"אפשר לתאר 'לוח תקשורת' בכל חדר חשוב בבית, ובו קודם כל טלביזיה הקשורה לקווים רבים, בדיוק כמו הטלפון היום. נניח, למשל, שאין עקרת־הבית רוצה לצאת לקניות אותו יום. החנות הגדולה תשדר מעשה־קבע סיור על־פני מדוריה ואצטבאותיה, כך שעקרת־הבית תוכל לסקור בלוח הטלביזיה בביתה את מצב השוק באותו יום ולהזמין טלפונית בדיוק אותם המיצרכים הדרושים לה או שמצאו חן בעיניה. מקומות־העבודה הגדולים יוכלו לקיים משדרי טלביזיה משלהם; ללא ספק אפשר יהיה לקיים פגישות של כמה־וכמה גורמים על ידי 'קו משותף' מבלי לזוז מהמקום, ומנהל יוכל לעיין במיסמכים ולתת הוראות מבלי לקום מעל הכורסה בביתו…למעשה יוכלו בני־אדם לעסוק בכל צרכיהם ולחיות חיים מלאים־למדי מבלי לצאת מפתח ביתם כלל. חוסר המגע האנושי הישיר – מי יחזה את תוצאותיו?".
זהו קטע קטן שנשמע מדויק להפליא מתוך מדור שנקרא "פני המחר" או "פני העתיד". המדור הזה הופיע לאורך מספר חודשים בעיתון "על המשמר" בשנת 1966. במהלך עשור שהביא עימו התפתחויות טכנולוגיות מרשימות – שבראשן המסע האנושי לחלל – ביקש המדור להביא לקוראים תחזיות לעתיד לבוא. לא מדובר בקריאה בקפה או צפייה בכדורי בדולח, אלא במדור שעסק במה שאנחנו קוראים לו היום "עתידנות". כתבת בשם אורה תדמור הביאה לקוראים את החידושים האחרונים בתחום. בעזרת כתביהם של מדענים, סופרים ושאר אנשי רוח, ניסה המדור לשרטט – כפי שאומרת כותרתו – את פני העתיד.
חלק מהתחזיות נשמעות בדיעבד מופרכות מאוד (אבל אנחנו עוד יכולים לקוות שיתגשמו). אחרות נשמעות דווקא מדויקות ממש כמו הקטע שהבאנו לעיל. לרוב, כדרכן של תחזיות עתידניות מן הסוג הזה, הן שילוב. בטורים מוזכרת למשל המכונית החשמלית וגם מכוניות ללא נהג: לפי הטור בנושא תחבורה "מכ"ם הקיים בתוך המכונית עצמה ימנע אפשרות של התנגשות, אם יהיה מחובר למחשב המפעיל מצידו מערכת היגוי ובלמים בצורה המונעת כל אפשרות של טעות הנהג". אפילו את חישוב הדרך המהירה ביותר והצפופה פחות חוזה הכותבת. יחד עם זאת, מצוטטת הטענה שנהיגה עצמאית על ידי בן אדם תיחשב עבירה פלילית. האם אכן גם זה יתגשם?
טור אחר שנראה רלוונטי מאוד לחיינו עוסק בלימודי העתיד. הוא מזכיר את בעיית עודף המידע. הפתרון: לימודים עצמאיים באמצעים אלקטרוניים. על פי התחזית המתוארת כאן, תלמידים ותלמידות יוכלו לצפות ולהאזין לשיעורים בזמן המתאים להם, להתעכב על מה שדרוש חזרה וכך ללמוד בצורה מותאמת אישית ועצמאית. המחשב יהיה זה שייתן להם משוב על הלמידה ויעזור להם לחזק את שדרוש. כך, לטענת הטור, יתפנו המורים והמורות למשימה החשובה לא פחות – חינוך. האם אכן תיאור כזה יכול להתקיים? יתכן שאחרי תקופת הקורונה המין האנושי מנוסה יותר בשאלות מסוג זה.
נושאי הטורים רחבים מאוד. הטורים עוסקים בענייני רפואה (כיצד יושתלו איברים מלאכותיים בבני אדם, טיפול בתאי גזע); בייצור מזון מלאכותי ובדרכים להזין עולם שאוכלוסייתו גדלה והולכת; בשאלת החקיקה שעליה להתאים את עצמה ליכולות טכנולוגיות חדשות; באפשרות לנסוע בזמן או לנוע במהירויות גדלות והולכות; בתרבות שתתפתח ואפילו בשאלת הבילויים בשעות הפנאי. "כיצד נשחק בעתיד?", שואל המאמר, ועונה כך: לא יהיה צורך לקנות עיתון כי המנויים יוכלו להדפיסו לבד בבית (את מות הפרינט לא העזו לדמיין), הילדים יצפו משום מה בסרטים מן הירח או מנוגה שתשדר הטלוויזיה, עקרת-הבית (גם את יציאת הנשים לעבודה קשה היה כנראה לדמיין ב-1966) תמלא את יומה בחוגי ג'ודו ושירה גרגוריאנית, ובערב יעסקו המבוגרים בפעילויות תחת השפעת LSD. נראה שדווקא את פריצת תחום הריאליטי והשעשועונים לא הצליחו עתידני שנות השישים לחזות.
רק טור אחד מתוך הסדרה עסק – במידה מסוימת – בנושא האקלים. הטור מצטט תחזית של מדען שעסק בדמותו העתידית של קו החוף הקליפורני (ומשם ניתן לגזור מסקנות לחופים נוספים). התיאור הפסטורלי דווקא מציין את התחממות המים כהתפתחות חיובית שתשפר את חיי יושבי החופים. על פי הטור, תחזית מזג האוויר תהפוך מדוייקת מאוד – ואירועי מזג האוויר הקיצוניים שאנו חווים בשנים האחרונות לא מוזכרים במילה. הטור משווה בין שני מדענים, שאחד מהם נחשב "אופטימי" וחוזה את התחממות הימים, ואילו השני נחשב "פסימי" ומאמין שמזג האוויר יישאר דומה בעשרים השנים הקרובות (כלומר עד שנות השמונים). בדיעבד ייתכן שהיינו הופכים את ההגדרות.
את כל הטורים הללו חיברה אורה תדמור לאורך שנת 1966. התרשמנו מאוד מכישוריה לברור את התחזיות המוצלחות ביותר, ולפעמים אפילו לקלוע קרוב מאוד למציאות שאנחנו מכירים היום, יותר מחמישים שנה לאחר מכן. עם זאת, למעט עוד כמה כתבות בודדות, לא הצלחנו למצוא פרטים על אותה "מגדת עתידות" מהעיתון "על המשמר". על כן אנו פונים אליכם, הקוראות והקוראים: האם אתם יודעים דבר מה על אורה תדמור? מי הייתה? במה עסקה? והיכן היא כיום? אנא כתבו לנו כאן בתגובות, בפייסבוק, באינסטגרם או בטוויטר.
