אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, נודע בכך שהשתמש בהתכתבויותיו בתאריכים עבריים בלבד. הוא נהג לכתוב תיארוך ייחודי: לא לפי מספר השנים מבריאת העולם, כמקובל, אלא לפי שנות גלות ישראל.

גם בעולם התורני נהגו לכתוב את התאריך העברי בדרכים שונות. במסגרת פרויקט קטלוג והנגשת ארכיונים של רבנים, המתנהל בימים אלו בספרייה הלאומית, התגלו מסמכים המעידים על השיטות היצירתיות שפיתחו גדולי ישראל לכתיבת התאריך העברי. בסקירה זו יודגמו כמה מהשיטות הללו.
השימוש באותיות לייצוג מספרי
ראשית, הסבר קצר על הקשר בין השימוש באותיות עברית לייצוג מספרי ובין אופן כתיבת התאריך העברי. במסורת היהודית נהוג להשתמש באותיות לייצוג מספרי: א' היא 1, ב' היא 2 וכן הלאה עד י'. לאחר מכן עוברים לדילוגי עשרות : כ' היא 20, ל' היא 30, וכן הלאה עד 100 המיוצגת ע"י האות ק', ואז בדילוגי מאות עד האות האחרונה, ת', השווה ל-400.

לשם המחשה, השנה העברית הנוכחית היא ה' תשפ"ה. המשמעות היא שעברו 5,785 שנים מבריאת העולם לפי המסורת היהודית. כדאי לציין שפעמים רבות אין מציינים בתאריך את האלפים, וכדי להבהיר זאת מוסיפים את הביטוי "לפרט קטן", או לפ"ק. הדרך המקובלת יותר לציון השנה הנוכחית הינה תשפ"ה לפ"ק, או פשוט תשפ"ה.
לדוגמה, במכתב ששלח אל רבה של יפו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, השתמש אפרים ראסקין מוורשה בשתי שיטות התיארוך וכותב: "שנת תרע"ד א' תתמ"ד לחורבן הבית", כלומר 5,674 שנים לבריאת העולם, 1,844 שנים לחורבן הבית, היא שנת 1914.

במספור האוניברסלי, ערכה של כל סיפרה נקבע לפי מיקומה. הספרה 3 יכולה לייצג שלוש, שלוש מאות, שלושים אלף או שלושה מיליון, תלוי במיקומה בשרשרת הספרות המרכיבה את המספר. לעומת זאת, במספור העברי יש לכל אות ערך קבוע, דבר המאפשר גמישות ויצירתיות: המספר 41 יכול להיות מיוצג כ- מ"א, או כ- אי"ל. לסיכום, אין קץ לאפשרויות והשמים הם ה- גבו"ל…
האפשרות להחליף בין אותיות פתחה בפני הכותבים מגוון אפשרויות "לשדרג" את התאריכים, במטרה שישמשו גם להעברת מסרים. תופעה זו נפוצה בייחוד עבור שנים שלמספרן קונוטציה שלילית, ואשר עברו "שיפוץ" למילה בעלת משמעות חיובית יותר. שנת תרצ"ח (1938), למשל, תופיע כמעט תמיד כשנת תרח"צ ושנת תרע"ב (1912) כשנת תער"ב. עם זאת, גם לשנים בעלות משמעות ניטרלית, השתדלו הכותבים להעניק תצורה חליפית חיובית או אופטימית. לדוגמא, שנת תרס"א (1901) הפכה לשנת אסת"ר ושנת תרע"ז (1917) לשנת תזר"ע.
בנוסף לחילוף סדר האותיות, היו כותבים שהחליפו גם את ערך השנה כולה במילה או ביטוי בעלי ערך מספרי זהה. לדוגמה, בארכיונו של הרב אליהו קלצקין נמצא מכתב מהרב חיים חזקיהו מדיני, לימים רבה של חברון, המתוארך "חיי שלום חיי ברכה". סך הערכים של הביטוי הוא 659, כלומר שנת תרנ"ט, המקבילה לשנים 1899-1898.


שיטה נפוצה אחרת לציון השנה היא בחירה של אותיות מסוימות מתוך פסוק, אשר מונים רק אותן בסדר השנים. לדוגמה, במכתב ששלח יוסף קטקובסקי מפריאסלב לרב הירץ, רבה של יפו, נרשם התאריך: "יום ה' הנני נותן לו את בריתי שלום לסדר ולפרט לפ"ק".


הכותב בחר בפסוק אופטימי וחיובי, "הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר כ"ה י"ב), והדגיש את האותיות נ' י' א' ר' ת' בעזרת סימון של שלוש נקודות מעל כל אות. סכום האותיות הנבחרות הוא תרס"א, השנה המקבילה לשנת 1901. דוגמה זו ייחודית, מאחר שאמנם שיטת כתיבת התאריך הנהוגה בה מצביעה בראש וראשונה על שנת חיבור המכתב, אך היא טומנת בתוכה מידע גם על התאריך המדויק של הכתיבה, כפי שיוסבר בשורות הבאות.
כתיבת התאריך על פי פרשת השבוע
ברוב המסמכים, התאריכים כתובים באופן דומה לנהוג כיום, למשל יום א' ח' תמוז. לעתים, במקום התאריך המפורש, ירשום הכותב את ה"סדר", כלומר את פרשת השבוע: יום א' לסדר חוקת. במקרים אחרים, פרשת השבוע אינה מוזכרת במפורש, אלא נרמזת באמצעות פסוק מתוכה, כאשר הכותב והנמען יודעים מה הפרשה שיקראו בשבת הקרובה, ובקיאים דיים בכתובים, כדי לזהות את הפסוק ולשייך אותו לפרשה הנכונה.
לדוגמה, במכתב שקיבל הרב הירץ, הכיתוב הוא: "יום ה' הנני נותן לו את בריתי שלום לסדר ולפרט לפ"ק". הפסוק לקוח מתוך פרשת פנחס, ולכן יש להבין את התאריך כך: יום חמישי שלפני השבת בה קוראים את פרשת פנחס, תרס"א. המילים "לסדר ולפרט" מבהירות לנו שהפסוק מכוון הן לפרשה (לסדר) והן לשנה (לפרט). ואמנם, עיון זריז בלוח השנה מגלה כי מדובר ב- כ"ב תמוז תרס"א, או ה- 28/7/1901.
במקרה אחר, בזימון לבית דין ששלח הרב משולם ראטה, רב העיר טשרנוביץ, לחיים שלמה רוזנפלד בשנת 1936 קיצר הכותב את התאריך, ורשם אותו בראשי תיבות: יא' מטמ"ס התרצ"ו.

הבקיאים בפרשיות השבוע יגלו מיד את הפתרון: יום א' לשבת בה קוראים שתי פרשיות מחוברות, מטות-מסעי (ובראשי תיבות: מטמ"ס), לשנת תרצ"ו. במלים אחרות, הכוונה היא ליום ראשון, כ"ב תמוז ה' תרצ"ו, ה-12 ביולי 1936.
המקרים הללו מדגימים שיטות רישום תאריכים פשוטות למדי, אשר מספיק מעט ידע בגימטרייה ופרשיות השבוע כדי לפענח אותם. ואולם, ישנם מקרים בהם נדמה שהכותבים נהנו לאתגר את נמעניהם בתאריכים מרומזים, שהיוו מעין חידות או שעשועי לשון, במטרה, אולי, לערוך תחרות סמויה שתוכיח מי פיקח יותר, הכותב או הנמען.
מה זה "בס"ך אדדם"?
במסמך התחייבות מבית הדין של לובלין, השמור גם הוא בארכיונו של הרב אליהו קלצקין, נרשם התאריך הבא: "י"א בס"ך אדדם לסדר זה הדבר תר"פ". מה פירוש הביטוי "בס"ך אדדם" ולמה הוא מתייחס? מסתבר שזהו חלק מפסוק בתהילים, פרק מ"ב פסוק ה: "אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבר בסך אדדם עד בית אלהים…". במקרה זה, אין מדובר בקטע מפרשת השבוע, או ברמז לפרשה כלשהי, וגם לא בחלק מההפטרה, שאותה נוהגים לקרוא בשבת לאחר הפרשה. לפיכך, הביטוי אינו מכוון לשבת ספציפית. גם המלים "לסדר זה הדבר" אינן מסייעות להגיע לפתרון, כיוון שהן אינן ייחודיות ויכולות להצביע לפרשיות שונות בתורה. מהו, אם כן, תאריך החתימה של המסמך?
במקרה זה, הפתרון נמצא בביטוי בס"ך אדדם, הרומז לספירת העומר: ערכה של המילה אדדם הוא 49 (1+4+4+40), כמניין הימים שבין פסח לשבועות. לפיכך, י"א בס"ך אדדם פירושו היום ה-11 מתוך סך ארבעים ותשעה ימי הספירה, ותאריך החתימה על המסמך הוא, כפי הנראה, כ"ו בניסן, הוא י"א לעומר, תר"פ (14/4/1920).


כדי להוכיח את ההשערה הזו, יש לוודא שגם פרשת השבוע תואמת לתאריך, אך כאן מתעוררת בעיה:
בשבת שאחרי כ"ו ניסן, קראו בתורה את הפרשיות המחוברת תזריע-מצורע, אך צמד המלים "זה הדבר" אינן מצביעות על הפרשיות האלה. מהו, אפוא הפתרון לקושי זה?
מסתבר שהפתרון הוא כדלקמן: בחו"ל חוגגים בפסח, שבועות וסוכות שני ימי חג, ולא יום אחד כנהוג בארץ ישראל. כאשר אחד מימי החג חל בשבת, קוראים בחו"ל פרשה ייחודית לרגל האירוע. לעומת זאת, בארץ ישראל אין מדובר ביום חג, וקוראים בשבת את פרשת השבוע הרגילה. כך נוצר מצב בו קוראים בחו"ל פרשה שונה מזו הנקראת בארץ, עד להשלמת הפער. בשבת שלאחר כתיבת המכתב המדובר, כלומר בניסן תרצ"ו, אכן קראו בארץ את פרשיות תזריע-מצורע, אך בחו"ל, שם המסמך נכתב, קראו את פרשת שמיני, הקודמת להם, אשר צמד המילים "זה הדבר" מופיעות בתחילתה.
במסמכים שנכתבו במהלך ספירת העומר מופיעות עוד שיטות מקוריות לתיארוך מכתבים ומסמכים אחרים. דרך אחת, נפוצה ומוכרת, היא לרשום: "י"א למב"י "- י"א למניין בני ישראל, כלומר לספירה שנוהגים היהודים, היא ספירת העומר. שיטה רווחת נוספת הינה: "י"א למ"ט מונים (או למ"טמונים)", כלומר היום הי"א במניין ה-מ"ט, הארבעים ותשע, היא ספירת העומר.
מי זה גמליאל בן פדהצור?
הרב חיים ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין שבליטא, שלח את המכתב הבא לעמיתו, הרב הילמן, שכיהן כרב בברעזין, ולימים היה דיין בלונדון, בתאריך "יום ג' יום גמליאל בן פדהצור לפ"ק יהי מארת".

מי היה גמליאל בן פדהצור ומה הקשר שלו לתאריכים? בספר במדבר (ז' נ"ד) הוא מוזכר כנשיא שבט מנשה, אחד הנשיאים שהביאו קרבן לרגל חנוכת המשכן, שהתקיימה בא' ניסן. בתורה מסופר כיצד בכל יום הביא נשיא אחר את קרבנו: "ביום השמיני נשיא לבני מנשה גמליאל בן־פדהצור". גמליאל בן פדהצור הביא, אם כן, את קרבנו ביום השמיני לחנוכת המשכן, הוא יום ח' בניסן, הנקרא על שמו. באיזו שנה מדובר? השנה היא "יהי מארת לפ"ק", ללא ציון האלפים. ערכן של המלים "יהי מארת" הוא 666, או תרס"ו. לסיכום, הרב ברלין חיבר את מכתבו בתאריך ח' ניסן תרס"ו, 3/4/1906, שאכן היה יום שלישי.
אמור לי מי אתה ואומר לך מה התאריך
לעתים, זהות המחבר היא המפתח לפתרון התאריך. לדוגמה, המכתב הבא מתוארך כך: "אור ליום ג ואתחנן פסחים טו". מה פירוש התאריך הזה? המשמעות מתבהרת כאשר מגלים כי הכותב הוא הרב מאיר שפירא מלובלין, ראש ישיבת "חכמי לובלין", ומייסד מפעל "הדף היומי", שבמסגרתו לומדים יהודים בכל העולם, באופן מתואם, דף ספציפי מהתלמוד הבבלי מדי יום, עד להשלמת המחזור כולו, האורך כשבע שנים. משמעות התאריך הוא אם כן: יום שלישי בפרשת ואתחנן, בו לומדים בדף היומי את פסחים ט"ו.


מיזם הדף היומי של הרב שפירא יצא לדרך בראש השנה תרפ"ד, ומיד למחרת סיום המחזור הראשון של הלימוד, בט"ו בשבט תרצ"א, החל המחזור השני. הדף המדובר, פסחים ט"ו, נלמד פעמיים בימי חייו של הרב שפירא: ב-י"ב אב תרפ"ד (1924) וב-ט"ו טבת תרצ"ב (1932). הרב שפירא נפטר ב-ז' בחשוון תרצ"ד (1934).
ציון פרשת השבוע, ואתחנן, הנקראת תמיד בחדשי הקיץ, מכוון אותנו לשנת תרפ"ד כשנה שבה נכתב המכתב. הרב שפירא חיבר אם כן את המכתב בתאריך י"ב אב תרפ"ד, ה-12 באוגוסט 1924.
שתי תעלומות לסיום
בחלק מהמקרים, הפתרון לשאלת התאריך סבוך במיוחד, ואינו ודאי. לדוגמה, במכתב ששלח פנחס קויפמן לרב אליהו קלצקין, נרשם: "יום ו ערשק' ח"ו תרפ"ח". השנה היא, אם כן, תרפ"ח, והמכתב נכתב ביום שישי. אך מה משמעות ראשי התיבות ח"ו?


פתרון סביר הוא כדלקמן: בשנת תרפ"ח חל חג השבועות ביום שישי, ובחו"ל בימים שישי ושבת. במקרה זה, כאשר השנה אינה מעוברת, נוצר פער בין הפרשה הנקראת בשבת בארץ ישראל ובין זו הנקראת בחו"ל. כדי להדביק פער זה מצרפות קהילות הגולה את פרשיות חוקת ובלק, במטרה לסיים את קריאת התורה עד שמחת תורה. האם יתכן שבמקרה זה, פירוש ראשית התיבות ח"ו הוא חוקת ובלק? התשובה אינה ודאית, מכיון שהנוסח המקובל יותר לראשי תיבות אלה הוא ח"ב (חוקת-בלק) או חו"ב (חוקת ובלק). לא ברור אם כן מדוע נעדרת האות ב' ונעשה שימוש ב-ו' החיבור לצורך ראשי תיבות. כך או כך, אם אמנם כוונת המחבר לפרשיות חוקת ובלק, ניתן לתארך את המכתב ליום שישי, יא' תמוז תרפ"ח, ה-29 ביוני 1928.
מקרה אחר מהווה תעלומה של ממש: בארכיון הרב אליהו קלצקין נמצא מכתב שנתקבל מברוך מרדכי מווילנא, המתוארך כך: "ב"ה יום עשרים יום לחודש תשרי אחרי דברי לא ישנו לפרט וכלל- לפק".


באיזו שנה נכתב המכתב? מקור הפסוק "אחרי דברי לא ישנו" בספר איוב כ"ט, כ"ב. אך חיבור ערכן של המילים שווה למספר 832, או תתפ"ב, המקבילה לשנת 2072! האם טעה הכותב בחשבון הגימטרייה או שמא שכח לציין מהן האותיות הרלוונטיות למניין השנים? התשובה לכך אינה ידועה.
תם ולא נשלם…
פרויקט הקטלוג וההנגשה של ארכיוני רבנים, הציב בפני ארכיונאי הספרייה הלאומית אתגרים מורכבים ויוצאי דופן, בדגש על פענוח כתבי היד המיוחדים והבנת סגנון הכתיבה הטיפוסי של כל אחד מהמחברים, לרבות שיטות רישום התאריך העברי. מתוך המסמכים בכלל, ומתוך החידות והרמיזות שבתאריכים בפרט, מסתמנת האינטימיות הטקסטואלית של הכותבים והנמענים עם המקורות העבריים.
כתבה זו התאפשרה הודות לתרומתו האדיבה של מר אהרון פרידמן, שתרם לטובת רישום והנגשת הארכיונים המוזכרים בה. הארכיונאית יעל ברזון אחראית על קטלוג והנגשה של ארכיוני רבנים במסגרת פרויקט המתנהל בספרייה הלאומית. תודה לד"ר יעקב פוקס, ממחלקת כתבי היד בספרייה הלאומית, על עזרתו הרבה בהכנת הכתבה.