המקום: הוליווד הילס, לוס אנג'לס. הזמן: סוף שנות השמונים. קתלין דולבי מאזינה מהקומה השניה בביתה כאשר בעלה, המפיק המוזיקלי תומס דולבי, עובד בקומה התחתונה עם זמרת חדשה שזה עתה הגיעה לעיר, ואמורה להתארח בביתם בשבועות הקרובים. כעבור דקות ספורות היא לא מתאפקת ויורדת למטה.
"היא שמעה את הקול הזה ממלא את הבית וירדה לאולפן. הקול פשוט זהר," סיפר לנו דולבי, כיום פרופסור למוזיקה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור. אשתו, כך אמר, ציפתה למצוא את האורחת עומדת במרכז החדר ומזמרת בעוצמה אופראית, אבל היא מצאה אותה לצד בעלה, כשהם יושבים על הספה והיא מציגה בפניו חלקים משיריה.
האורחת הצעירה הזו הגיעה מישראל. שמה היה עפרה חזה.
בארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית
"זה היה מפתיע. עפרה הצליחה לרגש בקולה בלי צורך לשיר בעוצמה רבה, כמו זמרות גדולות באמת" אמר דולבי שעבד עם אמנים כמו דייוויד בואי, ג'וני מיטשל ו"פורינר".
אבל מה חזה עשתה בכלל בלוס אנג'לס? עם התפתחות הקריירה שלה, היא הגיעה לארצות הברית להקליט אלבומים בינלאומיים ולהופיע בשפות שאינן עברית. האלבום "Desert Wind", אותו הפיק דולבי, היה אחד מכמה אלבומים מאותה תקופה שחזה הקליטה באנגלית, בארמית ובערבית, כמחווה לשורשיה התימניים. היא גם השתתפה בהקלטת פסקולים לסרטים הוליוודיים כמו "דיק טרייסי" וסרט האנימציה "נסיך מצרים".
ביומה הראשון בלוס אנג'לס, ביקרה חזה באולפני יוניברסל ובחוף סנטה מוניקה. דולבי נזכר בהתלהבותה מקניות ברחוב היוקרתי רודיאו דרייב, אך ציין שבסופו של דבר רכשה רק זוג נעלי ספורט – שלדבריו, מאז "תמיד נראו לבנות וחדשות" בזכות הטיפול הקפדני שלה.
עפרה חזה, שהייתה היחידה מבין תשעת ילדי משפחת חזה שנולדה בישראל, ייחסה את נטיותיה המוזיקליות לאמה, שושנה, שהייתה זמרת מקצועית בתימן. בשיחה עמו, דולבי נזכר כיצד בעת הקלטת השיר "Fatamorgana" לאלבום "Desert Wind", הוא הציע לה להתקשר לאמה בתל אביב כדי שתשיר חלק מהמילים – ולבסוף באמת שילב את קולה בהקלטה.
"הצלחנו לגרום לה לשיר בדיוק בסולם של השיר, וזה השתלב מושלם. זה היה רגע מרגש מאד", הוא סיפר.
שלושה מהאלבומים הישראליים הגדולים של חזה – "אדמה", "שירי מולדת" ו"ימים נשברים" – היו ספוגים בציונות, רוחניות, אהבה וכמיהה. לצד אלה היו גם האלבומים "שירי תימן" (שהתפרסם בארצות הברית בשם "Fifty Gates of Wisdom") ו"Shaday", ששילבו מסורת תימנית עם מקצבי דאנס מערביים והרחיבו את קהל מאזיניה בעולם.
האלבום "Kirya" היה מועמד לגראמי – הישג ישראלי חסר תקדים. באלבום זה ביצעה חזה דואט עם איגי פופ בשיר "Daw Da Hiya".
מנהלה הוותיק, בצלאל אלוני, מספר שחזה אהבה את החיים בלוס אנג'לס, למרות היותה ישראלית בכל נימי נפשה. אבל במקביל, לצד ההצלחה הפנומנלית והאהבה שזכתה לה בעיר המלאכים, געגועיה לארץ היו עזים. היא ניסתה לשכך אותם מעט בשיחות טלפון קבועות להוריה, אבל זה לא היה מספיק. הרצון להקים משפחה במקום שהיה ביתה ובו היו שורשיה האמיתיים, ניצח את חלום הקריירה הבינלאומית. היא שבה לארץ, וב-1997 נישאה לדורון אשכנזי.
שלוש שנים לאחר מכן, בגיל 42 בלבד, נפטרה חזה מסיבוכים של מחלת האיידס. הידיעה על מותה היכתה בהלם את הציבור הישראלי. על פי הדיווחים, היא נדבקה מבעלה, שהיה מכור לסמים. ב-23 בפברואר, 2025, ימלאו 25 שנים למותה.
זה היה סוף טרגי לקריירה ולחיים של אישיות אהובה, בעלת קול צלול וכישרון נדיר, חיוך קורן וקסם אישי, שפרצה לתודעה העולמית משורשים צנועים בשכונת התקווה בתל אביב. בגיל 25 היא ייצגה את ישראל בתחרות האירוויזיון, שם זכתה במקום השני עם השיר "חי".
פרנק פיטרסון, מי שהפיק את "Ofra Haza", אלבומה האחרון של חזה מ-1997, סיפר כי היא הייתה "ממוקדת, מקצועית ומדהימה." השניים עבדו יחד באולפן שלו בהמבורג שבגרמניה, במשך כ-25 ימים שחולקו לחמש נסיעות נפרדות של חזה לעיר. שנה לאחר מותה, נסע פיטרסון לישראל והניח אבן על קברה. "אני עדיין מאוד מתגעגע אליה. זו הייתה חוויה מקצועית שאי אפשר לשכוח."
אחת החוויות העיתונאיות והמוזיקליות המענגות שלי עצמי הייתה נוכחותי בהופעתה של חזה במועדון "9:30" במרכז וושינגטון די.סי., באפריל 1992. המקום הקטן היה גדוש בצעירים שרקדו בהתלהבות בעת שחזה שרה על במה נמוכה במרחק מטרים ספורים מהם.
כשאני מנסה להרים את קולי מעל לרעש, שאלתי זוג בקהל מה מלהיב אותם במוסיקה שלה, בהתחשב בכך שרוב מילות השירים אינן באנגלית.
"המוזיקה שלה חוצה גבולות," השיב הגבר.
אלוני, מנהלה המיתולוגי, נכח גם הוא באותו לילה, כפי שנכח במרבית הקריירה של חזה. הוא זה שליווה אותה בדרך הארוכה מדרום תל אביב לבמת ה"גראמי". השניים הכירו כשחזה הייתה בת 12 וחצי בלבד, כאשר חבר בסדנת התיאטרון של שכונת התקווה של אלוני המליץ על הילדה ששמע שרה באירוע יום קודם לכן.
חזה הגיעה לדירתו של אלוני למחרת בזמן שהוא ואשתו, אוגניה, אכלו ארוחת צהריים. היא סירבה בנימוס להזמנתם להצטרף לשולחן, ובמקום זאת עמדה ושרה את "אם תשוב".
אלוני זיהה מיד את הכישרון הנדיר. "יודע מה? הרגשתי צמרמורת. ילדה צעירה כזו. הסתכלתי עליה וביקשתי ממנה לחזור בשש בערב לחזרות," סיפר אלוני לאחרונה בשיחת טלפון מביתו במרכז הארץ. "היא הגיעה וישבה בשקט. ואז עלתה לבמה, וידעה את כל המילים. היא החליפה בחורה צעירה שחלתה."
חזה התבגרה והתפתחה מהופעה להופעה והייתה החברה היחידה בלהקה שהשתתפה בכל הפקה, סיפר אלוני. לקראת תחרות שירים אחת, אלוני פגש את מפיק האירוע והמליץ בהתלהבות על חניכתו, שהמתינה במכונית עם אוגניה, כמתמודדת. חזה נכנסה ושרה את "שבת המלכה". היא לא הספיקה לסיים את השיר כשהמפיק חייך וקרא, "בסדר, בסדר!" וכך היא התקבלה לתחרות.
כשאלוני נזכר באירועים האלה, הוא מזמזם את השיר בטלפון וממשיך: "הקהל פשוט אהב את זה. היא זכתה במקום הראשון. זה היה בירושלים. זו הייתה הופעתה הציבורית האמיתית הראשונה. אנשים התחילו לכתוב עליה."
במהלך שלושת העשורים שלאחר מכן, כישרונה של חזה הוביל אותה ואת בני הזוג אלוני ברחבי העולם. בין השאר, הם היו בריו דה ז'נירו כשארגנטינה זכתה בגביע העולם ב-1986, ושלושתם הצטרפו לחגיגות ברחובות. פעם אחת טסו להופעה בפסטיבל המוזיקה של טוקיו וישבו במחלקה ראשונה, באדיבות המארגנים, לצד מוזיקאים בריטים מפורסמים, שאת שמותיהם אלוני כבר לא זוכר היום.
"ירדנו מהמטוס, והמון אנשים המתינו. עפרה אמרה, 'וואו, הם מחכים לבריטים'. אבל נחשו למי הם באמת חיכו: לעפרה חזה", הוא מתרגש כשהוא מספר על הנסיעה הזו. "תמיד היינו אומרים: מי היה מאמין שהמוזיקה תיקח אותנו משכונת התקווה למקומות כאלה? איזה חוויות נפלאות היו לנו!"
הטון של אלוני משתנה כשהוא מקונן על מותה בטרם עת של חזה, שמתה ללא ילדים, וחלמה תמיד להיות "להיות אמא לילדה קטנה."
בהדהוד של מילות השיר "מישהו הולך תמיד איתי", הוסיף אלוני: "היא תמיד הייתה אומרת, 'אלוהים ישמור עלי'."
