"אני אבריא! ואני אחיה לנצח!"
הוא – ילד חולני שגרמו לו להאמין שהוא נכה וחולה במידה כזו שלא יגיע לבגרות, המקום – גן קסום ויפהפה שכל דרך שבה נתאר אותו תחטא למקור, האמונה – יש קסם בעולם, והוא יכול להציל ממוות.
זהו "סוד הגן הנעלם" – שהוא גם שם של קלאסיקה ספרותית קסומה, אבל גם סודה האמיתי של הכותבת, פרנסס הודג'סון ברנט: איך שומרים על נפש חופשיה שכלואה בתוך חיים אפרוריים שלא ייחלת להם? איך מרימים את עצמך אחרי טרגדיות אישיות שמאיימות להטביע אותך במרה שחורה? האם, האם יש קסם בעולם, ואם כן – איך, איך מגיעים אליו?
עוד כשהייתה ילדה קטנה ליבה של פרנסס הודג'סון נשבר פעמיים – פעם אחת כשמת אביה משבץ, בטרם מלאו לה חמש, ובפעם השניה – כשאמה האלמנה נאלצה להעביר את משפחתה הקטנה וחסרת הכל להתגורר בבית נטול גינה ורחוק מהטבע בכיכר איזלינגטון בסלפורד, עיר קטנה במטרופולין של מנצ'סטר.
פרנסס הודג'סון הקטנה למדה עד אז להכיר ולהוקיר עמוקות את הטבע בגרסא העירונית שלו – בבית הפרטי שלהם לפני מותו של אביה, בבית סבתה ובבית הקרובים שאספו את האלמנה והיתומים אליהם – תמיד היו גינות עשירות וגישה למרחבים טבעיים, מלאים בפרחים ובעצים. כשאלה נלקחו מהילדה היצירתית בעלת הדמיון החופשי – נשבר ליבה, והיא שקעה, אולי לראשונה, במרה שחורה שעוד תלווה אותה לכל אורך חייה.
את האהבה השניה שלה, לקריאה ולספרים, קיבלה פרנסס מסבתה, שהחזיקה בבית ספרייה צנועה שהיו בה, בין השאר, ספרים מאוירים על פרחים וגינות אליהם התגעגעה כל כך.
היא השתמשה בהם, בסיפורים – הן אלה שקראה והן אלה שפיתח דמיונה הפורה – כמקור נחמה וכנתיב בריחה מהמציאות הבריטית האפורה ומהקשיים בחייה. היא הייתה מקריאה את סיפוריה לבני המשפחה שהגיבו עליהם באופנים שונים: אחיה הקניטו אותה, אבל אמה הייתה מאזינה בסבלנות, תוך כדי שהיא עסוקה בעבודות הבית או בניהול החשבונות של העסק המשפחתי הקורס, ועודדה אותה להמשיך.
הודגס'ון המשיכה לכתוב, גם כשהמשפחה נאלצה לעזוב את אנגליה ולעבור לארצות הברית, גם כשהחיים לא האירו לה פנים והמצב הכלכלי היה בכי רע, וגם כאשר החלה להיפגש עם מי שיהיה לבעלה, לאבי ילדיה ואז לגרוש הראשון שלה – סוואן ברנט. היא נישאה לו, הפכה לפרנסס הודג'סון ברנט, ועם הזמן הקריירה הספרותית שלה נסקה, בעיקר בעקבות פרסום הספר "לורד פונטלרוי הקטן".
היה קסם כלשהו בכתיבתה, שהצליחה לעורר תקווה ולהעלות חיוך אצל הקוראים, גם כאשר כתבה על נושאים קשים כמו יתמות ואלמנות, מצוקות כלכליות, מוות וחולי. ספריה היו מלאים וגדושים בתיאורי טבע, ובאמונה, בין השורות, כי יש קסם בעולם – בין אם הוא שוכן בתלתליו הזהובים של סדריק פונטלרוי הקטן והאהוב, או בסיפוריה עתירי הדמיון ומצילי החיים של שרה קרו.
אבל אף תיאור טבע שכתבה, לא דמה לשיא שהגיעה אליו בכתיבת "סוד הגן הנעלם". הספר מספר את קורותיה של מרי לנוקס היתומה, של בן דודה החולה והנכה-לכאורה, ושל ידידה דיקון, ואיך היא מצאה בעזרתו של אדום החזה את הפתח לגן הנסתר שבסופו של דבר – וסליחה על הספוילר – מרפא את כולם.
הודג'סון ברנט לא כתבה פנטזיה, ובכל זאת – קסם עז מפעפע בין המילים הכתובות, וזורם כחשמל בין גיבורי הספר, מחבר אותם ומתקן אותם.
והגן, הגן שמחזיק בסודו של הדוד האפל מצד אחד, ובכוח העצום לריפוי מצד שני, הוא שעומד במרכז כל זה.
"בכל מקום, על קירות החומות, האדמה, העצים, המסכים המתנדנדים של גבעולי הורדים הקלועים, וגם על פני צעיף התחרה העדין והירוק של עלים צעירים, בעשב, מתחת לעצים ובאגרטלים האפורים בגומחות – היו מפוזרים רסיסים של זהב, סגול ולבן. העצים החלו להנץ בפרחים ורודים ולבנים מעל ראשיהם. כנפים קטנות התנופפו, והכל טבל בקולות זמזום וציוץ של מקורים קטנים וניחוחות שופעים ומתוקים. השמש חיממה את פניו של קולין כמו יד בעלת מגע ענוג. מרי ודיקון עמדו ובהו בו בפליאה. הוא נראה כה שונה ובלתי מוכר להם, מפני שסומק זוהר ורוד כיסה את ידיו, פניו וצוארו הלבנים כשנהב.
'אני אבריא! אני אבריא!' קרא. 'מרי, דיקון, אני אבריא ואני אחיה לנצח!'"
זה עזר, ככל הנראה, שהודג'סון ברנט כתבה על מקום אמיתי. על גן פורח ויפהפה שהיא עצמה ישבה וכתבה בו, ושסיפק לה נחמה וריפוי באחת התקופות הקשות בחייה.
בשנת 1898, כשהיא כבר סופרת מפורסמת בעולם ומאחוריה כבר כמה וכמה ספרי ילדים שפרסמה, בראשם, כמובן, "לורד פונטרלוי הקטן", וגרסה ראשונית וקצרה יותר של "נסיכה קטנה" (תחת הכותרת "שרה קרו"), שכרה הודג'סון ברנט את אחוזת מיית'הם הול שבקנט.
כמעט כמו בסיפור אותו העניקה לגיבורתה מרי אחר כך – היא מגלה באחוזה שער מכוסה קיסוס שמוביל לגן ורדים נטוש, אותו היא משקמת בעצמה, משתמשת בו לכתיבה ולהרהורים וגם – פוגשת שם באדום חזה אמיתי, איתו היא כמעט מתיידדת.
זו הייתה תקופה של ריפוי ושל התאוששות עבור הסופרת, שאיבדה שנים ספורות קודם לכן את בנה הבכור למחלת השחפת, התגרשה זה לא מכבר מבעלה הראשון וניהלה מערכת יחסים מורכבת עם בנה השני, ויוויאן, שנשאר בארצות הברית.
בגן של מיית'הם הול היא כתבה כמה ספרים, המפורסם שבהם הוא הגרסה המורחבת של "שרה קרו" – "נסיכה קטנה", אבל ערכו הגדול ליצירתה הייתה דווקא ההשראה שסיפק לספר שיצא לאור אחרי שכבר עזבה את האחוזה – "סוד הגן הנעלם".
באביב 1909, לאחר שחזרה לארצות הברית, היא כתבה את הטיוטה הראשונה, של מה שכינתה במכתב לידיד "אחת ההברקות הטובות ביותר שלי". שנה אחר כך הוא התפרסם, בצעד חסר תקדים למדי עבור סיפור לילדים, כסיפור בהמשכים במגזין לקוראים בוגרים.
עם סיום הפרסום בהמשכים, הספר הודפס במהדורה ראשונה שנחטפה ממדפי חנויות הספרים ואזלה בתוך פחות מחודש. מהדורה שניה הודפסה באופן מיידי והספר כיכב בכל רשימות רבי המכר של חג המולד באותה שנה.
מאז, הוא רק צבר תאוצה – הוא תורגם לעשרות שפות, ריגש, ניחם וריתק מיליוני קוראים, ילדים קטנים ובוגרים בכל רחבי העולם. עם פקיעת זכויות היוצרים של הספר בשנות השמונים של המאה הקודמת הודפסו מחדש מאות מהדורות מקוצרות או מאוירות, והביאו את הסיפור לדור חדש של קוראים. גרסאות קולנועיות וטלוויזיוניות סייעו גם לשמירה על חיי המדף הארוכים מאד של הספר, שעד היום נחשב לאחד מספרי הילדים האהובים והקסומים.
"אחד הדברים המשונים בחיים", מסבירה הודג'סון ברנט לקוראיה, מיד אחרי רגע השיא בספר, "הוא שרק לעיתים נדירות אדם מרגיש שהוא עומד לחיות לנצח". אמרות מהסוג הזה, יחד עם אינספור הוריאציות למילה "קסם" המופיעות בספר וגם בכתבה זו, עלולות, מן הסתם, לגרום לציניקנים אטומי הלב שבין הקוראים להרים גבה, או לצקצק בלשונם בהתנשאות קלה.
אבל פרנסס האשה, האם השכולה, הילדה היתומה – לא הייתה נרתעת מהסתייגותם. היא הייתה אומרת, כנראה, שהם פשוט לא מצאו עדיין את הגן הקסום הפרטי שלהם. והנה, הנה רק תביטו בקולין, קולין שלה שהאמין שיחיה לנצח. האם אפשר לומר שלא כך הוא?
***
הקיץ הזה החלטנו ליצור גן נעלם, קסום ומרפא גם אצלנו בספרייה: "הגן הסודי", פעילות קיץ לכל המשפחה תיפתח ביום ראשון ה־27 ביולי 2025, ובה כל מתחם החינוך של הספרייה הלאומית יהפוך לגן פורח מקרטון בעבודת יד שיגרום לילדכם לפרוח משמחה.
טל רפאל, מנהלת "לגדול בספרייה הלאומית", מספרת לנו ש"הגן הסודי נולד מתוך מחשבה על הקשר שבין גן פורח לספרייה. ברובד הפיזי, גן הוא מרחב של יופי והנאה – מקום שמעודד ליצור, לדמיין ולשחק. אבל ברובד העמוק יותר, הגן מזמן התבוננות ומאפשר לגלות לא רק את מה שבחוץ, אלא גם את מה שבפנים: לא רק איך צומח פרח, אלא איך צומח אדם, איך צומח ילד. למה הוא זקוק כדי לפרוח?"
"הספרייה היא בעינינו גן סודי." היא מוסיפה, "מקום שבו שותלים רעיונות, זורעים מילים, מטפחים מחשבות, משקים – ומחכים לרגע שבו משהו ינבוט ויפתיע. אנחנו מזמינים את הילדים להיכנס, לשוטט, לגלות – ולהיות חלק מהקסם."
