מאז פרסום שירו של ניזאמי פרץ סיפורם של לילא ומג'נון את גבולות המזרח
בשנת 1192, המשורר הפרסי ניזאמי מחבר שיר על סיפורו הטרגי של משורר צעיר בשם קייס אל-עאמרי שדעתו נטרפת מרוב אהבתו ללילא. שנים רבות קודם לכן, התאהב קייס בבת כיתתו לילא, והיא בו, אך הורי הנערה התנגדו לקשר בין השניים. גם בהתערבות חבריו ומכריו לא הצליח האוהב להתאחד עם אהובתו. הוא סירב לקבל את רוע הגזרה. לאן שלא פנה ומי שלא פגש בדרכו הזכירו לו את לילא, והוא החל לשיר על אהבתו כלפיה בכל מקום שאליו הזדמן. כך זכה בכינוי מג'נון (אחוז דיבוק, בערבית).
מג'נון שבור הלב נמלט אל המדבר. שם, הוא המשיך לחבר שירים לאהובתו, רושם אותם בחול הנישא ברוח המדבר לארבע כנפות תבל. ערום ואובד עצות, המחשבה על לילא הדירה שינה מעיניו. בעוד הוא מתרחק מחברת בני אדם, שמרה גם לילא על נאמנותה למג'נון. הוריה השיאו אותה לאחר, אך היא סירבה להתאחד עם בעלה ודחתה את חיזוריו. בעזרתו של אציל פרסי (בן דמותו של הקדוש אל ח'דר שחוזר ומופיע בסיפורים שונים במסורת הפרסית) הצליחה לילא לארגן פגישה עם מג'נון. שום מגע פיזי לא נוצר ביניהם באותו מפגש אחרון. במקום זה, הקריאו השניים שירי אהבה זה לזו ממרחק, ומג'נון, שקוע בדימוי האידיאלי של האהובה שיצר בדמיונו, נמלט בחזרה אל המדבר. משנפטר בעלה של לילא, היא סוף סוף הייתה חופשייה להתאבל בפומבי. לסובביה נדמה כי היא מתאבלת על מות בעלה, אך למעשה היא התאבלה על הפירוד הממושך מאהובה, מג'נון. זמן קצר לאחר מכן היא מתה מיגון, ונקברה בשמלת כלולות, על פי בקשתה. מג'נון מיהר אל קברה, ומת ברגע שראה אותו. כך נקברו השניים זה לצד זה, וקברם הפך למקום עלייה לרגל – סמל לאיחוד שנוצר רק במותם. השיר של ניזאמי מסתיים בחלום של חבר משותף של השניים הרואה את האוהבים מאוחדים ומאושרים סוף סוף בגן העדן, חיים כמלך ומלכה.
לורד ביירון קרא לזוג האוהבים הפרסיים "רומיאו ויוליה של המזרח". ובדומה לזוג האוהבים הנצחי מוורונה, עוד לפני שהונצחו בכתב בידי משורר גדול – במקרה שלהם המשורר הפרסי ניזאמי, הופיעו עדויות בעל-פה ופרגמנטים בכתב המספרים על אהבתו של מג'נון ללילא.
שורשיו של הסיפור ערביים ולא פרסיים, והוא נוצר ככל הנראה במאה השמינית לספירה. ב"ספר השירים" (כיתאב אל-אע'א'ני) שחיבר אבו אל-פראג', מספר המשורר והלקסיקוגרף הערבי בן המאה התשיעית על משורר מתקופת הח'ליפות האסלאמית של בית אומיה שאימץ לעצמו את שם העט מג'נון. בכך יכול היה המשורר האנונימי להביע ללא חשש את אהבתו הלא ממומשת לבת דודתו – שלה חיבר שירי אהבה על כאב הפרידה והמרחק.
תיאורים קצרים, אנקדוטאליים של סיפור לילא ומג'נון, הופיעו בספרות ובשירה הערבית והפרסית, והם מאירים בכל פעם זווית חדשה בחייהם ובמותם של האוהבים. היו שהפגישו בין האוהבים במרעה ולא בבית הספר, היו שהרחיבו על יחסי הידידות שהתפתחו בין מג'נון וחיות הפרא שפגש בזמן התבודדותו במדבר, והיו שסיפרו על תוכן המכתבים שהחליפו לילא הנשואה ומג'נון המיוסר.
מאות שנים לפני שהעניק ניזאמי צורה מלוכדת ואחידה לסיפורם של לילא ומג'נון, הסתובבה האגדה על השניים במזרח התיכון. סיבה אחת לפופולריות הגדולה של סיפור האהבה הזה היא דווקא הקשרו המיסטי. קייס/ מג'נון נתפס כמודל לחיקוי עבור המיסטיקה הסופית. כפי שסיפרה לנו החוקרת מיכל חסון, "על פי הסופיות, האדם שואף להגיע לקרבה ולאיחוד עם האל והיחסים עם האל מתאפיינים באהבה עזה וגעגוע. גם עבור בעלי המעלה הרוחנית הגבוהה ביותר, אלו שהגיעו בימי חייהם לקרבה גדולה לאל, האיחוד השלם עימו הוא רק בשעת המוות, על כן חוגגים מדי שנה את יום מותו של הקדוש הסופי, יום המכונה עורס, כלומר חתונה. על כן מג'נון שבילה את כל ימיו בחיפוש אחר אהובתו וגעגועים אליה, אך התאחד עימה רק לאחר מותו, נתפס כמייצג האולטימטיבי של האהבה והתשוקה לאל, ואילו לילא נתפסה כייצוג של האהוב האלוהי״.
בשנת 1188 (היא שנת 566 להג'רה) חיבר המשורר הפרסי ניאזמי את שירו שבו 4,600 שורות בקירוב. ניזאמי החליף את התפאורה הערבית-בדואית של האגדה המקורית בתפאורה פרסית-עירונית, ושינה בתוך-כך את דמויות המשנה שמלוות את האוהבים – המושל ממכה שמנסה לסייע באיחוד האהובים הפך לאציל פרסי; והאוהבים הצעירים שנפגשו באגדה המקורית במדבריות ערב בינות גמלים וסוחרים כשני פשוטי-עם, נפגשו בתחילת השיר הפרסי בבית ספר – הפעם כשני בני אצילים.
מאז פרסום שירו של ניזאמי פרץ סיפורם של לילא ומג'נון את גבולות המזרח. הוא עובד בגרסאות נוספות, והפך להיות הסיפור הכי "מועתק" בספרות הפרסית לדורותיה. עוד בטרם תורגם הסיפור לשפות אירופה במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה, משוררים ערביים ופרסיים רבים שרצו להציב עצמם בשורה אחת עם ניזאמי חיברו פואמת לילא-מג'נון משלהם. התופעה הזו התגלגלה גם לחיבורים בתורכית, באורדו, ובשפות רבות אחרות. מיכל חסון מספרת לנו ש"אפשר למצוא, על כן, את לילא ומג'נון בציורי קיר מראג'סטאן מהמאה ה-17, במיניאטורות מוגוליות, בשירה הערבית והפרסית כמובן, ובאינספור חיבורים בשפות שונות. יש לאוהבים גם "מבנה קבר" בעיירת גבול קטנה בין הודו לפקיסטן״. אוהבי רוקנרול ודאי מכירים את השיר "לילא" שחיבר אריק קלפטון.
חמש גרסאות שונות של יצירת ניאזמי הגיעו אפילו אל הספרייה הלאומית שלנו. אחת מהן היא כתב היד המאויר והיפהפה של "לילא ומג'נון" שנמצא בספרייה, שהועתק בידי מוחמד איבן מולא בשנת 1603 בקירוב. מופיעות בו שלל תמונות מרהיבות כמו התמונה הזאת, המציגה את מג'נון הצעיר מחבק איילה תכולת עיניים, סמלה של אהובתו היחידה והאבודה – לילא.
נוסף על כתב-יד זה שמור בספרייה גם כתב-יד קשמירי משנת 1798, ובו אנו נתקלים בין השאר באיור הפגישה של לילא ומג'נון.
ב-2018 תירגם יובל שילוח את סיפורם של לילא ומג'נון לראשונה לעברית. התרגום זה לא נעשה מהפרסית המקורית, אלא מהתרגום האנגלי של רודולף גלפקה שראה אור ב-1966.
הערך לילא ומג'נון באנציקלופדיה איראניקה
תודה לד"ר מיכל חסון ולד"ר סם טרופ על עזרתם בחיבור הכתבה.
תגובות על כתבה זו