​הנרטיב הציוני המקובל סביב העלאת יהודי אתיופיה מעצים את תפקודה של מדינת ישראל וזרועותיה הארוכות – הסוכנות היהודית, המוסד, הג'וינט והשייטת – ומסתיר את הכמיהה בת דורות לירושלים, המסורת היהודית העשירה והעתיקה, השלטון היהודי, הסיכונים שלקחו והאומץ שהפגינו מנהיגיה של קהילת יהודי אתיופיה, שפעלו ללא לאות להעלות כמה שיותר מבניה ובנותיה של 'ביתא ישראל'. אישיות מרכזית ויוצאת דופן בסיפור המלא הוא פרדה יזזאו אקלום, ממנהיגי הקהילה אשר פרץ את הדרך לירושלים בנתיב הסודני בסוף שנות ה-70.

בשנת 1977, חודשים ספורים מהמהפך שהעלה את הליכוד לשלטון, הורה מנחם בגין על העלאת יהודי אתיופיה למדינת ישראל. אולם מלחמת האזרחים המדממת שפרצה באותה התקופה איימה לקרוע את אתיופיה לגזרים, ומנעה כל אפשרות של חילוץ היהודים הנתונים בסכנה. גם שיתוף הפעולה המצומצם בין ישראל לממשלה האתיופית לא ארך ימים. משנודע שמדינת ישראל מספקת נשק לממשלה האתיופית בתמורה להברחת היהודים מהמדינה, ניתקה אתיופיה כל קשר עם ישראל, סילקה את נציגיה והכריזה על פעילי העלייה הציונים כבוגדים. פרדה יזזאו אקלום, אחד מהציונים הנלהבים של 'ביתא ישראל', נאלץ להימלט לסודאן מחשש לחייו.

מסלול העלייה למדינת ישראל – מאתיופיה דרך סודאן

בגלות בסודאן החליט לשלוח אקלום מברק לנציגות הישראלית בז'נבה. המברק הקצרצר הכיל בקשה פשוטה – להגיע הביתה. איפה נמצא הבית? זאת לא ציין. משהועבר המברק למוסד, הבינו שמנהיג בסדר גודל של אקלום יוכל לסייע להבריח את יהודי אתיופיה בטרם ייפגעו מזוועות מלחמת האזרחים. בתום פגישה בין נציג המוסד ובין אקלום, החליט אקלום לפעול בשליחות ישראל על מנת להעלות ארצה כמה שיותר יהודים מבני הקהילה האתיופית. בכדי לא לסכן את בני הקהילה במבצע נמהר ומסוכן, החליט אקלום לנסות ולהעלות תחילה את בני משפחתו דרך סודאן – אם יצליח המבצע המצומצם, ייתכן שיוכל להרחיבו. לכן, שלח מכתבים לאחיו שבאתיופיה וקרא להם להגיע לסודאן.

ההצלחה עודדה את אקלום ומדינת ישראל להרחיב את מבצע החילוץ. במסווה של פליטי מלחמה, זרמו לסודאן אלפים מבני יהודי אתיופיה.

שמואל ילמה, קרוב משפחתו של פרדה, תיעד את ההתרגשות והחשש העמוק שאחזו בקהילה האתיופית מששמעו על האפשרות לעלות ארצה: "בכפר הייתה אווירה של פחד, ואנשים נשמרו מאוד איש מרעהו. פתאום התחילו דיבורים על ירושלים. עמוק בלבם חפצו כולם לצאת לדרך, אך כלפי חוץ אמרו שהם חוששים מאוד, שמא ידעו הנוצרים מסביב וילשינו לשלטונות. כולם פחדו מהבלתי-ידוע, וכל אחד שמר את תכניותיו לעצמו ולמקורבים לו, ופחד לשתף אפילו את שכניו היהודים" (מתוך ספרו של ילמה, 'הדרך לירושלים').

בית הספר בכפר אמבובר, אזור גונדר, צפון אתיופיה שנת 1983 (צילם: דוד בן עוזיאל). התמונה לקוחה מתוך החוברת 'מנהיגות פורצת דרך – סיפור גבורתו של פרדה יזזאו אקלום'

המסע לסודאן גבה קורבנות רבים, ומספר הנופלים בדרך מוערך בכ-4,000 איש. היהודים שהצליחו לחצות את הגבול שוכנו תחילה במחנות פליטים בסודאן, ומשם – באמצעות שיתוף פעולה חשאי בין ישראל לסודאן – הועלו מרביתם במבצע בזק דרך הים והאוויר.

מחנה פליטים בסודאן. ניתן לראות את התנאים הקשים בהם הצטופפו הפליטים מאתיופיה. התמונה לקוחה מתוך החוברת 'מנהיגות פורצת דרך – סיפור גבורתו של פרדה יזזאו אקלום'

שוב, כפי שקרה באתיופיה קודם לכן, מרגע שדלפה הידיעה על העלאת היהודים מסודאן, ניתקה המדינה המוסלמית כל קשר עם ישראל, וחייו של אקלום הועמדו בסכנה. לאחר שווידא שהניח את התשתית הארגונית, המודיעינית והמבצעית ל"מבצע משה", עלה ארצה בטרם יצליחו השלטונות להניח עליו את ידיהם.

פרדה (מסתתר מימין מאחורי הג'יפ) ודני לימור, עם קבוצת יהודים בדרכם לסודאן. פרדה השתדל לא להצטלם מחשש שהרשויות בסודאן יעלו על עקבותיו. התמונה לקוחה מתוך החוברת 'מנהיגות פורצת דרך – סיפור גבורתו של פרדה יזזאו אקלום'

פרדה יזזאו אקלום פעל כל חייו להיטיב עם קהילת 'ביתא ישראל'. גם בארץ, הקדיש אקלום מאמצים רבים לקליטתם ולשילובם של בני הקהילה בחברה הישראלית. הוא נפטר בשנת 2009 בעת ביקור באתיופיה, ונקבר בבית העלמין החדש בבאר שבע.

פרדה ואשתו סמירה, באר שבע, שנת 2006 לערך (צילמה: בתיה מקובר). התמונה לקוחה מתוך החוברת 'מנהיגות פורצת דרך – סיפור גבורתו של פרדה יזזאו אקלום'

הכתבה חוברה בעזרתם הנדיבה של שמואל ילמה ועירית מוזס, ג'וינט ישראל.