תצלום נדיר: סבא של שרון ואבא של בגין מנהלים בנק בצוותא

הספרייה הלאומית חושפת - הקשר בין בגין ושרון התחיל עוד לפני שהם נולדו

מימין: מרדכי שיינרמן (סבו של אריאל שרון). יושב משמאלו: זאב דב בגין (אביו של מנחם בגין)

לציון 30 שנים לפטירתו של מנחם בגין חושפת הספרייה הלאומית תצלום מלפני 116 שנים שמלמד על הקשר בין בגין ואריק שרון – עוד לפני לידתם, וליתר דיוק – החל מלידתם, כיוון שסבתו של שרון היתה המיילדת של בגין…

מדובר בתצלום שחור לבן מודבק על גבי לוח קרטון ובו נראים חברי ההנהלה וצוות העובדים של הבנק היהודי הראשון באימפריה הצארית שהוקם בשנת 1905 ונועד לסייע במתן שירותי הלוואות וחסכונות ליהודים. מקור התצלום הוא שמואל שיינרמן, אביו של אריק שרון, שהיה ממקימי כפר מל"ל.

עובדי "הלואה וחסכון" בריסק דליטא, 1906. יושב בקצה הימני מרדכי שיינרמן (סבו של אריאל שרון). יושב משמאלו: זאב דב בגין (אביו של מנחם בגין)

הבנק הוקם בעיר ברסט-ליטובסק ("בריסק דליטא") ברוסיה הלבנה, שהיתה חלק מהאימפריה הרוסית והיום נמצאת בבלארוס, והוא פעל עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. לשניים מחברי הנהלת הבנק – מרדכי שיינרמן וזאב דב בגין – נולדו צאצאים שהפכו למנהיגים ולראשי ממשלה – מנחם בגין בנו של זאב דב ואריק שרון נכדו של מרדכי שינרמן.

באותה שנה שבה נוסד הבנק שיתפו השניים פעולה גם בארגון ההגנה העצמית היהודית בבריסק, בזמן הפוגרומים של אביב 1905 ברוסיה. הפקת לקחים זו מהפוגרום בקישינב שנתיים קודם, הייתה ציון דרך חשוב בהתעוררות הלאומית של היהודים ברוסיה, ובהבנה שהעם היהודי זקוק לכוח מגן משלו.

76 שנים לאחר מכן פעלו בגין הבן ושרון הנכד כראש הממשלה ושר הבטחון של מדינת ישראל.

ראש הממשלה, מנחם בגין, מנהיג מפלגת חירות, עם אריאל שרון, 1978. ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

תצלום זה, כמו מאות אלפי תצלומים היסטוריים שמתעדים את ההיסטוריה היהודית והישראלית החל מאמצע המאה ה 19, סרוק ונגיש בקטלוג הספרייה הלאומית.

עלילות הבריגדה היהודית – בקומיקס

חדש על המדף, והפעם: תיאור בקומיקס של חיי יום יום בבריגדה, תנועת הנוקמים שהוקמה בתוך הבריגדה, פוגרומים, רצח של ניצולים שחזרו לבתיהם ועוד

סקירה על הספר:

The Jewish Brigade. Marvano ; colorist, Bérengère Marquebreucq..

Annapolis, Maryland : Dead Reckoning, 2021

142 עמודים, איורים בצבע

כריכת הספר

"כומר, חייל בריטי וילדה יהודיה נפגשים ליד כנסייה".

מה שנשמע כמו תחילתה של בדיחה הוא למעשה אחת התמונות הדרמטיות הפותחות את העלילון (ספר קומיקס) The Jewish Brigade.

החייל האנגלי הוא לסלי טוליבר, נהג מרוצים יהודי מאנגליה שהצטרף ליחידת המתנדבים שהשתייכה לצבא הבריטי. הכומר הוא למעשה פושע נאצי בתחפושת, שמצא מחסה בכפר קטן בפולין. במנזר שבכפר נמצאת גם ספאיה, ילדה יהודייה שכל משפחתה נרצחה והנזירות הסתירו אותה שם. יחד עם לסלי מגיע לכפר גם ארי – חייל בריגדה ארצישראלי, יליד ירושלים.

לסלי הורג את הפושע הנאצי, הם לוקחים את ספאיה וממשיכים בדרכם – לחפש שלושה מפקדים נאצים נוספים שהיו עם "הכומר". בהמשך נלמד שללסלי יש גם משימה אישית – לנסות למצוא את אמו וארוסתו שהקשר איתן ניתק.

142 העמודים של הספר מכילים עושר אירועים מסחרר: תיאור חיי יום יום בבריגדה, סיפורה של תנועת הנוקמים שהוקמה בתוך היחידה, פוגרומים ורצח של ניצולים שחזרו לבתיהם ועוד. הספר יצא במקור בהולנדית ותורגם לשפות נוספות. בספרייה הלאומית מצוי גם עותק בצרפתית.

הספר מורכב משלושה סיפורים, הנארגים למסכת אחת של מלחמה, צער ותקומה. הסיפור הראשון (דריכות) מתרחש במאי 1945 בפולין.

לרוב חיילי הבריגדה היהודית שהגיעו לאירופה – לצערם רק לקראת סיום מלחמת העולם השנייה – היו קשרים אישיים ביבשת. חלקם נולדו בה והיגרו למקומות אחרים עוד לפני המלחמה, ולחלקם היו קרובי משפחה בקהילות שחיו באירופה מאות שנים. הפרק, שהוא מעין תמונת מבוא לסיפורם של חיילי הבריגדה היהודית מספר גם על המפגש שלהם עם זוועות השואה.

החלק השני (TTG) מתרחש ביולי 1945, בכל רחבי אירופה.

חיילי הבריגדה היהודית היו למעשה מגויסים פעמיים: פעם אחת, באופן רשמי, לצבא הבריטי. הגיוס השני היה אמורפי יותר, מתוקף המחויבות לרעיון הציוני והשייכות לעם היהודי. הגיוס לצבא הבריטי חייב אותם לעמוד בנהלים ולציית למפקדיהם. אלא שלצד הפעילות השוטפת עסקו חיילי הבריגדה בפעילות לא רשמית: בהצלת יהודים – ולעיתים גם במרדף אחר פושעים נאצים שהסתובבו באירופה ובחיסולם. תנועת הנוקמים שהוקמה בתוך הבריגדה – TTG – עסקה גם בניסיון למנוע מנאצים לחמוק ממשפט על ידי בריחה למדינות אחרות שאהדו אותם.

חיילי הבריגדה תמרנו בתוך הכאוס הכללי המאפיין צבא בזמן לחימה. פעמים רבות ידעו מפקדיהם על הנעשה – והקפידו "להסתכל הצידה" כדי שלא יאלצו לאסור על הפעילות. כיוון שבירוקרטיה צבאית מבוססת על קיצורים וראשי תיבות, הזדהו החיילים כאנשי יחידת TTG, ראשי תיבות שהן שילוב של מילים בערבית וביידיש: טילכס טיזי געשעפטן (כלומר, "עסקי שק לי בתחת").


סיפורה של אריקה, ארוסתו של לסלי, מסתיים באופן טראגי. היא אחת מאותם אלפי אסירי מחנות הריכוז שזכו להגיע ליום השחרור – אבל לא שרדו בתקופה שאחריו, ונפטרו למרות מאמצי הרופאים של כוחות הברית להצילם.


החלק האחרון (התקווה) מתרחש באפריל 1948, במלחמת השחרור.

כראוי לעלילון אפי, לסלי מגיע כמתנדב לסייע ליהודים במלחמתם על הקמת המדינה היהודית.

כאן הוא נפגש שוב עם ספאיה, הנערה שהציל מהמנזר בפולין. כעת ספאיה היא לוחמת בארגון "ההגנה", ולסלי מצטרף אליה לקרבות להקמת מדינת ישראל. בתמונה האחרונה בספר הם "דוהרים יחד אל האופק" – רק שמדובר ביציאה לקרב, ולא לעבר השקיעה.

יוצר הקומיקס הוא מארק ואן-אופן הבלגי, המוכר יותר בשם העט שלו Marvano. הוא יוצר ותיק ומוערך, שזכה בפרסים בתחום. האיורים מלאי חיים וצבע, וכיאה לעלילון התוכן החזותי מעשיר ומשלים את הטקסט. התיאורים הגרפיים מאופקים למדי – ועם זאת, הסופר אינו מסתיר אירועים קשים.

בספרייה הלאומית יש הרבה מאוד ספרי מחקר, מאמרים אקדמיים, ספרי זיכרונות וחומר מקורי בנושא הבריגדה היהודית. ספרו של מרבאנו הוא נקודת פתיחה טובה למי שירצה ללמוד על היחידה והתקופה.

לעוד סקירות ספרים

החיים העליזים של אנשי האס אס במחנות ההשמדה

חדש על המדף, והפעם: אלבומי התמונות שחושפים את שעות הפנאי של אנשי האס אס במחנות ההשמדה

על המרפסת של "הקסינו החדש", מקום המגורים של סגל מחנה סוביבור בלאגר I (Vorlager). מימין לשמאל: סגן מפקד המחנה יוהאן נימאן (Johann Niemann), אריך שולצה (Erich Schulze), אריך באואר (Erich Bauer), אחראי על הפעלת תאי הגזים, מחבק אשה פולניה, משרתת של אנשי האס אס, ומפקד המחנה, פרנז רייכלאיטנר (Franz Reichleitner). צולם בקיץ 1943

סקירה על הספר:

Fotos aus Sobibor. Die Niemann-Sammlung zu Holocaust und Nationalsozialismus (Berlin: Metropol Verlag, 2020)

לפני שמונים שנה, בעשרים בינואר 1942, התכנסה ועידת ואנזה בניהולו של ריינהרד היידריך, כדי לדון בקבלת החלטות מעשיות בתהליך השמדת היהודים. כמה חודשים לאחר מכן התחילו לפעול מחנות ההשמדה של "מבצע ריינהרד" בפולין הכבושה: טרבלינקה, בלז'ץ וסוביבור, שבהם נרצחו קרוב לשני מיליון יהודים. אלה היו מחנות שהשמדה היתה מטרתם היחידה. הנאצים דאגו להסתיר את תהליך ההשמדה וחל איסור חמור על צילום במחנות. בכל זאת נשארו צילומים בודדים הן מבלז'ץ והן מסוביבור מהשנים שבהן המחנות היו פעילים.

סוביבור, לאגר II, עם השלט "Erbhof", ("אחוזה"), נימאן עומד במרכז התמונה, עם אסירה יהודייה ששואבת מיים מהבאר ואסיר יהודי שעומד עם מגרפה, שניהם בלבוש אזרחי. לחצר הזו הובילו את היהודים, ציוו עליהם להתפשט לפני שהריצו אותם לתאי הגזים. אחרי זה, האסירים היהודים היו עוברים על החול עם מגרפה כדי לחפש חפצים בעלי ערך שאנשים החביאו בחול. צולם בקיץ 1943

 

אחרי המרד בסוביבור באוקטובר 1943 הגרמנים החריבו את המחנה לחלוטין כדי שלא תהיה שום עדות לרצח ושתלו עצים באזור. החפירות הארכיאולוגיות שהחלו בשנות ה-2000 גילו את מקום המדויק של האגפים השונים של המחנה וחפצים אישיים של היהודים שנרצחו שם. כתוצאה מהחפירות התגלו היסודות והבסיסים של תאי הגזים במחנה, והמידות שלהם אפשרו להבין את סדר הגודל של ההשמדה באתר.

השומרים האוקראינים (Trawniki) של המחנה על מגרש המסדרים בלאגר III. כנראה בשורה הראשונה באמצע שוכב איוון דמיניוק (Iwan Demjanjuk). ברקע רואים את המבנה של תאי הגזים. צולם באביב 1943

בזכות גילוי של אוסף צילומים פרטי, שני אלבומי התצלומים של סגן מפקד המחנה יוהאן נימאן (Johann Niemann) אנחנו יכולים להביט הן במבנים של המחנה והן באנשי האס אס שהפעילו אותו. שני האלבומים, שנשמרו על ידי הנכד שלו ונמסרו לחוקרים, כוללים כ-350 צילומים. כחמישים מהם צולמו בסוביבור, רובם באזור המגורים של הגרמנים (Vorlager). בתמונות אנחנו יכולים לראות את דרך בילוי שעות הפנאי של אנשי האס-אס המתנהלים במרחק כמה מאות מטרים מהבורות שבהם שרפו את הגופות. רואים את השומרים האוקראינים (ביניהם גם את איוון דמיניוק), את נימאן על סוסו, עומד ליד באר, ומחזיק חזרזיר שנולד לא מזמן במשק של המחנה.

ניתן לראות קצין אס-אס עם אקורדיון, רואים קבוצת חיילי אס-אס עליזים בחברת שתי נשים פולניות בשעות הצהריים, כנראה אחרי ארוחת צהרים.

בזמן שאחרי הארוחה מבלים ביחד עם קפה, סיגריות ואלכוהול ליד שולחן השחמט, חברות גברית משותפת של שנים כלוחמים נגד אויבי הרייך השלישי. מעניין לשים לב שאין הם נושאים נשק – מה שמעיד על הביטחון האישי הרב שלהם במקום.

באלבום נימאן תיעד את תחנות השירות שלו כקצין אס אס במחנות שונים שבהם שירת. נימאן התחיל כקצין בפרויקט T ארבע (פרויקט האוטנסיה, שבו השמידו עשרות אלפי נכים וחולי פסיכיאטריים גרמנים על אדמת גרמניה), המשיך כקצין בבלז'ץ ובסוף שירותו מונה כסגן מפקד מחנה סוביבור. הוא אהב לצלם ולהצטלם, גבר נאה שהקפיד על לבושו. בספר מסופר שביום שבו התחיל המרד ב-14 באוקטובר 1943, גנדרנותו היא שהביאה עליו את מותו. באותו יום נימאן הגיע לצריף החייטים של המחנה רכוב על סוסו. נימאן הגיע כדי למדוד מעיל עור שמצא חן בעיניו מהשלל שנשדד מהיהודים שהגיעו למחנה. החייט, שהיה בעצמו אסיר יהודי, ביקש מנימאן להסתובב ולהפנות אליו את גבו כדי לעשות תיקון אחרון באורך של המעיל, מה שאפשר לאסיר אחר להכות בראשו בגרזן ולהרוג אותו. הוא היה הראשון מתוך אחד עשר אנשי אס-אס, שמצאו את מותם ביום ההוא. בכך התחיל המרד, שהביא לסופה של פעילות ההשמדה במחנה.

שני האלבומים נמסרו למרכז חינוכי בגרמניה (Bildungswerk Stanisław Hantz), שהוציא אותם לאור בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת שטוטגרט עם מאמרים נלווים. האלבומים הועברו למוזיאון השואה בוושינגטון.

כך שיקמה הספרייה כתב-יד יהודי נדיר מפרס וגילתה שלושה חיבורים לא ידועים

כמה יצירות מתחבאות בכתב-יד אחד? בזכות שיתוף פעולה בין מחלקת שימור ושיקום ומחלקת כתבי-יד גילינו את התשובה

עובד מחלקת שימור ושיקום דניס שור מציל כתב-יד הנגוע

כתבו: ד"ר יעקב פוקס ומרסלה סקלי

לפעמים דווקא במקום הקשה ביותר עבורו, עשוי האדם למצוא את ההצלחה הגדולה ביותר שלו. הרעיון הזה הובע כבר על ידי כמה כותבים מוכשרים במכתמים נאים, והוא התברר כאמת לאמיתה על שולחן העבודה של מחלקת כתבי היד. פרופסור אמנון נצר (1934-2008) היה מומחה עולמי ליהדות פרס ולספרותה, ולאחר מותו היו בעיזבונו כמה עשרות כתבי יד פרסיים. בראשית שנת 2018 רכשה הספרייה הלאומית את כתבי היד הללו, והם הועברו למחלקת כתבי היד לשם תיאור ורישום. בין כתבי היד בלט אחד מהם שמסגנון כתיבתו ניכר היה שהוא הקדום ביותר, אך גם מצבו הפיזי היה הקשה ביותר. עובש שחור וצמיגי השתלט עליו, ואי אפשר היה לפתוח אותו ולדפדף בו. לאחר התלבטות ושיקולי עלות מול תועלת הוחלט להשקיע את המשאבים הדרושים לשיקום כתב היד, והוא הועבר לטיפול מחלקת השימור והשיקום.

בעקבות הפגיעה בכתב-היד לא היה ניתן לעיין בו מבלי להסתכן בקריעת דפיו

מרסלה סקלי, מנהלת המעבדה לשימור ושיקום בספרייה הלאומית מספרת:

"בספטמבר 2020 הובא לידיעתנו כי פריט באחריות מחלקת כתבי יד זקוק לטיפול מעבדת השימור באופן דחוף. מדובר היה בפריט ייחודי שכלל חיבורים שלא מוכרים לנו ממקורות אחרים (בגלל קדמותו) ועל כן חשיבותו רבה ביותר.

הפריט הגיע נגוע בעובש במצב פעיל בהיקף רחב, שהיה מפוזר בכל הדפים. הנייר הוכתם בכתמים שחורים לכל אורך כתב היד והדפים הרגישו לחים וקרים למגע. עלה מכתב היד ריח חריף של טחב. הדפים היו דבוקים בחצי העליון לאורך כמעט כל החיבור כמקשה אחת, כך שלא הייתה אפשרות לראות את הכיתוב בחלקים שונים. הנגע היה גדול מאוד, מה שסיכן את הפריטים בסביבה וכן את הבאים במגע עם כתב היד.

היה ברור כי יש צורך לייבש את הפריט ולהשתמש באמצעים שונים על מנת להפריד את הדפים כך שבדיגיטציה יצליחו לסרוק את החיבור. הוצע לטפל בחצר הסמוכה למעבדת שימור ושיקום על מנת להפחית את סיכון התפשטות הנבגים בחלל המעבדה וכן לצורך הקניית הגנה נוספת לעובד שיטפל בו.

הטיפול עצמו התבצע על ידי דניס שור על שולחן החצר, עליו הונח נייר נקי. במקום הצבנו שמשייה, לרווחת העובד ולמניעת חדירה גדולה מדי של חום ישירות על הפריט. יש לציין כי עוצמת התאורה ותאורת ה-UV היוו סיכון לגרימת נזק לנייר ולדיו. על כן הטיפול חיכה לחודשים הקרים, וגם אז העבודה בוצעה בשעות המוקדמות של הבוקר בלבד, כמובן לא בימים גשומים. כל זאת כדי למנוע חשיפה ישירה וארוכה לאור בתנאי חוץ.

הטיפול התבצע בתוך קופסה שקופה שהגבילה את היכולת של הרוח לחדור ולפזר חתיכות נייר.

העובד התמגן לפני כל טיפול בכתב היד, כולל ביגוד, משקפי מגן, מסכה ייעודית וכפפות ניטריל. בתום הטיפול העובד השליך את הביגוד והכפפות לתוך שקית ניילון, אותה סגר והוציא מחוץ לשטח המעבדה.

במהלך תקופת הטיפול, הפריט שהה במעבדה בתוך ניירות עטיפה ובתוך ארגז פרספקס סגור.

כמו בכל פריט שמגיע לטיפול במעבדת השימור, הפריט עבר תהליך של תיעוד שכלל צילומים. במקרה הזה התיעוד הצילומי היה מוגבל מאוד עקב מצב הפריט.

בהמשך בוצע ניקוי יבש מוגבל בעזרת מברשת רכה לכיוון שואב אבק עם מסנן HEPA.

לצורך הפרדת הדפים הדבוקים ניסינו כמה שיטות כולל חשיפה לאדים עם חומרים כימיים מקובלים לטיפול בפריטים עם עובש. בסופו של דבר מה שעזר בהפרדה הייתה מיומנות הידיים של העובד, שהפריד כל דף בצורה מכנית.

בתום כל יום טיפול כלי העבודה שהיו בשימוש עברו חיטוי.

ככל שהעבודה התקדמה, היה ברור כי הדפים מפורקים לחלקים רבים ולמעשה היה צורך להרכיב פאזל. לשם כך בוצע שיתוף פעולה מוצלח בין מחלקת כתבי יד לבין מחלקת השימור, כך שעובד מכתבי יד, המבין בתוכן, יכול היה לעבוד לצד עובד השימור ולתת הנחיות כיצד להדביק את קטעי הנייר למקום הנכון.

התהליך כולו ארך כמה חודשים. הפרדת הדפים, שנראתה כמשימה בלתי אפשרית בתחילת הטיפול, הצליחה במידה רבה. כך מחלקת הדיגיטציה קיבלה פריט עם דפים מופרדים לצורך סריקה, ממנו יכולים להינות כל המבקרים באתר הספרייה."

ככל שהתקדמה עבודת השיקום על כתב-היד החלו להתגלות סודותיו

כשכתב היד חזר מהמעבדה, ממשיך ומספר יעקב פוקס, קשה היה להכירו. עובדי המעבדה הפעילו את קסמיהם, והחזירו את כתב היד לימי עלומיו. אף שגם עתה ניכרים בו סימני הפגיעה, כתב היד ניתן לפתיחה ואפשר להתרשם מתוכנו. רגע האמת הגיע: האם שווה היה להשקיע זמן יקר בשיקום כתב היד?

מעלעול מהיר בין דפיו התברר שמדובר בקובץ חיבורים שרובם הגדול עוסק בהלכות שחיטה. בצד החיבורים הכתובים בשפה הלכתית משפטית, נמצאים גם שירים שמסכמים את ההלכות בחרוזים. בסיומו של החיבור הראשון נמצא קולופון, וממנו למדנו שכתב היד הועתק בפרס לפני 365 שנים.

נשלמה זה המלוקט של ענייני שחיטה ביום ב' בשבת דהוא שמיני של חדש חשון דשנת אתתקס"ט לשטרות [תי"ח, 1657], על יד הצעיר עפר על רגלי חכמים יהושע? בן יהודא יוסף האג'י שמס (דף 21ב).

 

לשמחתנו הרבה מצאנו בכתב היד שלושה חיבורים חדשים שלא הכרנו ממקום אחר, והתברר שמציאה נאה התגלגלה לידינו. אין אנו יודעים הרבה על מחברי החיבורים האלו, ונשמח מאוד לקבל משוב מקהל הקוראים.

החיבור הראשון בכתב היד עוסק בהלכות טריפות, והוא מצטט פוסקים רבים ומגוונים. בגלל מצבו של כתב היד החיבור הזה חסר הרבה, וחבל על דאבדין. הדבר הבולט ביותר כאן הוא שבהרבה מקומות כותב המחבר: "מצאתי כתוב בספר מורי כמה"ר ר' יוסף קארו". האם הכותב היה באמת תלמידו של ר' יוסף קארו? בדפים 17ב-18ב הוא מעתיק תשובה שפותחת: "השלם מאשטרי אברהם, שלום לקהל קדוש קהל בלאגיר יצ"ו, שמעתי ותרגז בטני לקול קורא במדבר כערבה, בארץ תלאובות וחרבה, מתיר החיה בלא בדיקת הריאה, בודא מליבו בדיאה, ויקף ראש ותלאה". אתם מכירים את התשובה הזאת?

החיבור השני הוא פירוש להלכות שחיטה לרמב"ם, ובראשו כתוב: "פירוש שחיטה להרמב"ם ז"ל, דברי ר' אברהם החסיד זצ"ל". הפירוש הוא בדרך של שאלות ותשובות. השאלות והתשובות חביבות מאוד, ופעמים רבות מעלות חיוך על פני הלומד. אין דרך טובה מזו לחדד את זיכרונם של התלמידים. לא אחת מבוססות התשובות על פסוקים שאין להם קשר ישיר עם העניין, והם משמשים כאן כאמצעי לזיכרון. הדבר החשוב ביותר בחיבור הזה הם מדרשי חז"ל שמביא המחבר בדרך הילוכו, והם אינם מוכרים ממקורות אחרים. למשל, כדי לתת טעם למצוות כיסוי הדם מספר על הדם שיצא מרבקה שנפלה מעל הגמל בעת פגישתה עם יצחק, אבל באופן שונה מהמצוי בידינו. "אמר ריש לקיש בשעה שבאה רבקה עם אליעזר ראה שיצחק בתפלתו, והמלאכים סובבים סביביו, ושכינה נמתחה כאהל על ראשו … ונפלה מעל הגמל … שלח הקב"ה גבריאל בצורת צבי וחפר בקרקע עד שנפלה רבקה על אותו עפר תיחוח" (54ב). במענה לשאלה אם מותר לחבר את סכין השחיטה לאבן ולחוט על ידי סיבוב האבן, הוא מספר על יעקב אבינו ששחט עוף על ידי סכין שהוא חיבר לאבן הגדולה שעל פי הבאר (65ב).

הדבר השלישי שמצאנו בכתב היד הוא שיר שחיטה מחורז מאת "ר' ישועה", שמסכם את דיני השחיטה והטריפות. פותח: "[אב]אר לך כלל תיקון שחיטה, בלי חסרון בביאור […], בעזרת אל אשר איום ונורא, אבאר לך זביחה […]". גם את השיר הזה לא מצאנו רשום בשום מקום, ואנו מקווים שבבוא היום נגלה מידע נוסף עליו ועל שכניו לכתב היד.

גלגולי כתב היד רשומים בין דפיו, כשבעליו השונים חתמו את שמותיהם. בכמה מקומות רשם הבעלים "מצליח בן מניאל" את שמו, ובמקום אחד גם כתב את התאריך: ראש חודש אלול תס"ג [1703] (דף 21ב).

חיים ומוות ביד הלשון, אבל החיים והמוות של כתבי היד – בידי הספרן. זהירות רבה נדרשת מאתנו בבואנו לחרוץ את דינם של כתבי יד, לבל נדחה שכיות חמדה אל תהומות השכחה. לשמחתנו בפעם הזאת טביעת עינו החדה של איש מחלקת כתבי היד שזיהתה את חשיבות כתב היד, ויכולותיה המתקדמות של מחלקת השיקום נתנו חיים חדשים לפריט היסטורי מרגש ורב חשיבות.