דונה גרציה (או בשמותיה האחרים חנה נשיא, וביאטריציה דה־לונה מנדס) ידועה בהיותה האישה העשירה ביותר בעולם במאה ה־16. בנק "מנדס" שבראשותה סחר בסחורות, ביהלומים ובפלפל שחור (שבאותה העת עלה יותר מזהב). אלא שלביאטרציה מנדס היה סוד שהיה עלול לעלות לה בחייה. היא ובני ביתה היו יהודים אנוסים שנאלצו להסתיר את יהדותם בעקבות המרת הדת בכפייה בפורטוגל והאיום בגירוש מהמדינה.
בשל רדיפות האינקוויזיציה והכנסיה, אנוסים רבים נדדו לאנטוורפן (היום בבלגיה) וביקשו לחצות את הגבול באופן בלתי חוקי לאימפריה העות'מנית כדי לשוב לדתם. דונה גרציה, ששאפה כל חייה להסיר מעליה את התחפושת ולחיות כיהודיה, עברה מפורטוגל לאנטוורפן בשאיפה להמשיך במסעה לטורקיה, אולם באנטוורפן היא מצאה את עצמה בבעיה:
מעמדה כ"נוצריה" כלפי חוץ וכספה הרב גרמו למלכים, אצילים ורוזנים להתעניין בבתה היחידה, בריאנדה (שכונתה בביתה ריינה, מלכה, או אנה).
אחד השדכנים העקשניים ביותר היה קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

שליש גן עדן, שליש גהינום
הקיסר קרל החמישי, מי שכונה "הקיסר שהשמש לעולם לא שוקעת בממלכתו", היה מעורב במלחמות רבות, ותמיד מצא עצמו בחסרון כיס. לכן כאשר עלתה במוחו המחשבה כיצד למלא את תיבות האוצר שלו כתב מייד לאחותו, מלכת ארצות השפלה, המלכה מריה, שהייתה מקורבת לדונה גרציה.
הוא סיפר לה על הצעתו, להשיא את ריינה בת ה־15 לדוכס פרנציסקו דה אראגון. הסכם הנישואין נועד לשרת מספר מטרות שונות. הראשונה היא כלכלית – עוד טרם קיבלו את הסכמתה של דונה גרציה כבר חילקו בניהם הדוכס והקיסר את השלל שהיו עתידים לקבל, והדוכס הבטיח לקרל החמישי חלק נכבד מהנדוניה של ריינה. השניה – פיקוח על משפחת מנדס שהייתה משפחה "נוצרית חדשה", ואילו הדוכס דה אראגון היה אציל שהוכיח את נאמנותו לדת הנוצרית ולכן היה יכול להוות גורם מפקח על המשפחה החשודה. ולבסוף – הנישואים הצפויים היו אמורים להשתלם גם לדונה גרציה שכן היו כרטיס כניסה נחשק עבור משפחה ממעמד הסוחרים לתוך מעמד האצולה.
הקיסר קרל דחק באחותו, המלכה מריה, לשכנע את דונה גרציה, ולא שלל את האפשרות לאלץ את האם לקבל את השידוך בכוח. הוא גם הציע לבחון אפשרויות שונות לנישואים עבור אחייניתה של דונה גרציה, ביאטריצ'י (שכונתה לה־צ'יקה – "הקטנה", כדי להבדיל בינה לבין דודתה) שבאותה העת הייתה בת חמש. זאת משום שבפלנדריה היה מקובל להסדיר חוזי נישואין בין פעוטות.
המלכה מריה התנגדה לכפיית הנישואין על המשפחה, משום שבניגוד למקובל באצולה, בקרב מעמד הסוחרים התערבות בהסדרי נישואין ומשפחה לא הייתה מקובלת. המלכה מריה חששה שהתערבות בענייני משפחת נשיא (גרציה) תהיה תקדים ותעורר בהלה בקרב הסוחרים.
היא ניסתה שוב ושוב להזמין את דונה גרציה לחצר המלוכה שלה אלא שדונה גרציה, שהבינה מה המטרה של החיזורים, התחמקה בכל פעם מהמפגש בטענות שהיא חולה וחלשה. כאשר בכל זאת הזדמנה לחצר המלוכה של המלכה מריה היא הצהירה שתעדיף שבתה תמות מאשר שתינשא לגבר שהוא "עצלן, זקן ומכוער".

בריחה נועזת
מריה, שהחלה להתייאש מן הסיכוי להשיג את הסכמת האם, החלה לרמוז שאם הנישואים לא יסוכמו בהקדם, יתכן שתיפתח חקירה חדשה בנוגע לחשדות שמשפחת מנדס אשמה בביזוי הדת הנוצרית והתייהדות. בצר לה החלה דונה גרציה לחפש דרכי מילוט.
אלא שאישה עשירה ורכוש כה רב כמו של דונה גרציה לא יכולים להיעלם בין לילה. יתרה מזאת, אם יברחו מאנטוורפן ויתפסו הרי שעצם הבריחה תהיה כהודאה באשמה. לכן הגתה דונה גרציה תוכנית מתוחכמת בעלת מספר שלבים.
בשלב הראשון חזר אחיינה ויד ימינה – ז'ואן מיגאס (שיקבל את השם העברי יוסף נשיא לאחר שישוב בפומבי ליהדותו) מלימודיו באוניברסיטת ליון שבצרפת לבית המשפחה. כמעט מיד לאחר הגיעו הוא עזב בפתאומיות את אנטוורפן בחברת בת דודתו ריינה, מושא תשוקותיו הכלכליות של קרל החמישי. הם פנו לעבר ונציה ונעלמו לתוך הלילה.
בבוקר למחרת הקימה דונה גרציה קול שאון ורעש והפיצה את השמועה שבתה ריינה נחטפה על ידי בן דודה שהתאהב בה ולא היה מסוגל לשלוט בתשוקתו אליה ולכן נמלט איתה.
באותה תקופה שבין שקיעת ימי הביניים לרנסנס חטיפת נערות לנישואין הייתה פרקטיקה שנועדה לכפות על הורים הסדרי נישואין בהם לא היו מעוניינים, משום שפגיעה בכבודה של הבת הפך אותה לסחורה פגומה. במקום להעניש את החוטף, בדרך כלל העדיפו להשיא לו את הבת שחטף ולהפוך את הזוג למשפחה לגיטימית, מאשר שתהפוך לחומר אנושי בלתי ניתן לשידוך. כאן השתמשו ז'אן ודונה גרציה בעצמם בהונאה הזאת כדי לוודא שריינה תחשב כארוסתו בפועל של ז'אן ולכן פחות אטרקטיבית לנישואין בקרב האצולה.
השמועה על החטיפה פרשה כנפיים במהירות, ואיש לא פקפק ברצונה של האם המודאגת למהר בעקבות בתה וחוטפה המנוול כדי להציל אותה מנישואים מפוקפקים.
אבל לא המלכה מריה, שכמובן הבינה את הסיבה האמיתית לדרמה הרומנטית שמשפחת מנדס הפיקה. אלא שהיא לא הספיקה להזמין את דונה גרציה לארמונה כדי לקבל תשובות. זאת משום שכמה שבועות לפני כן ביקשה ממנה דונה גרציה אישור מעבר ודרכון כדי להגיע למעיינות החמים באקס לה שאפל, משום שהיא סבלה ממחלות רבות. כך יצאה לדרך דונה גרציה מאנטוורפן לעבר ונציה עם אישורים רשמיים של המלכה מריה, בראש שיירה כבדה.

משחקי הכסף
כאשר הבינו הקיסר והמלכה שהציפורים היקרות התעופפו מהכלוב, נזנחה כל העמדת פנים בנוגע למטרת החיזורים והם החלו לפעול באופן ישיר כדי להניח את ידיהם על ההון של משפחת מנדס. כאן נפתחה סאגה משפטית ארוכה שלקחה כחמש שנים. בה ניסו המלכים לעקל ולהלאים את הרכוש של דונה גרציה, ואותו ז'ואן שהואשם בחילול תומתה של בת דודתו, שב לאנטוורפן וניהל את הקרב המשפטי של דודתו.
דונה גרציה עצמה לא תניח את כף רגלה שוב באנטוורפן לעולם מחשש שתיעצר ותועמד לדין. אבל ז'ואן לעומת זאת יצר סחבת מכוונת במשפטים ודחה את המלכים במגוון טענות יצירתיות. לדוגמה, שהבעלים האמיתיים של הרכוש הן בכלל ריינה ולה־צ'יקה שירשו אותו מאבותיהם שנפטרו, ודונה גרציה היא רק האפוטרופוסית. לכן אפילו אם דונה גרציה פוזלת לעבר היהדות, הרי שאין הקטינות חוטאות ולכן אין למלכים זכות לשלוח יד ברכושן. בזמן שטחנות הצדק טחנו לאט – ז'אן ניצל את הזמן והבריח מחוץ לאנטוורפן עוד ועוד מהרכוש של משפחת מנדס.
שיטה נוספת באמצעותה דונה גרציה דאגה להוציא את רכושה מאנטוורפן עשויה להיחשב כראשית המצאת הביטוח. היא הפקידה תיבות יהלומים ואבני חן בקרב סוחרים חשובים מהעיר תמורת התחייבותם לפצות אותה בסכומי ענק אם לא ישיבו אליה את התיבות. כאשר ניסו הקיסר ואחותו להשיג את תיבות היהלומים, הסוחרים חששו כל כך מעלויות הפיצויים שיאלצו לשלם לדונה גרציה, עד שעלה החשש שהם יברחו מהעיר ובכך יגרמו לקריסת כלכלתה של אנטוורפן.
לבסוף הגיעה הסאגה המשפטית-דתית-רומנטית הזאת לסיומה כאשר דונה גרציה הסכימה לפצות את הקיסר קרל החמישי באמצעות זה שהעניקה לו הלוואה ללא ריבית למשך שנתיים והארכה נוספת לחובות וההלוואות הרבות שכבר היה חייב לבנק מנדס.

והם חיו בעושר עד עצם היום הזה
משפחת מנדס עברה טלטלות וניסיונות רבים ושונים, אך כאשר ברחה לעיר פרארה באיטליה שבה דונה גרציה בגלוי ליהדותה. אף על פי שהיו עוד מחזרים שניסו להשתדך לריינה, בניהם גם בנו של הרופא היהודי של הסולטן העות'מני, היא נתפסה בעיני המשפחה כ"ארוסתו" של ז'ואן בן דודה.
בהגיעה לגיל שמונה עשרה דרשה ריינה מאמה להשיא אותה לז'ואן. מעשה שהיה חריג מאוד לתקופה משום שלרוב הסדירו ההורים את נישואי ילדיהם על פי היעדים הכלכליים שלהם וללא התחשבות ברצון החתן והכלה.
מעגל חבריה הקרובים של ריינה התנגד לנישואים כי הוא נחשב כרווק הולל שבין היתר סיפק אלכוהול בסתר לסולטן והשתתף במסיבות שלו.
דונה גרציה לעומת זאת הסכימה לשידוך, משום שהוא שימר את ההון המשפחתי. אך העמידה לז'אן תנאי – שישוב בגלוי ליהדות ויעבור ברית מילה. בברית המילה שלו חזר ז'ואן לשם היהודי שקיבל מהוריו – יוסף נשיא. ריינה ויוסף נישאו, ואנו יודעים שנולדה להם בת אחת בלבד שכנראה לא האריכה ימים ונפטרה לפני הוריה.
כאן אולי תמה הסאגה של ריינה נשיא, אבל פעולותיהם של בני משפחת מנדס לא תמו והשפיעו עמוקות על ההיסטוריה היהודית: בין היתר הם ניסו להקים בטבריה יחידה אוטונומית יהודית, במה שאולי אפשר לראות כמעין רמז לציונות קדומה ורצון להקים מקום מקלט ליהודים מפני רדיפות ברחבי העולם.

תורת אימך
אחת מפעולותיה הייחודיות של דונה גרציה למען אנוסי ספרד לא הייתה רק בפן הפיזי של פדיון שבויים והתערבות למען אנוסים שנתפסו, אלא גם דאגה לפן הרוחני והדתי של חייהם. עם השנים השליטה של האנוסים בשפה העברית הלכה ונחלשה, וכתבי הקודש הנוצרים הונגשו בלטינית בלבד. לכן עלה צורך אמיתי ואקוטי לתרגם את התנ"ך לספרדית.
דונה גרציה תרמה סכום כסף נכבד ליוזמה של אברהם אושקה, יהודי אנוס שהדפיס ספרים בלטינית בפורטוגל והגיע לפרארה כאשר נחשד בהתיהדות, ויום טוב אטיאס, אנוס יהודי מספרד, להדפסת "תנ"ך האנוסים". תנ"ך פרארה היה ייחודי בכך שנצמד לדקדוק העברי בספרדית מה שיצר שפה ספרדית משונה מעט בגלל המחסור במילות קישור ספרדיות. בנוסף התרגום התחמק באלגנטיות מתרגומים שהיו עשויים להיתפס כתומכים בפרשנות נוצרית.
בפתיחת תנ"ך פרארה הודפסה הקדשה מפוארת לדונה גרציה, בשפה פיוטית וייחודית שנועדה להודות לה על תמיכתה בפרויקט. עד היום ישנם עותקים של תנ"ך פרארה ברחבי העולם. באוספי הספרייה הלאומית השתמר עותק מהמהדורה השנייה של הספר הנדיר והיפה הזה.
באופן זמני וכחלק מסיור ייחודי יוצג תנ"ך פרארה לציבור הרחב, ביחד עם סיפורים בלתי מוכרים ומרגשים שלא מוכרים דיים המספרים את סיפורה של יהדות ספרד. החל מתור הזהב המזהיר, המשך בפרטים מאוסף האיסלאם של הספרייה וכלה בשבר שליווה את גירוש ספרד והתפזרותה בכל רחבי העולם.
הסיור המספר את סיפורה של יהדות ספרד הוא חלקי מסיורי הנושא של הספרייה, כמו סיורים בנושא קיימות, אדריכלות, יהדות ארצות האסלאם, וגם סיורים מונגשים בשפת הסימנים. כל הפרטים על הסיורים המיוחדים שלנו בקישור.