בשנת 1928 ראתה אור ביוגרפיה מקיפה על וולטר רתנאו, תעשיין יהודי ששימש שר החוץ של רפובליקת ויימר עד הירצחו ביוני 1922. על אף שרתנאו היה דמות מפתח בימיה האחרונים של קיסרות גרמניה ובשנים הראשונות של רפובליקת ויימר, חיבור ביוגרפיה על המדינאי היהודי ועוד על ידי נוצרי, לא היה מובן מאליו. הביוגרף היה הרוזן הארי קסלר (1937-1868), והספר נמכר היטב. בתוך זמן קצר הודפסו שתי מהדורות בגרמנית והוא תורגם להולנדית, לאנגלית ולצרפתית. תמונת חייו של רתנאו כפי שהיא עולה מן הביוגרפיה נחשבת עד היום אמינה וחשובה, גם כיוון שהמחבר הכיר את הפוליטיקאי היהודי והיה אתו בקשר בלתי אמצעי ומתמיד בשנים הראשונות של רפובליקת ויימר. מיהו הרוזן הארי קסלר? מה גרם לו להתעמק בחייו של רתנאו בצורה אינטנסיבית כל כך?
הארי קסלר נולד בפריז לבנקאי גרמני ולאשתו האירית. בשנותיו הראשונות גדל בעיר הולדתו, ולמד שם בבית ספר צרפתי. לאחר מכן למד מספר שנים באנגליה, ולבסוף עבר את בחינות הבגרות בגרמניה. כך, מגיל צעיר, קסלר שלט היטב בשפות אחדות וזכה להשכלה מגוונת. לאחר בחינות הבגרות קסלר פנה ללימודי משפטים. זמן קצר לאחר מכן הוא שירת בצבא הגרמני. כבן למשפחת אצולה הוא קיבל תפקיד כקצין בגדוד יוקרתי, ומטבע הדברים הוא גם לא נתקל במכשולים בדרכו לקריירה כפקיד בכיר בממשל הגרמני. בנוסף לכך, ההיכרות האישית של משפחת קסלר עם המשפחה הקיסרית ועם הקנצלר אוטו פון ביסמרק הייתה בוודאי לעזר לקידומו של האציל השאפתן. ואולם, המשפטן הצעיר לא הסתפק בקריירה מנהלית-ציבורית, אלא פיתח נטייה ברורה לתחומי התרבות והאמנות.
בשנים האחרונות של המאה ה-19 יצא לאור בגרמניה כתב עת לאמנויות בשם "פאן" (PAN). בין העורכים היו אמנים ידועים ומשפיעים, וגם הרוזן קסלר זכה לשמש בתפקיד. כתב העת בלט בעיצובו היפה, בדפוס האיכותי ובתכנים החדשניים. עד היום נחשב "פאן" לאחד מסוללי הדרך של סגנון ה"אָר נוּבוֹ" (Art Nouveau). ההיכרות הקרובה עם עולם האמנות וחושיו האסתטיים המעודנים הביאו את קסלר להקים בית דפוס אמנותי פרטי בשם "דפוס קראנך" (Cranach-Presse) בעיר ויימר. בעשור הראשון של המאה ה-20 מונה הארי קסלר למנהל המוזיאון לאמנות ולמלאכה בוויימר. באותה תקופה הוא היה גם מקורב למשוררים חשובים אחדים בגרמניה, כגון ריינר מריה רילקה והוגו פון הופמנסטל. יחד עם פון הופמנסטל חיבר קסלר את הליברית לאופרה הנודעת "רוזנקבליר" (Der Rosenkavalier) מאת ריכרד שטראוס.
בשנים הראשונות של רפובליקת ויימר פעל הארי קסלר בתחומי הפוליטיקה והדיפלומטיה, קידם את צירוף גרמניה לחבר העמים (ארגון שקדם לאו"ם), ואף היה חבר במפלגה הגרמנית-דמוקרטית (DDP). גם כחבר במפלגה זו וגם כדיפלומט היה קסלר בקשר עם וולטר רתנאו. ואילו רתנאו, מצדו, מעבר לפעילויותיו כתעשיין ופוליטיקאי, התעניין אף הוא בנושאים תרבותיים ואמנותיים. יחד עם זאת, מרשימות אחדות ביומניו המפורטים של קסלר עולה שבין השניים אמנם שררו יחסים של כבוד, אך הם לא גילו הערכה הדדית רבה ביותר זה כלפי זה. למרות זאת, רצח רתנאו ביוני 1922 זעזע את קסלר מאוד, וערער את אמונו באפשרות להתפתחות של דמוקרטיה אמיתית בגרמניה. מספר שנים לאחר מכן – לאחר שקסלר ניסה (ללא הצלחה) להיבחר כחבר בפרלמנט הכלל-גרמני – נטש הרוזן את שאיפותיו בתחום הפוליטיקה, והקדיש את עיקר זמנו לפעילות האמנותית בבית הדפוס וכן לכתיבה, בין היתר של הביוגרפיה של וולטר רתנאו.
במהלך התחקיר לקראת הכתיבה, קסלר ראיין מכרים של רתנאו וכן רבים מבני משפחתו, ואף התכתב עם מספר אנשים שהכירו את הפוליטיקאי היהודי. אחד האישים שהוא התכתב איתם בעניין זה היה הפילוסוף מרטין בובר. בארכיונו של בובר בספרייה הלאומית שמורים מכתבים של קסלר בכתב ידו וגם במכונת כתיבה. קסלר ביקש לדעת עד כמה התעניין רתנאו ברעיונות מתחום החסידות. במחצית השנייה של שנות ה-20 של המאה הקודמת, בובר כבר נחשב מומחה בתרבות המיסטית-חסידית ולכן קסלר פנה אל המלומד, שאף היה בקשר אישי עם רתנאו. מקריאת כמה חיבורים ראשוניים של רתנאו, קסלר שיער שהלה הושפע על ידי רעיונות החסידות. בובר אכן אישר זאת במכתב לקסלר, ואף נתן את הסכמתו לציטוט המכתב השלם בביוגרפיה על רתנאו.
הקשרים האישיים של הרוזן קסלר עם רתנאו מזה ועם בובר מזה, לא היו הקשרים היחידים שלו עם אנשי שם יהודיים בני זמנו. גם אלברט איינשטיין נמנה בין מכריו של קסלר, יחד עם דמויות רבות אחרות. ביומניו המרתקים נמצאו לא פחות מכ-12,000 שמות של אנשי התקופה, מה שהופך את יומניו למקור היסטורי-תרבותי מהדרגה הראשונה לתולדות מרכז אירופה בין השנים 1880 ו-1937. הרוזן קסלר עזב את גרמניה עם עליית הנאצים וחי עוד מספר שנים בצרפת ובספרד.
תרגום המכתב של הרוזן קסלר למרטין בובר
28 רחוב קתן, ברלין W
ויימר, 15 בינואר 1928
אדוני הדוקטור הנכבד,
"הספרים החסידיים" שלך מועילים לי מאוד, הם מאירים בנקודה מסוימת באופן מעניין מאוד את השקפת עולמו של רתנאו. האם תרשה לי, בלי לעבור את גבולות הפרטיות, לשאול אותך האם אי-פעם היה לך קשר ישיר עם רתנאו והאם שוחחת אתו על החסידות, או האם ידוע לך שהלה התעסק בחסידות? באופיו, הוא לא היה אדם שקיבל בקלות השפעה חיצונית, אך אין לי כמעט כל ספק שהוא הכיר את החסידות ושתורתה השפיעה עליו בהשקפת עולמו. אולם, חשוב לי מאוד לבסס את ההנחה ביחס לעובדות כלשהן.
בברכה,
קסלר