הרמזים שחשפו את האמת: כתב היד הנדיר משנת 1399 הוא בכלל מהמאה ה-17
הספרייה הלאומית הצליחה לתעד במהלך השנים עשרות אלפי כתבי יד עבריים מתקופות שונות ומאוספים שונים. כיום, למעלה מ-90 אחוזים מכתבי היד העבריים המוכרים בעולם זמינים לחוקרים באמצעות הספרייה.
לא תמיד קל להבין מהיכן הגיע כל כתב יד ומתי נכתב – וזוהי אחת ממשימות החוקרים. לעיתים, אפילו מה שכתוב בכתב היד עצמו אינו עוזר, ואף מקשה, להתחקות אחר מקורו. סיפורו של כתב יד אחד מתימן מהווה דוגמה מובקהת לכך.
בכתב יד מסוים מהעיר אלמצלא שבתימן מועתק פירוש התורה של בעל הטורים, יעקב בן אשר. כאשר הסופר השלים את העתקתו הוא כתב קולופון, שם ציין את המקום והזמן שבהם הוא העתיק. זה מה שכתב (לכאורה) המעתיק:
"שלים בסיועתא דשמיא יום שלישי כ"ז במרחשון שנת ק"ס שנין ליציר' במתא אלמצלא (…) הקל נתן בן אברהם בן דוד בן שלמה הידוע אלאחמר"
אם נאמין לחתימת המעתיק, הרי שנפל לידינו אוצר של ממש! מסמך נדיר משנת 1399, שהוא העותק העתיק ביותר מתימן לפירוש ה"בעל הטורים" לתורה, רק עשרות שנים אחרי ש"בעל הטורים" עצמו כתב את הפירוש.
ואולם, מבדיקה מעמיקה עולה שמישהו "התעסק" עם חתימתו של המעתיק.
חקירתם של עובדי מחלקת כתבי היד בספרייה הלאומית מסבירה כיצד התברר שכתב היד המדובר לא נכתב בשנת 1399, אלא 250 שנה לאחר מכן, בשנת 1649.
התאריך שמוצג לפנינו בקולופון כמועד סיום הכתיבה מעלה שלוש בעיות:
הסגנון
צורת האות העברית וסגנונה אינם קבועים ואחידים, והם משתנים ממקום למקום ומתקופה לתקופה. הכתיבה בתימן אינה דומה לכתיבה באיטליה, והכתיבה התימנית של המאה ה-14 אינה זהה לזו שבמאות המאוחרות יותר. סגנון הכתיבה שבכתב היד הזה אופייני למאה ה-17, ואין הוא מצוי בסוף המאה ה-14, בה לכאורה נכתב.
התאריך
מאחר שהסופר ציין גם את היום בשבוע וגם את התאריך בחודש, אפשר לבדוק האם הנתונים הללו מתאימים לשנת ק"ס. ברם, התאריך כ"ז במרחשוון ה'ק"ס לא חל ביום שלישי, אלא ביום שני. גם הביטוי "ק"ס שנין ליצירה" איננו נכון, מאחר שמדובר בשנת ק"ס לאלף החמישי ליצירה, והיה צריך לכתוב "[ה]ק"ס שנין ליצירה".
סימני המים
דרך נוספת לתארך את כתבי יד היא באמצעות סימני המים שנמצאים בנייר. סימן המים הוא מעין סמל מסחרי של יצרני הנייר, והוא משתנה מיצרן ליצרן ומתקופה לתקופה. את סימן המים אפשר לראות כאשר מציבים את הנייר מול מקור אור חזק, אז מתגלות הצורות או האותיות שנמצאות בו. סימני המים עוזרים לתארך את כתבי היד, ובמקרה זה הם מלמדים שהנייר יוצר במהלך המאה ה-17.
שלוש הבעיות שהוצגו כאן הובילו לבדיקה מדוקדקת יותר של הקולופון, אז התברר שהטקסט "נגוע".
ה"טיפקס"
כפי שניכר בתמונה שלפנינו, ניתן לראות בבירור את "התיקונים" שנעשו בטקסט. בטקסט המקורי לא הופיעה המילה "ליצירה" אלא "לשטרי", דהיינו לשטרות, שהוא מניין השנים הרלוונטי פה. "יצירה" מתייחס ליצירת העולם – קרי, לוח השנה העברי המוכר לנו. "שטרי", לעומת זאת, מתייחס לספירה למניין השטרות, ספירה שמתחילה משנת 311 לפני ספירת הנוצרים.
אם לא די בכך, הרי שגם את השנה ק"ס לשטרות אי אפשר לקבל כשנת הכתיבה, שכן שנת 160 לשטרות היא שנת 151 לפני הספירה. האפשרות היחידה שמסוגלת ליישב את העניין היא שהסופר השמיט את ההקדמה הארוכה של המספר [אתת]ק"ס, שהוא בגימטריה 1960, וכתב רק את הסוף: ק"ס. שנת 1960 למניין השטרות היא שנת 1649 לספירה, ואכן כ"ז במרחשוון ת"י חל ביום שלישי 23.10.1649.
יתר על כן, ייתכן שגם בכיתוב של השנה "ק"ס" נעשה שינוי. לכאן או לכאן, ברור שכתב היד שלפנינו הועתק במאה ה-17.
כתב יד זה אינו, למצער, כה עתיק ונדיר כפי שניתן היה לחשוב מלכתחילה. אבל גם מזיוף אפשר ללמוד. מישהו ניסה לבצע את הזיוף המושלם של שנת העתקת כתב היד, אך שכח בדרך כמה פרטים קטנים.
או במילותיו של המעתיק המקורי (לא הזייפן):
"השם ימחל לי על כל מה ששגיתי וטעיתי".
מאוסף פרופ' יוסף יוב טובי, ירושלים. אין לפרסם ללא קבלת אישור בכתב מבעל האוסף.
הספרייה הלאומית של ישראל מופקדת על שמירת אוצרותיה של מדינת ישראל, ושל תרבות העם היהודי.
