לפני ארבע שנים נפל דבר בטיקטוק, צעירות פיתחו אובססיה כלפי רווק חדש ונחשק – פרנץ (אנשיל) קפקא. ההאשטאג #קפקא זכה ליותר מ140 מיליון צפיות, וטיקטוקריות צילמו את עצמן מקריאות פסקאות נבחרות מתוך "מכתבים למילאנה", אסופת מכתבים שכתב קפקא לאהובתו מילאנה סנסקה-פולק. כולן היללו את מראהו ואת העדינות והפיוטיות בה כתב, וביטויי האהבה שלו הפכו ל"סטנדרט" עבור הנשים הצעירות בטיקטוק שהצהירו שלא יתפשרו על פחות מכך בבן זוגן העתידי.
אבל מה שטרנד הטיקטוק הקפקאי פספס הוא שלמערכות היחסים של קפקא עם נשים היו צדדים פחות פוטוגנים. מהסוג שבתרבות האינטרנט היום היינו מכנים "דוש" [קיצור של דושבג, כינוי סלנג שלילי לגבר יהיר ומרוכז בעצמו – י.ק] או "גזלייטר" [כינוי סלנג לאדם המתנהל בתוך מערכת יחסים באמצעות מניפולציה של הזולת כדי לגרום לאחר לפקפק בתפיסותיו ובחוויותיו- י.ק]. מערכות היחסים הסבוכות הללו אומנם לא הובילו לנישואין מאושרים והקמת בית נאמן בישראל, אבל הן כן תרמו לאנושות את אחת הקלאסיקות הגדולות ביותר שלה.
אבל הסיפור שאספר אינו רק רכילות מרתקת מאחורי חייו של הסופר המיוסר. מי ידע שעלבון של גבר יוביל ליצירתו של אחד הרומנים הגדולים של המאה ה-20, רומן שלכאורה אין קשר בינו ובין מערכות יחסים רומנטיות?
500 מכתבים לך אהובתי
את פליצה באואר פגש קפקא בבית חברו הטוב מקס ברוד בשנת 1912 ומייד התרשם שהיא אשת עסקים יעילה, ואפילו ציונית, תכונה שלהפתעתו מצאה חן בעיניו. באואר הייתה אישה עצמאית ומודרנית במושגי התקופה, בת למשפחה יהודית־גרמנית, שהחזיקה במשרת פקידה בברלין. הוא כתב לה חמישה שבועות לאחר פגישתם הראשונה והציג את עצמו בתור האיש שהושיט לה תצלום אחר תצלום מעל לשולחן בבית ברוד:
"ולבסוף ביד הזאת שהוא מקיש בה כעת על המקשים, החזיק את כף ידה, שבאמצעותה נתנה יתר תוקף להבטחתה שבשנה הבאה היא רוצה לצאת עמו למסע לפלסטינה".
(מתוך "המשפט האחר – המכתבים של קפקא אל פליצה, מאת אליאס קנטי)
קפקא היה אדם שהתאהב באמצעות המילה הכתובה, וכך גם מערכת היחסים שלו ושל פליצה התאפיינה בכתיבה אינטנסיבית ועוצמתית – יותר מ-700 עמודים שנפרשו על 500 מכתבים שונים.
הם התכתבו במשך שנים, כאשר רק המכתבים שלו אליה שרדו. אפילו הצעת הנישואין שלו הייתה בכתב, ונכללה כנושא צדדי במכתב בו שלח לה חיבור על כתב היד שלו "המסיק". אבל כדרכו – ברגע שפליציה הסכימה להפוך לאשתו החל קפקא להיבהל מעצם המחשבה על חיים עם אישה. במכתבים הבאים הוא כתב לה טיעונים משפטיים כמעט בגנות עצמו, ערוכים וסדורים ביד אומן של מי שעבד כעורך דין, והסביר למה בשל דאגתו הרבה כלפיה – עדיף שישקלו את הנישואין בשנית:
"האם איני מתפתל לפנייך זה חודשים כמו משהו ארסי? האם איני נמצא רגע פה ורגע שם? האם עדיין אינך מתחלחלת למראי? האם עדיין אינך רואה שאני חייב להישאר כלוא בתוך עצמי כדי שימנע אסון – ממך פליצה, ממך ימנע אסון?"
(מתוך "המשפט האחר – המכתבים של קפקא אל פליצה, מאת אליאס קנטי)
בתגובה השתמשה פליצה בנשק היחיד שעמד לרשותה – שתיקה. היא חדלה להגיב למכתביו, ואם ענתה, ענתה בתמציתיות שעינתה אותו. לאחר חודשיים של התכתבות דלילה הודיע לה קפקא שהוא בורח לווינה. שם אפילו השתתף בקונגרס הציוני, אבל בגלל הרוח הרעה שנחה עליו התרשמותו מהמעמד הייתה בלתי מתרשמת בעליל.
פליציה המשיכה בשתיקתה העיקשת, אבל מאחר שלא שמעה מקפקא דבר, שלחה את חברתה הטובה גרטה בלוך וביקשה ממנה לתווך בניהם. לו ידעה מה יהיו ההשלכות לכניסת חברתה לשדה ראייתו של קפקא, ייתכן שהייתה עושה כל שביכולתה כדי להחזיר את הגלגל לאחור.
חברות לפני חובות
פרטים מעטים ידועים על גרטה בלוך. גם היא, כמו פליצה, הייתה יהודיה, אשת עסקים מעשית, ומהשורות במכתביה שהוא עצמו ציטט אפשר להניח שכתיבתה הייתה יעילה ולא ספרותית מחד אבל מאידך גיסא היא נטתה להיפתח רגשית ולשתף את קפקא בחוויותיה ובעולמה הפנימי בחופשיות.
השניים התכתבו על פליצה לעיתים קרובות, ודיסקסו ביניהם את מגרעותיה, כדוגמת טיפולי השיניים שעברה וגרמו לכך שחלק ניכר משניה היו מוזהבות. למרות העיסוק בצדדים הפחות טובים של פליציה, ובעקבות הכוח ששאב קפקא מההתכתבות עם בלוך, סוף סוף חזר קפקא וביקש מפליצה שוב להינשא לו.
"אירוסי או נישואי אינם משנים דבר וחצי דבר ביחסנו, הצופנים בחובם, לגבי מכל מקום, אפשרויות יפות שאיני יכול בלעדיהן".
(מתוך "המשפט האחר – המכתבים של קפקא אל פליצה, מאת אליאס קנטי)
ולמרות האירוסין המחודשים בין קפקא לפליציה, הוא ממשיך להתכתב עם חברתה הטובה, ומשתף את בלוך בחששות והפחדים העולים בו שוב לקראת הנישואים הקרובים לפליצה.
אף שאין אנו יודעים רבות על בלוך, דבר אחד אנחנו יודעים בוודאות – היא הייתה חברה טובה ונאמנה לפליצה. לכן הקפידה בלוך לשתף את פליצה בכך שארוסה שוב נתקף היפוכונדריה והפכפכות בנוגע לאירוסים, וכן בנוגע לעובדה שהוא מתכתב איתה באותו להט וחום רגשיים שבהם התכתב בעבר איתה, ארוסתו.
בית הדין הגבוה לאהבה
המשולש המוזר הזה הגיע לשיאו במפגש טעון במיוחד. קפקא הוזמן למלון "אסקנישר הוף" בברלין, ובלובי שלו, עמד לדין על יחסיו הכפולים עם בלוך ובאואר. מטעם התביעה נכחו פליצה ואחותה ארנה, ומטעם ההגנה נכח חברו הטוב של קפקא הסופר ארנסט וייס שלא חיבב את פליצה מהרגע הראשון. גרטה בלוך הייתה השופטת, אבל גם זו שהביאה את המכתבים שלו וסימנה בצבע אדום את כל התיחסויותיו המזלזלות כלפי פליצה.
קפקא אפילו לא ניסה להגן על עצמו במעמד השיחה בלובי המלון, ואין זה פלא שדיון בית הדין המאולתר הזה סתם את גולל על האירוסים באופן סופי.
"הוא חש מותקף", מסביר שטפן ליט, אוצר אוסף מדעי הרוח בספרייה הלאומית, "הוא חש שהוא עומד למשפט על לא עוול בכפו, ושמאשימים אותו בלי שהבין מה היא ההאשמה בכלל".
תחושת הרדיפה ו"המשפט הרומנטי" – בו היו מושאות אהבתו של קפקא גם המאשימות, גם השופטות וגם המוציאות אל הפועל – השפיעו על קפקא מאוד. כחלק מתהליך העיבוד והתגובה שלו למה שהתרחש החל לכתוב את אחת היצירות החשובות ביותר בקאנון המערבי – "המשפט".
אין חוקים באהבה ומלחמה
הרומן "המשפט" מתאר את קורותיו של יוזף ק', פקיד בנק בכיר שמואשם יום בהיר אחד בפשע על לא עוול בכפו. אלא שלא החוקרים החוקרים אותו, ולא השופטים או הפקידים המקיפים אותו מוכנים לומר לו מה היא האשמה בה הוא מואשם, וממררים את חייו במסכת של האשמות, אשמה ודיונים משפטיים כאשר אין ביכולתו של יוזף ק' להיאבק מול גלגלי הצדק שטוחנים גם את הצדק וגם אותו לאט וביסודיות.
לצד הקריאות העמוקות והרבות שניתן להעניק לסיפור הקפקאי, שעד היום חשבנו שהוא בעיקר כתב אישום נגד מקומה של הבירוקרטיה בחיים המודרניים, ניצבת גם הפרשנות שאומרת שאולי זוהי הדרך בה הוא חווה את "בית הדין" לפניו מצא עצמו עומד ונשפט כאשר שתי נשים בחייו בחרו לתמוך זו בזו ולפנות נגדו.
ובחיים עצמם, למרות המפגש הטראומטי שהוביל לכתיבת הספר, קפקא ופליציה באואר המשיכו להתכתב ביניהם והתארסו בשנית כאשר משקעי העבר שקעו. קפקא התכוון להינשא לה עד שגילה שהוא חולה בשחפת. הבשורה המרה השפיעה עליו מאוד מבחינה נפשית והוא התקשה לדמיין את עתידו ולכן ביטל את האירוסים והביא לסיומה את מערכת היחסים עם באואר.
לאורך השנים נשים נוספות השפיעו על הכתיבה והיצירה של קפקא. כשהידועות והמפורסמות שבהן הן מילנה יסנסקה-פולק, עיתונאית ואינטלקטואלית צ'כית שגם תרגמה את יצירותיו מגרמנית לצ'כית, ודורה דיאמנט שפגשה אותו בערוב ימיו, כשהוא בן 40 והיא בת 25, במקור מחסידות גור, שהייתה האישה היחידה איתה הצליח להתגורר וסעדה אותו עד יום מותו.
סוף דבר הכל נשמע
רוב קרובי משפחתו וכן הנשים בחייו של קפקא ניספו בשואה. פליצה באואר הייתה יוצאת דופן בכך שהצליחה להגר לאמריקה וניצלה. כמו אשת העסקים הממולחת שהייתה, היא מכרה את המכתבים ששלח לה קפקא והם אוגדו לספר. פליצה באואר התחתנה לבסוף, הפעם עם גבר שלא נכנס לחרדה מעצם נוכחותה של אישה, והלכה לעולמה בשנות השישים באמריקה.
אתם בוודאי שואלים את עצמכם, מה לגבי גרטה בלוך? כאמור, מעט מאוד ידוע אודותיה וגורלה מעבר לכך שנספתה בשואה. אולם ישנן שמועות לא מבוססות שרחשו סביבה וסביב קפקא גם אחרי שמערכת היחסים עם פליצה באואר הסתיימה. בלוך ילדה ילד, ומעולם לא התייחסה לזהות אביו. היו מי שניסו לטעון שאולי מדובר בבנו של קפקא. הילד נפטר כשהיה בן חמש, ותיעודים או תמונות שלו לא שרדו.
קפקא מצידו לא נישא לא לבאואר ולא לבלוך. אין זה פלא שהצאצא הרוחני של משולש האהבה קפקא-באואר-בלוך לא היה יכול להיות מערכת יחסים יציבה ורגילה, אלא הביא לעולם לא פחות מאשר את "המשפט", סיפור שכנראה לא היה יכול להיווצר לולא המתח והקושי של גבר להתמודד מול אחוות אחיות של חברות שעמדו זו לצד זו ברגע האמת.
אחד מהמכתבים הרבים שכתב קפקא לגרטה בלוך יוצג בתערוכה "קפקא – גילגולו של סופר" אשר תיפתח ב-3 בדצמבר 2024 בתערוכה, יוצגו לראשונה פריטים נדירים כמו צוואתו של קפקא, מכתב בכתב ידו ואפילו דפי טיוטה של "הטירה" שלא נכנסו ליצירה הסופית – וכמובן פריטים שמספרים את מערכות היחסים הסבוכות של קפקא עם נשים בחייו – זאת כחלק מאירועי ציון 100 שנים לפטירתו של קפקא.
