בכתב יד כזה אנחנו לא נתקלים כל יום. לספרייה הגיע חיבור שכולו דקדוק עברי, עם הקדשה מפתיעה בסופה: "ספר הדקדוק נכתב לתשוקת הבחור הנחמד", כאשר שמו של אותו בחור חמד נמחק וגורד. בחינה מדוקדקת של כתב היד נותנת כמה פתרונות חלקיים לתעלומה על מהותו של הספר ועל זהותו האפשרית של "הבחור הנחמד". סיפור בלשי על השפה העברית ועל "בחור נחמד" אחד ומסתורי.
אל הספרייה הלאומית נתרם כתב יד מפתיע במיוחד. כתב יד עברי ישן שכולו דקדוק ולשון, פיעל, פועל והתפעל. כתב היד התגלה בארכיון קבוצת יבנה, שאנשיו זיהו כי יש בידיהם דבר מה נדיר, והחליטו להעביר אותו אלינו לשימור ובחינה.
בפתח הספר נכתב בזו הלשון: "ספר הדקדוק לחנך הנערים לדבר צחות בלשון הקדש", ומיד אחר כך מובאים הסברים ודוגמאות שיכולים להכין כל בר דעת לבגרות הקשה בלשון.
אך הדובדבן שבקצפת הושאר – כמו כל דבר טוב – לסוף. "תם ונשלם, השבח לאל", כותב בהקלה המחבר או המעתיק האלמוני, ומוסיף: "ספר הדקדוק נכתב לתשוקת הבחור הנחמד…", כאשר השם עצמו גורד מכתב היד.
המשמעות של "תשוקת" בהקשר הזה, לא קשורה לרומנים ולסיפור אהבים, אלא משמעה פשוט "לבקשת" – זאת אומרת: כתב היד נכתב לבקשת אותו "בחור נחמד".
בחינה שערכה מחלקת כתבי היד של הספרייה הלאומית מצליחה לקבוע על פי סימני המים כי החיבור נכתב באיטליה, בסביבות שנת 1780. בנוסף, במחלקה מעריכים כי השם שנמחק – קרי אותו "בחור נחמד" – הוא שלמה מינירבי, כאשר את השם האמצעי (אולי שם האב) בשלב זה לא ניתן לקבוע. חשוב לציין שהשם מינירבי (שלעיתים מאויית מינרבי) הוא שם מוכר ביהדות איטליה.
לא ניתן לקבוע בוודאות אם מדובר בחיבור מקורי, או שמדובר בהעתק, אבל מכיוון שבספר יש אזכורים רבים בגוף ראשון, והכותב אפילו מתאר שכתב יד זה מטרתו להעלות על כתב את שיעורי הדקדוק שנעשו בעל פה, יתכן שאכן מדובר בחיבור מקורי. אם אכן בכתב היד חיבור מקורי, אז אפשר אפילו להניח שהמורה לדקדוק הוא שכתב את הספר שמתבסס על שיעורי הדקדוק שנתן לתלמידו – הלוא הוא אותו "בחור נחמד" שלמה מינירבי. מחיקת השם של מזמין הספר, אגב, היא דבר נפוץ מאוד. פעמים רבות, כאשר הספר עבר מיד ליד בעסקה כזו או אחרת, הבעלים החדש של הספר גרד את השם של הבעלים הראשוניים ממנו. מחלקת כתבי היד תמשיך לחקור בנושא. מי יודע, אולי נגלה יום אחד שהספר הוקדש בכלל לאחד מאבות אבותיו של גורו הדקדוק העברי, הפרופסור אבשלום קור!
תגובות על כתבה זו