אם תחפצו אין זו אגדה?

המשפט האלמותי של בנימין זאב הרצל "אם תרצו אין זו אגדה" כמעט אבד בתרגום לעברית

הרצל משקיף ממרפסת מלון שלושת המלכים בבזל שבשווייץ, בעת הקונגרס הציוני החמישי. תרס"ב, 1901. צילם: אפרים משה ליליין

אם תשאלו אדם ממוצע מה הוא יודע על הרצל, הוא כנראה יזרוק את צמד המילים "חוזה המדינה", וימלמל משהו על מרפסת וזקן. אבל אין ספק שהסלוגן שהפך את הרצל למלך היהודים היה "אם תרצו אין זו אגדה". זה קליט. זה קולע. זה להיט. אבל האמת היא שכמעט נפלנו עם ביטויים הרבה פחות טובים.

נתחיל בזה, שהמשפט המקורי בכלל נכתב בגרמנית:

Wenn ihr wollt, ist es kein Märchen

התרגום המילולי הוא באמת מה שהתקבע לנו בסופו של דבר:

אם (אתם) תרצו, אין זו אגדה

את המשפט בגרמנית כתב בנימין זאב הרצל בשער ספרו האוטופי על "אלטנוילנד":

כריכת 'אלטנוילנד' בכתב ידו של הרצל, באדיבות הארכיון הציוני המרכזי

המשפט המפורסם שנכתב על עטיפת כתב היד של הספר, דהה עם השנים. כתב היד טופל לאחרונה במעבדת השימור של הארכיון הציוני, כדי להבטיח את שימורו לדורות.

והנה, הכיתוב המפורסם הועתק גם לשער המודפס של הספר בגרמנית שיצא לאור בלייפציג בשנת 1902.

ההדפסה הראשונה של הספר. לייפציג, 1902

אבל מה קרה בתרגום לעברית?

היה זה נחום סוקולוב שתרגם את "אלטנוילנד" (שמילולית משמעו "ארץ ישנה-חדשה") לתל-אביב. ללא ספק מדובר בתרגום גאוני, שמאוחר יותר גם שימש לשמה של העיר העברית ללא הפסקה. אבל דווקא בתרגום של הפתגם המפורסם, סוקולוב קצת פחות הצליח:

שער "אלטנוילנד" בתרגום נחום סוקולוב לעברית

קראתם נכון! בתרגום לעברית של הספר, סוקלוב החליט לתרגם את המשפט כך:

אם תחפצו אין זו אגדה

תרגום הרבה פחות קליט…

כמה שנים אחר כך מצאנו גם את הפריט הזה: דיוקן של חוזה המדינה עם הכיתוב:

אם חפצים אתם – אין זו אגדה!

אבל כאמור בתחרות הזו היה רק מנצח אחד:

אם תרצו אין זו אגדה.

ופריטים רבים הציגו בגאווה את דיוקנו של הרצל עם התרגום הקליט.

הנה חוזה המדינה מככב בכריכת אלבום התמונות, מבית בצלאל, ירושלים.

ואפילו חברת הסיגריות "מספרו" רכבה על הגל והוציאה את הדיוקן הזה:

רק חסרה לחוזה המדינה סיגריה בפה כדי להשלים את הפרסומת…

ולסיום, נזכיר שלמשפט "אם תרצו אין זו אגדה" יש למעשה המשך. בסוף "אלטנוילנד" סוגר הרצל מעגל וכותב:

ואם לא תרצו, אז הנה הדבר אשר ספרתי לכם הוא אגדה, ונשאר רק אגדה.

אחת ולתמיד: מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה?

מיום ראשון ועד מוצאי שבת עמלנו, פשפשנו ולבסוף מצאנו את הסיבה האמיתית לפסים של הזברה האהובה משירו של ע. הלל

מתוך חוברת מס' 3 של ספרית "חלון" - "למה לובשת הזברה פיג'מה". איורים: שושנה הימן

מי יודע מדוע ולמה
לובשת הזברה פיג'מה?

אז למה הזברה לובשת פיג'מה? כותב השיר, ע. הלל (הלל עומר) מנמק ומספר בשישה בתים את הסיבות לכך. ולכבוד השיר המקסים כל כך, הנה שש עובדות על השיר, ועוד סיבה נוספת ללבושה המיוחד של הזברה שמתחבאת בסוף הכתבה.

ע. הלל בשנת 1949

יום א': הטיוטה של ע. הלל

כי בבוקר יום א'
הזברה קמה
פשטה את הפיג'מה
לבשה מן הסתם
מכנסיים וחולצה
אך מיד היא הרגישה
שאין היא מרוצה
מיהרה ולבשה פיג'מה

איזה כיף שארכיון ע. הלל נגיש דיגיטלית בספרייה הלאומית דרך מכון גנזים? כך נמצאה די בקלות הטיוטה המקורית כפי שהקליד אותה ע. הלל:

פתיחת השיר כפי שהקליד אותה ע. הלל. ארכיון הלל עומר, מכון גנזים

יום ב': הפרסומים הראשונים של השיר

בבוקר יום ב'
הזברה קמה
פשטה את הפיג'מה
לבשה בשמחה
את בגדי ההתעמלות
אך אוי דבקה בה
מחלת העצלות
מיהרה ולבשה פיג'מה

את הפרסום הראשון של השיר מצאנו, איך לא, בעיתוני הילדים. כמו הרבה מאוד קלאסיקות ילדים אחרות, השיר הזה פורסם לראשונה ב"דבר לילדים", אי שם ב-23 בדצמבר 1958. והנה הוא לפניכם:

קצת אחר כך, פורסם השיר בחוברת מס' 3 של ספריית "חלון" שנתנה הצצה לקלאסיקות ילדות, עם האיורים המשגעים של הפסלת והמאיירת שושנה הימן.

העמוד הפותח של השיר בחוברת של ספרית "חלון"
והנה הזברה שלנו בשמלת מלמלה

יום ג': מי יודע מדוע ולמה לובשת הדוכיפת חליפת שבת?

בבוקר יום ג'
הזברה קמה
פשטה את הפיג'מה
טרחה וטרחה
ומדדה לה סרבל
אך היה זה בגד
חם ומסורבל
מיהרה ולבשה פיג'מה

בזכות הבלוג של ארכיון גנזים גילינו עוד פרט מעניין. חשבתם שזברה עם פיג'מה זה מוזר? אז מה תגידו על הדוכיפת שהתעקשה ללבוש חליפת שבת?

מסתבר שהסופר, המשורר והמתרגם מנחם זלמן וולפובסקי, כתב שיר ילדים בשם "מעשה בדוכיפת שלבשה בגדי שבת" (השיר התפרסם בדבר ילדים ב-15/07/1937).

"מעשה בדוכיפת שלבשה בגדי שבת". ארכיון גנזים

האם ע. הלל הושפע מהשיר הנ"ל? האם קרא אותו בעצמו כילד בן 11 ב"דבר ילדים"? אין לדעת.

 

יום ד': בול בפוני (של הזברה)

בבוקר יום ד'
הזברה קמה
פשטה את הפיג'מה
לבשה בשמחה בגד ים
אך אוי ואבוי
היא קיבלה מחלת ים
מיהרה ולבשה פיג'מה

ואיך יודעים ששיר הוא להיט? כאשר השירות הבולאי של דואר ישראל מנפיק לכבוד השיר, לא בול אחד, אלא שניים!

בול אחד הונפק בשנת 1984 לכבודו של השיר, באיור של אלונה פרנקל (זו מ"סיר הסירים"):

מכתב שמצאנו בארכיון חושף כמה התרגש ע. הלל מהמחווה.

ארכיון הלל עומר, מכון גנזים

ובשנת 2013 יצא בול חדש כמחווה לשיר, הפעם בעיצובו של ראנת אבודרהם דדון

יום ה': כמה מילים על הלחן

בבוקר יום ה'
הזברה קמה
פשטה את הפיג'מה
עמדה ומדדה לה שמלת מלמללה
אך מיד ובטרם
בטרם התרגלה לה
מיהרה ולבשה פיג'מה

המלחין האגדי דובי זלצר מספר:

"בשנת 1956-7 החליטה חברת התקליטים קולומביה (סי.בי.אס) בניו יורק, להקליט תקליט שירי ילדים של גאולה גיל, בעברית. בתקליט היו שירים מתוך מחזות זמר אמריקאים, שירים ישראלים וכמו בכל תקליט חדש של גאולה, היו שני שירים חדשים שאני כתבתי במיוחד.

"במקרה פגשתי בניו יורק את המשורר ע. הלל (שאחי אסף ז"ל היה איתו באותה כיתה בקיבוץ משמר העמק, ואביו חתולי היה מורה למוסיקה באותו בית הספר). שאלו את הלל אם יש לו להציע מילים עבור אותו תקליט. הוא הציע לי את 'הזברה' ואת 'שתי חברות', שהולחנו ונכנסו לתקליט".

השיר נכנס למצעד הפזמונים למרות היותו שיר ילדים ושנים אחר כך הפך מחדש ללהיט, בביצוע להקת משינה.

יום ו' עד מוצאי שבת: אז… למה לובשת הזברה פיג'מה?

בערב שבת
הזברה קמה
אך בטרם פשטה את הפיג'מה
ישבה וחשבה
אם כדאי ליום אחד בלבד
לטרוח וללבוש את שמלת השבת

ישבה וחשבה וחשבה וחשבה
וחשבה עד מוצאי שבת

אם כל הנימוקים עד כה לא שכנעו אתכם, אז הנה מצאנו את הסיבה האמיתית והנחרצת של ע. הלל לדילמת הזברה והפיג'מה. שימו לב לכותרת שבחר ע. הלל לקובץ שירי הילדים שהוא הקליד (ובהם גם שיר הפיג'מה):

למה לזברה יש פסים? היא ניסתה משבצות אבל זה לא התאים.

ומאז איש אינו שואל מדוע ולמה
לובשת הזברה פיג'מה.

 

ארכיון הלל עומר זמין דיגיטלית במסגרת שיתוף פעולה בין ארכיון מכון גנזים – אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל (ע"ר), משרד ירושלים ומורשת ותכנית ציוני דרך, חטיבת היודאיקה בספריית הרווארד והספרייה הלאומית של ישראל

לונלי פלנט, 1900: מדריך טיולים לציר הציוני בלונדון

בדומה למארגני כנסים בימינו, מארגני הקונגרס הציוני בלונדון לפני 122 שנים הציעו לצירים מסלולים תיירותיים בעיר והמלצות לאטרקציות; הצירים שטרחו, נסעו מרחבי הקהילות היהודיות בעולם והתקבצו בלונדון, יוכלו ללמוד על אודות אתריה המעניינים מנקודת מבט יהודית, בקובץ הדרכה מפורט ומאיר עיניים שהוכן במיוחד למטרה זו

מגולה לגאולה - גלויה לכבוד כינוס הקונגרס הציוני הרביעי, לונדון, 1900. מאוסף אברהם שלום יהודה, מחלקת הארכיונים, הספרייה הלאומית

בחודש אוגוסט 1900 עתיד היה להתקיים בלונדון הקונגרס הציוני הרביעי. במסגרת ההכנות לקראתו, התפרסם מדריך התמצאות בעיר בשפה העברית, לשימוש הצירים המגיעים מהקהילות היהודיות ברחבי העולם. הבסיס היה מדריך כללי ללונדון (באנגלית) בצירוף מפת העיר (בהוצאת ג'ורג' וושינגטון בייקון BACON – מו"ל אמריקאי שייסד בלונדון הוצאה לאור שהתמחתה במפות.) התוספת המותאמת בעברית צורפה כקבוצת דפים בצבע צהוב בסוף החוברת. מדבקה בגווני הכריכה המקורית הודבקה בחלק התחתון של שער החוברת עם כותרת: "מורה דרך בעד הנוסעים להקונגרס הציוני בלונדון 1900" וכן עם כותר מקביל ברוסית, ומשמאל מגן דוד גדול. אין אנו יודעים מי חיבר את המדריך בעברית, אך ניכר כי התמצא היטב בעיר וידע להדגיש נושאים שיעניינו את משתתפי הקונגרס היהודיים המגיעים לעיר זו לראשונה. לפי תוכנו, המדריך כוון בעיקר אל המגיעים מאזור רוסיה; בפרק הראשון העוסק בהגעה אל העיר המלים הפותחות הינן: "בעד הנוסעים מרוססיא ללונדון, טוב ללכת דרך ברלין…"

המדריך מחולק לפרקים ומתאפיין בסדר, דיוק ופירוט רב על מנת לאפשר לציר הקונגרס למצוא דרכו בקלות ובנוחות בעיר הזרה ולהביא לו תועלת מעשית. הוא כולל רשימת מלונות, מסעדות, בנקים, מדריך נסיעות מפורט ביותר (למשל מחיר כרטיס המסע ללונדון וחזרה במחלקה השניה) עם ציון משך הנסיעה ("בין 20 ל- 35 שעות, מהן 5 שעות דרך הים").

"הנסיעה במסילות הברזל העירוניות היא היותר מהירה ועולה בזול. המסילה משתרעת מתחת לארץ והמרכבות הן בעלות שלש מחלקות… מקום מכירת הכרטיסים ייקרא בוקינג אפיס. המסעות בכל 3-6 רגעים". נראה ש-122 שנה מאוחר יותר, תושבי תל אביב וירושלים יכולים רק לקנא בקיום הרכבת העירונית "מתחת לארץ" ובתדירות הנסיעה…

פרק 5 – "בתי מלון ומאכל"
ב-Cecil Hotel אלף מאתיים חדרים השוער הראשי הוא יהודי רוססי…"
ב-De Keysers Royal Hotel "הדבור גם באשכנזית" [=גרמנית].

"הארוחה נקראת ברעקפעסט והיא: תה (קאפע או קאקאא), לחם-חמאה, גם בשר, דגים… ביצים.

בתי מאכל כשר היותר טובים הם: א…. ב…. שלשה רגעים מבית אוצר התישבות היהודים." (על בית אוצר התישבות היהודים נרחיב בהמשך).

מחבר המדריך אינו מתעלם מן הצירים הצמחוניים:

"בבתי מאכל בעד נזירי-הבשר (וועגעטאריענער) הארוחות טובות ובזול…"

פרק 6 – בתי קפה ובתי מקרא

בהפוגה ממושבי הקונגרס, הציר יוכל לשבת בבית קפה או בספרייה ציבורית אליה הכניסה חופשית:

"בתי קאפע לפי טעם האשכנזים המה מעטים למאוד… בתי קאפע לפי טעם האנגלים נמצאים לרוב בכל רחבי העיר… בתי מקרא בחינם נמצאים ברוב חלקי העיר".

פרק 8 עוסק בבילוי בשעות הפנאי:

בפרק נמצא אזכור לתיאטרון אלהמברה בכיכר לסטר, ותאטרון Empire "הנחשבים בכל אירופה לבתי משחק ובאלעט הכי גדולים ומהודרים"; בצידם מוצעים אתרי טיול: הייד פארק ו-Zoological Garden ובו "אוסף החיות היותר גדול באירופה".

אם חפץ הציר לנצל את זמנו החופשי לספוג תרבות במוזיאונים, פרק 9 עוסק בבתי אוסף (מוזיעאום) ומזכיר בין השאר את Indian Museum "קבוץ גדול מענפי הקולטורא ומלאכת מחשבת מפרץ הודו".

פרק 10 – הבנקים – "בתי הבאנק"

ברשימת הבנקים מודגש במיוחד בית אוצר התיישבות היהודים (The Jewish Colonial Trust), שהוקם בעקבות החלטת הקונגרס הציוני בבזל, 1898, להקים בנק עברי-ציוני, ושהתגבש בפועל בלונדון ב- 1899. השליטה בו היתה 75% ע"י יהודי רוסיה, עובדה המעידה על משקלם הכלכלי המכריע בתנועה הציונית בתקופה זו. "… עד האחרונה נכנס רק ערך מיליון רובל וחצי…" . כן מוזכר בהמשך הפרק המועד המדויק של האספה הכללית של בעלי המלוות.

ייעוד בנק זה היה לשמש הזרוע הפיננסית של התנועה הציונית ולהשיג ממון ואשראי כדי לסייע בהשגת זכיון בארץ ישראל. מטרה זו לא התממשה באופן ישיר עקב פער גדול בסכום שגייס הבנק מול הנחוץ בפועל.

פרק 12 – בתי תפלה – המחבר מחלקם לפי סיווג "בנוסח ספרד", "בנוסח אשכנז", ו-"מנהג רוססיא ופולין" (שוב ניכר הדגש בהתייחסות לקבוצת הצירים מרוסיה).

פרק 13 – האגודות הציוניות בלונדון

לונדון היוותה מרכז חשוב של התנועה הציונית בתקופה זו, ולראיה המחבר מציין ומונה את ארבע עשרה האגודות הציוניות בעיר כולל מספר חבריהן.

פרק 14 – הקונגרס הרביעי הציוני

ציון כתובת הכינוס – באנגלית וגם בתעתיק לעברית – ומועדו. ללשכה בעיר ניתן לפנות לצרכי קבלת "ידיעות… לפני הנסיעה ללונדון ובמשך הקונגרס".

בסיום הטקסט מוזכר שמו של "ראש הלשכה… פראנסיס מאנטיפיורי".

סר פרנסיס מונטפיורי שימש יושב ראש הוועד הפועל של ההסתדרות הציונית באנגליה.
תמונה וחתימה מאוסף שבדרון, הספרייה הלאומית

מדריך יחודי זה בעברית כולל חותמת "גנזי יוסף בירושלם", המעידה כי נרכש בידי יוסף חזנוביץ' – הרוח החיה שמאחורי הקמת הספרייה הלאומית – ונשלח על ידו לירושלים, כחלק מתרומתו העצומה להעשרת אוספי הספרייה בראשית ימיה.

"עשה זאת בעצמך", ביידיש

חדש על המדף, והפעם: הספר שמאגד 200 מתכונים ליצירת מגוון רחב של תכשירים וחומרים לשימוש במשק הבית

סקירה על הספר:

200 פראקטישע פאבריקאציעס: א זאמלונג פון גאראנטירטע פארשריפטן און באלערנונגען וויאזוי אליין צו פאבריצירן, אויף א לייכטן און ביליקן אופן אלערליי גאנגבארע האנדלס און געברויכס ארטיקלען / באארבעט און רעדאגירט פון י. מ. אדעלסאן. ווארשע:‏ קאלעקטיוו, 1933

יהודי אירופה של תחילת המאה ה-20 ראו את עצמם "לופט מענטשן", אנשי אוויר. הביטוי מתאר אנשים שחיים מהאוויר: הן כי הם עניים, והן כי הם שרויים בלימוד תורה ופלפולים וכביכול רחוקים מהבלי העולם הזה…

השנה הגיעה לספרייה חוברת ביידיש בת כ-60 עמודים אשר ראתה אור בוורשה בשנת 1933, ובה 200 מתכונים ליצירת מגוון רחב של תכשירים וחומרים לשימוש במשק הבית. המתכונים כוללים הוראות להכנת דברי מאכל ושתיה; בשמים וקוסמטיקה; חומרי ניקיון; צבעים, ודבקים ועוד.

זוכרים את הכתבות בעיתונים ואת תוכניות הטלוויזיה עם הוראות להכנת משחקים או אביזרים לבית? (מי אמר בתיה עוזיאל ולא קיבל?). החוברת שלפנינו מכילה תוכן דומה.

כך לדוגמה יש מתכון מפורט לשדרוגו של סבון תעשייתי בסיסי:

ממיסים את הסבון בכלי עם מים שתחתם דולקת אש, מוסיפים לו שמנים ריחנים. יש מתכון לסבון בריח לבנדר, ובריח וניל ועוד. ההוראות מפורטות וכוללות כמויות מדויקות ומספר הימים הדרוש להתמצקות הסבון – לפני שניתן לחותכו ולעוטפו. בדף הבא ישנו הסבר איך להכין בבית משחה לגילוח הזקן, יש הסברים איך להשתמש בכלי עבודה שונים ועוד.

התעייפתם, ואתם רוצים להתרענן עם כוסית משקה? בבקשה!

יש בחוברת מתכונים לבירה, ליקר קפה, ליקר דובדבנים (שרי), תמד (Mead, ליקר דבש) ועוד. יש מתכונים לקוקטיילים ואפילו לתחליף זול לקוניאק – הכל עם פירוט מדויק של חומרים, כמויות, תהליך ההכנה ומשך הזמן שצריך לחכות, עד שאפשר להנות מהתוצאה.

מעדיפים משקה לא אלכוהולי? יש גם מתכונים של לימאניאדע, וקעפיר (קפיר).

אופייה של החוברת מזכיר קצת את תנועת ה"עשה זאת בעצמך" (do it yourself) שנולדה בשנות ה-70 של המאה שעברה בארצות הברית, ובעקבותיה יצאו לאור פרסומים רבים. היום כמובן ירדו פרסומים כאלו מגדולתם, ותפוצתם הצטמצמה מאוד. אנחנו מחפשים באינטרנט, ומוצאים סרטי יוטיוב להכנת כל דבר בשלל שפות, כולל ביידיש. (למשל איך להכין סבון נוזלי).

בזמן שבו יצאה החוברת לאור הרבה אנשים כנראה הכינו את המוצרים בבית, אם מפני שזה היה זול יותר או שלא היה אפשר כלל להשיג את הדברים בחנויות. אבל לצד העובדה שמדובר בכותר שסביר להניח שהיה שימושי מאוד לזמנו, הוא מהווה גם תיעוד שהיו "לופט מענטשן" שהיו גם אנשי מלאכה ויצירה.