בשנת 1935 הוציא לאור גרשם שלום ספר קטן (95 עמודים) על ספר הזוהר בגרמנית, תחת הכותרת
Die Geheimnisse der Schöpfung: Ein Kapitel aus dem kabbalistischen Buche Sohar, ובתרגום לעברית: סודותיה של הבריאה. פרק מספר הזוהר.
שנה מאוחר יותר, ב-1936, הספר יצא שנית במהדורה מיוחדת ומפוארת, בפורמט מוגדל, ותחת כותרת שונה במקצת: Die Geheimisse Der Tora: Ein Kapital Aus Dem Sohar, "סודותיה של התורה: פרק מספר הזוהר".
שני הספרים ראו אור בידי הוצאת "שוקן וורלג", בברלין. המהדורה השניה (שהכילה 130 עמודים), ראתה אור על נייר משובח עם סימן מים יפה. ההקדמה למהדורה הראשונה, Historischen Verstandnis Des Sohar, "על התובנה ההיסטורית של הזוהר", הפך במהדורה השניה למעין "אחרית דבר". מהדורה זו, שיצאה לאור ב-150 עותקים בלבד, נחשבת כיום לנדירה, ונקראת בספר "ביבליוגרפיה של כתבי גרשם שלום" (ירושלים תשל"ח, פריט מס' 170), "מהדורה ביבליופילית".
בהקדמת הספר שלום מדבר על הרקע ההיסטורי לחיבור ותהליך ההתקבלות של ספר הזוהר והשפעתו, הטיב הספרותי והשכבות השונות של הספר, וכמובן על חידת זהות המחבר. כידוע, כבר כמה שנים לפני כן שלום קבל את המסקנה הרווחת במחקר, שהמקובל הספרדי של המאה ה-13, רבי משה די לאון, חיבור את רוב חלקי ספר הזהר. הוא כותב גם על הדרך שבה ספר הזוהר מתאר את האלוהות ואת הסמליות של עשר הספירות. גוף הספר מוקדש לתרגום של קטע מ"סתרי תורה" לפרשת בראשית, קטע שאינו נמצא בכל המהדורות.[1]
באוסף שלום נשתמרו שלושה עותקים של המהדורה הראשונה ושניים מהמהדורה השנייה. למרבה הפלא, על כולם (חוץ מעותק אחד של המהדורה השנייה) נרשמו הקדשות בכתב ידו של שלום, לאישים שונים.
ההקדשות במהדורה הראשונה נרשמו ל:
1: ד"ר יהודה לייב מגנס [מאגנס], נשיא האוניברסיטה העברית, ט' חשון תרצ"ו (5.11.1935).
שלום רשם, "קצת תיאולוגיה קדומה! בהוקרה נאמנה".
2: המומחה לאומנות האסלם (עליו קרוי המוזיאון לאומנות האסלאם שבירושלים), פרופ' ליאו אריה מאיר, לימים רקטור האוניברסיטה, חשון תרצ"ו.
בהקדשה זו כתב שלום, "לידידי…בחבה וברעות".
3: לתלמידו פרופ' חיים וירשובסקי, 30.6.1937 (כא' תמוז תרצ"ז).
רשם שלום, "לתלמידי ועוזרי הנאמן… בסימן ברכה ושלום".
כפי שניתן לזהות, וירשובסקי אכן קיבל את הספר, ולאחר מותו (1977, כחמש שנים לפני פטירתו של שלום) הספר חזר לאוסף. לכאורה שלום, משום מה, לא מסר את המתנות למאגנס ולמאיר! ומדוע? אי אפשר לקבוע. מאגנס נפטר ב-1948, ואילו מאיר רק ב-1959, לכן קשה להניח שלא היו הזדמנויות. כנראה שפשוט שכח!
כפי שצויין לעיל, שלום הקדיש עותק של המהדורה השיניה המפוארת לתלמידתו פניה פרויד, באייר תרצ"ו (אביב 1936), כשבעה חודשים לפני שנשא אותה לאשתו השניה, כמה ימים לפני חג החנוכה, כ' כסלו תרצ"ז (4.12.1936).
שלום הקדיש לה את הספר עם שיר שהוא חיבר:
והיה לעת ערב יהיה אור
ואין ערב אלא פניא
ואין פניא אלא פניה
ומי יתן ותסביר פניה
למחבר העלוב
גרשם
אייר תרצ"ו
לימים, כנראה לאחר הנישואין, פניה חתמה את שמה בספר בשמה החדש, "פניה שלום".
הכתובה של הזוג שלום, ירושלים, כ' כסלו תרצ"ז (4.12.1936). חתומה על ידי העדים, ש"י עגנון ועקיבא (ארנסט) סימון, ועל ידי החתן, גרשם שלום. סך הכתובה – עשרים וחמש לירות ישראליות.
הספר המקורי בגרמנית (מהדורה הראשונה) יצא לאור שוב ב-1971 על ידי אינסל וורלג בפרנקפורט.
ספרי תרגומים של קטעים מספר הזוהר עם חלק מההקדמה ההיסטורית של הספר הזה יצאו לאור בכמה שפות:
אנגלית:
Zohar: The Book of Splendor(New York 1949).
פורטוגזית:
Zoar: O Livro do Esplendor (Rio de Janeiro 1977).
צרפתית:
Le Zohar: Le Livre de la Spendeur (Paris 1980).
ספרדית:
El Zohar: El libro del splendor (Mexico 1984)
הולנדית:
De Zohar: kabbalistische fragmenten (Amsterdam 1982).
רומנית:
Zohar: Cartea Spendorii (Bucharest 2007).
לכן, לפנינו עוד עדות מיני רבים, על אהבתו של שלום לספר הזוהר, ועיסוקו הרב בו, והשפעתו בהפצת סודות ספר הזוהר ליחידים ולעולם.
[1] על קטע הזה, ותרגומו של שלום לגרמנית ביחס לתרגומו המקביל לאנגלית בספרו Major Trends in Jewish Mysticism,
ראו מאמרו של פרופ' דניאל אברמס, "בריש הורמנותא דמלכא: לתולדות הופעתו של הסעיף הפותח את ספר הזוהר בכתבי היד וגלגולו במהדורות הדפוס" (אנגלית), "קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית", 48 (תשפ"א), עמ' 7-104. תודה לגב' רחל רוזנבאום עבור הפניה זו.
