"וכל העם רואים את הקולות…" כך מתואר מתן תורה בהר סיני בספר "שמות", פרק כ'.
מה זה אומר? איך ניתן לראות קולות? איך הם נראים?
כמו כל שאלה יהודית טובה, השאלות האלו קיבלו תשובות מעניינות ולפעמים בלתי צפויות במשך הדורות.
יש שטענו שממש ראו את האותיות של עשרת הדברות עפות באוויר.
אחרים הסבירו שבשעה גורלית זו עם ישראל היה במצב תודעתי אחר שבו כל החושים התאחדו לחוש אחד. פרשנים נוספים דחו את שני ההסברים האלה לטובת משהו קצת יותר רציונלי: מדובר במטפורה, הם אמרו. בדיוק כמו שלפעמים "מריחים פחד", או כשבאנגלית אומרים לפעמים "אני רואה" כדי לציין שמשהו מובן, כך גם בני ישראל "ראו" את מצוות וחוקי התורה.
בכל זאת, בהינתן חוסר הבהירות של המילים הללו, די ברור למה – לאורך הדורות – אומנים שרצו לצייר את מעמד הר סיני בחרו במונחים ודימויים שהיו קצת יותר קלים להמחשה. לכבוד חג השבועות – חג מתן תורה – להלן כמה דימויים נבחרים מאוספי הספרייה הלאומית מהנשגב ועד המגוחך.
בואו נתחיל עם הנשגב…
המחזור האיטלקי המדהים הזה מהמאה ה-15 מראה את משה על הר סיני מקבל ספר תורה משמים. צריכים לתת קרדיט לאמן על כך שממש התאמץ להראות את הצלילים ותקיעות השופר המוזכרות בטקסט המקורי!
פחות צבעוני (ופחות יהודי) – הוא הדימוי הבא שמגיע מאחד הספרים המודפסים הראשונים ששילב דימויים וטקסטים. ליבר כרוניקארום, שיצא לאור בשנת 1493 בנירנברג, הוא אנציקלופדיה היסטורית שהודפסה בלטינית ואחר כך בגרמנית.
למרות שיהודים לא ממש נוהגים לצייר את ה' (בלשון המעטה), לאומנים הנוצרים שיצרו את יצירה הזו היה פחות אכפת. הם לא חששו להראות את אלוהים בכבודו ובעצמו נותן את עשרת הדברות למשה. כמו בהרבה יצירות אמנות אחרות שמתארות את משה מאותה תקופה, גם כאן הוא בעל קרניים, כתוצאה מתרגום מוטעה של הטקסט העברי המקורי.
שימו לב גם שיש סתירה די ניכרת מהטקסט המקורי: בציור בני ישראל מחכים די בסבלנות לקבלת התורה.
ביצירה שערך מיסיונר ישועי במאה ה-18, התערבבו קצת הזמנים. ישו הצלוב מוצג ממש ליד משה בהר סיני! כמו כן, הסתכלו על המדרגות העולות להר. משה בן השמונים בוודאי היה שמח להשתמש בהן!
בדימוי דומה, שהודפס ברוסיה בשנת 1821, אנו רואים את ה' נותן במו ידיו את עשרות הדברות לידי משה… ממש כך:
לא רואים את ידי ה' בציור הבא, שהודפס בוונציה במאה ה-16, אבל למשה יש קרניים יפות וגם "בוטקה" נעים לבלות בו 40 לילה ויום!
משה על הר סיני מככב באינספור מפות נוצריות, לפעמים כמיקום במפה עצמה ולעתים כקישוט לצדו של המפה. בדוגמאות הבאות תוכלו לראות שהדימויים שוכפלו מדי פעם או הועתקו בין מפות שתורגמו לשפות שונות.
לחצו על הקישורים בתיאורי הדימויים כדי לראות את המקור ולנסות לאתר את משה בעצמכם!
ועכשיו לכמה ציורים שצוירו על ידי אמנים יהודיים.
הנה עשרת הדברות על הר סיני, בלי משה בכלל, שסביר להניח שלא צויר ממניעים דתיים של יוצר המפה או של הלקוחות הפוטנציאליים שלו:
למרות שיש מפות יהודיות, כמו זאת של יהוסף שווארץ לעיל, מקור נפוץ יותר לציורים ודימויים של משה והר סיני הן הגדות של פסח.
בדימוי הבא, פרי ידיו של אומן יהודי מפורסם בשם משולם זימל בן משה, אנו רואים גדר סביב הר סיני המוזכר בטקסט המקראי. הסצנה "השטעטלית" נראית קצת כמו משהו שנלקח מהופעה של "כנר על הגג", לא?
ציור דומה, בו משה מוסתר מעין הצופים כי הוא מוקף בעננים, מופיע ביצירה של אומן יהודי ידוע אחר, יוסף בן דוד מליפניק. הציורים של משולם ויוסף (בנוסך לעוד אחד שתראו בהמשך) ככל הנראה מבוססים על הגדת אמשטרדם, הנדפס בשנת 1695.
ועכשיו, האיור שחיכיתם לו (או שלא…). מרחוק הוא נראה די דומה למה שראינו כבר. דימוי סביר של משה במעמד הר סיני:
אבל ככל שמתקרבים… רואים שמשהו לא בסדר פה…
עם כל הכבוד לילדים, הציור הזה – שמופיע בכתב יד בן מאות שנים שערכו לא יסולא בפז – נראה כמו… אולי… יצירה מכיתה ב'?!
אולי זהו דיוקן עצמי של תלמיד בית ספר יסודי זועם שקורע את שיעורי הבית שלו?
האם משהו השתבש בדרך?
הילד של המאייר התערב במלאכה כשאבא לא הסתכל?
הצבע אזל?
סגנון "פוסט-מודרני" לפני שהיה בכלל "מודרני"?
ניסיון שיקום אמנות כושל?
לעולם לא נדע, אבל אולי – כמו הקולות בהר סיני, כל יצירת אמנות טובה וכל טקסט יהודי – על כל אחד ואחת מאתנו לפרש את מעמד הר סיני הזה בדרכו הייחודית שלו ושלה.
חג שבועות שמח!
—
רוב תודות לד"ר יואל פינקלמן, לד"ר סטפן ליט ולאיילת רובין על עזרתם.
