זיגמונד פרויד – מסע בעקבות נפש האישה, התת מודע ופשר החלומות
למה הפסיכואנליזה מזוהה בעיקר עם רופאים יהודים? האם פרויד הצליח לפענח את תת המודע של נשים? איך אפשר לזכור חלומות? ומי המדען הידוע שסרב להמליץ עליו לקבל פרס נובל?
על כל אלו ועוד שוחחנו עם הפסיכיאטר והפסיכואנלטיקאי ד"ר ערן רולניק, שלוקח אותנו למסע לאורך חייו של זיגמונד פרויד: החל מקשריו המיוחדים עם אימו; דרך ספת הטיפולים; ועד להתמודדותו עם האנטישמיות
ובכן, מתברר שזיגמונד פרויד לא היה חסיד של החלום הציוני.
למעשה, הרופא הטוב התנגד נחרצות להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ולא היסס כלל להביע את הסתייגותו מהרעיון – הוא אף עשה זאת באופן רהוט וחד למדי במכתב ששלח לראש שלוחת קרן היסוד בווינה בשנת 1930.
זיגמונד פרויד, מתוך אוסף אברהם שבדרון והאוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר בספרייה הלאומית
בואו נחזור רגע צעד אחורנית.
מעשי האיבה החלו ביום חם, באמצע אוגוסט 1929. המאבק ארוך הימים בין הערבים והיהודים בארץ ישראל סביב שאלת הבעלות על הכותל המערבי והגישה אליו, הגיע רשמית לנקודת רתיחה. ביום שישי, 16 באוגוסט 1929, פשט המון ערבי, ששולהב בידי המועצה המוסלמית העליונה, על אזור הכותל המערבי, הבריח מהמקום מתפללים יהודים ושרף ספרי תורה וספרי קודש אחרים. האירוע היה אות הפתיחה לגל אלימות ששטף את הארץ, ובתוך שבוע אחד בלבד גבו המהומות הפלסטיניות של 1929 את חייהם של יותר מ-130 יהודים ופצעו מאות אחרים בשורת אירועים בחברון, בירושלים, בתל אביב, בחיפה, בצפת, בחולדה ובבאר טוביה.
בשנת 1930, כמה חודשים בלבד אחרי שוך האלימות, השיק 'קרן היסוד' – ארגון גיוס כספים מייסודו של הקונגרס הציוני, שנועד לסייע ליהודים לעלות לארץ ישראל – מסע יחסי ציבור למען 'היישוב' – מערך ההתיישבות העברית בארץ ישראל. הארגון שיגר מכתבים ליהודים בעלי השפעה ברחבי העולם וביקש מהם לפרסם הצהרות תמיכה ביהודים החיים בארץ ישראל. מכתב כזה, ששלח חיים קופלר, ראש סניף קרן היסוד בווינה, הגיע לידיו של זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, שבמקרה היה גם יהודי.
המעטפה שהכילה את מכתבו של פרויד לדוקטור קופלר, מארכיון הספרייה הלאומית
נראה שפרויד התעכב מעט כששקל את הבקשה. הוא השיב לדוקטור קופלר במכתב שנשלח ב-26 בפברואר 1930, ונוסח באופן מדוד, מעט ביקורתי אך מנומס להפליא, שבו שטח בבירור את עמדותיו בעניין הציונות וההתיישבות היהודית בארץ ישראל.
פרויד לא הסתפק בדחיית הבקשה לפרסם הצהרת תמיכה פומבית, אלא גם הבהיר היטב שמצוקתם של יהודי היישוב לא מעוררת אצלו, בואו נאמר, אהדה.
"אינני יכול לעשות כבקשתך," כתב פרויד. "מי שבדעתו להשפיע על המונים, צריך להעניק להם דבר מה משלהב ומתסיס, ועמדתי המפוכחת בנוגע לציונות איננה מאפשרת לי זאת".
תשובתו של זיגמונד פרויד לחיים קופלר, מארכיון הספרייה הלאומית
פרויד הסביר כי אף שהוא מזדהה עם מטרותיה של הציונות לכונן בית ליהודים, וחרף הגאווה המסוימת שהוא חש באוניברסיטה שנוסדה בירושלים, הוא אינו מבין את התנועה הציונית. הוא האמין שלעולם לא תקום מדינה ליהודים בארץ ישראל – עמדה שהניח שתהיה לא פופולרית.
"איני סבור שפלשתינה תוכל אי פעם להיות למדינה יהודית, או שהעולמות הנוצרי והאסלאמי יהיו אי פעם נכונים למסור את המקומות הקדושים להם להשגחתם של יהודים. אני סבור שהיה נבון יותר לייסד את המולדת היהודית בחבל ארץ שעול ההיסטוריה מכביד עליו פחות. אבל אני יודע שהשקפה רציונלית שכזו, לא הייתה יכולה לעולם להלהיב את ההמונים ולזכות בתמיכתם הכספית של העשירים".
זיגמונד פרויד, מתוך אוסף אברהם שבדרון והאוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר בספרייה הלאומית
אשר להבעת אהדה כלפי החלוצים העבריים שסבלו במאורעות, הרגיש פרויד כי "הפנאטיות של אנשינו, שאין לה כל יסוד, אחראית במידה מסוימת לחוסר האמון שהתעורר בקרב הערבים. אין בליבי כל אהדה לדבקות השגויה שהופכת חתיכת קיר הרודיאני לשריד קדושים לאומי, ועל ידי כך פוגעת ברגשותיהם של ילידי המקום".
פרויד חתם את מכתבו פחות או יותר באותה מידה של אהדה שבה פתח אותו.
"כעת, החלט בעצמך האם בהתחשב בהשקפתי הביקורתית כל כך, הנני האדם המתאים להתנדב להיות מקור לנחמתם של אנשים שהולכים שולל אחרי תקווה נטולת צידוקים".
דוקטור קופלר קרא את מכתבו של פרויד והופתע מתוכנו. הוא שרבט בעיפרון בפינה העליונה של המכתב "אסור להראותו לזרים!" ואכן, המכתב לא פורסם במשך 60 שנה.
"אסור להראותו לזרים!" ציין חיים קופלר בראש מכתב התשובה של פרויד. מארכיון הספרייה הלאומית
כאשר שמע על המכתב, ביקש אברהם שבדרון שאוסף הרחב שלו שמור כיום בספרייה הלאומית – מדוקטור קופלר, לשלוח לו את התכתובת, כדי שאפשר יהיה לצרפה לארכיון הספרייה. דוקטור קופלר הסכים לשלוח לו את המכתב לעיונו, אבל ביקש שיואיל להשיבו אליו – שכן אם יישמר המכתב בספרייה הלאומית, תוכנו בוודאי ימצא את דרכו לזירה הציבורית.
מכתב מחיים קופלר לאברהם שבדרון שוחט, מארכיון הספרייה הלאומית
"מכתבו של פרויד אולי כן וחם, אבל הוא איננו מועיל למטרותינו", כתב דוקטור קופלר באפריל 1930 בתשובה לשבדרון. "גם אם בעת הזאת לא עלה בידי לסייע לקרן היסוד, אני רואה עצמי מחויב שלא להסב לה נזק".
אומרים שבמבט לאחור רואים מושלם, ובשם הכנות יש להודות שיהודים נוספים ממערב אירופה השמיעו דעות דומות לאלה שהביע פרויד. זה האחרון לעולם לא יכול היה, כמובן, לחזות את הזוועות שעתידות היו לפקוד את הקהילה היהודית באירופה בעליית המפלגה הנאצית ופרוץ השואה. הוא לא ידע לעולם איזה תפקיד חשוב היה לאותם חלוצים בהקמתה של מדינת ישראל. דעותיו היו אולי "לא פופולריות", אבל הוא בהחלט היה עם האצבע על הדופק בסוגיות שמוסיפות להשפיע על החברה הישראלית גם בימינו.
מכתבו של פרויד והמעטפה, 9 בדצמבר 1921. אוסף שבדרון שבספרייה הלאומית
במכתב אישי במיוחד, השמור בארכיון שבדרון שבספרייה הלאומית, כותב זיגמונד פרויד תגובה לבקשתה של אישה אוסטרלית, שרצתה להיעזר בשירותיו הטיפוליים בהתכתבות. עשינו את מיטב יכולתנו בתרגומו של המכתב לעברית.
מעטפת המכתב, 1921, אוסף שבדרון שבספרייה הלאומית
למרבה האכזבה לא הצלחנו למצוא מידע על תוכן מכתבה של הגברת עצמה, אך ניתן לשער מה היו בעיותיה מתוך תגובתו הארוכה של הדוקטור; אף על פי שפרויד פותח את מכתבו בהתנצלות, ומבהיר כי אין ביכולתו לסייע לה בהתכתבות ביניהם – הוא מקפיד לרמוז לנמנעת מהי התיאוריה שלו באשר למצבה:
9 בדצמבר 1921
גברת יורדן היקרה,
לצערי לא תמצאי במכתב זה את מה שאת מצפה לו.
זה למעשה בלתי-אפשרי לטפל במקרה כמו שלך מרחוק.
אין תחליף לטיפול האנליטי שנראה כי מתבקש, וכי יש סבירות גבוהה שהוא יסייע לך.
המכתב מפרויד לגברת יורדן, 1921, אוסף שבדרון שבספרייה הלאומית
פרויד מבקש להסביר לגברת יורדן כי הפוביה שלה – כמו שוודאי ניחשתם – מקורה בזיכרונות ילדותה הנשכחים. הוא מגן על שיטתו הטיפולית, הפסיכואנליזה, וטוען כי הדרך היחידה שבה יוכל לעזור לה, היא בהצפת זיכרונותיה מנבכי תת-המודע שלה:
המקור של פוביה כשלך הולך אחורה לשנים הנשכחות של ילדותך המוקדמת – זיכרונות שיש לבחון אותם בהכרח באמצעות טיפול פסיכואנליטי – שכן קיים חוסר מוחלט במוחו המודע של הסובל.
עד כאן הכול טוב ויפה: כפי שסביר להניח, גם מטפל בימינו לא היה מאשר טיפול בהתכתבות, מבלי לפגוש את המטופל פנים מול פנים. אולי היה מרחיק לכת ומציע שיחת וידאו בסקייפ – אפשרות שבשנות ה-20 של המאה הקודמת לא הייתה אפשרית. ועם זאת, באמצע המכתב נראה שפרויד מחליט להרחיב את עזרתו מעבר למצופה, ואף על פי שהוא חוזר וטוען כי "אין ביכולתו לנחש מהי הסיבתיות" במקרה של גברת יורדן, הוא משתדל לסייע לה מתוך ניסיונו הקודם כמטפל:
איני יכול לנחש מהי הסיבתיות במקרה שלך, אבל במקרים דומים אחרים – התקיים צורך בלתי נשלט להטלת שתן, העומד מאחורי החשש לנכוח במקומות סגורים, או לנסוע בכלי תחבורה שאין ביכולתו של הילד לעצור את נסיעתו לפי רצונו.
החשיבות הפתולוגית של מצב שכזה טמונה בעובדה שהיא קשורה לסיפוק מיני ילדי, מפני שכל דחף חבוי לתת שתן עשוי להתפוגג באמצעות אוננות.
זיגמונד פרויד, 1921
לו רק היינו יכולים להיות זבוב על הקיר בזמן שקראה גברת יורדן את המכתב שקיבלה בתיבת הדואר. האם גם היא, כמונו, התפתלה במבוכה בכיסאה ברגע שהבינה את מקורם של פחדיה הנסתרים? האם ראתה בפרויד רופא מטורלל ולו פתרונות מביכים לבעיותיה? האם קיפלה את המכתב בזהירות, וניגשה לחדר צדדי בביתה? או שמא, מיהרה לארוז תיק לקראת ביקורה הדחוף בווינה. נראה שלא נגלה לעולם.
בסופו של המכתב, נראה כי פרויד בעצמו שב להצעתו המקורית, ושולח את גברת יורדן היקרה לחזור ולשוטט בעומקי זיכרונות ילדותה:
אני מבין שוודאי תמצאי את הסברים אלה תאורטיים לחלוטין, ולא תשיגי מהם כל רווח מעשי. ראוי שתעזרי באנליזה כדי להגיע להבנה מלאה של מצבך.
בכבוד רב,
פרויד.
חתימתו של פרויד מהמכתב, 1921, אוסף שבדרון שבספרייה הלאומית
מצאתם טעות בתרגום המכתב? הבנו לא נכון? – האירו את עיננו!
הטרגדיה של תום זיידמן-פרויד: המאיירת היהודייה והאחיינית של פרויד
תום זיידמן-פרויד הייתה חלוצה בתחום איור הספר העברי בתקופה קצרה ומשמעותית בברלין אחרי מלחמת העולם הראשונה. היא שיתפה פעולה עם ש"י עגנון ועם ח"נ ביאליק, אך רק מעטים בארץ מכירים את יצירתה הנפלאה ואת סיפור חייה הטראגי של האחיינית של פרויד.
איור מתוך "מסע הדג" כתבה ואיירה תום זיידמן-פרויד. הוצאת "אופיר" לספרות ילדים עברית מאוירת, ברלין 1924
יום אחד נרדם אורי במיטתו וגילה שהוא הוֹלֵך בָּרְחוֹב: "בָּתִּים כְּחֻלִּים, אֲדֻמִּים וּטְלוּאִים מִשְׁתַּחֲוִים לְפָנָיו וְכוֹפְפִים גָּג. וּרְאֵה פֶלֶא: בְּיָדוֹ צִנְצֶנֶת וּבְתוֹכָהּ, רְאֵה, הִנֵּה דָג!"
כך נפתח "מסע הדג" ספר הילדים המופלא שחיברה ואיירה תום זיידמן-פרויד, ושתירגם מגרמנית לעברית חיים נחמן ביאליק.
אם השם פרויד זורק אתכם לעולם של רופאים מזוקנים המחטטים בראשי מטופלים השֹרועים על ספה, אתם בכיוון הנכון. זיידמן-פרויד הייתה אחייניתו של אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד, והיא חיברה את "מסע הדג" מתוך היכרות עם עולם החלומות ועולם הלא-מודע. אורי גיבור "מסע הדג", עובר מסע חוצה ימים על גבו של דג דמיוני ומגיע אל ארץ שכולה טוב, מסע עשיר בסמלים יהודיים אבל גם ברמיזות המזכירות את חזונו המפואר של הרצל, "אלטנוילד".
אך מאחורי מסע הדג עומד סיפור אישי כואב, הספר נכתב בעקבות הטרגדיה שפקדה את תום זיידמן-פרויד כאשר אחיה האהוב תיאודור מת בטביעה. לרוע המזל, זו הייתה רק טרגדיה ראשונה בחייה.
תום
תום נולדה באוסטריה ב-1892 למשפחת פרויד המפורסמת, משפחה יהודית, בורגנית וחילונית. השם שנתנו לה היה בכלל מרתה גרטרוד, אך בגיל 15 היא בחרה לעצמה שם חדש "תום". המשפחה נדדה לברלין וגם ללונדון, שם למדה תום אמנות. כשחזרה, המשיכה ללמוד במינכן והוציאה לאור את ספרה הראשון ובו שירים פרי עטה ואיורים יפהפיים.
תום התבלטה בתור ציירת ומאיירת כשרונית ומבטיחה. היא העלתה עם אחותה האהובה והיפה לילי, ערבים של סיפורי עמים ושירים לילדים שלוו במשחקים ובשקופיות עם ציוריה של תום. הילדים והמבוגרים נשבו בקסם ציוריה.
ספר האלף-בית
במינכן התיידדה זיידמן-פרויד עם ש"י עגנון, גרשם שלום וזלמן שוקן, המפגש איתם הוליד ניסיון מהפכני ליצור ספר על אותיות האלף-בית עם איוריה המודרניסטים שילוו בטקסט של עגנון.
הזיווג לא עלה יפה, כלל הנראה כי עגנון התקשה לכתוב טקסטים פשוטים לפעוטות וכי האיורים של פרויד היו מורכבים מדי.
הספר נגנז, אבל בזכות העבודה עליו גילתה זיידמן-פרויד את הטכניקה האהובה עליה – צביעה ביד על סטנסיל (בצרפתית "פושואר") שעשתה את איוריה כאילו נצבעו בצבעי מים – איורים שקופים, עליזים וקסומים.
איור מתוך ספר האלף בית הגנוז
אופיר
בשנת 1921 פגשה תום את מי שיהיה לבעלה, יעקב זיידמן, איש ספר מבריק שהוציא לאור ב-1920 ספר ליקוטים מ"הזוהר" שהוא עצמו תרגם לגרמנית. הם היו חברים בלב ובנפש והייתה ביניהם אהבה עצומה. הם נישאו בברלין וכעבור שנה נולדה בתם היחידה אנג'לה.
בברלין של אותם ימים, אולי כמו בברלין של היום, היה ריכוז גדול של אומנים, סופרים ויוצרים, כאשר רוב תעשיית המו"לות העברית התרכזה ברובע אחד, שרלוטנבורג. בגלל ריבוי המהגרים מרוסיה שחיו בו נקרא הרובע בשם החיבה "שרלוטנגראד". שם גרו גם תום ויעקב ובתם אנג'לה.
בשנים האלה, בין 1923-1921 יצאו לאור בברלין מאות ספרים עבריים. היו בה עשרות הוצאות לאור. דובנוב, ביאליק, רבניצקי, כולם פעלו בשרלוטנבורג ועסקו בפעילות מו"לית אדירה.
גרסה מוקדמת של "רוץ בן סוסי" מתוך ספר הדברים מאת חיים נחמן ביאליק . איור: תום זיידמן-פרויד
ביאליק של ימי שרלוטנבורג חלם להקים הוצאת בוטיק לספרי ילדים, שהאיור בה יהיה הצד העיקרי. בתור שותפים לדרך בחר בזוג יעקב זיידמן ותום זיידמן-פרויד.
ביולי 1922 נפתחה הוצאת "אופיר". זיידמן השקיע בה ממון רב, ההסכם בין ביאליק וזיידמן היה שביאליק יהיה מופקד על התכנים ושתום זיידמן-פרויד תהיה המנהלת האמנותית של ההוצאה, תפקיד שלא היה קיים לפני כן במו"לות העברית.
סמל הוצאת "אופיר"
"הוא ואשתו אנשים ישרים, צעירים, מסורים לדבר בלב ובנפש" כתב עליהם ביאליק כשהעבודה על ההוצאה החלה ולפני שהיחסים בינו לבין בני הזוג התקלקלו.
תום זיידמן-פרויד ציירה את האיורים ובחרה את הטקסטים, ביאליק תרגם לעברית וחיבר שירים בהשראת האיורים. בסך הכול הניבה השותפות ארבעה ספרים שלימים יהיו לספרי מופת בספרות העברית, בהם, "ספר הדברים".
ויַיִּקץַ אוּרִי וְהִנֵּה חֲלוֹם…
התקופה הייתה הפכפכה וההתמוטטות הכלכלית לא איחרה לבוא. כאשר נבלמה האינפלציה בגרמניה ונעשה בברלין יקר מכדי לחיות, להתפרנס בכבוד ולהוציא לאור ספרים, עזבו המהגרים ואיתם הסופרים והאומנים היהודים, וביאליק בראשם. הוא עלה לארץ ב-1924. עם עלייתו התמוטטה הוצאת "אופיר".
יעקב זיידמן נקלע לחובות עצומים וביקש את עזרת ביאליק. הוא כתב לו מכתבים נואשים על מצבו הקשה ועל כך שהוא ואשתו "לא הרוויחו מ'אופיר' אפילו פרוטה". בני הזוג לא שיתפו את בני משפחתם במצבם הקשה, וניסו להתמודד בכוחות עצמם. איש הספר יעקב זיידמן מכר את כל רכושו ונאלץ להיפרד אפילו מהספרים היקרים לליבו, אך לא הצליח להיחלץ מהחובות.
איור: תום זיידמן-פרויד
באחד ביוני 1929 תום זיידמן-פרויד ישבה עם חברים ונקראה פתאום לשוב הביתה מיד. היא הלכה עם בתה בת השבע אנג'לה, לבית בשטרלוטנבורג, ומצאה את בעלה האהוב משתלשל מהתקרה, חבל סביב צווארו.
המאיירת עדינת הנפש מעולם לא הצליחה להתאושש ממות בעלה האהוב. היא שקעה בדיכאון וחדלה לאכול. היא אושפזה ואיש ממשפחתה ומאוהביה, ביניהם אפילו הדוד פרויד שבא לבקרה ולטפל בה, לא הצליח לעודד את רוחה. כעבור כמה חודשים מתה מאנורקסיה והיא בת 38 שנים בלבד.
יצירותיה של תום זיידמן-פרויד והסגנון המיוחד שלה, הצליחו להתעלות מעל זמן ומרחב. גם אם לא שמעתם עליה קודם אפשר שכעת תצטרפו אלינו, לקהל האוהב שמכיר וזוכר אותה, את יצירתה ואת פעילותה החלוצית בתחום איור ספרי הילדים וספרות הילדים העברית.
איור מתוך "ספר הדברים": תום זיידמן-פרויד
הכתבה חוברה בעזרתו האדיבה של ד"ר גיל וייסבלאי ממחלקת הארכיונים.