מו ברג עשוי להיות עכשיו בירושלים.
ואולי ברג נמצא בטוקיו, שם צילם סרט במהלך ביקור ב-1934, סרט שהעביר לממשלת ארצות הברית ושברג האמין שסייע מאוחר יותר למתכננים הצבאיים האמריקאים שנלחמו ביפנים במלחמת העולם השנייה. אולי הוא באירופה, שם ריגל עבור המשרד לשירותים אסטרטגיים של ארצות הברית, סוכנות מודיעין שהתפתחה בהמשך ל-CIA, במהלך המלחמה. או באצטדיוני ספורט בארצות הברית, שם שיחק בייסבול בליגות הבכירות במשך 15 עונות. או במנהטן, שם נולד ב-1902, השלים תואר במשפטים באוניברסיטת קולומביה וזכה בחידונים ברדיו הלאומי; או בניו ג'רזי, שם סיים תואר ראשון באוניברסיטת פרינסטון, חי חלק גדול מחייו ונפטר בשנת 1972.
סביר יותר להניח שברג נמצא בכל המקומות האלו בו זמנית, שכן הרוחות מזמן נשאו אותו מהר הצופים, שם פיזרה את האפר שלו אחותו אתל.
זה היה לפני 50 שנה, ובביקור ההוא, או בשנת 1975, אתל ברג תרמה חלק מהמסמכים והתמונות של מו ברג לספרייה הלאומית — או לאוניברסיטה העברית בירושלים, שם שכנה אז הספרייה הלאומית. חוסר הבהירות בנושא הוא לא מקרי. רישומי מחלקת הארכיונים של הספרייה אינם חושפים פרטים רבים על האופן שבו האוסף הייחודי הזה הגיע למקום משכנו הנוכחי.
כנראה שזה בדיוק מה שברג, טיפוס דיסקרטי ביותר, היה מעדיף.
מאמר שפורסם בשנת 2016 על ידי היכל התהילה והמוזיאון של הבייסבול הלאומי ציטט את המאמן האגדי קייסי סטנגל, ששיבח את המעבר החלק של ברג בתחילת הקריירה שלו משורטסטופ (Shortstop) לתופס, עמדת השדה הקשה ביותר בבייסבול. סטנגל הוסיף: "אף אחד מעולם לא ידע את סיפור חייו. אני קורא לו 'התופס המסתורי'. הבחור הכי מוזר שאי פעם לבש מדים."
ברג אולי היה מוזר, אבל הוא הצטיין בספורט. תלעגו לממוצע החבטות שלו בקריירה שעמד על 243. אם תרצו (גרסאות שונות של בדיחה פופולרית באותה תקופה בקרב הקולגות שלו גרסו כי ברג יכול היה לדבר בשפות רבות אך לא היה מסוגל לחבוט באף אחת מהן) אבל אורך הקריירה של ברג כשחקן ברמה הגבוהה ביותר בבייסבול, עלתה בהרבה על הממוצע אז וכיום. הוא שיחק עבור אלופי הליגה האמריקאית של 1933, הוושינגטון סנאטורס. שחקני בוסטון רד סוקס בתחילת שנות ה-40 שיבחו את תבונתו כמאמן של הקבוצה.
בביוגרפיה הרשמית של ברג, The Catcher Was a Spy מאת ניקולס דאווידוף, תהה השחקן דום דימאג'יו מדוע אדם כה אינטליגנטי, שהיה אחד ממאמניו בבוסטון (לאחר שברג סיים את הקריירה שלו כשחקן שם), עבד בבייסבול מקצועי.
בנוסף לניסיון המשחק של ברג – עמדת התופס נחשבת לעמדה "שכלתנית" שכן השחקן נדרש לקבל מאות החלטות לאורך משחק בודד – קחו בחשבון גם את הידע שספג ברג רק בשיחות עם חלק מחבריו לקבוצה ומנהליו, שכללו כמה מגדולי כל הזמנים בבייסבול כמו וולטר ג'ונסון, ג'ימי פוקס, לפטי גרוב וטד וויליאמס.
אורח החיים הנוודי של הבייסבול — קבוצות ספורט מבלות חצי מעונת המשחקים בנסיעות — אולי עיצב את העיסוק המאוחר של ברג בריגול ואת חוסר היכולת שלו להשתקע במקום אחד.
ברג, שהיה יהודי, ביקר בארץ ישראל לפחות פעם אחת, בתחילת 1933, במהלך חזרתו מביקור ביפן עם שחקני בייסבול נוספים. בספרו של דאווידוף הוזכר שברג ביקר בכנרת, בנהר הירדן ובעמק יהושפט מחוץ לעיר העתיקה של ירושלים, אך לא נאמר דבר על התרשמותו מאותם מקומות או מקומות אחרים בארץ — או מברלין מאוחר יותר באותו הטיול, ביום שבו היטלר הפך לקנצלר גרמניה.
לאחר שקריירת הבייסבול שלו הגיעה לסיומה (היתה לו גם תקופה כמאמן), החל ברג לעבוד עבור ממשלת ארצות הברית בשנת 1942.
הביוגרפיה טוענת שבשנת 1969, ברג — שרמז כי הוא עדיין עובד עבור ה-CIA באותה תקופה — "ככל הנראה" מילא תפקיד במסירת 100 מסוקי צבא למדינת ישראל, ואולי אף נפגש עם ראש הממשלה גולדה מאיר באותה תקופה.
מה שבטוח הוא שברג, עם כל ההפרזות שיוחסו לפועלו, אכן פעל כמרגל אמריקאי במהלך תקופה קריטית בהיסטוריה. הוא אפילו קיבל משימה להתנקש בחייו של הפיזיקאי הגרמני המוביל וזוכה פרס נובל, ורנר הייזנברג, בציריך בדצמבר 1944. ברג קיבל פקודה לירות בבהייזנברג אם המדען ירמוז בהרצאתו שם כי גרמניה קרובה לפיתוח פצצת אטום. הייזנברג לא עשה זאת, ולכן האקדח של ברג נשאר בכיסו (ראו Heisenberg’s War מאת תומאס פאוורס, עמ' 391–392).
בשנת 1945 נבחר ברג לקבל את מדליית החירות, פרס המוענק לאמריקאים השומרים על ביטחון המדינה, עבור תרומתו הרבה. ברג סירב לקבל את הפרס, ואתל, אחותו, קיבלה אותו בשמו לאחר מותו.
הארכיון שנמצא בספרייה הלאומית מספק תובנות מסוימות על חייו של ברג. הפריט העיקרי שם הוא מכתב בן 12 עמודים למשפחתו שברג כתב על נייר המכתבים של מלון אימפריאל בטוקיו ב-9 בנובמבר 1932, כשהיה עדיין שחקן בייסבול. ברג כתב בין היתר על המלון (שעוצב על ידי פרנק לויד רייט); על מנהג המקומיים לקוד קידה בעת ברכה; על האוכל היפני (“דג חי לטבילה ברוטב סויה – טעים מאוד); על מילים (“OCHA = תה”); על מופעי גיישות (“הריקודים הם פחות או יותר פוזות — במקום תנועה”); על היגיינה (“היפנים … מתרחצים במים חמים מאוד פעם או פעמיים כל יום”); על נעלי נשים (הוא צייר שתי דיאגרמות); על בגד הקימונו; על בקרת תנועה; על שכונת ה"גינזה" של טוקיו (שנקראה על ידו “הגינזברג”); ועל בייסבול (השחקנים האמריקאים הגיעו לנהל סדנאות לקבוצות מטעם שש אוניברסיטאות מקומיות).
מאוחר יותר באותו החודש, ברג הקליד הערות קצרות שהוא נשא באנגלית ברדיו טוקיו. "אני מקווה שהרפתקה חפה מפשע כמו שלנו (טיול הבייסבול) תתגלה כהישג מדיני" כתב על שהייתו ביפן.
באופן מוזר הוא כמעט ולא התייחס לחדשות הגדולות ביותר בארצו: הבחירות לנשיאות יום קודם לכן. מילותיו האחרונות לפני שסיים היו רק אלו: "שמעתי שרוזוולט ניצח — בר מזל."
מסמך באוסף הספרייה הלאומית שברג כתב בסביבות 1942 כנראה קדם למשימתו הסודית הראשונה, כנציג ספורט באמריקה הלטינית תחת חסות משרד מתאם העניינים הבין-אמריקאיים (Office of the Coordinator of Inter-American Affairs) — סוכנות ממשלתית אמריקאית שתפקידה היה להתמודד עם מאמצי התעמולה האיטלקיים והגרמניים באמריקה הלטינית. המסמך כולל שני עמודים של הערות מודפסות של ברג על היכולת של ספורט לגשר על פערים תרבותיים.
ב-17 במאי 1943, המנהל שלו במשרד מתאם העניינים הבין-אמריקאיים שלח מכתב שבו נמסר שחוזה העבודה של ברג לא יוארך. המנהל היה ראש הסוכנות, נלסון רוקפלר, שלימים הפך לסגן הנשיא ארצות הברית. מכתב מה-26 בנובמבר 1958, שנחתם על ידי רוקפלר, מודה לברג על ברכותיו לרוקפלר לרגל זכייתו בבחירות למשרת מושל ניו יורק.
שני המכתבים שמורים גם הם בספרייה הלאומית של ישראל, וגם ארבעה תצלומים בשחור-לבן. בתמונה אחת נראה ברג לבוש בחליפה וכובע, עומד בשדה עם שני חיילים במדים, אחד מהם מעשן. לידם נמצא אדם נמוך יותר, אולי ילד, שמחזיק ברצועה. החיה שמוחזקת ברצועה היא עז. היכן צולמה התמונה, מי הם שלושת האנשים עם ברג ולמה עז נמצאת בתמונה — ובכן, איננו יודעים. אולי תיק הCIA של ברג יכול לספר לנו.
