לצד הספרייה הלאומית של מדינת ישראל, ספריית ה-JTS (The Jewish Theological Seminary, ׳הסמינר התיאולוגי היהודי׳) בניו יורק היא אחת הספריות החשובות ביותר בעולם היהודי. ספריית ה-JTS צמחה ביחד עם התפתחותו של המוסד העליון של היהדות הקונסרבטיבית ששורשיו בסוף המאה ה-19. כיום כולל אוסף הספרייה כ-400,000 פריטים לרבות ספרים וכתבי יד נדירים, חלקם מן הגניזה הקהירית. פריטים מיוחדים מאוספי הספרייה מוצגים באופן תדיר במוזיאון היהודי של ניו יורק. הספרייה מקיימת קשרים ענפים עם הספרייה הלאומית של מדינת ישראל.
ספריית ה-JTS נוסדה ב-1893 (שנה לאחר הקמת השלב הראשון של הספרייה הלאומית בירושלים). אוספי הספרייה נבנו מתרומות של פילנתרופים נודעים של אותה התקופה בה יהדות אמריקה הלכה והתבססה בעולם המערבי. הספרן המשמעותי הראשון שפיתח את הספרייה היה פרופסור אלכסנדר מרקס (גיסו של ש״י עגנון) שכיהן בתפקידו במשך כחמישה עשורים. הוא ליקט ורכש ספרים ופריטים יקרי ערך מכל העולם. בשנות ה-30 של המאה העשרים עברה הספרייה ביחד עם מוסד האם למשכן הקבע במנהטן, בקמפוס השוכן בפינת שדרת ברודווי ורחוב 122.
שנים קודם לכן, עוצב הלוגו של המוסד ובמרכזו הביטוי מספר שמות "והסנה אינו אוכּל".
מי שבחר את המוטו הזה היה הפרופסור הנודע שניאור זלמן (סלומון) שכטר. ביטוי זה יקבל משמעות אירונית נוכח הסיפור שיובא להלן.
ב-18 באפריל 1966 התחוללה בבניין הספרייה שריפת ענק. השריפה פרצה בשעות הבוקר ופרופסור שאול ליברמן, הרקטור של ה-JTS, היה הראשון שהבחין בעשן והזעיק עזרה. השריפה הייתה משמעותית גם בקנה מידה של שריפות המתרחשות בעיר ניו יורק. האש והעשן התרכזו בחלק העליון של המגדל בו שכנה הספרייה, במקום שבו היו מדפי הספרים. צוותים רבים של לוחמי אש שהוזעקו מכל רחבי העיר עבדו במשך למעלה מחמש שעות עד שהושגה שליטה על השריפה. כ-200 לוחמי אש השתתפו בפעולות הכיבוי ו-60 מהם נזקקו לטיפול רפואי. מאחר שהספרייה שכנה במגדל היה קושי גדול לנטרל את השריפה ולהציל את הספרים. לא היה ניתן להיכנס לתוך המגדל הבוער, ופעולות הכיבוי נעשו באמצעות התזת מים מסולמות גבוהים.
הנזק היה עצום: מתוך 250,000 הספרים שהיו בספרייה באותה העת, כשבעים אלף ספרים נשרפו כליל, ומרבית הספרים האחרים ניזוקו בין אם מהאש, מהעשן או מהמים שהוזרמו בתהליך הכיבוי. למרבה המזל, רוב כתבי היד והספרים הנדירים לא נפגעו מאחר שהם היו מאוחסנים בבניין אחר. בין אוספי הספרים שנשרפו כליל היו הספרייה של הספרן אלכסנדר מרקס, ושל ההיסטוריון פרופסור מוריס שטיינשניידר. כמו כן, ניזוקו 40 ספרי תורה שמקורם היה בדנציג, שהופקדו למשמר ב-JTS.
השריפה עוררה רגשות עזים. מעבר למראה הקשה של בניין העולה באש והנזק המיידי לספרים, האירוע עורר את הזיכרון של השמדת אוצרות היהדות באירופה במלחמת העולם השנייה והוסיף עוד נדבך של טראומה. לאות אבל הכריזו ראשי ה-JTS על יום צום. התקשורת דיווחה בהרחבה על השריפה.
אולם כאן לא הסתיים התהליך. עד מהרה התברר כי ניתן להציל ספרים רבים על ידי ייבושם מן המים שפגעו בהם. כדי שהפעולה תצלח היה צורך לבצע את תהליך הייבוש מהר. בהתחלה היו ניסיונות לייבש את הספרים באמצעים טכנולוגיים-תעשייתיים, אבל עד מהרה התברר כי הדרך היעילה ביותר היא לבצע את הייבוש באופן ידני, באמצעות ספיגת הלחות על ידי גיליונות נייר מגבת שיונחו בין דפי הספרים. לשם כך נדרשה עבודה של אלפי מתנדבים. על הפעולה ניצח הספרן הראשי דאז, פרופסור מנחם שְמֶלצר, בעצמו ניצול שואה יוצא הונגריה.
המתנדבים פעלו בכמה זירות: חלק הסתדרו בשרשרת אנושית לפינוי הספרים מן המגדל, אחרים פרסו את הספרים בחצר המוסד ובכל מקום פנוי שנמצא, והקבוצה השלישית הניחה ניירות ספיגה בין עמודי הספרים. המתנדבים הגיעו ממגוון של קהילות וקבוצות דתיות מכל אזור ניו יורק. במקביל, הוחל במהלך של גיוס כספים מכל רחבי ארצות הברית לטובת שיקום הספרייה. פעולת הייבוש הקיפה 150,000 ספרים. נדרשו לשם כך כמויות עצומות של נייר מגבת, ואלה גויסו מכל רחבי ניו יורק.
הספרייה חזרה לפעול כבר בספטמבר 1966. חלק מן הספרים הוכנסו למבנה זמני שהוקם בחצר של ה-JTS והשאר הועברו למחסן סמוך. רק ב-1983 נפתחה ספרייה חדשה בתוך הקמפוס לטובת הסגל, הסטודנטים והציבור הרחב.
ובחזרה לשריפה. שישים שנה חלפו מאז האירוע הקשה הזה. עד היום לא ברור מה היה הגורם לשריפה, בין אם זו הייתה תקלה טכנית או הצתה בזדון. ה-JTS ממשיך להיות מוסד אקדמי חשוב המכשיר רבנים, רבות, חזנים וחזניות, ומעניק תארים במדעי היהדות (גילוי נאות מס' 1: את תואר הדוקטור שלי בחינוך רכשתי ב-JTS).
מאז שהספרייה השתקמה לא רבים זוכרים את השריפה הגדולה שאיימה על קיומה. לאחרונה נפתחה תערוכה בספרייה המספרת את סיפור הקמת הספרייה, השריפה, ובעיקר את ההתגייסות להצלת הספרים. אוצר התערוכה הוא פרופסור יצחק לנדיס, מרצה ב-JTS (גילוי נאות מס' 2: לנדיס הוא חתני).
התערוכה תהיה פתוחה לציבור עד ל-18 במרץ 2027.
כל התמונות בכתבה באדיבות JTS
