדם פרטי, כפי שאפשר ללמוד מהחריטה של שם הבעלים ושם היוצר על מכסה הקופסה. במרכז המכסה נכתב "ע"ה יצחק אדהאן", ומסביב נחקקו המילים: "הצעיר שלום המ' יפרח [דהיינו המכונה יפרח] הי"ו יום ב' בש' ר"ח שבט שנת תשי"א".

קופסת הרחה מאסואירה, 1951. אוסף משפחת גרוס, תל אביב
קופסת הרחה מאסואירה, 1951. אוסף משפחת גרוס, תל אביב

 

נדירות אף יותר היו קופסאות הרחה עשויות זהב. אחת מהן היא הקופסה הזו, שנוצרה בשנת 1925 לערך. ראשי התיבות של הבעלים (AB) חקוקות במרכזה.

קופסת הרחה מזהב מווזאן, סביב 1925. אוסף משפחת גרוס, תל אביב

 

העיטורים על קופסאות ההרחה מבהירים לנו שמדובר בחפצים שנקשרו לקריאה ולתפילה בבתי הכנסת. דוגמה מובהקת לכך היא קופסה נוספת ממרוקו. הקופסה עוצבה בצורת ספר, ועליה נחרטו סמלי מגן דוד ולוחות הברית. גם היא יוצרה באסואירה שבמרוקו. בדומה למרבית הקופסאות ממרוקו גם קופסה זו עשויה כסף.

קופסת הרחה מאסואירה, סביב 1925. אוסף משפחת גרוס, תל אביב

 

הקופסאות של שלמה יפרח ושל AB אינן היחידות שעליהן נחרטו שמות הבעלים. אומנם את השם שלמה יפרח אנחנו לא מזהים, אך אפשר להניח שהיה מאמין הדוק וישר דרך. עם זאת, מתברר שגם דמויות הלכתיות מוכרות נזקקו לא פעם לעזרה בשמירה על הריכוז.

מי שבקיא בתולדות היהודים באימפריה העות'מאנית יזהה את שמו של הרב אליהו משה פאניז'יל, שהיה הראשון לציון – הוא הרב הראשי הספרדי לארץ ישראל. פאניז'יל כיהן כשנה עד שהודח מתפקידו לאחר מהפכת הטורקים הצעירים ב-1908. ייתכן שקופסה זו, שנוצרה בלוב, נשלחה לרב מקהילת יהודי לוב כשי לרגל מינויו לראשון לציון. על הקופסה נחרטו המילים: "אמפניזל ס"ט" [אליהו משה פאניז'יל] ו"שמשון והאריה".

קופסת ההרחה של אליהו משה פאניז'יל מלוב, תחילת המאה העשרים. אוסף משפחת גרוס, תל אביב

 

גם בבבתי כנסת באירופה השתמשו בקופסאות הרחה. נוסף על הקופסאות מצפון אפריקה שמורות באוסף גרוס גם כמה ממרכז אירופה. דוגמה אחת היא הקופסה שצילומה מוצג כאן, שמקורה בגרמניה. חברת לזרוס פוזן הייתה היצרנית המרכזית של חפצי יודאיקה עבור יהדות גרמניה מסוף המאה התשע-עשרה ועד השואה. הכיתוב על קופסה זו הוא ברכת השלום המקובלת בשבת בין דוברי היידיש: "גוטען שבת". הקופסה מתוארכת לתחילת המאה העשרים. מדובר בפריט נדיר יחסית בקרב יהדות גרמניה.

קופסת הרחה מהנאו, סביב 1900. אוסף משפחת גרוס, תל אביב

 

מראשית המאה העשרים בערך עשה מנהג הרחת הטבק עלייה לארץ ישראל, ומספר קופסאות הרחה מארץ ישראל שמורות באוסף גרוס. כמה מהן נוצרו בבית הספר לאומנויות בצלאל, דוגמת הקופסה הזו משנות העשרים של המאה הקודמת. במרכז הקופסה נחרט ציור של כיפת הסלע.

קופסת הרחה מירושלים, סביב 1925. אוסף משפחת גרוס, תל אביב

 

בקופסאות ההרחה מארץ ישראל נחרטו מראות הארץ, בייחוד מירושלים.

קופסת הרחה מארץ ישראל, תחילת המאה העשרים. אוסף משפחת גרוס, תל אביב

 

האם הציורים המעטרים את קופסאות ההרחה מסמלים יותר ממה שנדמה במבט ראשון? האם משמעותם עמוקה יותר מאזכור מתבקש או סממן יהודי שנוספו כדי לצאת ידי חובה? לא ברור. בחסידות כמו בחסידות, מצאו המריחים (כמו גם המעשנים) צידוק מיסטי למנהג. הם ראו בעישון ובהרחה מקבילה לקטורת, ומכאן שעבורם הייתה זו דרך להתקשרות עם העולמות העליונים. רבות נכתב על כך בהקשר של הלולקע – המקטרת החסידית. קופסאות ההרחה עדיין ראויות למחקר מעמיק.

דוגמה לקופסת הרחה חסידית היא הקופסה שלפנינו, שנוצרה לזכר גדליה בן מרדכי שמלקס, רבה הראשי של פשמישל שבפולין. בפנים הקופסה נכתב: "לזכרון מן מה"ו הרב הגאון ר' גדלי' שמעלקס ז"ל".

קופסת הרחה חסידית. מוזיאון בעיר ז'שוב (Rzeszów), פולין

 

כל הצילומים בכתבה הם מתוך "האינדקס לאמנות יהודית ע"ש בצלאל נרקיס" ב"מרכז לאמנות יהודית" באוניברסיטה העברית.

תפילה לשלום המלכות בגרמניה הנאצית

המשנה מביאה את דברי רבי חנינא סגן הכהנים אומר "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו" כך נהגו היהודים לאורך כל השנים בגלות. השאלה המתבקשת היא: מה עושים כשהמלכות רשעה למדי?

במאמר זה, נעשה סקר של סידורים ומחזורים שיצאו בגרמניה בתקופות שונות, כולל תקופת הנאצים, ובסוף נתייחס קצת לרוסיה הסובייטית.

היום כבר כמעט שאי אפשר לשאול אנשים שהתפללו בבתי כנסת בגרמניה באותה תקופה, שהרי רובם היו צעירים ולא זוכרים פרטי פרטים כאלה, ואם כן נצטרך לסמוך על ספרים שנדפסו באותה תקופה (כמובן, אם מישהו זוכר משהו בענין זה, מאוד אשמח לשמוע את זכרונותיו). בדקתי כמה מהדורות של סידורים ומחזורים, ושמתי דגש מיוחד על סידורי שפה ברורה ושפת אמת, בעריכת ר' וולף היידנהיים, שיצאו בקרוב למאתיים מהדורות בשנים שונות (ידועים גם בשם "סידורי רעדלהיים", על שם הוצאתם במקום זה).

נתחיל בדוגמה אחת שמלמדת כי יהודי גרמניה היו כנראה מאוד מרוצים ממלכם. במחזור (מתוך האוסף הפרטי שלי) בעריכת הרב יחיאל מיכל זקש, שיצא בברלין בשנת תרמ"ג (1883), מופיע תפילת "הנותן תשועה" (הנאמרת עד היום בצורה זו אחרת ברוב הקהילות בחו"ל), בהבלטת שם הקיסר ווילהעלם הראשון ואשתו אויגוסטא (השימוש בשם "ווילהעלם הראשון" תמוה כשלעצמו, שהרי בשעה שהיה הקיסר הראשון בשם זה, המילה "הראשון" נשמע מיותר). נוסח התפילה:

הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים וּמֶמְשָׁלָה לַנְּסִיכִים, מַלְכוּתוֹ מַלְכוּת כָּל־עֹלָמִים, הַפּוֹצֶה אֶת־דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה, הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה, הוּא יְבָרֵךְ וְיִשְׁמוֹר וְיִנְצוֹר וְיַעֲזוֹר וִירוֹמֵם וִיגַדֵּל וִינַשֵּׂא לְמַעְלָה אֶת־אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ הַקֵּיסָר ווילהעלם הָרִאשׁוֹן וְאֶת-הַמַּלְכָּה הַקֵּיסָרִית הַגְּבִירָה אויגוסטא יָרוּם הוֹדָם. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יְחַיֵּם וְיִשְׁמְרֵם וּמִכָּל־צָרָה וְיָגוֹן וָנֶֽזֶק יַצִּילֵם, וְיַדְבֵּר עַמִּים תַּחַת רַגְלֵי הַמֶּלֶךְ וְיַפִּיל שֹׂנְאָיו לְפָנָיו וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַצְלִיחַ. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יִתֵּן בְּלִבּוֹ וּבְלֵב כָּל־יוֹעֲצָיו וְשָׂרָיו רַחֲמָנוּת לַעֲשׂוֹת טוֹבָה עִמָּנוּ וְעִם כָּל־יִשְׂרָאֵל. בְּיָמָיו וּבְיָמֵינוּ תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, וְכֵן יְהִי רָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן.

כך מצאנו נוסח דומה בכל מהדורות סידורי רעדלהיים, וסידורים ומחזורים אחרים שבדקתי עד וכולל מהדורת תרע"ט (1919), ולפעמים בשינוי שם המלך, או פשוט "פלוני".

במהדורת תרפ"ב (1922), אנו מוצאים נוסח חדש לתפילה לממשלה. מאוד ייתכן שטעם השינוי הוא בגלל שגרמניה נהפכה להיות דמוקרטיה אחרי מלחמת העולם הראשונה, ושוב לא היה מלך, וסברו שלא שייך לומר את התפילה הנ"ל (ובניגוד למנהג בארה"ב ומדינות אחרות שנוהגים לברך את התפילה הנ"ל לנשיא). בכל מקרה, בתפילה זו יש התייחסות פחות חיובית לממשלה.

נוסח התפילה:

נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם (איכה ג:מא). אָנָּא אָב הָרַחֲמִים מְקוֹר הַבְּרָכוֹת, אַתָּה מַשְׁבִּיחַ שְׁאוֹן גַּלִּים, וּבְיָדְךָ פְּקֻדַּת נֶפֶשׁ כָּל חָי, אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה. יְהִי נָא חַסְדְּךָ עִם אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ אֶרֶץ גֶּרְמַנִיאַ יָרוּם הוֹדָהּ, לְרַפְּאוֹת אֶת שִׁבְרָהּ, לְקוֹמֲמָהּ לְהַאֲדִירָהּ לְשֶׁכָּלְלָה לַחַזְּקָהּ בִּיָתֵד בֵּל תִּמּוֹט לְעוֹלָם. הָסֵר מִנְּאוֹת אַרְצָהּ דֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וְיָגוֹן, לְמַעַן יָנוּחוּ כָל בָּנֶיהָ בְּשַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט, וְכָל מַשְׁחִית לֹא יִקְרַב לְאָהֳלֵיהֶם, לֹא יִשָּׁמַע קוֹל שׁוֹד בִּגְבוּלֵנוּ, בְּהַשְׁבִּיתְךָ מִלְחָמוֹת עַד קְצֵה הָאָרֶץ, לְהָשִׁיב אִישׁ אֶל גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, בִּמְהֵרָה תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, וְכֵן יְהִי רָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן.

נוסח זה מופיע גם במהדורת תרפ"ו (1925), במהדורת תרפ"ז (1926), במהדורת תרצ"א (1931) ובכל סידורי הרעדלהיים שיצאו גם בתקופת שלטון הנאצים (כגון מהדורות תרצ"ה (1935), תרצ"ו (1936), תרצ"ז (1936) ותרצ"ח (1938)), והוא באמת מתאים לממשלת הנאצים. במהדורות תרפ"ד (1924), תרפ"ט (1928), תרצ"ג (1933) ותרצ"ז (1937) שיצאו עם הוראות למתפלל באנגלית, מופיע הנוסח הישן. מאחר שיש הוראות למתפלל באנגלית, סביר שלמרות שנדפסו ברעדלהיים, הכוונה הייתה להפיצם באנגליה או בארה"ב, ולכן הכניסו את התפילה שמתאימה יותר למקומות אלה. מפתיע אולי שנוסח התפילה שונה עוד לפני שהנאצים עלו לשלטון. נראה אם כן, שהנוסח השתנה בעקבות העדר מלך, והתייחסו לממשלה בצורה פחות חיובית בגלל המשבר הכלכלי בגרמניה של אותה תקופה, והשינוי לא נועד במקור להתייחס לנאצים.

גם במחזורי זקש שיצאו בברלין ובפרנקפורט באותה תקופה מופיע שינוי דומה, אלא שבחלק ממחזורי אלו, לא מופיע שנה, ולכן קשה לעמוד על שנת השינוי.

בכל מהדורות סדר עבודת ישראל של ר' זליגמן בר שבדקתי, כולל המהדורות שיצאו בהוצאת שוקן בברלין תרצ"ז (1937), מופיע נוסח "הנותן תשועה". סביר להניח שלא אמרו תפילה זו בנוסח זה בפועל בגרמניה בתקופה זו, אלא שלמרות שכתוב בשער 'מהודרה חדשה מתוקנת', פשוט העתיקו ממהדורות הקודמות. כמו כן, בסדור שפה ברורה מתרפ"ד (1924) מופיע הנוסח הישן, וסביר שפשוט העתיקו ממהדורות קודמות.

במהדורות של סידור רעדלהיים שיצאו לאור בשוויץ אחרי המלחמה, השאירו את התפילה השלילית, בהשמטת שם המדינה (ובמקום גרמניא, מופיע רווח או כמה נקודות). כך הוא במהדורות 1945, 1956, ואפילו 2014 (האחרון מהאוסף שלי). אלא שבפועל, בשלושת הקהילות שמשתמשות עד היום בסידורי רעדלהיים (בניו יורק, בלונדון ובציריך) חזרו לומר איזשהו נוסח של "הנותן תשועה".

ומה עשו יהודי ברית המועצות?

בשלוש המהדורות של סדור השלום שיש בספריה, שיצאו במוסקבה בשנות תשט"ז (1956), 1968 ו-1980, מופיע תפילה מאוד חיובית לס.ס.ס.ר., דהיינו ראשי התיבות הקריליות של ברית המועצות. עם זאת, קשה לדעת אם כתבו ואמרו את תפילה זו לרצונם או על פי כפיית הממשל הסובייטי.