מודל 2019 | נסעתי לפולין כדי למצוא מילים

"לא חיפשתי בית. לא משפחת אמי ולא משפחת אבי מוצאן מוורשה. שנים ארוכות סירבתי לנסוע לפולין, כי מהו בית בלי האנשים שחיים בו". שני פרקים מהספר "במקום שהגשר עמד בו" מאת חנה פוטשניק

שי עבאדי, טירת ההונצולרן, צריבה חשמלית וטכניקה מעורבת על או־אס־בי (פרט), 2008

.

שני פרקים ראשונים מתוך "במקום שהגשר עמד בו" / חנה פוטשניק

.

פרק 1: ביום אביב ורשאי

ביום אביב ורשאי אני צועדת על תלי הריסות. הגרמנים החריבו את ורשה עד היסוד, ואחרי המלחמה העיר נבנתה מחדש. לא ניתן היה לפנות כמות כה אדירה של הרס, אז כיסו אותו ברחובות ובבתים.

"זכרתי את קמפו די פיורי", כתב מילוש באפריל 1943כשראה את גטו ורשה הבוער מבעד לחשמלית שעצרה בפקק תנועה, ונזכר בכיכר ברומא שהפילוסוף ג'ורדאנו ברונו הועלה בה על המוקד ובה שרפו את התלמוד.

זָכַרְתִּי אֶת קַמְפּוֹ דִּי-פְיוֹרִי
בְּוַרְשָׁה לְיַד הַסְּחַרְחֶרֶת,
בְּעֶרֶב אָבִיב שָׁלֵו,
לִצְלִילֵי הַמּוּסִיקָה הָעַלִּיזָה.
אֶת מַטְּחֵי הַיֶּרִי בַּגֶּטוֹ
עִמְעֵם הַלַּחַן הָעַלִּיז*

מסע של יומיים בוורשה, מרחוב ששמו שונה לרחוב שהיה פעם רחוב אחר, מבית משוחזר לבית ששרד לבית חדש. מדי פעם גובהות אבני המרצפת לכדי תלולית. פה ושם רואים בין הבתים גבעות קטנות מכוסות דשא. ברחוב המוביל לטירה אני חולפת על פני הפסלים של מיצקייביץ וקופרניקוס, ספסלי שיש שמסלול טיוליו של שופן חרוט עליהם, ובכל נקודה אפשר לשמוע מנגינה שלו בלחיצת כפתור. אני הולכת במסלול המוביל מאנדרטת לוחמי הגטו ועד אומשלאג פלאץ, עוקבת אחרי אבני מרצפות המסמנות את מקום החומה של הגטו ומגיעה למקום שבו, מעל רחוב הומה, נבנה גשר העץ שחיבר את הגטו הקטן עם הגטו הגדול.

היום נמתח חוט ברזל חשוף במקום שהגשר עמד בו. כאז כן עכשיו, מלא הרחוב שמתחת תקתוקי חשמליות וקולות אנשים אוחזים תיקים או סלי קניות, הממהרים לדרכם.

יומיים צעדתי בוורשה. צעדתי מבוקר עד ערב. צעדתי ברחובות בהם:

בִּדְּרָה אֶת שִׂמְלוֹת הַנְּעָרוֹת
רוּחַ זוֹ מִבָּתִּים בּוֹעֲרִים,

ברחובות בהם:

צָחֲקוּ הֲמוֹנִים עַלִּיזִים
בְּיוֹם רִאשׁוֹן וַרְשָׁאִי יְפֵהפֶה.*

לא חיפשתי בית. לא משפחת אמי ולא משפחת אבי מוצאן מוורשה. שנים ארוכות סירבתי לנסוע לפולין, כי מהו בית בלי האנשים שחיים בו. גם כשנקרתה לי הזדמנות באביב ההוא היססתי ובסופו של דבר נסעתי. לא חיפשתי קבר. נסעתי לפולין למצוא את שלושים ושתיים שנות חייה של אנדה, נסעתי כדי למצוא מילים.

____________________

* מתוך השיר "קמפו די פיורי”, צ'סלב מילוש, בתוך "אור יום – מבחר שירים”, תרגם והוסיף הערות ואחרית דבר דוד ווינפלד, אבן חושן, 2013.

 

 

פרק 2: בביתי תלויה תמונה

בביתי תלויה תמונה של אנדה המביטה במראה. רואים אותה פעמיים. היא עומדת בפרופיל, בצד, ודמותה כולה נשקפת מן המראה. לבושה בשמלה דקה עם שרוולים תפוחים המכסים את המרפקים. חגורה עבה למתניה וקפלי הבד היורדים מקו הירכיים מדגישים עוד יותר את גזרתה הדקה. ידה השמאלית מהדקת פרח גדול מבד אל כתפה וידה השנייה מונחת על מסגרת המראה. שערה השופע אסוף לפקעת, שפתיה צבועות באודם, אני משערת שהוא אדום חזק. היא מתבוננת בעצמה בתשומת לב, מחייכת. נראה שהיא מרוצה. צבעי השחור-לבן של התמונה מדגישים עוד יותר את יופייה. אפשר לראות בתווי פניה את תווי הפנים של אמי; האף הישר, הגבות, השפתיים.

מסגרת המראה תוחמת את ההשתקפות. זו מראה צרה, גבוהה למדי. אולי זו המראה שעמדה מעל שידת המגירות בחדר השינה של סבתא ברחוב בן יהודה פינת אידלסון? מראה צרה, ארוכה, מעל שידה נמוכה מכוסה בזכוכית ולצדה מעין ארון לילה בעל שלוש מגירות, מכוסה אף הוא בלוח זכוכית.

לא פעם, כשבאתי לבקר, הייתי מבקשת מסבתא שתיתן לי לסרק אותה. גם לה היה שיער עבה וארוך, אך כבר נזרקו בו פסים של שיבה. סבתא היתה מתירה את שיערה ומתיישבת על הכיסא מול המראה הצרה והגבוהה. הייתי פותחת את מגירות השידה, מוציאה את המסרק והמברשת ועוד כהנה וכהנה סיכות ומכבנות, עורכת אותן על הזכוכית, נעמדת מאחוריה, מסרקת אותה בעדינות ואוספת את שיערה לפקעת. לפעמים הסכימה סבתא שאקלע לה צמה. התבוננו זו בזו מבעד למראה, שאלתי אותה אם התסרוקת מוצאת חן בעיניה ודמותה שבמראה חייכה אלי. החזרתי לה חיוך ועינינו נפגשו במראה.

ברגעים הללו בין המציאות למראה נולדה בתוכי השתיקה והיא הלכה וצמחה והתבגרה איתי. שנים נדרשו לי לפרוץ את הגדרות שהקיפה אותי בהן. אני רוצה להאמין שהתמונה של אנדה צולמה ברגע של אושר, כשהתכוננה לפגישה עם אהוב, תמונה של צעירה שחיה במשפחה אוהבת ושמחה. הייתי רוצה להאמין שהענקתי כמה רגעים של רוך לסבתי בתוך הצער והאובדן שהקיפו אותה. הייתי רוצה להאמין שהיא הרגישה עד כמה אהבתי אותה, ושאהבה אותי מאד למרות שלא היתה מסוגלת לומר לי, כמו שאני אומרת לנכדותיי, הכי פשוט שבעולם, אני אוהבת אתכן.

אני רוצה להאמין, אבל כולם שתקו ולי לא היתה ואין דרך לדעת. נותרתי עם החלל הריק שיצרה השתיקה ועכשיו אני מנסה למלא אותו במילים, כי חוסר האפשרות לומר, אפילו את הנורא מכל, הוא נורא יותר.

 

חנה פוטשניק, "במקום שהגשר עמד בו", כרמל, 2019.

 

 

 

» במדור מודל 2019 בגיליון המוסך הקודם: פרק מתוך הספר "לגדול על מים" מאת אשרה גרינבלט, על פגיעה מינית בחברה הדתית

 

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

שלום כיתה א': לקט מוזיקלי מיוחד

לכבוד החזרה לבית הספר, אנו מגישים לכם לקט מוזיקלי מיוחד מאוצרות מחלקת המוזיקה

בית ספר

דני גוטפריד, מתוך אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

ערפילי הבוקר וקרירות האוויר האופיינית לשלהי תקופת הקיץ מוצאת ביטויה בשיר "שלום כיתה א'" מאת המשוררת והמלחינה נעמי שמר. בדומה לדנה גיבורת השיר, היוצאת ל"מסע גדול", כך גם אנו יוצאים למסע מוזיקלי מיוחד לכבוד החזרה לבית הספר.

תיאור יומה הראשון של תלמידת כיתה א', דנה, מובאת בדמות שירה של נעמי שמר "שלום כיתה א'". לפניכם הקלטת השיר המקורית (1976) המבוצע בידי שלישיית "הגשש החיוור" מתוך אוסף סרטוני "קול ישראל", וסריקת השיר מתוך ספר שירי הילדים של נעמי שמר "הכל פתוח" בעריכת ללי שמר ותמר רודנר, מלווה באיורי המאיירת מיכל בוננו.

סריקת השיר מתוך ספר שירי הילדים של נעמי שמר הכל פתוח

נקודת מבט אופטימית קצת פחות מוגשת בשיר בראשון לספטמבר. במכתב משנת 2003, מתאר הזמר והשחקן משה בקר – שבעבורו נכתב השיר, את "סיפורו של שיר": "היום העצוב ביותר בחיי היה בראשון לספטמבר 1960, כן אני יודע שזו אמורה להיות חגיגה – היום הראשון של בית הספר, אבל אני ידעתי שכאן מתחיל מסע של ייסורים… עם הזיכרון הזה באתי לנעמי שלהבדיל ממני כל כך אהבה את בית הספר, אבל יחד עם זאת כל כך התחברה לכאב, לחרדה למצוקה והעניקה לי את המתנה הנפלאה הזו, בראשון לספטמבר".

https://www.youtube.com/watch?v=biViFuWKWNQ&feature=youtu.be

לפניכם טיוטה ראשונית בכתב ידה של נעמי שמר של השיר "בראשון לספטמבר"', וכן תגובה של משה בקר לללי שמר, בתה של נעמי:

טיוטה ראשונית בכתב ידה של נעמי שמר של השיר "בראשון לספטמבר".

 

תגובתו של משה בקר אל נעמי שמר ביחס לטיוטת השיר "בראשון לספטמבר"

יום הלימודים הראשון מוצא ביטויו בכמה שירים בזמר העברי. כך, שירם של המשורר עלי מוהר והמלחין יוני רכטר 'כל עוד' מתוך הספר "מה תנגנו", המצוי באוסף מאיר נוי לזמר העברי במחלקת המוזיקה.

שירם של המשורר עלי מוהר והמלחין יוני רכטר "כל עוד"

שיעור מולדת בגרסתו של עלי מוהר מוצגת בשירם המשותף של מוהר והמלחין אפרים שמיר. בקובץ "ספר השירים לתלמיד בעריכת גיל אלדמע והד"ר נתן שחר, מובא השיר, מילים ולחן, בתוספת מידע על נסיבות כתיבתו.

 

 

"​ספר השירים לתלמיד" הוא גרסה מאוחרת יחסית לאוספים מוזיקליים שלוקטו במיוחד בעבור תלמידי בתי הספר. אוספי מחלקת המוזיקה כוללים מגוון רחב של ספרים שכותרתם ספר שירים ומנגינות: "לבית הספר ולעם", "ספר שירים ומנגינות לגני ילדים ולבתי ספר", "ספר שירים בשביל גן הילדים והמחלקות הנמוכות של בית הספר העממי" ודומים אחרים.

"בדרכי נועם / בית ספרנו / בגיל נלמד תורתנו / ובהתמדה פה נלמדה/ עברית לשון קודשנו", כתב אליהו יעקבי ב"מזמור לתלמידי בתי הספר העבריים בית ספרנו", שיצא לאור בשנת 1953, מתוך אוסף יעקב מיכאל למוזיקה יהודית. היצירה לקול בליווי פסנתר, מאפשרת למוסדות השונים להכליל את שמם בטקסט השירי. בהערה המופיעה בגוף הטקסט נכתב "כל בית ספר ישים במזמור את שמו המיוחד במקום "דרכי נועם" כגון ב"אוהל משה" או סתם ב"תלמוד תורה" או "בישיבתנו"".

 

50 קינדערלידער: פאר קינדערהיימען, שולן און פאמיליע הוא פרסום מאת המוזיקאי יואל אנגל שיצא לאור בברלין בשנת 1923, וכולל חמישים שירי ילדים, בהם שירים לבית הספר ולמשפחה, כך השיר הפותח את הקובץ "מודה אני".

בואו של בן השלוש אל "החדר" המסורתי ללימוד א'-ב' בידי המלמד, מוגש ביצירה 'אין חדר' מאת משה מילנר (1953-1886). לפניכם ביצוע היצירה בידי האינפורמנט מאיר בוגדנסקי (דקה 34:38), בהקלטה משנת 1997, במסגרת הקלטות שערכה החוקרת שושנה וייך-שחק.

 

אין חדר [ביצוע מוקלט]

​בארכיון הצליל מצויות הקלטות רבות המתעדות לימוד בתלמודי-תורה (חדרים) בנוסחים שונים. לפניכם מקבץ המתעד לימוד אלף-בית, משניות, גמרא וקריאת פרקי תהלים.

 

לימוד אלף בית

לימוד אותיות האלף בית בכֻּתָאבּ (חדר תימני) הוקלט בירושלים 1958. המורי (מורה) קורא את שם האות, ולאחר מכן התלמיד חוזר אחריו. ניתן לשים לב להגייה האופיינית לעדת התימנית, לשמות האותיות וכן לנעימה העוברת בדיוק נמרץ בין מורה לתלמיד.

 

לימוד משניות

הקלטה של לימוד משניות בכיתה ד', תלמוד תורה מאה שערים, ירושלים, 1967. המלמד קורא בלחן מיוחד משפט מתוך המשנה ומתרגם אותו ליידיש, ולאחר מכן הכיתה חוזרת על המשנה ותרגומה. הלחן נועד לעזור לתלמידים לפסק, להבין ולבסוף גם לזכור את המשנה. מעניין לשמוע את ההבדל בין המלמד לבין התלמידים במשפט השני "מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים לידים". המלמד קורא אותו ללא סיומת, כיוון שהוא קטע את המשפט לשני חלקים, והתלמידים לעומתו קוראים את המשפט כסיומת. הבדל זה מעיד על הפנמת הלחן בקרב התלמידים עד שהם "מתקנים" את רבם (גם במקום שבו אין צורך בכך).

 

קריאת פרקי תהילים

הקלטה של קריאת תהלים בחדר "זרע יעקב" בנתיבות, 1983. הילדים קוראים יחדיו כמה פסוקים המקדימים את הקריאה בתהילים, ולאחר מכן כל תלמיד קורא לבד פסוק וכל התלמידים קוראים יחדיו את הפסוק הבא (תהלים צ'-ק"ח). התלמידים קוראים בנעימה האופיינית לקריאת תהילים (במקרה זה מדובר בלחן אופייני למסורת האי ג'רבה). התפקיד של המלמד הוא לעזור לתלמידים ולתקן אותם.

 

[קריאות ולימוד] [הקלטת שמע] : למוד ותפילה ב"חדר" הקלטת פונקציה

 

לימוד גמרא

הקלטה של שיעור גמרא בכיתה ה' בתלמוד תורה "תולדות יעקב יוסף" בזכרון משה, ירושלים, 2000. ההקלטה מתחילה ב-02:14. המלמד שואל את תלמידיו מי קדם – רבא או ר' נחמן – ומבקש מהם להביא ראיה מי קדם למי. בהמשך ההקלטה (12:00) ניתן לשמוע כיצד הכיתה קוראת ביחד את הגמרא ומתרגמת ליידיש, בתוספת הסברים ושאלות של המלמד. כדאי לשים לב לכך שיש מנגינה אשר מלווה את הלימוד כולו, מנגינה זו עוזרת לתלמידים לפסק את הגמרא וכן היא עוזרת לתלמידים להבין מתי מדובר בקושיא ומתי בתשובה. לחן זה אופייני ללימוד הגמרא במזרח-אירופה.

"אגרת השמד" – דיוקן הרמב"ם כפליט חרב

הצצה ל"אגרת השמד" ששלח הרמב"ם בתור תשובה ליהודים שהתאסלמו תחת איום החרב וביקשו עתה לחזור ליהדותם

באגרת מתגלה גדולתו של הרמב"ם בתור פוסק הלכה הנשען על ניסיון חייו כפליט חרב, כדי להיטיב עם בני עמו הדחויים.

​ניסיון חייו של רבי משה בן מימון שכנע אותו, כבר מגיל צעיר, שהוא ובני תקופתו חיים בעידן של אבדן בהיסטוריה היהודית. בראשית שנות העשרים לחייו עלתה לשלטון באזורי ספרד המוסלמית תנועת המווחידון (המייחדים). המטרה המרכזית שהציבה לעצמה התנועה האסלאמית הקיצונית, הייתה הפצת גרסתם המוקצנת לאסלאם בכוח הזרוע. לשם כך, הם פעלו לנפץ את מרקם החיים השיתופי שהתפתח באזורים שכבשה – "תור הזהב הספרדי" הגיע לקיצו. אנשי המווחידון השתלטו על צפון אפריקה ואנדלוסיה, פעלו לחסל כל "השפעה זרה" על ה"אסלאם האמתי" והציבו בפני בני הדתות האחרות את הבחירה הבאה: התאסלמות או מוות. פעמים רבות אפילו לא אפשרו לבני הדתות האחרות להתאסלם והוציאו אותם להורג בו במקום.

דיוקנו המפורסם של הרמב"ם, אשר צויר לראשונה שנים רבות לאחר מותו. לפריט בקטלוג לחצו
דיוקנו המפורסם של הרמב"ם, אשר צויר לראשונה שנים רבות לאחר מותו. לפריט בקטלוג לחצו

בעקבות התקדמות הכובשים נמלטה משפחתו של הרמב"ם אל מרוקו והמגרב, ככל הנראה בשנת 1159. לא ברור מדוע בחרה משפחת הרמב"ם להגר דווקא אל מעוז הכוח של המווחידון, בייחוד בתקופה בה חרבו הקהילות היהודיות בהוראת מנהיג התנועה, עבד אלמומין.

דגל שושלת המווחידון. מקור: ויקיפדיה

כבר בהיותו במגרב, נשאב הרמב"ם לדיון ההלכתי הסוער בשאלת התאסלמותם מאונס של יהודי המגרב ואנדלוסיה. יהודים שהצליחו להימלט מאימת המווחידון, לאחר שנאלצו להתאסלם, פנו אל פוסקי הלכה שונים בשאלה: מה עליהם לעשות עתה?

פסיקת הלכה מפורסמת שנפוצה באזור קבעה שעל היהודים הנרדפים לסרב להתאסלם גם במחיר חייהם, היות שהאסלאם הוא בגדר עבודה זרה. יהודים שהתאסלמו מאונס, המשיך אותו פוסק, לא רק שלא יוכלו לחזור ליהדותם בחופש, אלא דינם מוות. מששמע הרמב"ם על הפסיקה הזאת הרגיש מחויב להגיב. הוא חיבר את "אגרת השמד" ושלח אותה אל אנוסי המגרב.

 

"אגרת השמד" לרמב"ם

מיד בתחילת האיגרת ניכר שהרמב"ם לא יכול היה להכיל את זעמו על אותו פוסק נמהר שהוציא את המתאסלמים מאונס מכלל ישראל. הוא קבע שכל מי שפוסק פסיקה חמורה שכזאת הינו ככלי ריק הראוי "שֶׁלֹּא יַרְבֶּה בַּדִּבּוּר וְיַמְעִיט הָעִנְיָן." אחרי שקרא את פסיקת ההלכה במלואה, קבע הרמב"ם ש"אִם כֵּן אֵין אֵצֶל זֶה זַך-בְּשֵׂכֶל".

כתב יד של "אגרת השמד" הנמצא בסמינר התיאולוגי-יהודי בניו יורק, לפריט בקטלוג הספרייה הלאומית לחצו

לאחר שביטל את סמכות הפוסק כליל, גייס את שליטתו המופלגת בחכמת ישראל וצירף מגוון מקורות מהמדרש והאגדה. רצונו היה להראות שבמהלך קורותיהם חטאו בני ישראל שוב ושוב בעבודה זרה, ולמרות זאת סלח להם האל בכל פעם בה ביקשו תשובה. עוד הוסיף הרמב"ם, שהיו לא מעט מקרים בהם אפילו הגדולים בחכמי ישראל נאלצו להעמיד פנים ולעבור עבירות מאונס, בזמן שהמשיכו לקיים את מידת התורה והמצוות בסתר. "וְאִם אֵלֶּה הַכּוֹפְרִים הַמְפוּרְסָמִים יִגְמְלֵם הַ' גְּמוּל טוֹב עַל מְעַט מִזְעָר מִמַּעֲשֵׂה הַטּוֹב – יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסוּ בְּאֹנֶס הַשְׁמֵד וְעוֹשִׂים מִצְווֹת בַּסֵּתֶר, אֵיך לֹא יִגְמְלֵם הַ' עַל כָּך, וְלֹא יִהְיֶה הֻפְרִשׁ אֶצְלוֹ בֵּין עוֹשֶׂה מִצְוָה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה; בֵּין עוֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עַבְדּוֹ?" בכך קבע הרמב"ם שלא רק שהתאסלמותם של יהודי המגרב לא מוציאה אותם מכלל ישראל, היא אף הופכת אותם לחולייה נוספת בשרשרת רדיפות היהודים במהלך הדורות.

הדפסה מהמאה התשע-עשרה של 'אגרת השמד' הנמצא באוניברסיטת פרנקפורט, לפריט בקטלוג הספרייה הלאומית לחצו

הרמב"ם לא עצר שם וניסה לשכך את תחושת האשמה והדחייה שבאמירת "השאהדה" המוסלמית: ההצהרה לפיה "אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו". הוא הבהיר לאנוסים שאין באמירה זו משום הפניית עורף לאלוהי ישראל, כיוון שעבור האנוס אלו מילים הנאמרות מהשפה החוצה. בסוף האיגרת הניע הרמב"ם את המתאסלמים להגר אל אזורים בהם יוכלו לחזור לחיקו המאמץ של עמם ולחיות שוב בתור יהודים החיים חיי תורה ומצוות.

קבר הרמב"ם בטבריה. תמונה משנת 1952, מתוך אוספי הצלמניה. צילום: רודי ויסנשטין

אמנם שנות נדודיו של הרמב"ם הסתיימו עם הגעתו למצרים בשנת 1166, אך המהגר ופליט חרב המווחידון מעולם לא שכח את שנות נדודיו ואת הרדיפות הדתיות שהיו מנת חלקם של משפחתו ועמו. עד סוף חייו יתייחס לעצמו בכתביו כאל "הספרדי" או "האנדלוסי".

הדפסה משנת 1850 ב"ברעסלויא". תוכלו להוריד את הספר בחינם באתר Hebrew Books
הדפסה משנת 1850 ב"ברעסלויא". תוכלו להוריד את הספר בחינם באתר Hebrew Books

 

אוטו נוירָת – כלכלן חברתי וממציא אייקונים

מכתבים בארכיון הספרייה

אוטו נוירת (Otto Neurath), פילוסוף, כלכלן וסוציולוג יליד אוסטריה (1945-1882), היה הוגה דעות חשוב בגרמניה ובאוסטריה עד 1934, ולאחר מכן בהולנד ובאנגליה. נוירת היה הוגה מגוון שהגותו התפתחה עם השנים לכיוונים שהקיפו דיסציפלינות שונות.

חוט השני של עבודתו האינטלקטואלית של נוירת היה חיפוש אחר אחדות מושגית ורעיונית ברמת החברה האנושית כולה. נוירת, איש שמאל מובהק, שעסק בתכנון כלכלי מרכזי ובהכנת תכניות לסוציאליזציה, היה פעיל בבוואריה בימי רפובליקת המועצות העממיות הבווארית בשלהי מלחמת העולם הראשונה, ולאחר נפילתה פעל ב"ווינה האדומה" במסגרת המפלגה הסוציאל דמוקרטית.

בשנת 1923 הוא הקים בווינה מוזיאון לתכנון עירוני ושיכון שהפך למוזיאון לחברה ולכלכלה. העבודה על המוזיאון הביאה את נוירת להשקיע מחשבה ומאמץ רב בכלים הגרפיים ובשפה החזותית-סמלית. כך קרמה עור וגידים יוזמה חשובה של אוטו נוירת: "איזוטייפ" (Isotype), שיטה של סמלים שנועדו להציג מידע כמותי באמצעות אייקונים (צלמיות) ברורים לכל.

לאחרונה, מכתבים אלו ומספר תצלומים שהיו יחד אתם, עברו מיון חדש וקוטלגו במערכת הממוחשבת של הספרייה הלאומית. מעתה ניתן להזמינם לעיון (V 1119) ולהעשיר את ההבנה ביחס לאוטו נוירת בנעוריו ובאשר לנושאים שהעסיקו את הוגה הדעות הצעיר, שהיה עתיד להשפיע על תחומים רבים. חוקרים העוסקים בתחומים כגון כלכלה חברתית, לוגיקה, סמיוטיקה וייצוג גראפי של מידע, המעוניינים לדעת על דרכו של אחד ההוגים החשובים בתחומים הללו, יכולים כעת לקרוא חומרים פרי עטו שלא היו מוכרים עד כה.