באחד מימי אפריל 2024 הגיעה חבילה חשודה למחלקת הביטחון בסניף האוסטרלי של חברת השקעות בינלאומית מוכרת. השולח היה דמות מפוקפקת, אדם המוכר לקצין הביטחון בתור מי שלעיתים קרובות נהג להטריד את מנכ"ל החברה. במקרים כאלה בדרך כלל משמידים את החבילה, אבל קצין הביטחון הבחין שמדובר בסך הכול בספר, אז הוא פתח את החבילה.
אחרי מבט מהיר בספר, קצין הביטחון פנה ישירות לספרייה הלאומית בירושלים. בהתכתבות איתו הוא הסביר לי שמההקדשה בתחילת הספר הוא הבין שהספר יועד להישלח אלינו לפני הרבה שנים. הרבה מאוד שנים. מפה לשם, לאחר חילופי מיילים וענייני שילוח, בספטמבר השנה התקבל הספר בספרייה.
הספר המדובר הוא "War Letters of General Monash". זהו אוסף מכתבים שכתב הגנרל האוסטרלי ג'ון מונש במלחמת העולם הראשונה. מונש היה הקצין היהודי הבכיר ביותר במלחמה בכל הצבאות הלוחמים.

את המכתבים שבספר כתב הגנרל האוסטרלי בעיקר לאשתו ובתו, ובהם פירט אירועים היסטוריים חשובים שניהל ושהשתתף בהם בין דצמבר 1914 לדצמבר 1918. הספר פותח בתיאור עזיבתו את יבשת אוסטרליה וההפלגה למצרים כשעמד בראש חטיבה 4. הוא ממשיך ומספר שלאחר כמה חודשים במצרים חצתה החטיבה את הים התיכון והשתתפה בקרבות בגליפולי. בתום משימת הגנה על תעלת סואץ, הפליגה החטיבה לצרפת ללחימה על אדמת אירופה. משם עבר מונש לאנגליה וקיבל פיקוד על דיוויזיה 3 האוסטרלית. את רוב 1917 ו־1918 העביר בצרפת בפיקוד על חלק מהקרבות המכריעים של מלחמת העולם. במאי 1918 הועלה בדרגה ומונה למפקד כל הכוחות האוסטרליים בחזית המערבית.

תכירו: ג'ון מונש, מהנדס וגנרל מוערך
ג'ון מונש נולד באוסטרליה ב־1865 להורים יהודים שהיגרו מגרמניה. הוא למד הנדסה באוניברסיטת מלבורן והצטרף ליחידה הצבאית של האוניברסיטה. לאחר הלימודים המשיך בקריירה אזרחית בתחום ההנדסה, ובד בבד התקדם בצבא ועלה בסולם הדרגות. הוא התמחה בעבודה עם בטון ובנייה של גשרים ומסילות ברזל. בצבא פיקד על סוללת תותחים ובהמשך עבר לתפקיד במודיעין. כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה קיבל פיקוד על חטיבת חי"ר.
במלחמה הוא הפגין את יכולותיו הפיקודיות ובלט בחשיבה היצירתית ובכושר התכנון והירידה לפרטים. רבים מכירים את התיאורים הקשים מהמלחמה הזו של שורות חיילים מסתערים לעבר האויב, וזה כותש אותם בירי מקלעים. מול המציאות הזו, הדגיש מונש את חשיבות השילוב של מגוון אמצעים וכלי נשק – כגון טנקים, מטוסים ומרגמות – כדי לסייע לחיילי החי"ר להגיע בבטחה ליעדם במקום לשלוח אותם למותם במשימות מיותרות וחסרות תועלת. הוא אכן דאג לחייליו.

מונש זכה להערכה רבה על תפקודו הצבאי, ויש שמשערים שלו הייתה המלחמה נמשכת, היה זוכה לפקד על כל הצבא הבריטי באירופה.
מונש נפטר ב־1931 מהתקפת לב, והוא בן 66. לאחר לוויה רבת משתתפים הוא נקבר בחלקה היהודית בבית הקברות במלבורן. אשתו נפטרה 11 שנים לפניו, והוא הותיר אחריו רק את בתו, ברטה בנט.
הגנרל מונש והספרייה הלאומית
היום אנחנו כבר יודעים שברטה היא שתרמה לספרייה הלאומית ב־1935 את הספר "War Letters of General Monash", שנתגלה השנה בסניף האוסטרלי של חברת ההשקעות. בתחילת הספר כתבה ברטה הקדשה "לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי לזכר אבי המנוח הגנרל סר ג'ון מונש – יהודי שפיקד על הצבא האוסטרלי במלחמה הגדולה".
אך משום מה הספר מעולם לא יצא מגבולות אוסטרליה. עד החודשים האחרונים.

עוד לפני תרומתה של ברטה – שבסופו של דבר התעכבה בדרכים 90 שנה – תרומות אחרות שתרם מונש בעצמו דווקא הגיעו לספרייה הלאומית. הגיעו, ואפילו פתחו סאגה מעניינת בפני עצמה.
וככה התגלגלו הדברים (שמתחילים בזרקור מהיר אל דמות מוערכת אחרת):
אברהם שבדרון (שרון) נולד בגליציה ב־1878. הוא היה הוגה דעות, מחבר, מוזיקאי ובעל שלושה תוארי דוקטור מאוניברסיטת וינה. שבדרון עלה לארץ ישראל ב־1927 וכאן התעסק בעיקר באוסף האוטוגרפים והפורטרטים שלו. במשך עשרות שנים שבדרון ביקש וקיבל מכתבים, גלויות ומסמכים אחרים שנכתבו או לפחות נחתמו בידי דמויות חשובות, בעיקר בעולם היהודי. נוסף עליהם אסף תמונות ותצלומים של מפורסמים. את הכול תרם לספרייה הלאומית, שבה עבד שנים רבות.
ב־1920 פרסם שבדרון בעיתון היהודי הבריטי הוותיק "The Jewish Chronicle" שהוא אוסף חתימות של יהודים מפורסמים ברחבי העולם וביקש את עזרת הקוראים בהרחבת האוסף.

מונש כנראה ראה את הבקשה בעיתון. בספטמבר 1921 שלח מונש לשבדרון גלויה עם פורטרט של עצמו ובחתימתו. במכתב הנלווה הוסיף מונש: "אתה (שבדרון, ד"ל) בוודאי יודע שפיקדתי על הצבא האוסטרלי בצרפת ב־1918. אני מכיר היטב את הנציב העליון הרברט סמואל ויועצו המשפטי נורמן בנטוויץ'". המכתב והגלויה הוכנסו לאוסף שבדרון בספרייה הלאומית.

שמונה שנים לאחר מכן, במאי 1929, שלח מונש לאוסף הספרייה את ספרו "The Australian Victories in France in 1918". הספר, שכתב כשנתיים לאחר סיום המלחמה, מתאר את הקרבות שבהם לחמו החיילים האוסטרלים בשנה האחרונה למלחמה. בספר נכללים גם תצלומים, מפות ונספח של פקודות מלחמה והוראות לוגיסטיות בשדה הקרב. לספר ששלח הוסיף מונש מכתב קצר "לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי", שבו תיאר את תרומתו הצנועה לספרות על אודות המלחמה הגדולה, שלדבריו הביאה "חירות לעם היהודי בפלשתינה".
בכריכה הפנימית של הספר מודבקת תווית לזכר הוריהם של רוז וברנט אלטסון ((Altson. משפחה זו גרה באוסטרליה, אבל הקשר בינה לבין מונש לא ברור. לכאורה עותק מהספר שכתב מונש, שהיה בבעלות משפחת אלטסון, הגיע לידי המחבר עצמו, ומונש החליט לשלוח לספרייה הלאומית דווקא את העותק הזה, שכנראה לא היה שלו. ניסיתי בעזרת הצוות הגניאלוגי שלנו למצוא קשר בין שתי המשפחות, אבל לא מצאנו דבר.

תחנונים לעזרה
חלפה עוד שנה, ובמרץ 1930 כתב שבדרון מכתב ארוך למונש באוסטרליה. הוא הודה לו על הגלויה ועל הספר ופירט באריכות את המצב בארץ ישראל. הוא ציין שאינו שייך למפלגה פוליטית, אך כיהודי מודאג הוא מוכרח לתקן את הטעות בדברי מונש על חירות ליהודי הארץ. לדבריו, שלטון המנדט ב־11 השנים האחרונות עשה כמעט הכול כדי להפוך את ארץ ישראל למקום מאוד לא חופשי לעם ישראל. המנדט מצדד בתושבים הערבים, והם האחראים לפוגרומים שנעשו ביהודי הארץ. 95% מהפקידים הבריטיים הם אנטי ציוניים וגורמים אכזבה רבה ליהודים הרבים שעזבו את חייהם ומשפחותיהם באירופה כדי לבנות את ארץ ישראל מתוך עמל ויגיעה ובעקבות הצהרת בלפור, בתקווה לעתיד טוב יותר. שבדרון מביא דוגמאות לחוסר ההגינות מצד השלטון הבריטי כלפי היהודים, בין היתר בהשוואת המיסים הנמוכים שמשלמים התושבים הערבים לעומת היהודים.

ייתכן ששבדרון קיווה שמונש יוכל להפעיל את השפעתו וקשריו לטובת אחיו היהודים היושבים בציון.
שלושה חודשים לאחר מכתבו של שבדרון, מונש ענה לו במכתב שהוא מאוכזב ומופתע מהביקורת של שבדרון על שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל. מונש לא הביע דעה לגבי האשמותיו של שבדרון והסביר שילמד על המצב ממקורות נוספים. מונש הוסיף שהוא אדם עסוק מאוד ולמרות שהוא מתעניין מאוד בנושאים חברתיים, אין לו די זמן להתעסק בזה. הוא הודה לשבדרון על המידע בנוגע לפעילות המנדט, מידע שבדרך כלל לא מגיע לידיעתו.

אבל שבדרון לא התייאש ובאוגוסט של אותה שנה כתב שוב למונש. שבדרון הסביר שלאחר עיון בחומר, הוא בטוח שמונש יסייע בשינוי משמעותי של המצב בארץ. שבדרון עדכן בהחמרת המצב בארץ מאז מכתבו הקודם והתייחס לוועידת שו (שחקרה את מאורעות תרפ"ט), הגבלת העלייה, הספר הלבן, העדפת העסקת ערבים (94% מפקידי השלטון שאינם בריטים), חוסר סיוע לחקלאים היהודים ודבריו האנטישמיים של המופתי של ירושלים. שבדרון סיים בשאלה: "כיצד יקום בית לאומי כשאלו הממונים על הקמתו הם אלימים באופן גלוי או נסתר?"
תגובה למכתב הזה, אם הייתה, לא הגיעה לידינו. כנראה למונש באמת לא היה זמן להתעסק בתלונותיו של שבדרון.
באוסטרליה זכה הגנרל מונש להערכה רבה, ולאחר מותו ב־1931 הונצח בדרכים מגוונות. על שמו נקראו אוניברסיטה, מרכז רפואי, כביש מהיר ורשות עירונית. כאן בישראל כפר מונש שבעמק חפר מנציח את זכרו. ביוגרפיות רבות נכתבו על מונש ועל תרומתו לניצחונות במלחמה הגדולה ולבנייתה של אוסטרליה.
העותק מספר מכתבי המלחמה שכתב מונש ושבתו ברטה הקדישה לספרייה הלאומית – לא היה הראשון שהגיע אלינו. כמה עותקים של הספר כבר היו לנו בספרייה. אבל עכשיו יש לנו אחד נוסף עם ייחוס מיוחד: עותק שתרמה בתו של המחבר.
ברטה כנראה מעולם לא העבירה את הספר לירושלים, והוא נדד באוסטרליה עד שהגיע לאותה חברת השקעות. סיפור מוזר שאת פרטיו ייתכן שלעולם לא נדע. העיקר שלבסוף הספר הגיע ליעדו ונמצא היום על מדפי הספרייה הלאומית בירושלים.
