גלו עוד על פסח – הגדות נדירות ומיוחדות, שירים לפסח ועוד
מאת: ד"ר עמליה קדם
לא (לחן) אחד בלבד
על תקליט שידור של קול ישראל ממרץ 1955 מופיעה הקלטה של השיר "והיא שעמדה" בלחן שנפוץ מאז בכל הארץ, בגנים ובמוסדות אחרים, בהקלטות מסחריות של שירי חגים ונכנס והשתלב גם בבתים רבים. זו הגרסה שרבים מאיתנו מכירים ושרים בליל הסדר.
איננו יודעים את מקור הלחן הזה. ברוב המקורות העומדים לרשותנו הוא מכונה "עממי", מה שמתבטא בכך שיש לו גרסאות מרובות ואפשרויות שונות לפרישת המלים בתוך המנגינה, למספר החזרות על מלים, לבחירת המלים החוזרות ולאופן סיום השיר.
הנה "והיא שעמדה" כפי שהושר והושמע בקול ישראל בשנות החמישים על ידי החזן בנימין אונגר והפסנתרן אריה גרף. האם גם אתם שרים כך?
ראוי לציין שבהקלטה הזו החזן פורש את המלים בצורה מיוחדת ולא חוזר על המלים (זאת כנראה בהשפעת סגנון התפילה של יהודי גרמניה) ומשנה את ההגייה של חלק מן המלים להברה הספרדית של העברית, כמיטב המסורת של חזנים בתקופה שבה נעשתה ההקלטה.
אגב, בימינו יש סימנים למסורת חדשה, בדמות לחנו של המוזיקאי יונתן רזאל, שהיה מושמע מאוד ברדיו ויש המאמצים אותו גם בליל הסדר.
עבדים היינו
מקרה נוסף של שיר מההגדה שבו נוצרו לשיר מבחר גרסאות, גם כשהמלחין ידוע, הוא השיר "עבדים היינו".
חג הפסח, חג החרות, מציין את יציאתו של עם ישראל מעבדות מצרים. בהתאם, בחר המלחין, שלום פוסטולסקי – יליד פולין שעלה לארץ ב-1920 ובין שירי אדמה ועבודה שהלחין היו גם כמה משירי ההגדה – להציג את עיקר המסר המופיע (גם אם לא כמשפט אחד רציף) בתוך הפסקאות הראשונות של ההגדה: "עבדים היינו, עתה בני חורין".
המלחין שלום פוסטולסקי
נסו לשיר לעצמכם את החלק הראשון של השיר "עבדים היינו, היינו, עתה בני חורין, בני חורין" ועצרו בתחילת החלק השני, אחרי המילה עבדים. איך אתם ממשיכים? בצליל גבוה יותר או בצלילים יורדים? והאם החלק השני מושר פעם אחת או שמא פעמיים?
הנה השיר בכתב ידו של המלחין:
ובכן, מכתב היד, שאותו יש לקרוא – ככל כתב תווים – משמאל לימין, אנו לומדים שהחלק השני אכן חוזר פעמיים אבל בצורות שונות: בפעם הראשונה יש לשיר את המילה "היינו" בירידה לצליל נמוך יותר, לעצירה זמנית, ואילו בפעם השנייה היא מושרת לצלילים גבוהים, שרק אחריהם מגיע סיום השיר.
עוד אנו לומדים מכתב היד, שבין הצלילים הגבוהים על המילה "היינו" מופיע דו דיאז (אמצע שורת התווים הרביעית) שהוא צליל זר לסולם הכללי של השיר. הצליל הזה משנה את הסולם ל"מינור טבעי" הגורם לו להישמע "בסגנון של פעם", כפי שנהגו לעשות לא פעם מלחינים בתקופת היישוב.
מטבעם של שירים עממיים שהם משתנים בפי העם. והנה, בארכיון הצליל שמור תיעוד לכך שעשרים שנה אחרי מותו של המלחין, עדיין לימדו את השיר בגרסה זהה למקור. הנה הקלטה מ"גן הילד" בירושלים ב-1973. בחלק הראשון הגננת או הריתמיקאית אמנם חוזרת עם הילדים על המילה "עבדים" (ולא על "היינו", כפי שמופיע בגרסת המלחין) אבל בהמשך היא מקפידה לשיר את הצלילים המקוריים.
מההקלטה ניכר שיש גם כוריאוגרפיה לשיר, אולי הליכה כפופה ואיטית כמו עבדים ואחריה הליכה זקופה ושמחה…האם גם אתם זוכרים איך שרתם בגן?
מה נשתנה
כתב יד אשכנזי מ-1768, נתן בן אברהם שפייאר
המנגינה הידועה ביותר לארבעת הקושיות המופיעות בתחילת סדר הפסח מיוחסת למלחין אפרים אבילאה. ידוע לנו שהוא הלחין כמה וכמה חלקים מן ההגדה והם הוקלטו על גבי סדרת תקליטים באוסף קול ישראל משנות ה-50 של המאה העשרים, המצוי בארכיוננו.
הנה אחת ההקלטות הראשונות של השיר, בביצועם של החזן אפרים די-זהב והפסנתרן מקס למפל. כמו בשיר "והיא שעמדה" ודאי תבחינו גם כאן בהבדלים קטנים מן הגרסה הנפוצה בארץ.
איך היו קוראים את החלק הזה בהגדה לפני הלחן של אבילאה?
את ההגדה של פסח, כמו טכסטים מקודשים אחרים, נוהגים בכל קהילות ישראל לומר במה שמכונה "אמירה זמרתית" (cantillation). כלומר, אין שרים את הטכסט כמו שיר, אבל אומרים אותו בתבניות מוזיקליות שנושאות את הטכסט מהר יותר, ובעזרתן קל יותר לזכור אותו ולהשתתף באמירתו.
ההיסטוריון מרדכי ברויאר, שהוקלט ב-2003 בארכיון הצליל, בסדרת הקלטות חשובה ומרתקת על מנהגי פרנקפורט לפרטיהם, מסביר שאצל יהודי אשכנז השתמשו להגדה בנוסח הלימוד. הנה הוא מסביר ומדגים יחד עם בתו, דינה צונץ:
ניגון הלימוד הזה מופיע גם בספרו החשוב של החזן אברהם בער מברלין, המתעד ב-1877 את ניגוני התפילות של האשכנזים במזרח אירופה ובמערבה בשלהי המאה ה-19:
ומדוע אומרים האשכנזים את ההגדה בניגון לימוד הגמרא? או, טוב ששאלתם! כבר ב-1978, בראיון באולפן ארכיון הצליל שבספרייה הלאומית (מה שנקרא אז "הפונותיקה") מסביר יעקב רוטשילד, יליד פרנקפורט, למראייניו, אליהו שלייפר ויעקב מזור שמדובר בעניין קדום למדי. לדבריו, כבר בימי המהרי"ל (ר' יעקב בן משה מולין, שנחשב למי שגיבש את עיקרי המנהגים וההלכות האשכנזיים בסוף המאה ה-14 ותחילת ה-15) נקבע שהשטובנטראפ (Stubentrop), ניגון הלימוד של הילדים בחדר, ישמש לקריאת התורה בימים נוראים. בליל הסדר, המכוון כולו ללימוד הילדים – שהרי נאמר "והגדת לבנך" – ובמיוחד ב"קושיות" ששואלים הילדים, מתבקש שאמירת ההגדה תהיה באותו ניגון לימוד:
וכעת נחזור ל"מה נשתנה". הלחן ל"מה נשתנה" הוא חלק מיצירה מוזיקלית גדולה יותר שחיבר אפרים אבילאה לאחר עלייתו ארצה, האורטוריה "חג החירות" (1936). אבילאה, שאביו היה חזן, הכיר בוודאי את ניגון הלימוד, שאותו ניתן לשמוע בצורה מפורשת יותר בפרק אחר מתוך אותה יצירה, "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע…" המספר על התַנָאים שישבו וסיפרו ביציאת מצרים כל אותו הלילה:
בפרק הזה אנחנו שומעים יותר מהד לניגון ה"מתנדנד", העולה ויורד, של לימוד המשנה והגמרא, כפי שהיה ועודנו נהוג אצל יהודי אשכנז. הניגון הזה, כך אנו משערים, הוא מקור ההשראה לכתיבת הלחן ל"מה נשתנה", שהפך תוך זמן קצר מכתיבתו ופרסומו, ל"לחן המסורתי".
חג שמח!
מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים
עוד שירי פסח:
שירים מההגדה:
אחד מי יודע
והיא שעמדה
מה נשתנה
עבדים היינו
חד גדיא
פיוטים לפסח:
וכמובן, שמחה רבה!
