שערורייה כזאת לא התחוללה מעולם בבית המדרש בית זלכה שבבגדאד. אומנם לאוזני ראש הישיבה גונבה השמועה כי שמעון וראובן לומדים בהיחבא קבלה, למרות גילם הצעיר, בני שבע עשרה בלבד, אך הפעם הוא תפס את השניים בעת מעשה. הרב כמובן אסר עליהם להמשיך בלימוד הקבלה, והתלמידים הנבוכים לא העזו להפר את מצוותו. אולם אחד התלמידים, יעקב שמו, ניסה בכל זאת לפגוע בשמם הטוב והפיץ שמועה כי הם ממשיכים ללמוד את רזי הקבלה.
שמעון הגה רעיון: הוא יתחייב, לעיני כל התלמידים, שלא להחליף עם ראובן אף לא מילה אחת, עד ראש חודש אלול. אולי כך, בחלוף החודשים, תישכח השמועה, ושני הנערים יוכלו לחזור וללמוד קבלה כחפצם. אולם שמעון, שהכיר היטב את נפשו הרגישה של ראובן, חשש כי הוא עלול לחשוב שהתחבולה שרקח היא דרכו המנומסת להתרחק ממנו לתמיד, ולכן כתב לו מכתב: "אחי ורעי אהובי אשר כנפשי, ידוע לך שאני רוצה לבטל המחלוקות וריבוי הדברים". את המשפט הזה, שבו פתח את מכתבו, הוא כתב בראש הדף גם בכתב ראי, כמנסה להסתירו מעיני זרים, "הנני מודיעך שאף על פי שחכם שמואל צוה עליך ועלי שלא ללמוד קבלה ואנחנו עשינו כל מה שאמר לנו חכם שמואל, הם הילדים אינם מאמינים בנו, ובפרט יעקב". אחרי שפירט לראובן את פרטי התוכנית הדגיש: "שלא תאמר שכוונתי לא ללמוד עמך ולפיכך אני דוחה אותך מעלי בקנה רצוץ, כי אהבה רבה ואהבת עולם ואהבה שאינה תלויה בדבר אהבתיך".
כעת לא נותר לשמעון אלא להמתין לתשובת חברו, והוא הפציר בו לכתוב אותה "בזה הנייר דווקא כדי שלא יוָדע הדבר". תשובתו של ראובן אינה בידינו, אך מכתבים אחרים מעידים כי קשר הידידות בין השניים נמשך גם לאחר שעזב ראובן את הישיבה. כך, בסערה, החל הנער שמעון אגסי את מסע חייו, שהוביל אותו להיות אחד מחשובי רבני בגדאד ומקובליה.
הרב שמעון אגסי נולד בשנת 1852, לאביו אהרן אבא בר אבא ולאימו פרחה לבית רג'ואן. המשפחה עסקה, בין השאר, בייבוא צבע הניל הכחול (אינדיגו) ובתיווך. כשמלאו לו שלוש עשרה, עמדו לפניו שתי ברירות: לימודים בבית הספר של אליאנס, שזה עתה הוקם בעיר, או השתלבות בעבודה בעסק המשפחתי. אולם, לשמחת הוריו, חשקה נפשו של שמעון דווקא בתורה, והוא החל ללמוד במדרש בית זלכה, מבתי המדרש המפורסמים במזרח התיכון כולו. משבגר, הוא נשא לאישה את רחל (ג'חלה). הוא הקדיש מחצית מיומו לפרנסת ביתו ואת המחצית השנייה לתורה. לזוג נולדו עשרה ילדים, אך שניים מהם נפטרו בילדותם, ובנם בכורם אהרן, לפני חתונתו.
אט אט נודע שמו של הרב אגסי לתהילה בקרב יהודי בגדאד ומעבר לה. לשמע שקידתו בתורה וגדולתו הרוחנית פנו אליו רבים בשאלות הלכתיות, ורבים עוד יותר הידפקו על דלתו בבקשת ברכה והנחייה רוחנית.
ארכיונו, שהפקיד בספרייה הלאומית נכדו, שמעון אגסי, ושלאחרונה נרשם והונגש, מעיד על היקף פעילותו. בארכיון חידושי תורה בהלכה, בעיון ובקבלה, שאלות הלכתיות, התכתבות עם בני משפחה ברחבי העולם ועם גדולי תורה, התייחסויות לענייני השעה והקהילה, פיוטים פרי עטו וחומר רב העוסק בקבלה מעשית: קמיעות וציורים מאגיים, לחשים, תפילות מיוחדות, לוחות גורלות, רשימות שמות מלאכים ועוד.
למשל, נמצאו בארכיון דף קטן ועליו רשימה בכתב ידו של הרב אגסי הדנה בעניין גלגול נשמות ובסוד עיבור הנשמות על פי תורתו של ר' חיים ויטאל וטיוטת מכתב לרב יוסף חיים מבגדאד, הלא הוא "הבן איש חי", מגדולי האחרונים, ואחד הפוסקים הבולטים בקרב יהודי ארצות המזרח. אגסי מבקש ממנו לבאר לו על פי תורת הסוד סוגיות הנוגעות ל'ברכת המפיל' שאומרים טרם השינה ולאיסור תשמיש המיטה ביום הכיפורים. את תשובתו, אשר נדפסה בספרו שו"ת רב פעלים (חלק א, סוד ישרים י״ד), פתח "הבן איש חי" במילים: "תשובה זו כתבתי להרב הכולל סובר הרזים מהרש"א (מורנו הרב שמעון אגסי)".
לצד עיונים עמוקים אלו, הקדיש הרב אגסי את עצמו גם לעיסוק בקבלה מעשית: בעיזבונו נמצאו קמע לרפואה שכתב לאישה בשם לילה בת רחמה, הנחיות לכתיבת קמע למקשה ללדת וסגולה לאדם שרב עם אשתו. פריט מיוחד במינו הוא פנקס הכתוב בעברית ובערבית יהודית ובו לחשים לטיפול בכאב ראש, למציאת חן בעיני אחרים ואף כיצד להפוך לרואה ואינו נראה; טכניקות מאגיות רבות הקשורות לאהבה; הנחיות מפורטות להטלת גורל דניאל ופרק שלם המוקדש לתיאור המזלות השונים ואופני השפעתם. לא ידוע מי כתב את הפנקס, שכן אין זה כתב ידו של הרב אגסי עצמו, או כיצד הגיע לידיו, אך רשומים בשולי דפיו שמות אנשים, ככל הנראה אלו שלמענם נכתבו הקמעות ונלחשו הלחשים. כל אלו מעידים על תפקידו של הפנקס, ששימש כלי עזר בעבודת המקובל.
גם על עצמו ועל בני ביתו התפלל וביקש הרב אגסי. על גבו של מכתב תנחומים שנשלח אליו מרבני כורדיסתן אחרי מותו הפתאומי והטרגי של בנו ערב חתונתו, חיבר הרב אגסי תפילה פרטית שבה ביקש לדעת מדוע התרגש עליהם האסון הזה: "על אודות איש עלוב שמעון בן פרחה וזוגתו אשה קשת רוח ג'חלה בת כתון, אשר בתחלה זיוגם היה עולה יפה במזל צומח הולך ומצליח, כי חננם ה' פרי הלולים בבנים כשתילי זיתים…כי זה מקרוב נקטף פרח שושנים, ראשית אונם, עין ימינם, ויקרב אהרן אל המזבח במבחר עלומיו כבן י"ו שנה…ולא עוד אלא שנקצץ סמוך לחופתו", והוא מבקש שהאל ישלח לו או לרעייתו מסר "בחלומות או בגורלות שעל מה ולמה עשה ה' ככה ליקח את מחמדי עינם פרי בטנם".
הרב שמעון אגסי נפטר בח' באב ה'תרע"ד (31 ביולי 1914), ימים ספורים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, במגפת הדבר שפקדה את בגדאד. שרידי מצבתו אותרו בבית הקברות היהודי בבגדאד, אחרי כניסת כוחות ארה"ב לעיראק בשנת 2003.
פטירתו של הרב שמעון אגסי בפתחם של ימים סוערים ליהדות עיראק ולעולם כולו חתמה מסע חיים יוצא דופן של תלמיד חכם, מקובל ומנהיג רוחני. הארכיון שהותיר אחריו – כתבי יד, חידושים, תפילות, קמעות ולחשים – מהדהד את עולמו הפנימי המורכב, ומעיד על חיי הרוח העשירים של יהודי בגדאד בשלהי המאה ה־19 ובראשית המאה ה־20.
ארכיון הרב שמעון אגסי נרשם והונגש באדיבות קרן סאמיס, סיאטל וושינגטון, המוקדשת לזכרו של שמואל ישראל. מתן שטיין הוא הארכיונאי האחראי על הטיפול בארכיון הרב שמעון אגסי.
