כתבו: ד"ר יעקב פוקס ומרסלה סקלי
לפעמים דווקא במקום הקשה ביותר עבורו, עשוי האדם למצוא את ההצלחה הגדולה ביותר שלו. הרעיון הזה הובע כבר על ידי כמה כותבים מוכשרים במכתמים נאים, והוא התברר כאמת לאמיתה על שולחן העבודה של מחלקת כתבי היד. פרופסור אמנון נצר (1934-2008) היה מומחה עולמי ליהדות פרס ולספרותה, ולאחר מותו היו בעיזבונו כמה עשרות כתבי יד פרסיים. בראשית שנת 2018 רכשה הספרייה הלאומית את כתבי היד הללו, והם הועברו למחלקת כתבי היד לשם תיאור ורישום. בין כתבי היד בלט אחד מהם שמסגנון כתיבתו ניכר היה שהוא הקדום ביותר, אך גם מצבו הפיזי היה הקשה ביותר. עובש שחור וצמיגי השתלט עליו, ואי אפשר היה לפתוח אותו ולדפדף בו. לאחר התלבטות ושיקולי עלות מול תועלת הוחלט להשקיע את המשאבים הדרושים לשיקום כתב היד, והוא הועבר לטיפול מחלקת השימור והשיקום.
מרסלה סקלי, מנהלת המעבדה לשימור ושיקום בספרייה הלאומית מספרת:
"בספטמבר 2020 הובא לידיעתנו כי פריט באחריות מחלקת כתבי יד זקוק לטיפול מעבדת השימור באופן דחוף. מדובר היה בפריט ייחודי שכלל חיבורים שלא מוכרים לנו ממקורות אחרים (בגלל קדמותו) ועל כן חשיבותו רבה ביותר.
הפריט הגיע נגוע בעובש במצב פעיל בהיקף רחב, שהיה מפוזר בכל הדפים. הנייר הוכתם בכתמים שחורים לכל אורך כתב היד והדפים הרגישו לחים וקרים למגע. עלה מכתב היד ריח חריף של טחב. הדפים היו דבוקים בחצי העליון לאורך כמעט כל החיבור כמקשה אחת, כך שלא הייתה אפשרות לראות את הכיתוב בחלקים שונים. הנגע היה גדול מאוד, מה שסיכן את הפריטים בסביבה וכן את הבאים במגע עם כתב היד.
היה ברור כי יש צורך לייבש את הפריט ולהשתמש באמצעים שונים על מנת להפריד את הדפים כך שבדיגיטציה יצליחו לסרוק את החיבור. הוצע לטפל בחצר הסמוכה למעבדת שימור ושיקום על מנת להפחית את סיכון התפשטות הנבגים בחלל המעבדה וכן לצורך הקניית הגנה נוספת לעובד שיטפל בו.
הטיפול עצמו התבצע על ידי דניס שור על שולחן החצר, עליו הונח נייר נקי. במקום הצבנו שמשייה, לרווחת העובד ולמניעת חדירה גדולה מדי של חום ישירות על הפריט. יש לציין כי עוצמת התאורה ותאורת ה-UV היוו סיכון לגרימת נזק לנייר ולדיו. על כן הטיפול חיכה לחודשים הקרים, וגם אז העבודה בוצעה בשעות המוקדמות של הבוקר בלבד, כמובן לא בימים גשומים. כל זאת כדי למנוע חשיפה ישירה וארוכה לאור בתנאי חוץ.
הטיפול התבצע בתוך קופסה שקופה שהגבילה את היכולת של הרוח לחדור ולפזר חתיכות נייר.
העובד התמגן לפני כל טיפול בכתב היד, כולל ביגוד, משקפי מגן, מסכה ייעודית וכפפות ניטריל. בתום הטיפול העובד השליך את הביגוד והכפפות לתוך שקית ניילון, אותה סגר והוציא מחוץ לשטח המעבדה.
במהלך תקופת הטיפול, הפריט שהה במעבדה בתוך ניירות עטיפה ובתוך ארגז פרספקס סגור.
כמו בכל פריט שמגיע לטיפול במעבדת השימור, הפריט עבר תהליך של תיעוד שכלל צילומים. במקרה הזה התיעוד הצילומי היה מוגבל מאוד עקב מצב הפריט.
בהמשך בוצע ניקוי יבש מוגבל בעזרת מברשת רכה לכיוון שואב אבק עם מסנן HEPA.
לצורך הפרדת הדפים הדבוקים ניסינו כמה שיטות כולל חשיפה לאדים עם חומרים כימיים מקובלים לטיפול בפריטים עם עובש. בסופו של דבר מה שעזר בהפרדה הייתה מיומנות הידיים של העובד, שהפריד כל דף בצורה מכנית.
בתום כל יום טיפול כלי העבודה שהיו בשימוש עברו חיטוי.
ככל שהעבודה התקדמה, היה ברור כי הדפים מפורקים לחלקים רבים ולמעשה היה צורך להרכיב פאזל. לשם כך בוצע שיתוף פעולה מוצלח בין מחלקת כתבי יד לבין מחלקת השימור, כך שעובד מכתבי יד, המבין בתוכן, יכול היה לעבוד לצד עובד השימור ולתת הנחיות כיצד להדביק את קטעי הנייר למקום הנכון.
התהליך כולו ארך כמה חודשים. הפרדת הדפים, שנראתה כמשימה בלתי אפשרית בתחילת הטיפול, הצליחה במידה רבה. כך מחלקת הדיגיטציה קיבלה פריט עם דפים מופרדים לצורך סריקה, ממנו יכולים להינות כל המבקרים באתר הספרייה."
כשכתב היד חזר מהמעבדה, ממשיך ומספר יעקב פוקס, קשה היה להכירו. עובדי המעבדה הפעילו את קסמיהם, והחזירו את כתב היד לימי עלומיו. אף שגם עתה ניכרים בו סימני הפגיעה, כתב היד ניתן לפתיחה ואפשר להתרשם מתוכנו. רגע האמת הגיע: האם שווה היה להשקיע זמן יקר בשיקום כתב היד?
מעלעול מהיר בין דפיו התברר שמדובר בקובץ חיבורים שרובם הגדול עוסק בהלכות שחיטה. בצד החיבורים הכתובים בשפה הלכתית משפטית, נמצאים גם שירים שמסכמים את ההלכות בחרוזים. בסיומו של החיבור הראשון נמצא קולופון, וממנו למדנו שכתב היד הועתק בפרס לפני 365 שנים.
נשלמה זה המלוקט של ענייני שחיטה ביום ב' בשבת דהוא שמיני של חדש חשון דשנת אתתקס"ט לשטרות [תי"ח, 1657], על יד הצעיר עפר על רגלי חכמים יהושע? בן יהודא יוסף האג'י שמס (דף 21ב).
לשמחתנו הרבה מצאנו בכתב היד שלושה חיבורים חדשים שלא הכרנו ממקום אחר, והתברר שמציאה נאה התגלגלה לידינו. אין אנו יודעים הרבה על מחברי החיבורים האלו, ונשמח מאוד לקבל משוב מקהל הקוראים.
החיבור הראשון בכתב היד עוסק בהלכות טריפות, והוא מצטט פוסקים רבים ומגוונים. בגלל מצבו של כתב היד החיבור הזה חסר הרבה, וחבל על דאבדין. הדבר הבולט ביותר כאן הוא שבהרבה מקומות כותב המחבר: "מצאתי כתוב בספר מורי כמה"ר ר' יוסף קארו". האם הכותב היה באמת תלמידו של ר' יוסף קארו? בדפים 17ב-18ב הוא מעתיק תשובה שפותחת: "השלם מאשטרי אברהם, שלום לקהל קדוש קהל בלאגיר יצ"ו, שמעתי ותרגז בטני לקול קורא במדבר כערבה, בארץ תלאובות וחרבה, מתיר החיה בלא בדיקת הריאה, בודא מליבו בדיאה, ויקף ראש ותלאה". אתם מכירים את התשובה הזאת?
החיבור השני הוא פירוש להלכות שחיטה לרמב"ם, ובראשו כתוב: "פירוש שחיטה להרמב"ם ז"ל, דברי ר' אברהם החסיד זצ"ל". הפירוש הוא בדרך של שאלות ותשובות. השאלות והתשובות חביבות מאוד, ופעמים רבות מעלות חיוך על פני הלומד. אין דרך טובה מזו לחדד את זיכרונם של התלמידים. לא אחת מבוססות התשובות על פסוקים שאין להם קשר ישיר עם העניין, והם משמשים כאן כאמצעי לזיכרון. הדבר החשוב ביותר בחיבור הזה הם מדרשי חז"ל שמביא המחבר בדרך הילוכו, והם אינם מוכרים ממקורות אחרים. למשל, כדי לתת טעם למצוות כיסוי הדם מספר על הדם שיצא מרבקה שנפלה מעל הגמל בעת פגישתה עם יצחק, אבל באופן שונה מהמצוי בידינו. "אמר ריש לקיש בשעה שבאה רבקה עם אליעזר ראה שיצחק בתפלתו, והמלאכים סובבים סביביו, ושכינה נמתחה כאהל על ראשו … ונפלה מעל הגמל … שלח הקב"ה גבריאל בצורת צבי וחפר בקרקע עד שנפלה רבקה על אותו עפר תיחוח" (54ב). במענה לשאלה אם מותר לחבר את סכין השחיטה לאבן ולחוט על ידי סיבוב האבן, הוא מספר על יעקב אבינו ששחט עוף על ידי סכין שהוא חיבר לאבן הגדולה שעל פי הבאר (65ב).
הדבר השלישי שמצאנו בכתב היד הוא שיר שחיטה מחורז מאת "ר' ישועה", שמסכם את דיני השחיטה והטריפות. פותח: "[אב]אר לך כלל תיקון שחיטה, בלי חסרון בביאור […], בעזרת אל אשר איום ונורא, אבאר לך זביחה […]". גם את השיר הזה לא מצאנו רשום בשום מקום, ואנו מקווים שבבוא היום נגלה מידע נוסף עליו ועל שכניו לכתב היד.
גלגולי כתב היד רשומים בין דפיו, כשבעליו השונים חתמו את שמותיהם. בכמה מקומות רשם הבעלים "מצליח בן מניאל" את שמו, ובמקום אחד גם כתב את התאריך: ראש חודש אלול תס"ג [1703] (דף 21ב).
חיים ומוות ביד הלשון, אבל החיים והמוות של כתבי היד – בידי הספרן. זהירות רבה נדרשת מאתנו בבואנו לחרוץ את דינם של כתבי יד, לבל נדחה שכיות חמדה אל תהומות השכחה. לשמחתנו בפעם הזאת טביעת עינו החדה של איש מחלקת כתבי היד שזיהתה את חשיבות כתב היד, ויכולותיה המתקדמות של מחלקת השיקום נתנו חיים חדשים לפריט היסטורי מרגש ורב חשיבות.
