הצצה ל'הגדת פראג' הנדירה מלפני כ-500 שנים – אחת משני העותקים היחידים ששרדו

מזמינים אתכם לעיין באחת ההגדות הראשונות והיפות בעולם

מתוך 'הגדת פראג', אוסף הוולמדונה

ההגדה נרכשה במסגרת אוסף הוולמדונה הכולל אלפי ספרים מודפסים וכתבי יד יהודים עתיקים ונדירים.

מדובר בהגדה של פסח שיצאה לאור בפראג בשנת 1556. קדמה לה הגדה ידועה אחרת שהודפסה בשנת 1526. האלמנטים בהגדה הראשונה נמצאים גם בעותק שהודפס 30 שנים מאוחר יותר, ולמעשה אלו האיורים והאלמנטים שמאז ועד היום משפיעים רבות על הגדות הפסח שהודפסו אחר כך לאורך מאות השנים.

רק שני עותקים שרדו מאותה הגדה – האחד נמצא בספרייה הבריטית בלונדון והשני הגיע לירושלים – לספרייה הלאומית, יחד עם אלפי הספרים של אוסף הוולמדונה היוקרתי, הנחשב לאוסף הספרים הפרטי הגדול והחשוב ביותר בעולם היהודי. האוסף כולל יותר מעשרת אלפים פריטים וספרים שהודפסו בשפה העברית החל מהמאה ה-15.

 

גלו עוד על פסח – הגדות נדירות ומיוחדות, שירים לפסח ועוד​

 

 

בנוסף לדפוסים העבריים העתיקים מכל רחבי העולם, כולל אוסף הוולמדונה גם למעלה ממאה כתבי יד שנכתבו בעיקר החל מן המאה ה-16. האוסף נוצר ע"י מר ג'ק לונצר, תעשיין בריטי שנולד באנטוורפן בשנת 1924 ונפטר לאחרונה בלונדון. האוסף קרוי על שם העיירה וולמדונה שבצפון איטליה, שם היו ללונצר ולרעייתו קשרים אישיים ומשפחתיים.

לאחר מגעים אינטנסיביים בין הספרייה הלאומית לבין בית המכירות סותביס' שהחזיק באוסף ולפני כחודשיים נחתמה עסקת הרכישה. כעת החלה הספרייה לקבל לידיה את הפריטים הכלולים באוסף.

 

 

'הגדת פראג' עלתה לאתר הספרייה הלאומית במלואה וכך יכולים הגולשים לראות כיצד נראית אחת מהגדות הפסח הראשונות והיפות בעולם.

לדברי אוצר אוסף היהדות בספרייה הלאומית, ד"ר יואל פינקלמן, חשיבותה של ההגדה אינה רק בשל עתיקותה ונדירותה, אלא גם כיוון שהגדות פראג המקוריות הן הראשונה שיש בהן איורים רבים בטכניקה של חיתוכי עץ, ושימוש בגופנים גדולים ומפוארים – אלמנטים שנתקבעו בעקבותיה באלפי גרסאות אחרות של הגדות פסח.

 

צפו בהגדת פראג במלואה

 

מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים

 

פסח: הגדות, מאמרים, שירים ועוד

 

אולי יעניין אתכם גם:

צפו בסיפורו של מחזור קטלוניה

ההוגה שהעז להחליף את ברכת השחר "שלא עשני אישה"

הרבנית אסנת ברזאני, ראשת הישיבה במוסול

כיצד משה מתקשר לאשה נואפת ולפולמוס בין-דתי?

 




ההוגה שהעז להחליף את ברכת השחר "שלא עשני אישה"

ברכת השחר "שלא עשני אישה" לגבר ו"שעשני כרצונו" לאישה, השתרשה לסידור לפני מאות שנים, אך שני כתבי יד בני המאה ה-15 חושפים הוגה פורץ דרך, שבחר כבר אז לתת גרסה מתקדמת יותר לברכה מעוררת המחלוקת. אברהם פריצול הקדיש שני סידורים לנשים אלמוניות, ושינה בהם את הנוסח ל"שעשיתני אשה ולא איש".

ברכות השחר מתוך הסידור שנמצא בארצות הברית

הנוסח המחודש לפי פריצול בסידור משנת 1471, אשר נמצא בארצות הברית

 

ברכת השחר "שלא עשני אישה" לגבר ו"שעשני כרצונו" לאישה, השתרשה לסידור כבר לפני מאות שנים, אך שני כתבי יד בני המאה ה-15, חושפים הוגה פורץ דרך, שבחר כבר במאה ה-15 לתת גרסה קצת יותר מתקדמת לברכה מעוררת המחלוקת.

הכירו את אברהם פריצול, שבשני סידורים שהקדיש לנשים אלמוניות, שינה את הנוסח המוכר של הברכה ל"שעשיתני אשה ולא איש".

כיאה להוגה יהודי מן המעלה הראשונה, לא נשאר אברהם פריצול בדלת אמותיו. הוא הוכר כבר בימי חייו (המאות ה-15 וה-16) כאיש אשכולות. בין יתר פעילויותיו שימש כחזן, מעתיק וכותב כתבי יד ומורה. הוא התעניין עמוקות ב"עידן התגליות" שעברה אירופה וחיבר את החיבור העברי הראשון העוסק בגילוי יבשת אמריקה.

במסגרת היותו הוגה חלוצי, היה גם איש דת יוצא דופן. בשנים 1471 ו-1480 כתב שני סידורים לנשים ובהם חידוש פמיניסטי מרתק: בסידור התפילה המוכר לנו כיום מודה הגבר בברכות השחר על החיים המתחדשים בעולם מדי בוקר. הוא מודה לאל על "שלא עשני גוי", על "שלא עשני עבד" ובברכה המוכרת שעוררה פולמוסים אינספור, מברך הגבר את הקדוש ברוך הוא "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שלא עשני אישה" או "שעשיתני איש ולא אישה" לפי נוסחים אחרים. האישה מצידה, מברכת את האל על "שעשני כרצונו". למעשה, נוסח הברכה המקובל כיום לנשים "שעשני כרצונו" לא נמצא בתלמוד, אלא מוזכר ב"טור" של רבי יעקב בן אשר (המכונה "בעל הטורים") מתחילת המאה ה-144.

והנה, כ-150 שנים אחרי הפסק של "בעל הטורים", כשיצאה אירופה מחשכת ימי הביניים, כתב אברהם פריצול שני סידורי התפילה שהכילו שינויים בנוסח התפילה המקובל: בתקופת הרנסנס, זנח פריצול את הנוסח הימי ביניימי "שעשני כרצונו" לנוסח אחר ומעניין – "שעשיתני אישה ולא איש".

הנוסח המחודש לפי פריצול בסידור משנת 1480, אשר נמצא בספרייה הלאומית

זהותן של הנשים שבירכו מדי בוקר "שעשיתני אישה ולא גבר" איננה ידועות לנו היות ששמן נמחק משני הסידורים. ייתכן שפריצול כתב סידורים נוספים עם נוסח זה שטרם נתגלו (אם יתגלו אי פעם). לא ברור עד כמה נפוץ היה התיקון שהנהיג פריצול או האם היה זה שינוי נוסח שנשאר נחלתו הבלעדית של ההוגה. מה שבטוח הוא שאי שם באותם ימים רחוקים התהלכה לה לפחות אישה אחת בראש מורם, והתגאתה בינה לבין עצמה על שבורא עולם בחר להביאה לעולם כאישה, ולא כגבר.

ברכות השחר מתוך הסידור שנמצא בארצות הברית

 

ברכות השחר מתוך הסידור שנמצא בספרייה הלאומית

 

הרבנית אסנת ברזאני, ראשת הישיבה במוסול

בניסיון לשפר את מצבם הרוחני של יהודי כורדיסטן במאה ה-17, פעלו חכמי האזור להקמת מספר ישיבות שיצמיחו את גדולי התורה הבאים. הרב שמואל ברזאני היה אחד מהאישים במהפכה רוחנית זו. בזכות החינוך הייחודי שהעניק לאסנת, בתו היחידה, עלתה התלמידה לדרגה יוצאת דופן: ראשת הישיבה במוסול.

מתוך הספר: יהודי מוצל: מגלות שומרון עד מבצע עזרא ונחמיה מאת עזרא לניאדו

בניסיון לשפר את מצבם הרוחני של יהודי כורדיסטן במאה ה-17, פעלו חכמי האזור להקמת מספר ישיבות שיצמיחו את גדולי התורה הבאים, אלו שינדדו ברחבי כורדיסטן היהודית, יפיצו מחוכמתם ויקימו בתורם ישיבות נוספות.

אחד מהאישים הבולטים במהפכה רוחנית זו היה הרב שמואל ברזאני, אשר בזכות החינוך הייחודי שהעניק לאסנת, בתו היחידה, עלתה התלמידה המבריקה ורבת הכישרונות לדרגה יוצאת דופן: ראשת הישיבה במוסול.

כורדיסטן, המאה ה-17: ​זה שנים רבות שנחשבה הקהילה היהודית באזור כמי שנמצאת במצב רוחני ודתי קשה: היא לא הצמיחה עוד תלמידי חכמים מרשימים והחינוך של צעירי הקהילה – חינוך שהוציא לה את שמה ברחבי יהדות העולם – כמו שקע בתרדמה. על הרקע הקשה הזה ניסה אחד ממנהיגי הקהילה בעיר מוסול (כיום בעירק), הרב שמואל ברזאני, להפיץ את בשורת המהפכה הרוחנית שתכנן: הקמת ישיבות ברחבי כורדיסטן שיצמיחו את גדולי התורה הבאים, תלמידי חכמים אשר יקימו בתורם ישיבות נוספות.

במסגרת אותה מהפכה רוחנית נחשפה בתו של הרב שמואל, אסנת ברזאני (בסביבות 1670-1590) , לדרך חינוך שונה לחלוטין מזו שהייתה מנת חלקן של ילדות יהודיות במהלך הדורות. אביה, שלא הכיר דרך חינוך אחרת, גידל אותה בתור תלמידת חכמים. "שום מעשה ומלאכה לא למדני", מספרת באחד ממכתביה הנדירים, "חוץ ממלאכת שמים" (הציטוט לקוח מכאן). כשהגיעה אסנת לגיל בגרות, רצה האב למצוא לה חתן מתאים: היות שהעריך את למדנותה המופלגת, דרש מבעלה העתידי שלא להפריע ללימודיה עם מלאכות נשיות.

 

העיר מוסול על גדת נהר החידקל. התמונה מתוך הספר: יהודי מוצל: מגלות שומרון עד מבצע עזרא ונחמיה מאת עזרא לניאדו

 

לאחר לכתו של אביה, תפס בעלה את מקומו כראש הישיבה במוסול, בירת מחוז נינווה שבעירק. מלבד השקדנות שהפגינה בלימודיה, עמדה אסנת לצד בעלה וחלקה עמו את חובות ראש הישיבה במוסול. היות שהיה גם בעל טרוד בארגון הקהילה ובלימודיו התורניים, לא תמיד מצא "פנאי ללמד התלמידים", וכאן נכנסה אשתו לתמונה, "כי אני הייתי מלמדת אותם במקומו, עוזרת הייתי כנגדו" (הציטוט לקוח מכאן).

לצערה של הרבנית, בעלה נפטר זמן לא רב לאחר אביה, והיא, דמות מוכרת ואהובה בכורדיסטן היהודית, מונתה לראשת הישיבה במקומו. היה זה כבוד שניתן לנשים מעטות בהיסטוריה היהודית והיא הייתה נחושה לנצלו כדי להיטיב עם קהילתה.

 

יום לימודים בבית הספר של הקהילה היהודית בעיר מוסול, התמונה משנת 1934. מתוך אוסף בן ציון ישראלי

 

העובדה שאביה ובעלה השקיעו את כל כספם במפעליהם התורניים הובילה אותה ואת ילדיה לשקוע בחובות עמוקים. נושים נוצרים מיהרו לביתה והוציאו מידה את המפתח. ללא עזרה נאלצה למכור את כל רכושה – כולל בגדיה. אולם הכאב שבפרידה מספריה האהובים היה כנראה הקשה ביותר.

 

"גבירתי, יונתי תמתי, אמִתתי ואמונתי, ציצי ותפארתי, אמי רבנתי […] יהי אלוהיה עמה ויגדיל שמה"
אגרת מחורזת ומשועשעת מאת הרב פנחס חרירי, מראשי המקובלים השבתאים בכורדיסטן, לרבנית אסנת, אגרת משנת 1664.
 (התמונה מתוך הספר: יהודי מוצל: מגלות שומרון עד מבצע עזרא ונחמיה מאת עזרא לניאדו)

צפו בסיפורו המדהים של מחזור קטלוניה

סיפורו של המחזור ששרד את גירוש ספרד, הוברח מגרמניה הנאצית לארצות הברית ועשה את כל הדרך לספרייה הלאומית בירושלים

מהרגע בו עלה עם ישראל על בימת ההיסטוריה, ליווה הספר העברי דורות של יהודים מסורים במסעם אל נבכי תרבותם העתיקה. את אחד מאותם ספרים מלווה סיפור הישרדות יוצאת מגדר הרגיל.

באמצע המאה ה-13 חובר ואויר כתב יד ייחודי בקטלוניה שבספרד, הוא נדד בין מטלטליהם של היהודים המגורשים, הגיע לאיטליה, ארץ ישראל ואל סלוניקי (אז חלק מהאימפריה העות'מנית) עד שהועבר לגרמניה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוברח כתב היד לארצות הברית על ידי אלכסנדר גוטמן – מלומד יהודי – שהשיג ויזה בשנת 1940 לארה"ב, כשהוא נושא את הסידור באמתחתו תוך סיכון חייו וחיי משפחתו.

מעבר לסיפור המדהים מאחורי כתב היד, תוכנו מאיר בצורה חד פעמית את העושר התרבותי של הקהילות היהודיות טרם הגירוש הספרדי.

מדובר במחזור לראש השנה ויום הכיפורים המיועד לשימושו של חזן, ולא למתפלל יהודי רגיל. כולו מלאכת מחשבת של יצירה יהודית: פיוטים שנכתבו על ידי כמה מגדולי המשוררים של עם ישראל והוא ייחודי בהיותו המחזור היחיד המעוטר במיקרוגרפי – אמנות יהודית מובהקת היוצרת בכתב זעיר צורות גאומטריות קישוטיות.

אמנות זו מופיעה כמעט אך ורק בספרי תנ"ך ולכן השימוש בעיטורי מיקרוגרפיה מרהיבים ומורכבים במחזור תפילה זה נחשב ליחיד במינו.

 

רוצים לחשוף את סודות כתבי היד העבריים?
הצטרפו לקבוצה שלנו
:

 

צפו בכתב היד המלא פה