שלמה שונמי, מבכירי הספרייה הלאומית לשעבר, הקדיש את חייו לאיתור ספריות יהודיות שנותרו באירופה אחרי השואה ולהבאתם לישראל. במהלך עשרות שנים של פעילות, הוא הצליח להביא ארצה מאות אלפי ספרים. רבים מהם הגיעו לספרייה הלאומית.
בריאיון שנערך עמו ב-1977, הוא סיפר שבין היתר הגיעו מגרמניה ספרים מאוספו הפרטי של לא פחות מהיינריך הימלר, מפקד ה־SS ומהדמויות החזקות ביותר בגרמניה הנאצית.
החלטתי לנסות לאתרם.
הימלר היה אדמיניסטרטור מוכשר שהצליח לחבר בין מערכות פיקוד ושלטון רבות ומורכבות תוך כדי הטלת אימה על אזרחי גרמניה ויתר תושבי אירופה. הוא, יותר מכל אחד אחר, היה אחראי לגירוש היהודים לגטאות במזרח אירופה, להקמת מחנות הריכוז וההשמדה ולרציחתם של שישה מיליון יהודים ועוד מיליוני בני עמים אחרים. בשונה מבכירים נאצים אחרים כמו יוסף גאבלס, להימלר לא הייתה השכלה אקדמית מעמיקה. ובכל זאת הוא השקיע זמן רב בפיתוח תאוריות גזעיות ומחקרים מדעיים לכאורה, כדי להוכיח את עליונות הגזע הארי וגם, להבדיל, את הנחיתות של עמים אחרים. קל לדמיין אותו מוקף בספרי היסטוריה, פולקלור ומדע של הוגים וחוקרים גרמנים ואחרים.
ידוע כי ספרייתו האישית של אדולף היטלר נמצאה לאחר המלחמה ונשלחה לספריית הקונגרס בוושינגטון. הספרייה של מערכת העיתון האנטישמי Der Sturmer הגיעה לספריית Yeshiva University בניו יורק. אבל מה עלה בגורל ספריו של הימלר?
הימלר גילה עניין רב במיסטיקה ובעל־טבעי, ורבים מספריו עסקו בנושא. חלק מהספרים הללו, המכונים "ספריית המכשפה", נתגלו לפני כמה שנים בצ'כיה.
ומה עם הספרים המסורתיים יותר כמו קצת אנטישמיות קלאסית?
כפי שקורה לעיתים קרובות, גם השאלה המסקרנת הזו נפתרה במקרה. אחרי שנים של חיפושים, נתקלתי במקרה באחד הספרים מספרייתו האישית של הימלר באוסף הספרייה הלאומית.
הספר "Der Aufstieg der Juden" של העיתונאי פרדיננד פריד הוא תיאור היסטורי של עם ישראל מאז ימי חורבן בית המקדש השני ועד לתקופה הרומית. פריד הצטרף ל־SS וקודם על־ידי הימלר עצמו. את עותק הספר השמור בספרייה הלאומית הקדיש פריד להימלר בתור נאמנו ושותפו לברית המאבק.
שנה וחצי לאחר הקדשת הספר חתם הימלר את שמו בראש העמוד באותיות גדולות בדיו ירוק עם ציון התאריך שבו כנראה סיים את הקריאה, 28.12.38.
עד היום החזקתי בידיי הרבה מאוצרות הספרייה, אבל המחשבה שלפני 84 שנים אחזו בספר הזה ידיו המגואלות בדם של ארכיטקט השואה, הייתה מזעזעת בלשון המעטה.
בעזרת הספר הזה מצאתי ספר נוסף מספרייתו של הימלר. הפעם היה זה הספר "Schriften für das deutsche Volk" של המזרחן וחוקר המקרא האנטישמי פאול דה לגארד בנושא ממשל ופוליטיקה. בראש עמוד השער חתם הימלר את שמו.
הספר הבא שמצאתי הוא "Die Vererbung der Geistigen Begabung", העוסק בנושאים של תורשה וגזע והשפעתם על אופי ואינטליגנציה. הימלר חתם את שמו כרגיל והוסיף את התאריך 22.1.39.
שני ספרים נוספים שגיליתי באותה הזדמנות לא השתייכו לספרייתו האישית, אלא נשלחו בידי הימלר לספריית סניף התנועה הנאצית בחיפה. כן, היה דבר כזה.
לפני מלחמת העולם השנייה חיו בארץ ישראל פחות מ־2,500 אזרחים גרמנים, רובם במושבות של אגודת הטמפלרים, שהייתה פלג דתי שנפרד מהכנסייה הפרוטסטנטית בגרמניה ואנשיו עלו לארץ באמצע המאה ה־19. את הסניף הארצישראלי של התנועה הנאצית ייסד Karl Ruff, אדריכל שנולד בחיפה להורים בני האגודה הטמפלרית. חבורות נאציות נפתחו במושבות בחיפה, יפו, ירושלים ושרונה (תל אביב), ועד סוף 1933 כבר נמנו בהן 121 חברים. הסניף הארצישראלי המשיך להתרחב, והחברים אף לא פחדו לערוך מצעדים בלבוש נאצי עם דגלי צלב הקרס ברחובות הערים. לחיזוק חברי הסניף שלחה התנועה הנאצית מגרמניה פמפלטים, ספרים ואפילו מכשירי רדיו זולים כדי להאזין לשידורי התעמולה מברלין. לקראת פרוץ המלחמה חלק מהגברים גויסו לצבא הגרמני והפליגו לאירופה. יתר התושבים בארץ נכלאו או גורשו בידי שלטונות המנדט (לקריאה נוספת לחצו כאן).
בין הספרים שהגיעו לספרייה הנאצית בחיפה היו כאלו ששלח הימלר עצמו. לימים פירקו הבריטים את ההתארגנות בחיפה, והספרים התגלגלו לבסוף אל הספרייה הלאומית. בינתיים מצאתי רק שניים מהם. הספר הראשון, "Bauernbrauch im Jahreslauf", מתאר את חיי הכפר, הטבע, המנהגים והפולקלור הגרמני. הספר השני, "Die Schutzstaffel als antibolschewistische Kampforganisation", הוא ספרו של הימלר עצמו על תולדות העם הגרמני, ייסוד ה־SS והתכונות הגזעיות והנפשיות הנדרשות מחברי הארגון.
שני הספרים נפתחים בהקדשה קצרה לחבורה הנאצית בחיפה מתאריך 9.11.1937. בשניהם מתנוססת גם חתימה בכתב ידו של הימלר בצירוף דרגתו, Reichsführer SS.
סגרתי את ספריו של הימלר בזהירות, החזרתי אותם למחסן אוסף הנדירים של הספרייה הלאומית והלכתי… לחפש אלכוג'ל.
