כשדיברתי עם מיכאל שלו, הרגשתי לרגעים את אביו משתקף דרכו. ההומור הציני, החכמה, הצניעות, אבל בגרסה מעודנת, רחוקה מעט מהספרטניות הפרקטית שאפיינה את נהלל, בה חושל שלו האב בילדותו.
מיכאל, בן 42, מתגורר בירושלים בה נולד ובה גדל אביו, אבל בעיסוקו פנה הרחק מתחומי הכתיבה והיצירה והוא מלמד ומטפל בתחום הרפואה הסינית.
לרגל הקרנת הסרט הדוקומנטרי על מאיר שלו, "הדבר היה ככה", במסגרת פסטיבל דוקוטקסט בספרייה הלאומית, נפגשנו לשיחה על איך זה היה לגדול לצד מי שהוא גם סופר מפורסם וגם אבא פרטי מאוד, וגם על הסרט, על אבל ופרידה וזיכרון.
מאיר שלו פרץ לתודעה הישראלית בזכות הרומנים רחבי היריעה שכתב. עוד קודם לכן היה איש הטלוויזיה הישראלית ובהמשך כתב גם ספרי ילדים ועיון ובמשך מעל 30 שנה כתב טור שהתפרסם במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" מאז 1991 וממש עד מותו. הוא היה נשוי לרינה ואב לזהר ולמיכאל.
איזה מין אבא הוא היה?
הוא היה אבא מאוד "אבא". מאוד פעיל כאבא, גם עם זהר, אחותי, וגם איתי. ביני ובין אחותי מפרידות 8 שנים ככה שכל אחד מאיתנו זכה לאבא מעט שונה.
כילדים, אבא אסר עלינו לקרוא ספרות שהוא הגדיר כ"לא טובה". ולמרות שהיה יכול להביא לנו מהעבודה את כל המגזינים שאפשר לחשוב עליהם, זה לא קרה. כך יצא שלשנינו יש את אותה חוויה של ללכת לבית של חבר ובשעתיים לרדת על 60 גיליונות של "מעריב לנוער".
כל יום שישי אחרי הצהריים הוא היה לוקח אותי לטיול בהרי ירושלים, או למדבר יהודה הסמוך, והיינו עושים תצפיות על כל מיני חיות. כשהיה לי משעמם הוא היה אומר לי רד למטה או תפתח ספר. היו 10,000 ספרים בבית. אותי עניינו ספרים עם תמונות וציורים וככה, באוסמוזה, קיבלתי בבית הרבה ידע באומנות. אני מדי פעם מצייר, אבל כתחביב בלבד. רפאלה, אחותו הקטנה של אבא, הייתה האומנית האמיתית אצלנו במשפחה.
גם אני וגם זהר, ממש כמו אבא, ידענו לקרוא ולכתוב כבר בגיל 4-5 וזה נתן לנו "פור" רציני כשנכנסנו לכיתה א', ובשיעורים היה לי די משעמם. בהמשך הייתי מבריז סדרתי והוא ידע איך להראות את חוסר שביעות הרצון שלו מזה.
כבן לשני מורים, איך היה עבורו המפגש דרכך עם מערכת החינוך?
אני למדתי בבית ספר הרפורמי תל"י בבית וגן, והייתה פעם רבה, שבשמה לא אנקוב, שנכנסה לכיתה בראש חודש אדר, וכתבה על הלוח: 'מי שנכנס אדר מרבים בשמחה'. ככה עם ה-'מי' כמילה נפרדת. היא פשוט טבחה במשפט. באתי הבית וסיפרתי את זה לאבא והוא התפלץ.
לעומת זאת, הייתה לי מחנכת ביסודי שמאוד אהבתי. כשלמדנו על עשרת הדיברות אז אני, החנון הקטן, הבן של הסופר, הערתי לה לקראת סוף השיעור: 'אבל יש כמה גירסאות לסיפור הזה', ונכנסתי איתה לויכוח. למחרת חזרתי לבית הספר עם מכתב אליה, מאבא. הוא לא נזף בה, חלילה, הוא הסביר את עצמו באופן מאוד נעים ודיפלומטי. זו מורה מדהימה שאני עדיין בקשר איתה, אישה משכמה ומעלה, והיא קיבלה את טיעוניו והתנצלה בפניי וזה היה תיקון גדול עבורי. אולי בזכות זה אנחנו עדיין בכאלה יחסים טובים. אני אוהב אותך אראלה!
נדמה שאנחנו קצת מכירים את המשפחה של אבא מלקרוא את "הדבר היה ככה". איך זה היה לגדול איתם?
סבא שלי, יצחק שלו, הוא דמות קצת מעורפלת מבחינתי, אין לי הרבה זיכרונות ממנו. כשהייתי ילד הוא היה כבר די חולה וחלש. הוא נפטר כשהייתי בן 7 בערך. אני כן זוכר שהוא לימד אותי שחמט.
סבתא בתיה לעומת זאת הייתה אישה מאוד קורנת וכריזמטית, וממנה יש לי הרבה יותר זיכרונות. היא גם הייתה מאוד פעילה כסבתא. בקיץ ובחופשים היינו נוסעים יחד לנהלל וגם לכפר מונש לאחותה הקטנה בת שבע, ולבעלה, הדוד אריק, עליו אבא כתב את הספר "הטרקטור בארגז החול".
סבא וסבתא גרו בשכונת קרית משה, ואנחנו בקטמון הישנה, כך שלא היינו רחוקים ובכל יום שישי הייתה ארוחת ערב משפחתית אצל סבא וסבתא. כשסבתא נפטרה, קצת לפני סבא, זה היה מאוד קשה.
איך היה להיות הבן של מאיר שלו הסופר? איזה חלק היה לעבודה שלו בחיים שלך כילד?
לא קראתי את הספרים שלו עד גיל מאוחר יחסית. הוא לא התבאס מזה, אבל אפשר היה לראות עליו שהוא רוצה שאני אקרא.
הספר הראשון שהוא נתן לי לקרוא לפני שהוא יצא היה "הדבר היה ככה". הייתי אז בסין, בבית ספר שבו למדתי טאי צ'י, כשאבא שלח לי את הטיוטה. היה שם אינטרנט אבל לא היה מאוד נגיש. היה שם מחשב אחד, אליו היה תור, ואת רוב הספר קראתי מהאימייל. זה היה מוזר לקרוא את זה כשיש מסביב אנשים (לא דוברי עברית, לשמחתי), במיוחד כשקראתי קטעים מעלי דמעות, אבל היה לי כיף לקרוא.
בגילאים מאוחרים יותר, אחרי שוידא שאני קורא את הספרים שלו, הוא הכניס אותי קצת יותר למאחורי הקלעים של תהליך הכתיבה. בספרים "שתיים דובים" ו"אל תספר לאחיך" הוא ממש העביר טיוטות של הספרים לי ולזהר אחותי וכל אחד נתן את ההערות שלו.
לפעמים הספרים התערבבו עם החיים עצמם? או לפחות השתמשו בהם כבסיס?
הוא היה לוקח אותי לסיבובים במסגרת התחקירים שלו. הלכנו יחד לבקר סתת תימני בשם זכריה שגר בעין כרם. היו לו חמורים קפריסאים – שזה חמור כמעט בגודל של סוס, שהשאיר עליי רושם גדול בתור ילד. אחר כך הוא הכניס את זכריה לספרו "בביתו במדבר" בתור דוד אברהם.
על העותק של "גינת בר" שהוא נתן לי, הוא כתב הקדשה: "תודה על כל העזרות והסחיבות", כי סונג'רתי לא מעט שם בגינת הבית שלו, אבל כמובן באהבה. מאוד נהניתי לעבוד איתו, היו לנו טקסי עבודה קבועים: לקום מוקדם לפני שהשמש מתחילה לקפוח, ואחר כך לשבת לשתות קמפרי של צהרים על המרפסת.
הייתי עוזר לו להעביר שקי אדמה שהוא הביא ממשתלת יגור, או לנטוע עצים. כשההורים רק קנו את הבית באלוני אבא היה שם בית עץ ישן ורעוע למדי, שנבנה אלון שנמצא בגינה. היה אפשר לראות שהמבנה לא טוב לאלון עצמו, אז במשך יומיים פירקנו יחד את בית העץ. איך שסיימנו הוא נעמד לצידי, הסתכל על העץ ואמר: "הוא כבר נראה יותר טוב". מי שקרא את אבא יודע שזה ציטוט של סבתא טוניה, שכשאבא היה מגיע מירושלים לנהלל היא הייתה דוחפת לו מיד כפית של שמנת טרייה לתוך הפה ואומרת "כבר אתה נראה יותר טוב".
אתה מוצא את עצמך בספרים של אבא?
כן, בטח, ויש לי אפילו דוגמה קצת מוזרה: בספר "שתיים דובים", ספר למבוגרים, מסתתרים שלושה סיפורי ילדים, ואחד מהם מבוסס עליי – הסיפור על הילד ומלאך המוות. כילד מאוד התעניינתי בדמות של מלאך המוות, ובזמנו אבא הגדיל ואף שיתף עם זה פעולה והסכים לקנות לי חרמש, ואפילו להרכיב אותו. יש לי אותו עד היום.
איזה ספר שלו אתה הכי אוהב?
אני מאוד אוהב את "שתיים דובים" [מיכאל, בשונה מהרגיל, הוגה את המילה 'דובים' במלעיל, כששאלתי אותו על זה אמר "זה כמו הבובות של דובים, אפשר לחשוב שזה ספר ילדים, למרות שזה ממש לא" – י.א.] זה ספר מאוד בועט ואני אוהב ספרים שבועטים. בין ספרי הילדים אני נוטה להסכים איתו שכמו שהוא היה קורא לו – ״הקבאב״, שזה הקיצור ל״איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבאב הרומני״ – הוא הכי טוב שלו. יש לי פינה חמה בלב גם ל'הצלחת שמתחת' ול'ככה זה כשאוהבים' שאני חושב שזה ספר מופת, גם לילדים וגם למבוגרים.
***
הסרט "הדבר היה ככה", של הבמאית עדי ארבל, מספר על חייו ויצירתו של מאיר שלו, על שיטות העבודה שלו ועל תחקיריו היסודיים. יש בו קטעים מראיונות מצולמים עם שלו, ואף מראיונות כתובים שנערכו עימו וחלקם הופקו בקולו שלו על ידי בינה מלאכותית במיוחד עבור הסרט. מרואיינים בו גם בני המשפחה בהקשר למסירת ארכיונו לידי הספרייה הלאומית.
איך זה היה בשבילך להשתתף בסרט?
בגדול אני די מתרחק מאור הזרקורים, אז לא היה לי פשוט. אפילו כילד, אם הייתי בא עם אבא להרצאות שלו והיו שומרים לי מקום בשורה הראשונה, הייתי הולך ומתיישב בשורה העשירית. גם אז הוא היה דואג להביך אותי ואומר משהו כמו "הבן שלי נמצא איתנו כאן היום". אבל לגבי הסרט – זה היה מאוד ראוי לעשותו, מגיע לאבא, פשוט ככה. עדי הבמאית וכל הצוות שלה היו מאוד מקצועיים והיא עשתה עבודת תחקיר שאבא היה גאה בה.
מה הוא היה אומר על הסרט לדעתך?
כשאבא שיחרר את הספרים שלו לעיבודים עבור מחזות וסרטים, הוא היה אומר – אני משחרר את העבודה למקצוענים בתחומם. אז זו הייתה הגישה הכללית של המשפחה בנוגע לסרט. לגבי החומרים שלו, הוא באמת היה מאוד ברור לגבי מה הוא רוצה לשמור ומה לא. עשינו איתו שני סופי שבוע של מיון וסלקציה ואף השמדה של כל מה שהוא לא רצה שישאר.
***
ב־11 באפריל 2023 הלך מאיר שלו לעולמו לאחר מאבק קצר בסרטן אגרסיבי.
איך הייתה הפרידה ממנו?
היה לנו זמן להיפרד, וזו הייתה מתנה מאוד גדולה ממנו. הייתה ידיעה מוקדמת על הסופניות של המחלה ולכן לא היו תקוות שווא, ידענו מה הולך לבוא. והיו הרבה שיחות מאוד אמיתיות וארוכות, הייתה לנו הזדמנות לסגור מעגלים. לחבריי שאיבדו יקרים להם באבחה אחת של החרמש, ולא היה להם את תהליך הפרידה, זה בטח היה יותר קשה.
ברגע שהוא הודיע שהוא הולך למות אז כל פעם שדיברתי איתו אמרתי 'אבא אני אוהב אותך'. זה היה מאוד חשוב לי. הוא גם החזיר את האהבה הזו. היינו אומרים את המשפט הזה אחד לשני גם קודם, אולי כבדרך אגב, ובטח לא בכזו תדירות. היו שם הרבה 'חיבוקות ונישוקים' – שזה מטבע לשון אהוב אצלנו.
מצד שני, כדמות ציבורית – הוא לא באמת מת. בכל פעם שיש אירוע לזכרו או בכורה לסרט או פוסט עליו שחברים שלי ראו והם שולחים לי – הוא פתאום שם ומאוד נוכח. אז ההפרדה בין הציבורי לאישי לא באמת קיימת.
מה היית רוצה שיזכרו ממנו?
הייתי רוצה שיזכרו שהוא היה בן אדם מאוד מצחיק. גם במצבים הקשים וגם עד הסוף, חוש ההומור שלו היה מושחז, שחור, ומתוק עם המר, ממש כמו הקמפרי שהיינו שותים יחד על המרפסת.
הייתי גם רוצה שיזכרו שהוא היה בן אדם מאוד רבגוני, היו לו המון תחומי עניין: טבע ותנ"ך ואהבה וספרות וחינוך. היה עוד משהו שהיה מאוד חשוב לו: במשך שנים רבות, בטור שלו ב"ידיעות אחרונות", הוא דאג לפרסם את שמות הצעירים הישראלים שזכו בתחרויות בינלאומיות בתחומי המדעים – מתמטיקה, פיזיקה רובוטיקה וכו'. הוא חשב שזה דבר שראוי מאוד לקדם, כי אלו מי שבסופו של דבר יהיו פרופסורים, ממציאים וחוקרים – אנשים שיקדמו את המדינה ואת האנושות, והם לא מקבלים את הקרדיט שמגיע להם. הוא אפילו קצת התעצבן כשנבחרות ספורט היו מקבלות את הטלפון הנחשק מראש הממשלה או מהנשיא, והם לא. זה היה מעין מפעל אישי קטן שלו – לשים אותם בפרונט.
מה ביומיום מזכיר לך אותו?
יש לי הרבה צמחים ממנו, צמחי בר, אז אני נזכר בו הרבה כשאני יוצא החוצה. יש את עמוד הפריחה של החצב, ובחודשי הקיץ כשהוא רק מתחיל להופיע, תמיד הייתי מחפש כזה. אני מקווה שהקהילה הבוטנית הקשוחה לא תנדה אותי לנצח ושאני משתמש בביטוי הנכון – זה נראה כמו אספרגוס סגלגל כזה. תמונה כזו הייתי רוצה לצלם ולשלוחלו, או את העלה הראשון של הרקפת. זה תמיד מזכיר לי אותו. הייתה לנו גם אהבה משותפת גדולה לאוכל. לכל המשפחה. עכשיו כשאני בחו"ל מאוד בא לי לשלוח לו תמונות של הגנים הבוטניים ושל הסעודות שאני סועד כאן וזה מצער שאני לא יכול.
רוב המלצות הקריאה שלי הגיעו ממנו ויש לי עדיין רשימה של 100 הספרים שהיו מבחינתו ספרי חובה ניסיתי לשחזר אותה לפני מותו אבל הוא היה כבר די עייף בשלב הזה.
תוכל לחלוק חלק ממנה?
מה שאבא היה מאוד עקבי לגביו הוא התנ"ך – הוא היה בראש הרשימה, תמיד, בתור ה-ספר שכולם צריכים לקרוא, כיצירה ספרותית. למרות שיש בו כמובן גם חלקים נורא משעממים. בילדותנו הוא היה מקריא לנו אותו לפני השינה שזה היה מאוד כיף, וגם, מטייל איתנו תוך כדי הקראה מתוכו, למשל במוחרקה, שם סיפר על אליהו הנביא ונביאי הבעל.
עוד ספרים מהרשימה שלו הם 'מובי דיק' של הרמן מלוויל, 'לוליטה' של ולדימיר נבוקוב, 'אנטוניה שלי' של וילה קאתר, 'הר הקסמים' של תומאס מאן שאני לא סבלתי אבל אבא ממש אהב, 'מגילת סן מיקלה' של אכסל מונתה, 'שלושה בסירה אחת' של ג'רום ק. ג'רום, 'והיום איננו כלה' של צ'ינגיס אייטמטוב, 'השטן במוסקבה' [כיום מוכר כ"אמן ומרגריטה"] של מיכאיל בולגקוב, ומהמיתולוגיה 'מטמורפוזות' של אובידיוס. בספרות העברית יש את 'ביאטריצ'ה' של נחום גוטמן ו׳עיר קסומה' של יהושע בר־יוסף שהוא פחות מוכר אבל ממש טוב ויש עוד הרבה אחרים שהוא אהב ודיבר בשבחם תמיד.
***
כחלק מפסטיבל דוקוטקסט – פסטיבל קולנוע דוקומנטרי שיתקיים בספרייה הלאומית בתאריכים ה-16 עד ה-20 באוגוסט 2026, יוקרן הסרט "הדבר היה ככה" בנוכחות בני משפחתו של גיבור הסרט, מאיר שלו. ההקרנה תערך ביום ד' ה-19 באוגוסט בשעה 20:30 ותלווה בתצוגת פריטים נבחרים מתוך ארכיונו של שלו השמור בספרייה הלאומית. לפרטים נוספים והזמנת כרטיסים לחצו כאן.
