בשנת 1601 הודפס לראשונה בוונציה ספר הדרכה ייחודי לטובת בני הקהילה היהודית, מבוגרים וילדים כאחד. "ספר המנהגים" הודפס בשפה שלא היינו מקשרים בהכרח עם יהדות איטליה – היידיש. למרות שהיידיש לא הייתה בשימוש רב בקרב הספרות הרבנית של אותה התקופה, הייתה 'היהודית-גרמנית' אחת משפות הדיבור הנפוצות בקרב יהודי איטליה.
מחברי ספר ההדרכה לקחו בחשבון את הקושי של חלק מציבור קוראי הספר בפענוח המצוות בכתב ולכן הנגישו את ההלכה, המצוות והמנהגים המצופים מבני הקהילה באמצעות תגליפי עץ. השימוש באיורים הממחיזים את ההלכות השונות נועד ככל הנראה לאפשר לקוראי הספר להתחבר אל העשייה היהודית בדרך שכלתנית פחות.
בספר מופיע התיעוד הראשון הידוע של מנהג התספורות בל"ג בעומר, מנהג שמסמל את סיום את תקופת האבלות ההיסטורית על מות תלמידיו של רבי עקיבא. "ככל שהאיור היה מפורט יותר בספרים, כך ניתן היה להסביר ביתר בהירות את ההלכה הקשורה לתספורת", מסביר אוצר אוסף היהדות בספרייה הלאומית, ד"ר יואל פינקלמן.
