כרטיס הנייר קופל ונפרש שוב ושוב. איכשהו, הקימוט שיקף את מצב רוחה של אביגיל עוזיאל, תלמידה ב"אולפנת סגולה" שבקרית מוצקין. זה היה מוצאי שבת סמינריון, מסביבה המה ורגש ים של פטפוט, וצחוק, ושיחות-נפש של צעירות על סף התבגרותן, מלאות חיים וחלומות. אבל היא, היא לא הצליחה לקחת חלק בכל זה. כאילו היה קיר שחצץ בינה לבין כל ההתרגשות והעליצות שמסביבה. קיר של כאב.
על המדשאה, בחושך, היא פרשה את הפתק הקטן, משהו שחילקה להן המדריכה מתישהו באותו יום, וקראה שוב ושוב את המילים שהיו רשומות על גביו.
אִם תִרְצֶה, בֶּן אָדָם
עֲלֵה לְמַעְלָה, עֲלֵה.
כִּי כֹּחַ עַז לְךָ,
יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ,
כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים.
אַל תְּכַחֵשׁ בָּם,
פֶּן יְכַחֲשׁוּ לְךָ.
דְּרוֹשׁ אוֹתָם –
וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָּד.
את המילים האלה כתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק, והן פורסמו על ידי תלמידו לאחר מותו, ערב מלחמת העולם השניה.
יותר מחמישים שנה אחר כך, נערה אחת שאבה מהן כוח. ובתוך אותו משבר אישי, היא גילתה פתאום שהן מתנגנות בליבה. שהן עולות מהדף ויוצאות ממנה בדרך אחרת – דרך הצלילים.
עד לאותו רגע, כישוריה המוזיקליים של אותה נערה, אביגיל עוזיאל, התמצו ביכולת די בסיסית בפריטה על גיטרה. אם הייתם אומרים לה שהיא תלחין שיר, היא כנראה הייתה צוחקת.
אבל היה משהו בלילה ההוא, שקרא לה. והמנגינה הזו יצאה ממנה והחלה להסתובב בעולם. בתחילה היא רק שרה את השיר, לו קראה "כנפי רוח" רק למשפחה ולחברות, והם אלה ששרו אותו במעגלים נוספים.
לאט לאט התחילה עוזיאל לקבל בקשות לגירסה מוקלטת של השיר: שמענו, התרגשנו, הבנו שאת הלחנת – נוכל להשתמש בזה?
בתחילה, עוזיאל אפילו לא טרחה להתעסק בבירוקרטיה של רישום השיר וזכויותיו על שמה . היא אפילו לא ידעה להעביר את המוזיקה שהלחינה תווים. השיר היה מוזיקה שעוברת בעל פה מפה לאוזן.
כשחברות אמרו לה ״שמענו מישהו שמנגן את זה, ואפילו לא אמרו שזה שיר שלך״, עוזיאל כתבה למי ששר שזה מחמיא לה מאוד, ושהיא שמחה ששרים את זה, אבל ביקשה שיתנו קרדיט על הלחן.
הפעם הראשונה שעוזיאל שמעה את "כנפי רוח" מבוצע בצורה מקצועית הייתה במסגרת מיזם ״שירת רבים״, בקבלת שבת על גדת נחל אלכסנדר, בקולה העשיר של לאה שבת. מאז שמעה את השיר עוד עשרות/מאות/אלפי פעמים, מבוצע בכישרון או בחובבנות. אחת מהפעמים הללו שינתה את גורלו של השיר.
בשנת 2015 פנה לעוזיאל הרב אלישיב ברלין, בנו של המוזיקאי מוסא ברלין, שלימד בישיבה לצעירים של ״מרכז הרב״, ושניים מתלמידיו נרצחו בפיגוע הנורא בישיבה שבע שנים קודם לכן.
יחד עם המפיק אופיר סובול, הם ביקשו להקליט את השיר, לראשונה באולפן, לרגל שבע שנים לאותו פיגוע נורא.
כמו בכל המקרים הקודמים, עוזיאל נתנה את הסכמתה בחפץ לב, וגרסה חדשה ל"כנפי רוח" הוקלטה, בצילו של אותו אסון כבד, בביצועו של ביני לנדאו יחד עם מקהלת הישיבה לצעירים.
בפעם הזו השיר נישא על כנפי הרוח שלו והתפשט לכל מקום. בתחילה בעיקר בתוך המגזר הדתי והחרדי, אבל גם בקהילות יהודיות ברחבי העולם. בתחנות הרדיו הסקטוריאליות הוא הושמע שוב ושוב, ופתאום אנשים מסביבה החלו לזמזם את המנגינה ״שלה״.
״האמת היא, שהרבה יותר מאשר לשמוע אותו ברדיו״, סיפרה לנו עוזיאל בשיחה שערכנו עימה, ״ריגשו אותי ההודעות וההקלטות של השיר שנשלחו אלי ממסיבות סיום, ממצגות משפחתיות לסבא וסבתא, או מהתקהלויות יהודיות בכל מיני מקומות נידחים בעולם״
מי שלא הכיר עדיין את השיר, היה הקהל הישראלי הרחב. רק בעקבות טרגדיה איומה נוספת, "כנפי רוח" הגיע גם אליו.
עברו שנים. מדינת ישראל ידעה אין ספור אסונות נוספים, עוזיאל נישאה, ילדה ילדים, וגם עליה עברו תקופות לא פשוטות מפעם לפעם. והשיר הזה, היא מספרת, תפס אותה בכל פעם מחדש, רגע לפני נפילה לתהום.
אבל החיים עצמם השתנו ללא הכר בבוקר אחד נורא בשבת של שמחת תורה.
בשבעה באוקטובר 2023 נחטף יותם חיים מכפר עזה. יחד איתו נחטפו עוד 250 אזרחים ואזרחיות ישראל בידי מחבלי החמאס. קצת יותר מחודשיים אחר כך, יותם נהרג בעזה, מאש כוחות צה״ל, לאחר שהצליח לברוח משוביו, באחד האירועים הכואבים והמורכבים שידעה מדינת ישראל, באחת התקופות הכואבות והמורכבות ביותר בתולדותיה.
יותם היה צעיר חייכן ורגיש, מוזיקאי מוכשר שרק באותה שנה התקבל ללימודים כמתופף ב״רימון״, ושהמורכבויות הנפשיות איתן התמודד לא מנעו ממנו להיות מלא באהבה ובחלומות.
לאחר מותו של יותם קיבל אחיו הבכור, תובל (מוזיקאי מוכשר בעצמו), פניה מברי סחרוף. סחרוף נתקל בסרטון של האחים חיים מבצעים שיר שלו, וביקש להזמין את תובל לנגן איתו בהופעה.
בינתיים, תובל נתקל בשיר ״כנפי רוח״ באחת מההרצאות הרבות שנשאה אימו, איריס, לזכרו של יותם.
״המילים תפסו אותי חזק״, סיפר לנו תובל, ״אנחנו כל הזמן אמרנו בבית – יותם לא נפל, הוא עלה. איך אפשר למסגר את מה שקרה לו ב״נפל״? הוא היה אמיץ כל כך, לוחם. הוא הצליח. הוא הצליח לקום ולהציל את עצמו, לרגע. הוא לא נפל. הוא עלה. וזה בדיוק מה שהשיר הזה אומר״.
בדחילו ורחימו הוא פנה לסחרוף, והציע להפיק יחד ביצוע חדש לשיר. ״התשובה של ברי״, מספר תובל, ״הייתה כל כך ספונטנית. 'יאללה, בכיף'. הוא אמר״.
והם יצאו לדרך, נכנסו לאולפן, יחד עם להקתו של חיים, "פולקעס", שרו, ובכו, אבל גם צחקו לא מעט, כי זה מה שהיה יותם עושה אם היה עדיין בין החיים. הם אימצו את השיר והפכו אותו לשיר של יותם.
אחר כך השיר נכנס גם לאלבום הבכורה של תובל חיים, שמוקדש כולו לאחיו ולאומץ רוחו – ״אחים״. אחותם, נויה, השתתפה גם היא בפרויקט ועיצבה את עטיפת האלבום.
אביגיל עמר עוזיאל מסרה שוב את הלחן בלב פתוח.
״זה לא החיבור לאסון, לדרך שבה הוא מת, אלא דווקא חיבור לחיים שלו. להתמודדויות שלו." אמרה לנו. "כן, עבורי זה היה שיר על התמודדויות נפש, אבל עד עכשיו אני לא יודעת עד כמה אם בכלל, מישהו ראה את זה ככה.״
״אם הבחורה הדיכאונית שהייתי בגיל 17, זו שנשאה בליבה כאב גדול כל כך, הייתה יודעת שיבוא יום והשיר הזה יוקדש למישהו כמו יותם, שהתמודד כמוה עם חיבוטי נפשו, זה היה הדבר הכי גדול והכי מדויק שיכולתי לחלום עליו״.
הכוח של השיר הזה, אומרים גם עוזיאל ותובל – מתחיל במילים שלו. אבל הלחן, הלחן נתן להם חיים חדשים. פתאום כל ישראלי כמעט יודע לצטט את הרב קוק. המנגינה היפה והכנה של עוזיאל הוציאה את המילים הכל כך אנושיות הללו, החוצה.
ועכשיו הן של כולם. הגרסה החדשה אולי מוקדשת ליותם, אבל עבור עוזיאל , שלא רואה את עצמה בכלל כמוזיקאית – הוא מוקדש לכל מי שמתמודד. לכל מי שנמצאת באיזושהי נקודת שפל.
עלה. עלי. היא רוצה להגיד להם. זה הכוח שלנו, בני האדם.
***
תודה לאביגיל עמר עוזיאל ולתובל חיים על השתתפותם בכתבה. לאתר לזכרו של יותם חיים ז"ל >>
