שלום כיתה א': לקט מוזיקלי מיוחד

לכבוד החזרה לבית הספר, אנו מגישים לכם לקט מוזיקלי מיוחד מאוצרות מחלקת המוזיקה

בית ספר

דני גוטפריד, מתוך אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

ערפילי הבוקר וקרירות האוויר האופיינית לשלהי תקופת הקיץ מוצאת ביטויה בשיר "שלום כיתה א'" מאת המשוררת והמלחינה נעמי שמר. בדומה לדנה גיבורת השיר, היוצאת ל"מסע גדול", כך גם אנו יוצאים למסע מוזיקלי מיוחד לכבוד החזרה לבית הספר.

תיאור יומה הראשון של תלמידת כיתה א', דנה, מובאת בדמות שירה של נעמי שמר "שלום כיתה א'". לפניכם הקלטת השיר המקורית (1976) המבוצע בידי שלישיית "הגשש החיוור" מתוך אוסף סרטוני "קול ישראל", וסריקת השיר מתוך ספר שירי הילדים של נעמי שמר "הכל פתוח" בעריכת ללי שמר ותמר רודנר, מלווה באיורי המאיירת מיכל בוננו.

סריקת השיר מתוך ספר שירי הילדים של נעמי שמר הכל פתוח

נקודת מבט אופטימית קצת פחות מוגשת בשיר בראשון לספטמבר. במכתב משנת 2003, מתאר הזמר והשחקן משה בקר – שבעבורו נכתב השיר, את "סיפורו של שיר": "היום העצוב ביותר בחיי היה בראשון לספטמבר 1960, כן אני יודע שזו אמורה להיות חגיגה – היום הראשון של בית הספר, אבל אני ידעתי שכאן מתחיל מסע של ייסורים… עם הזיכרון הזה באתי לנעמי שלהבדיל ממני כל כך אהבה את בית הספר, אבל יחד עם זאת כל כך התחברה לכאב, לחרדה למצוקה והעניקה לי את המתנה הנפלאה הזו, בראשון לספטמבר".

https://www.youtube.com/watch?v=biViFuWKWNQ&feature=youtu.be

לפניכם טיוטה ראשונית בכתב ידה של נעמי שמר של השיר "בראשון לספטמבר"', וכן תגובה של משה בקר לללי שמר, בתה של נעמי:

טיוטה ראשונית בכתב ידה של נעמי שמר של השיר "בראשון לספטמבר".

 

תגובתו של משה בקר אל נעמי שמר ביחס לטיוטת השיר "בראשון לספטמבר"

יום הלימודים הראשון מוצא ביטויו בכמה שירים בזמר העברי. כך, שירם של המשורר עלי מוהר והמלחין יוני רכטר 'כל עוד' מתוך הספר "מה תנגנו", המצוי באוסף מאיר נוי לזמר העברי במחלקת המוזיקה.

שירם של המשורר עלי מוהר והמלחין יוני רכטר "כל עוד"

שיעור מולדת בגרסתו של עלי מוהר מוצגת בשירם המשותף של מוהר והמלחין אפרים שמיר. בקובץ "ספר השירים לתלמיד בעריכת גיל אלדמע והד"ר נתן שחר, מובא השיר, מילים ולחן, בתוספת מידע על נסיבות כתיבתו.

 

 

"​ספר השירים לתלמיד" הוא גרסה מאוחרת יחסית לאוספים מוזיקליים שלוקטו במיוחד בעבור תלמידי בתי הספר. אוספי מחלקת המוזיקה כוללים מגוון רחב של ספרים שכותרתם ספר שירים ומנגינות: "לבית הספר ולעם", "ספר שירים ומנגינות לגני ילדים ולבתי ספר", "ספר שירים בשביל גן הילדים והמחלקות הנמוכות של בית הספר העממי" ודומים אחרים.

"בדרכי נועם / בית ספרנו / בגיל נלמד תורתנו / ובהתמדה פה נלמדה/ עברית לשון קודשנו", כתב אליהו יעקבי ב"מזמור לתלמידי בתי הספר העבריים בית ספרנו", שיצא לאור בשנת 1953, מתוך אוסף יעקב מיכאל למוזיקה יהודית. היצירה לקול בליווי פסנתר, מאפשרת למוסדות השונים להכליל את שמם בטקסט השירי. בהערה המופיעה בגוף הטקסט נכתב "כל בית ספר ישים במזמור את שמו המיוחד במקום "דרכי נועם" כגון ב"אוהל משה" או סתם ב"תלמוד תורה" או "בישיבתנו"".

 

50 קינדערלידער: פאר קינדערהיימען, שולן און פאמיליע הוא פרסום מאת המוזיקאי יואל אנגל שיצא לאור בברלין בשנת 1923, וכולל חמישים שירי ילדים, בהם שירים לבית הספר ולמשפחה, כך השיר הפותח את הקובץ "מודה אני".

בואו של בן השלוש אל "החדר" המסורתי ללימוד א'-ב' בידי המלמד, מוגש ביצירה 'אין חדר' מאת משה מילנר (1953-1886). לפניכם ביצוע היצירה בידי האינפורמנט מאיר בוגדנסקי (דקה 34:38), בהקלטה משנת 1997, במסגרת הקלטות שערכה החוקרת שושנה וייך-שחק.

 

אין חדר [ביצוע מוקלט]

​בארכיון הצליל מצויות הקלטות רבות המתעדות לימוד בתלמודי-תורה (חדרים) בנוסחים שונים. לפניכם מקבץ המתעד לימוד אלף-בית, משניות, גמרא וקריאת פרקי תהלים.

 

לימוד אלף בית

לימוד אותיות האלף בית בכֻּתָאבּ (חדר תימני) הוקלט בירושלים 1958. המורי (מורה) קורא את שם האות, ולאחר מכן התלמיד חוזר אחריו. ניתן לשים לב להגייה האופיינית לעדת התימנית, לשמות האותיות וכן לנעימה העוברת בדיוק נמרץ בין מורה לתלמיד.

 

לימוד משניות

הקלטה של לימוד משניות בכיתה ד', תלמוד תורה מאה שערים, ירושלים, 1967. המלמד קורא בלחן מיוחד משפט מתוך המשנה ומתרגם אותו ליידיש, ולאחר מכן הכיתה חוזרת על המשנה ותרגומה. הלחן נועד לעזור לתלמידים לפסק, להבין ולבסוף גם לזכור את המשנה. מעניין לשמוע את ההבדל בין המלמד לבין התלמידים במשפט השני "מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים לידים". המלמד קורא אותו ללא סיומת, כיוון שהוא קטע את המשפט לשני חלקים, והתלמידים לעומתו קוראים את המשפט כסיומת. הבדל זה מעיד על הפנמת הלחן בקרב התלמידים עד שהם "מתקנים" את רבם (גם במקום שבו אין צורך בכך).

 

קריאת פרקי תהילים

הקלטה של קריאת תהלים בחדר "זרע יעקב" בנתיבות, 1983. הילדים קוראים יחדיו כמה פסוקים המקדימים את הקריאה בתהילים, ולאחר מכן כל תלמיד קורא לבד פסוק וכל התלמידים קוראים יחדיו את הפסוק הבא (תהלים צ'-ק"ח). התלמידים קוראים בנעימה האופיינית לקריאת תהילים (במקרה זה מדובר בלחן אופייני למסורת האי ג'רבה). התפקיד של המלמד הוא לעזור לתלמידים ולתקן אותם.

 

[קריאות ולימוד] [הקלטת שמע] : למוד ותפילה ב"חדר" הקלטת פונקציה

 

לימוד גמרא

הקלטה של שיעור גמרא בכיתה ה' בתלמוד תורה "תולדות יעקב יוסף" בזכרון משה, ירושלים, 2000. ההקלטה מתחילה ב-02:14. המלמד שואל את תלמידיו מי קדם – רבא או ר' נחמן – ומבקש מהם להביא ראיה מי קדם למי. בהמשך ההקלטה (12:00) ניתן לשמוע כיצד הכיתה קוראת ביחד את הגמרא ומתרגמת ליידיש, בתוספת הסברים ושאלות של המלמד. כדאי לשים לב לכך שיש מנגינה אשר מלווה את הלימוד כולו, מנגינה זו עוזרת לתלמידים לפסק את הגמרא וכן היא עוזרת לתלמידים להבין מתי מדובר בקושיא ומתי בתשובה. לחן זה אופייני ללימוד הגמרא במזרח-אירופה.

אוטו נוירָת – כלכלן חברתי וממציא אייקונים

מכתבים בארכיון הספרייה

אוטו נוירת (Otto Neurath), פילוסוף, כלכלן וסוציולוג יליד אוסטריה (1945-1882), היה הוגה דעות חשוב בגרמניה ובאוסטריה עד 1934, ולאחר מכן בהולנד ובאנגליה. נוירת היה הוגה מגוון שהגותו התפתחה עם השנים לכיוונים שהקיפו דיסציפלינות שונות.

חוט השני של עבודתו האינטלקטואלית של נוירת היה חיפוש אחר אחדות מושגית ורעיונית ברמת החברה האנושית כולה. נוירת, איש שמאל מובהק, שעסק בתכנון כלכלי מרכזי ובהכנת תכניות לסוציאליזציה, היה פעיל בבוואריה בימי רפובליקת המועצות העממיות הבווארית בשלהי מלחמת העולם הראשונה, ולאחר נפילתה פעל ב"ווינה האדומה" במסגרת המפלגה הסוציאל דמוקרטית.

בשנת 1923 הוא הקים בווינה מוזיאון לתכנון עירוני ושיכון שהפך למוזיאון לחברה ולכלכלה. העבודה על המוזיאון הביאה את נוירת להשקיע מחשבה ומאמץ רב בכלים הגרפיים ובשפה החזותית-סמלית. כך קרמה עור וגידים יוזמה חשובה של אוטו נוירת: "איזוטייפ" (Isotype), שיטה של סמלים שנועדו להציג מידע כמותי באמצעות אייקונים (צלמיות) ברורים לכל.

לאחרונה, מכתבים אלו ומספר תצלומים שהיו יחד אתם, עברו מיון חדש וקוטלגו במערכת הממוחשבת של הספרייה הלאומית. מעתה ניתן להזמינם לעיון (V 1119) ולהעשיר את ההבנה ביחס לאוטו נוירת בנעוריו ובאשר לנושאים שהעסיקו את הוגה הדעות הצעיר, שהיה עתיד להשפיע על תחומים רבים. חוקרים העוסקים בתחומים כגון כלכלה חברתית, לוגיקה, סמיוטיקה וייצוג גראפי של מידע, המעוניינים לדעת על דרכו של אחד ההוגים החשובים בתחומים הללו, יכולים כעת לקרוא חומרים פרי עטו שלא היו מוכרים עד כה.

אקספרסיוניסט מאוחר, מבקר ספרות, חוקר ספרות

עיזבונו של רודולף קייזר

רודולף קייזר, שנפטר ב-5 בפברואר 1964, לא בהכרח מוכר כיום אפילו בקרב המומחים לתולדות הספרות. זאת על אף שקייזר היה אחת הדמויות המשפיעות ביותר בחוגים הספרותיים של רפובליקת וויימר לפני הגירתו ב-1933, כיוון שהיה העורך הראשי של כתב העת הספרותי החשוב Die Neue Rundschau, כתב עת שרואה אור עד היום על ידי המו"ל פישר (S. Fischer) בגרמניה. מלבד עיסוקיו כעורך היה קייזר גם מחברן של יצירות ספרותיות והוא אף חיבר יצירות העוסקות בתולדות הספרות והפילוסופיה

רודולף קייזר נולד ב-28 בנובמבר 1889 בפרכים (Parchim), עיירה קטנה צפונית-מערבית לברלין. הוא עבר בהצלחה את מבחני הבגרות בברלין בשנת 1910. במהלך ארבע שנים הבאות הוא למד ספרות גרמנית, תולדות הספרות, פילוסופיה ותולדות האומנות בברלין, במינכן ובווירצבורג. שם סיים את לימודיו ב-1914 עם דוקטורט בפילוסופיה.

ק​ייזר נישא לאילזה איינשטיין, אחת מבנותיו החורגות של אלברט איינשטיין. מהקשר הזה נוצרה קרבה אף לאיינשטיין עצמו, קרבה שהייתה אינטנסיבית ועלתה בהרבה על הקרבה ששררה במסגרת המשפחתית. הקשר בין השניים נמשך גם לאחר מותה של אילזה בצרפת בשנת 1934, לאחר עשר שנות נישואין. קייזר חיבר ביוגרפיה של איינשטיין, שפורסמה תחת שם העט אנטון רייזר ורק בשפה האנגלית.

כבר בימי לימודיו חיבר קייזר טקסטים ספרותיים. אחד הפרסומים החשובים של הסופר הצעיר היה הנובלה "מות משה", שפורסמה בשנת 1921 בסדרת הספרים האקספרסיוניסטית "היום האחרון" (Der jüngste Tag), שראתה אור על ידי המו"ל הנודע קורט וולף. עבודותיו של קייזר כעורך נחשבות משמעותיות יותר, למשל אנתולוגית השירה האקספרסיוניסטית "הבשורה" (Verkündigung) (1921). גם ספריו בתולדות הפילוסופיה, לדוגמה הביוגרפיה של ברוך שפינוזה, וכן תרומותיו כמבקר ספרות – בין היתר בכתב העת Die Neue Rundschau – התקבלו בתשומת לב רבה.

פרו של קייזר, מות משה, שיצא לאור ב-1921 ככרך האחרון בסדרה האקספרסיוניסטית "היום האחרון" אצל המו"ל קורט וולף
פרו של קייזר, מות משה, שיצא לאור ב-1921 ככרך האחרון בסדרה האקספרסיוניסטית "היום האחרון" אצל המו"ל קורט וולף

בתפקידו כעורך ראשי של כתב העת פעל קייזר במקום מרכזי של עולם הספרות הגרמנית, דבר שמוצא ביטוי בהתכתבותו האינטנסיבית עם סופרים בני זמנו. בעיזבונו מצויים מכתבים רבים מאת גרהרט האופטמן, הרמן הסה, אוסקר לורקה, היינריך ותומס מן וסטפן צוייג. הקשרים אתם נמשכו במקרים רבים גם לאחר עזיבתו את מערכת כתב העת בשנת 1932.

כחתנו של אלברט אינשטיין, שהיה שנוא בקרב הנאצים, וכיהודי וכמבקר ספרות ליבראלי, לא נותרה לקייזר ברירה אלא להגר מגרמניה לאחר עלייתם של הנאצים ב-1933. בתחילה, הובילה אותו דרכו להולנד, אך לאחר מותה של אשתו הראשונה אילזה המשיך קייזר את בריחתו לארצות הברית. שם התחתן בפעם השנייה ופעל כמרצה לתולדות הספרות במכללות אחדות ובסופו של דבר כפרופסור באוניברסיטת ברנדייס. בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת ביקר קייזר בישראל וכתב טקסט על ביקורו בארץ. הטקסט הופץ בין מכריו וחבריו. בפברואר 1964 מת קייזר בדירתו בניו יורק ממחלת לב.

כבר בשנת מותו של רודולף קייזר מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי דאז, קורט דוד וורמן, עמד בקשר עם אלמנתו של קייזר וקבע אתה את העברתו של העיזבון לספרייה בירושלים. החומרים הגיעו לספרייה רק לאחר פטירתה של אווה קייזר בשנת 2000. לאחרונה סודרו וקוטלגו כל החומרים והם עומדים כעת לרשות החוקרים.

 

לארכיון בקטלוג הספרייה

 

רודולף קייזר בשנות ה-20
רודולף קייזר עם אשתו הראשונה, אילזה אינשטיין, בערך 1921
ספרו של קייזר, מות משה, שיצא לאור ב-1921 ככרך האחרון בסדרה האקספרסיוניסטית "היום האחרון" אצל המו"ל קורט וולף
ספרו של קייזר, מות משה, שיצא לאור ב-1921 ככרך האחרון בסדרה האקספרסיוניסטית "היום האחרון" אצל המו"ל קורט וולף
האנתולוגיה "הבשורה" של שירה אקספרסיוניסטית שנערכה על ידי קייזר, 1921
האנתולוגיה "הבשורה" של שירה אקספרסיוניסטית שנערכה על ידי קייזר, 1921
הביוגרפיה של ברוך שפינוזה מאת רודולף קייזר, 1932
הביוגרפיה של ברוך שפינוזה מאת רודולף קייזר, 1932
זכרונות על אשתו הראשונה אילזה (אינשטיין), 1936
זכרונות על אשתו הראשונה אילזה (אינשטיין), 1936
עמוד השער של ספרו של קייזר על עמנואל קנט, 1935
עמוד השער של ספרו של קייזר על עמנואל קנט, 1935
הקדשה אישית של קייזר בספרו על הפילוסוף עמנואל קנט לאווה, לימים אשתו השנייה, 1936
הקדשה אישית של קייזר בספרו על הפילוסוף עמנואל קנט לאווה, לימים אשתו השנייה, 1936

 

בואו לתמוך: הקיקסטארט הספרותי הראשון ביהדות

זהו סיפורו של הקיקסטארט הספרותי היהודי הראשון.

בניסיון לפרוץ את חומות הגטו האינטלקטואלי שגזרו היהודים על עצמם, נתקלו סופרי ההשכלה במכשולים אימתניים: הם נאלצו להיאבק בהתנגדות מבית ומחוץ, לעקוף את הצנזורה החמורה שהטיל הממסד הרבני על חיבוריהם ולמצוא דרך להדפיס בכוחות עצמם את אותן המילים שיעוררו את התנועה שכונתה לא פעם "המהפכה הצרפתית של היהודים".

זהו סיפורו של הקיקסטארט הספרותי היהודי הראשון.

​על אף שהסינים חתומים על גרסה מוקדמת ומסורבלת יותר, מכבש הדפוס שהמציא יוהאן גוטנברג כבש את אירופה תוך שנים ספורות. תחילה הדפיס גוטנברג ניירות בודדים המכילים שירים, משחקים ויצירות קצרצרות. לאחר ששכנע משקיעים לממן את המשך הפיתוח, הוציא בשנת 1455 את המהדורה הראשונה של הספר המודפס הראשון: 180 עותקים של "ספר הספרים" – תנ"ך גוטנברג הידוע.

כשכבר הסכימו השלטונות הנוצריים להעניק ליהודים אישור להדפסת ספריהם בעצמם (ולא באמצעות בתי דפוס בבעלות נוצרים), גילו סופרים ומשוררים יהודים שעליהם להיאבק במכשולים רבים על מנת להוציא את יצירותיהם לאור: הצנזורה שהטילו רבני קהילות באירופה והמחיר הגבוה של ההוצאה לאור הניאו סופרים לא מעטים מלנסות להוציא את יצירותיהם לאור.

הנחושים שבהם אימצו פרקטיקה שפיתחו כותבי הנאורות – מקביליהם הנוצריים – כבר במאה השבע-עשרה: שימוש במימון המונים להדפסת יצירותיהם. כזה היה סיפורו של המהפכן החינוכי, צבי משה בוק.

 

מהפכה בחינוך היהודי דורשת מהפכה בספרות היהודית

"נודע בישראל, אשר זה שנה תמימה הוצאתי לאור הדפוס, הודעה לספרי זה, בשם מודע לילדי בני ישראל ובו בישרתי בקהל עדת ישראל, כי עלה על דעתי לחבר ראשית הלמוד לבניהם."

(מתוך ההקדמה לספרו של משה צבי בוק, מודע לילדי בני ישראל)

"מודע לילדי בני ישראל" מאת משה צבי בוק. לפריט בקטלוג לחצו

 

בסביבות שנת 1800 עזב משה צבי בוק את פולין והיגר לברלין – שם, באחד ממרכזי ההשכלה המרכזיים של התקופה החל לקדם את משנתו החינוכית: הוא ניהל שני בתי ספר פרטיים – האחד לנערים והשני לנערות יהודיות. בניגוד גמור לנוהג בבתי ספר יהודיים בחר המחנך ללמד בעצמו את לימודי היהדות בשני המוסדות שניהל. כחלק מניסיונו לעודד את יחסי היהודים-נוצרים, פתח את שערי בית הספר לילדים נוצריים בשנת 1809.

בעידן הנאורות הבין משה צבי בוק שהמילה הכתובה תוכל לקדם ולחשוף את משנתו החינוכית לעולם בדרך שהמילה המדוברת לעולם לא תוכל. לשם כך חיבר ספר לימוד בשם "מודע לילדי בני ישראל." הספר ראה אור בשלוש שפות במקביל: גרמנית, עברית וצרפתית. הוא ביקש לכתוב ספר שבו יוכלו ההורים, המורים והבנים "למצוא בו כל דבר חפץ המועיל להם, למען לא יפזרו עוד את הונם לקנות ספרים הרבה ללמד בניהם". לשם כך, שילב משה צבי בוק בין הדפים הרבים של ספרו פרקים על רכישת השפה העברית, ניסה לעודד קריאה בשפת הקודש באמצעות סיפורים מתורגמים, סיפק משלי מוסר, מידע על גיאוגרפיה אירופאית, תיאורים של מצב היהודים ביבשת, פרקים העוסקים ב"ראשית למודים באמונת העברים" וב"ידיעות בתורנו הקדושה", ולא שכח לעסוק בשאלה המהותית "איך ילמד המורה לתלמידיו את הלמודים האלה ולשננם להנערים".

על מנת לעקוף את הצנזורה שהטילו רבני קהילות על משנתו החינוכית ועל ספרו, אימץ משה צבי בוק אסטרטגיה חדשה שפיתחו כותבי הנאורות האירופאית – אשר נודעה בסביבתו בתור "הפרה נומרענטן" (חתימה מראש). הייתה זו פרקטיקה ספרותית חדשה לחלוטין בנוף הספרות העברית: במטרה להשיג מימון להדפסה מהדורה ראשונה ומצומצמת של ספרו, חיבר משה צבי בוק עלון בן מספר עמודים בודדים ובו תיאר את הספר המיועד.

העלון שהנפיק משה צבי בוק ובו חתימות הרוכשים מראש. העלון נמצא בספריית האוניברסיטה ברוסטוק, גרמניה

ככל הנראה נדד משה צבי בוק, כפי שנדדו סופרי השכלה אחרים, בארץ מגוריו והפיץ את העלון בין אנשי ספר יהודים אמידים בניסיון לגרום להם להתחייב באמצעות תשלום מראש לרכוש עותק אחד או יותר. היות שרשימת החותמים המופיעה בתחילת ספרו מכילה קונים ממקומות מרוחקים כמו ורשה ולונדון, בהחלט ייתכן שאלו הושגו על ידי סוכני משנה או שהכיר את הקונים בירידי ספרים שהתקיימו מעת לעת. בדרך זו הצליח משה צבי בוק להבטיח את ההוצאה לאור של ספרו.

רשימת הרוכשים מראש ("הפרה נומרענטן") מופיעה גם בתחילת ספרו של משה צבי בוק. לפריט בקטלוג לחצו

בסופו של דבר, שירתה הפרקטיקה הזאת – הדפסת עלון מקדים המכיל מספר פסקאות או פרקים מתוך הספר המיועד והשגת חתימות של קונים מראש – סופרים ומשוררים יהודים רבים מהמאה השמונה-עשרה ועד תחילת המאה העשרים. בעזרתה הצליח "סוקרטס היהודי", משה מנדלסון האמיד ובעל הקשרים הרבים, לממן את הוצאת הביאור והתרגום לגרמנית של חמשת חומשי תורה.

'עלים לתרופה', העלון שהנפיק משה מנדלסון בשנת 1778 כדי להשיג מימון להדפסת הביאור והתרגום של חמשת חומשי תורה לגרמנית. העלון מכיל דוגמאות קצרות מתוך התרגום והביאור. לפריט בקטלוג לחצו

 


הכתבה חוברה בעזרתו של ד"ר סטפן ליט, מחלקת ארכיונים בספרייה הלאומית.