מנהג הניקיון בחג הפסח אומנם נעוץ עמוק במסורת היהודית של ביעור החמץ. אבל לפעמים, המסורת היא רק תירוץ להתחדשות חיצונית ופנימית וערים, שכונות ומוסדות לא היססו להשתמש בה. והיו גם פרסים!
"צַלַּחַת סְדוּקָה, קֻמְקוּם וְקַנְקַן,
תְּמוּנָה מְחוּקָה, בְּדִיחָה עִם זָקָן,
תַּנּוּר שֶׁחִמֵּם בְּעִקָּר אֶת עַצְמוֹ,
וְסֵפֶר אֶחָד, שָׁכַחְתִּי אֶת שְׁמו".
"ניקיון" יסודי אינו שיר לאגרנים וייתכן שגם לא לעצלנים.
הוא מעודד אנשים להיפטר מהחפצים הישנים שלהם, לנקות ולסדר וגם לזנוח הרגלים ישנים ואכזבות מרות. זהו אומנם שיר לפסח אבל נסו לשאוב ממנו השראה בכל יום אחר, זה עובד.
שירה של לאה נאור נכתב עבור תוכנית ששודרה בערוץ הראשון באמצע שנות ה-70 וביקשה להפוך את חגי ישראל לעדכניים ונגישים יותר עבור הקהל הצעיר, שהתרחק מן המסורת לטובת פיתויי המדינה שהלכה והתבססה.
נסו לדמיין: במקום "הזמר במסכה" בהשתתפות סלבריטאים חצי אלמוניים, חבורה של זמרים וזמרות שרים על פסח, פורים וחנוכה. ואיזה זמרים וזמרות! את "ניקיון יסודי" ביצעו שלמה ארצי, אושיק לוי וחבורת "שוקולד מנטה מסטיק" (ירדנה ארזי, רותי הולצמן ולאה לופטין).
"אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים נִקָּיוֹן יְסוֹדִי
קִירוֹת, חַלּוֹנוֹת, לְבָבוֹת וּבְגָדִים.
סַבּוֹן וּמִבְרֶשֶׁת,
מַטְלִית מְשֻמֶּשֶׁת,
וּדְלִי, מַטְאֲטֵא וּמַקֵּל וְצִנוֹר
וּמִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁיָבוֹא לַעֲזוֹר".
רבים אכן באו לעזור.
ראשי היישוב והערים נהגו לעודד מבצעי ניקיון, בעיקר לקראת בוא האביב וחג הפסח. עם התחממות מזג האוויר ולבלוב הפרחים ניסו בערים לגייס את הקהילה לטובת ניקיון הרחובות ולעיתים אף הציעו פרס תמורת זאת. שורשי הבקשה היתה אולי נעוצה במושג ביעור החמץ שבמסורת היהודית אך היא הפכה גם למנהג חילוני, שמוטב היה אם היינו מקיימים אותו בכל עת.
כך, למשל, יצאה עיריית תל אביב בשנת 1968 למבצע ניקיון נושא פרסים: "ועדת שופטים תבקר בחדרי המדרגות ובחצרות והמצטיינים בנקיונם יקבלו פרסים".
לא לגמרי ברור מי היו המנקים המצטיינים במקרה הזה אבל המבצע לא היה חד-פעמי ולא הוגבל רק לאביב ולחג הפסח. שלוש שנים קודם לכן יצאה עיריית תל אביב ב"מבצע נקיון יסודי" שבו השתתפו חברות מרכזיות במשק.
הזוכה היתה חברת "אמקור" שלה הוענק גביע בטקס שהתקיים בגני התערוכה, לא פחות.
יוזמות ותחרויות דומות תועדו בערים נוספות, כמו רמת גן, יפו ואפילו בשכונה ח' באשדוד שבה גרתי בתחילת שנות התשעים. מיותר לציין שהבניין שבו התגוררתי זכה בפרס, בין היתר בגלל היוזמות הנפלאות המבורכות של ועד הבית לשתילת עציצים ובניית ספסל. "בניין 1963 תמיד בראש!" הייתה הסיסמה שלנו. ועד הבית היה אבא שלי.
תגובות על כתבה זו